הרב ברל ויין נפטר בשבת, בגיל 91. הוא מוכר בחו"ל יותר מאשר בישראל. ראש ישיבה, מחנך, סופר, היסטוריון, שעשה עלייה וחינך לאורך השנים רבבות. הנה סיפור מכונן עליו, שיכול להשפיע גם עלינו:
"הייתי ילד אמריקאי צעיר ב-1946 כשאבא העיר אותי מוקדם ואמר: 'נוסעים לשדה התעופה, הרב יצחק הרצוג מארץ ישראל מגיע לשיקאגו!'. כל העיר חיכתה לרב החשוב והמפורסם.
הרב הרצוג בא גם לבית הספר שלנו, וסיפר כך: 'חזרתי כעת מהאפיפיור ברומא. הגשתי לו רשימה של אלפי ילדים יהודים שהוכנסו למנזרים קתוליים בידי הוריהם בזמן השואה, רק כדי להציל אותם מהגרמנים. אמרתי לאפיפיור: אני נותן לך את הרשימה כנציג העם היהודי, ואני מבקש שתיתנו לנו בחזרה את הילדים. אבל האפיפיור לא הסכים. הוא הסביר שכל מי שנכנס למוסד קתולי כבר הוטבל לנצרות, וצריך להישאר נוצרי לנצח'.
אני זוכר כילד, איך הרב הרצוג סיים לצטט את האפיפיור, עצר לרגע, ואז געה בבכי. מעולם לא ראיתי מישהו מתייפח ככה. הוא הרכין את הראש על הפודיום, וכל אלפיים השנים האחרונות של ההיסטוריה היהודית פשוט נשפכו ממנו. כל הקהל היהודי-אמריקאי עמד נדהם.
ואז הרב הרצוג הזדקף, הביט עלינו ואמר: אני לא יכול לעשות דבר נוסף למען הילדים הללו. אבל אתם, מה אתם מתכוונים לעשות למען העם היהודי? מה אתם מתכוונים לעשות כדי לשקם את עמנו?
לאחר שסיים ניגשנו ללחוץ את ידו. הוא חזר על המסר לכל אחד מאיתנו באופן אישי, ואז הסתכל עליי, עדיין ילד, ואמר: האם שמעת מה אמרתי? אל תשכח את מה שאמרתי.
זה שינה את חיי. זה שינה את חייהם של רבים שהיו שם. מהקבוצה הזו יצאו רבים שהקימו מוסדות חינוך וארגונים יהודיים גדולים, ורבים גם עלו לארץ. לאורך השנים האמריקאים הצעירים שהיו שם באולם חינכו רבבות אנשים להיות חלק פעיל מהעם היהודי. הכול בזכות נאום אחד, בזכות בכי אחד".
לזכרו.
