מייל מעניין שהגיע לפה אתמול, ונראה לי נוגע בכולנו.
תקראי עד הסוף, ותכתבי למטה מה דעתך…
שבי יקרה,
אשמח שתעלי את הנושא הבא,
מעניין אותי מה עוד נשים חושבות.
אני מתלבטת מאד אם מתאים לצאת לנופש השנה.
יש לי ב"ה אפשרות לשכור צימר נחמד, או אפילו לילה במלון עם הילדים,
אבל אני תוהה אם זה מתאים ונכון אחרי שנה קשה כמו שעברה עלינו,
ובטח אם חלקים גדולים מהעם שלנו לא חזרו לבית שלהם, ויש לנו חטופים, פצועים, וחיילים שעדיין בחזית…
מצד שני – אם כולם יחשבו כמוני, ענף התיירות בארץ יתמוטט…
ואני לא דואגת לכלכלת המדינה, אני חושבת על בעלי הצימרים/ המלונות, הרבה מהם (בטח בצימרים, אבל גם במלונות הקטנים) עצמאיים שנאבקים לפרנסתם, ולהרבה מהם הייתה שנה קשה (חוץ מאלו שהחזיקו קצת מפונים אצלם),
וזה אחרי גל קורונה גדול לפני שלוש וארבע שנים…
אגב, אני לא מוטרדת מצד הילדים,
אפשר בהחלט להסביר להם את "נושא בעול", ויש מספיק דברים חווייתיים לעשות, גם אם לא נוסעים ללילה נופש "רשמי".
אשמח אם תעלי את הנושא הזה,
מעניין אותי מה עוד נשים חושבות.
אסתי
טוב, העליתי : )
מוזמנת לכתוב מה את חושבת בתגובות למטה!
חייבת רק להגיד,
שבדיוק ראיתי שיעור של רב,
שאמר בפירוש שהשנה לא מתאים לצאת לנופש, זו שנה קשה,
אלא אם כן, זה חשוב למצב הנפשי (ותהיו אמיתיות עם עצמכן…
נשים יקרות,
התגובות שלכן מדהימות באמת, כל אחת מהמקום שלה והזוית שלה רק רוצה לעשות טוב וזה מדהים לראות את זה!
אני חושבת שצריך לתת יותר מקום מכבד לשיח פה, אנחנו נשים שונות עם דעות שונות – בואו נסתכל על הצד המדהים שבזה ולא נקטול אחת את השניה גם כשמישהי אומרת משהו שפחות אהבנו.
אני רוצה להוסיף ששנה אחת היה מלחמה (או מבצע) בקיץ ור' משה הלל הירש פסק שלא להוציא את הבחורים בישבת סלבודקא לקמפ, כמו כל שנה. ואחר כך הוא אמר שהוא הרגיש את ההבדל בלימוד כל החורף!
שנים הבאות כשהיה מבצעים בקיץ עשו קמפ בקונספט שונה – בישיבה עצמה.
אז לא היה את הטיולים וכו אבל כן היה מסגרת, אוירה, תוכניות, אוכל ובקיצור רענון לבחורים היקרים שלנו שיושבים ולומדים כבר 9 חודשים ומקבלים על עצמם עוד ועוד קבלות רוחניות ומחזיקים את העולם.
(לא יודעת ספציפית מה הוא הורה השנה)
אבל צריך לזכור שהאברכים והמשפחות היקרות שלנו עברו 9 חודשים לא קלים ולא פשוטים ושלרובנו אין זמן אחר לצאת לנופש עם המשפחה. ושההתאוורות הזאת חשובה לנו דווקא בשביל להמשיך את שגרת החיים ואת השמחה כי אין שום ענין שנקרוס.
בשביל לתת לאברכים ולבחורים היקרים את האפשרות ל ה נ ו ת – כן להנות!! אחרי שהם לומדים במלחמה יומיומית ונמנעים מחדשות ופוליטיקה ונושיאם בעול בשביל כולם למרות כל ההסתה והכפירה שיש נגדנו בחוץ וגם זולגת קצת לשולי המחנה ובסוף גם מטפטפת אליהם.
גם אני עובדת במקום חילוני – שמאלני אפילו – הזעזוע והתיפיפות של כולם בהתחלה זכורים היטב (סתם דוגמא, אמר לי הבוס שלי על ערבי שעובד איתנו בצוות, אחרי שמחת תורה – "זה רגיש איתו כי הוא ממוצא ערבי" מוצא!!! ערבי… אפילו להודות בכך שמדובר בערבי, שיכל לרצוח ולשרוף אותו בלי לחשוב פעמיים הוא לא מסוגל להודות) וכל המתיפיפים האלו בצוות שלי שלא יכלו לחזור לחיים אחרי שמחת תורה ועשו מיזמים בבתי חולים ובאוהלים למען הפצועים והחטופים כבר קמו וטסו לחו"ל וכבר סגרו על חופש לקיץ עם המשפחה.
כמו שאמרו כאן לפניי – הם לא דוגמא בשבילנו לשום דבר בטח לא בנושא הזה.
אבל ברור שיהיו כתבות מלאות צבע וסיקורים אצלם על החרדים שיוצאים לנופש – ככה זה היה תמיד וככה זה גם ימשיך להיות.
לכן לא נעשה את מה שנכון לנו?! (וגם להם אגב, אם אצלנו ילמדו יותר טוב בזמן הבא בזכות הנופש, את התוצאות ייראו במערך המלחמה) צריך ללמוד לחיות עם ההסתה והשנאה שלהם ולא לתת לה להשפיע עלינו, ולא אין פה שום מימד של חילוי ה'. כשאנחנו עושים את הדבר הנכון לנו ולעמ"י. צריך רק לדעת לא להיבהל ולהיות חזקים וגאים עם האמת שלנו.
כמובן שבד בבד אני חושבת שלא נכון לצאת לנופש בקונספט של כל שנה, אנחנו לדוגמא יוצאים כל שנה לנופש משפחתי עם הצד שלי ועם הצד של בעלי והשנה לא יוצאים בכלל, כי נופש משפחתי והומה כזה מרגיש ממש לא נכון בתקופה הזאת.
כן ננסה לראות מה יתאים לנו לאוררר את הנפש בצורה שמתאימה כשעמ"י וכולנו במצב כל כך לא פשוט.
לחזק את הצפון זה גם שיקול חשוב ביותר – שמעתי על מקומות כמו צפת שכמעט ואין שום אזעקות ויירוטים, והעסקים שם בקריסה – רחוב ירושלים שהיה הומה תמיד ריק, התיירות מתה, המסעדות ריקות, והמון חנויות נסגרו
שלא לדבר על בעלי הצימרים שנפעגו קשות, חושבת שכן נכון לצאת דווקא למקומות האלו שנפגעו הכי קשה בשביל לתמוך בהם אבל לא בקו ראשון לאש.
וגם אם ניתקל באזעקה – יכול להיות שזה מה הכי ימחיש לילדים ולנו את המצב ויעזור לנו להבין את שגרת המלחמה שהם חיים בה ולתת לנו פרופורציות ויעזור לנו יותר לשא בעול. כי באמת לא קל מהמרכז הרגוע להרגיש את מה שהם עוברים יום יום יום.
מימי-
חושבת שסיכמתה בצורה הכי ברורה את הנושא.
רוב התכתובות פה נתפסות על קצוות. העולם של הוא לא שחור ולבן. הוא אפור- ולכל אחד בגוון שונה.
וסתם עוד נקודה למחשבה-
אתן יודעות כמה משפחות מתמודדות עם בן משפחה חולה (גופנית או נפשית)
כמה איבדו ילד/בן זוג/ הורה
כמה משפחות מתמודדות עם חנק כלכלי מטורף
כמה משפחות אין להם בית משלהם וחוות אי שקט ביום יום
כמה זוגות שאין להם ילדים
כמה זוגות שמתמודדים בתוך הבית…
ולא- לא עכשיו בגלל המלחמה. נסיונות וקשים היו תמיד (וכנראה יהיו עד ביאת משיח צדקנו בקרוב בימנו אמן)
האם פעם שמעתן אותם מבקשים שלא תבלו כי הם סובלים?
אז נכון- אנחנו במצב לאומי קשה מאד וחובה על כל אחד להרגיש חלק מנשיאת העול
אבל זה לא מתחיל ונגמר השנה. זה בכל יום ויום.
ויחד עם זאת- ממשיכים לחיות את השגרה. לא גורמים לעצמנו סבל בגלל שמישהו אחר סובל
(וזו גם לא רוח ההלכה- הששתפות בעול לא אומרת לגרום לעצמי צער וסבל)
יש מקום לכאב להשתתפות ויש גםאת המקום שלדואג לנפש שלנו, לכוח ולשמחת חי-ים שלנו
בתקווה שלא נדע צעיר. לא כללי ולא פרטי
ונזכה לחזרות בביאת משיח ובגאולה השלימה עוד היום
ברכי-
עם כל הכבוד למשפחה מתמודדת 1,
כאן מדובר על התמודדות של מעל 1400 משפחות שכולות
ושל מעל 80,000 אנשים שלא בבית,
תסכימי איתי שיש הבדל?
גילי-
להזכירך, אנחנו בגלות.
ולמה את לא זוכרת יום יום את כל המשפחות שאיבדו מישהו בפיגוע רק מאז שהוקמה המדינה?
ויצאת שנים קודמות לנופש/ טיולים וכו' למרות שהיו פיגועים רק כמה ימים לפני כן?
איפה ההזדהות?
מדובר בהרבה יותר מ1400 משפחות…
סבל של אחד לא שווה כמו סבל של מאה?
למה?
למה יש הבדל?
כי מאה זה פוטוגני יותר?
אין הבדל אם זה אחד או מאה כי זו גלות.
הם מתמודדים עם האבל ואלו עם המרחק מהבית ואחרים מתמודדים עם סבל של מחלה, קושי כלכלי או פן אחר של גלות.
את יודעת שיש יותר מ300,000 חולי סרטן בארץ??? ומה, בגלל הנתון הזה בפעם הבאה כשיהיה לך חום לא תקחי אקמול לאות הזדהות?
חוי-
בתור מחלימת סרטן (ונלחמת עדיין להחלים), חייבת לומר כי נעלבתי מהזלזול שלך,
ויותר מכך,
אני רוצה להגיד לך וגם לברכי, שבתור חולת סרטן, שעברה בפעם ה-4 סבב, לא ציפיתי שעמ"י ישתתף בכאבי,
אבל עכשיו זה שונה..
זה כאב כללי,
אני גם דודה שכולה, לאחיינית מהממת הי"ד שנרצחה בפיגוע, וזה שבר וזה כאב, ועדיין רציתי את החיבוק מעמ"י… ובאותו יום שנרצחו כמה קדושים, לא היה נראה לי מתאים שימשיכו כרגיל בלי לעצור ולחשוב, יום 1, באותו יום של צער ויגון
ולכן אני כן מסכימה עם גילי המהממת בעלת הרגישות..
אנחנו בתוך זה.. עוברים את זה, תביני, רק אם תרצי, אם תהי בעלת רגישות לכאב.
זה כאב אחר, שונה, אנחנו עדיין בתוך הסטואציה, יש שוני עם אחרי יום הפיגוע כבר תרוצי ותרקדי, מאשר בתוך הפיגוע, באותה שנייה תשחי בבריכה, מבינה?
עכשיו, בשניות אלו,
יש אנשים חטופים, שכולנו חלק מהם,
זה לא עוד אדם עם מחלה פרטית,
זה לא פיגוע ר"ל שהתחיל ונגמר
זה גיהנום שנמשך.
שיהיה לכן רק טוב ללא כאב, שאנו עברנו (ועוברים) ומאחלת לכן שתמצאו בכן רגישות
בשביל הזדהות עם הכאב שלי
ושל כל עמ"י
סליחה, למה הם לא נופשים? ועוד בחו"ל!
וחוץ מזה – אנחנו לא צריכים לחשבן מה הם יחשבו,
מספיק סבל 'הם' גרמו לנו השנה הזאת,
ואין לי שום רצון להתחשב בהם
או לחשבן אותם בתכנונים שלי!
(אם אצא לנופש או לא – אז כנראה שלא,
אבל ממש לא בגללם! ממש לא כהתחברות אליהם,
או כדי לבכות איתם!
מי שפוגע ככה בתורה ובלומדיה –
מקבל עונש, מי שעבוד עבודה זרה – מקבל עונש,
וכל עוד הם ממשיכים לעשות 'להכעיס'
אז….
(וכן, אני מודעת לתגובות הקשות שאקבל על זה,
אבל אם תחשובנה לעומק – יש בזה הרבה)
איך את מעיזה להתבטאות ככה? כל יהודי שנרצח על עצם היותו יהודי הוא קדוש ונמצא במקום עליון שאין לנו הבנה בכלל.
אולי תגידי גם על היהודים בשואה שהם קיבלו עונש??? ומגיע להם???
חוץ מזה שיש גם שומרי תורה ומצוות שנרצחו באותו יום נורא, ואח"כ במהלך הלחימה חיילים יקרים וצדיקים שנרצחו או נפצעו. ועשו את זה בשבילך. כן, בשביל להגן עלייך ועל הארץ שאת חיה בה.
אני מזועזעת.
עונש????????
עונש???????
לידיעתך!!!
כל יהודי שנרצח הוא קדוש עליון.
הוא הרוג מלכות!!!!!!
ולידעתך:
יש ילדים בשבי למשפחות דתיות!!!!
יש ילדים בשבי שהחליטו לשמור שבת וכו'
ויש ילדים שהם פשוט אחים שלך, תינוקות שנשבו, והם הכי אבל הכי צדיקים בעולם!!!
אני מזועזעת ממך
חושבת על מה שכתבת ו..
כן-צודקת!!!
למרות שנוח ונעים יותר להתייפייף ולהזדעזע
הבן שלי בחור ישיבה קבל בפני כמה מדברים
על כל מי שנרצח בשל היותו יהודי – על המקום הגבוה
שהוא מגיע אליו בעולם שכולו טוב
ומה איתנו, לומדי התורה? הוא שאל—-
עניתי לו שעל המקום של לומדי התורה כתוב שהוא גנוז ושמור להם מקום מיוחד בגן עדן, כזה מיוחד ששכל אנוש לא יבין זאת ולכן לא כתוב בשום מקום
אבל בוודאי יותר גבוה ממי שנרצח על קידוש ה' (מילות הגמרא. לא שלי)
מכיוון שלחיות חיי תורה ועמל תורה יותר קשה מלמות על קידוש ה'.
עוד אמרתי לו שאל לו לשים לב לכל הדיבורים הגבוהים האלו מסביב כי כמו שאמר החזו"א על עמלי התורה שהם דומים יותר למלאכים אבל בקרב אלו שלא מבינים, הם נראים כסתם, עוד אנשים. עוד בחור. אפילו כזה שלא נלחם בעזה ואולי שוכח מהחיילים תוך כדי לימוד.
קצת נראה לי שבחורי החמד שלנו נשכחו בשלל המהומה שיצרה השאלה
הרי הם החיילים האמיתיים שלנו
שבזכות הבל פיהם אנו קיימים פה
ולא בזכות מי שנלחם בעזה
עליהם נאמר 'נטורי קרתא' – שומרי החומות
ועל הנלחמים נאמר – 'חרובי קרתא' – מחריבי החומות.
והבחורים הללו זקוקים לפורקן ולנופש
ולמי שיודעת במלחמת יוה"כ מסיבה זו פסק הרב שך שלא לבטל את ימי בינהזמנים
ומי שביטל הודה אח"כ שזמן החורף כבר לא היה אותו זמן חורף מצופה בגלל ביטול בינהזמנים.
כמה לנוח? האם לצאת לנופש? אלו כבר שאלות המסורות ללב כל אחת, בתנאי שהוא נקי ומסתכל לאמת בעיניים גם אם היא לא נעימה.
אגב, שאלתי את בני מה הוא באמת עושה כדי להיות 'נושא עימו בעול' של כל אלו שמרגישים את המלחמה עד המקום הכי כואב והוא ענה לי: מוריד כל יום משהו מארוחת הערב הרגילה.
אני ניסיתי.
תנסו גם.
ותגלו כמה גבורה נדרשת לזה.
אולי גם את תקבלי עונש, על כך שזלזלת בילדיו הקדושים של הקב"ה???
מגיבה כאן ל"חשבתי על זה"
לא. היא לא צדקה.
לא ניתן להתבלבל,
כולם קדושים, למה ההשוואה???
למה???
בחור ישיבה, ת"ח, יהיה במקום נעלה,
זה סותר את הרוגי המלכות הקדושים האלה????
ו-? טענה שהם קיבלו עונש.
איך???
כן?
בטוחה?
מה תגידי על נרצחי אסון מירון??? אה? הם גם קיבלו עונש?
סתם שאלה מי זה "הם"
שלא תתחברי אליהם?
לא תבכי איתם?
מי זה "הם" שסובלים?
מחילה, לא הבנתי את הכונה
מי שרוצה, לקבל שם של חטוף לתפילה, יכולה לשלוח מייל ל[email protected]
ולקבל בחזרה כרטיסייה עם שם של חטוף לתפילה
כך נחלק את כל שמות החטופים ביננו..
מועתק מתגובה אחרת באתר.
חושבת שזה התשובה הטובה ביותר.
בבקשה תפיצו.
אני לקחתי שם זה נהיר ובהיר
לא נעים להשמיע דעה אחרת
האנשים שנהרגו תוך כדי עבירה ומרידה בקדוש ב"ה ביום חתונתו שהוא שמח עם בניו ועם התורה אולי זה דווקא קידוש ה' בקיום המאמר ש"אני מאמין באמונה שלימה שהבורא יתברך שמו גומל טוב לשומרי מצוותיו ומעניש לעוברי מצוותיו"
אבל זה לא הנידון הנידון הוא עלינו וודאי משהקב"ה הורג כ"כ הרבה אנשים במיתה משונה זה אומר שהוא מדבר איתנו בשפה אחרת שאנחנו לא הורגלנו פה בשנים האחרונות למרות העשרות אלפים שחולים ושנהרגים במיתות משונות אבל לא בכזה דבר
אנונימית,
אני מציעה לך להיזהר, מזכירה לך שעכשיו הקדושים האלה לומדים תורה עם רבי עקיבא
די חשבתי מראש ש'אחטוף על הראש'.
כל מי שמנסה לומר משהו לא פוטוגני חוטף.
אז אולי רק אומר שבאופן אישי, כל זמן שהחזקתי מעמד [אני מודה שעכשיו כבר לא, אבל חודשים ארוכים כן] הזכרתי כל יום שמות של פצועים [התעדכנתי כל הזמן], ושמות של חטופים ועוד.
וכן, נשברתי. לא הצלחתי בלי סוף, אפילו שאני יודעת שצריך.
וכן, לא יצאנו מהבית לשום דבר, עד שהנפש כבר לא החזיקה מעמד.
ובעלי לא שמע שום מוזיקה עד לפני כחודש, כשהגענו למסקנה שזה פוגע ממש בנפש.
אני יכולה להוסיף עוד לגבי ההרוגים – יש דיו הלכתי מאד מסועף על מעמדם, והדיבורי על זה שהם קדושים יותר מכולם, שהם לא נכונים ועוד.
סיסמאות יכולות לגרום נזקים.
החיילים האמיתיים שלנו הם לומדי התורה. ומי זוכר אותם בתוך כל העליהום הזה?
המחשבה צריכה להיות מה טוב להם, מה יחזק אותם, מה יתן להם כוחות להמשיך, ומה יתן כוחות לכל המשפחה לשאת בעול היומיומי של חיים על קידוש השם.
אז אל תקראי כל יום את השמות של כולם,
אבל לא להתפלל לאף אחד?????
תשלחי לכאן מייל: [email protected] (מהתגובה למעלה), קחי לך שם של חטוף 1 ותתפללי בכל הכח.
וואי! צודקת!
גם 'חשבתי על זה' אחת אפס לטובתך!
"חשבתי על זה" תודה על התגובה כ"כ נכונה ואמיתית, מדהימה ומעוררת
אבל כמו כל דבר בדור שלנו -האמת תהיה נעדרת…
לחיות בעצבות או להכנס לדיכאון לא ייתן לחיילים / לחטופים / לנרצחים, כלום!!!
אנחנו צריכות לחיות באמונה שכשהבעל שלי לומד או הבחורים שיושבים ולומדים הם מחזיקים את העולם!
זה מה שנותן כוח ואפשרות לחיילים להילחם!!!
ואם בשביל התורה ולימודה צריך לנפוש
אז ברור שזה מה שצריך לעשות,
כל אחת לפי מה שמרגישה ובאפשריות שלה
אבל לא אנחנו המצאנו את המושג "בינהזמנים"…
אולי.
אבל להגיד שמגיע להם עונש??????
כנסו לפורפורציות,
אני אישית, מתפללת להגיד לדרגה של החטופים / והנרצחים, הם עם הרוגי מלכות.
צדיקים ענקיים.
שימו לב מה חוט השני שמקשר בין כל עונות התשובות:
אנחנו רוצות לעשות רצון השם!
אז במקום לדון על החופש והנופש,
בואו נצעק מעומק ליבנו-
רצוננו לראות את מלכנו!
גם בשנים רגילות
שאין בהן מלחמה וקורבנות
מיד לאחר תשעה באב-
עצוב לצאת לחופש….
כי חשבנו ש'הנה הוא בא'
אך שוב אכזבה….
וגדולי ישראל עוד בוכים
כשאנחנו מקפלים תרמילים,
מיד אנו עוברים ליום שאחרי
כאילו לא ציפינו לפני…
עצוב!
אז השנה הזו רעדה לכולנו האדמה
ובכל יום צפייתנו גדולה ועמוקה
וייחלנו מאד שלא נגיע למעמד
והיינו בטוחים שנגאל מיד!
ואת צום השבעה עשר עברנו בדומיה
השנה לא היה צריך להסביר- למה צמים כשנפרצת חומה…
הבעיה שלנו הרבה יותר גדולה משאלת החופש,
הבעיה שלנו היא עומק הסוגיה בין אור לחושך.
והבירור הגדול נעשה דווקא במעשים
כי לא בשמיים היא ולא מעבר להרים,
יציאה לרחוב הסמוך או לעיר רחוקה
תהיה למטרה אחת- גדולה- ועמוקה!
לקרב אותו שיבוא
לא לשכוח שהוא לא פה,
לקדש את החול גם אם הוא בים
לאהיב שם שמיים עלינו ועל כולם
(כולל את ילדינו בתוכם)
ואז אין שאלה-
כי חיים את ה'גאולה'!
חיים את הסיבה האמיתית
לשלום/ למלחמה- לתכלית!
וכל אחד יודע בנפשו
מה הוא יכול ומה לא,
מה נותן לו כוח וקרבת אלוקים
מה יתן חיזוק ללומדים וללוחמים!
מתי אני יכולה לעצור ולהגיד תהילים
וזה לא רק בחופש זה גם בשטיפת הכלים…
כי זהו
העולם כבר יודע
להמשיך כרגיל אי אפשר!
חווינו "פתאום" שערער את המחר…
אך הוא כבר הבטיח
שעל רגע קטון שנעזבנו
ברחמים גדולים יקבצנו!
ו"פתאום יבוא האדון אל היכלו"
עוד היום אמן!
כתבת נפלא,
למרות שאני מאמינה שאת מבינה את מטרת הדיון,
זה העניין נעמי, אם כל מעשה שלנו הוא
בשביל לקרב את הגאולה זה כבר לא משנה, לא צריך דיון.
נופש שהוא לשם שמיים באמת, הוא לא שאלה….
לאכול בזמן צום כי את חייבת מבחינה בריאותית
זה גם לא שאלה
פתאום האוכל הופך להיות מצווה… ואפילו שצום היום!
אם נתכוון למטרה- ובאמת! כבר כל אחד ימצא את התשובות אצלו, בתוככי נפשו, כי אין תשובה גורפת אחידה לכולם!
תגדירי נופש לשם שמיים?
ותגדירי חטופים לשם שמיים?
ותגדירי משפחות שכולות לשם שמיים?
אני יצאתי לנופש לשם מצוות בניית הבית.
וב"ה הנופש השיג את מטרתו ולמרות שאכלו טוב מאוד וטיילנו בהרבה מקומות זה היה מצווה לכל דבר ועניין ובאמת היה לנו סייעתא דשמיא גדולה בנושא כי הבא להיטהר מסייעין בידו.
אנחנו מצווים על ונשמרתם מאוד לנפשותיכם ומדובר פה בהחלט על הנפש…
נופש בהחלט יכול להיות נופש לשם שמים אם הוא בא עם המטרה הנכונה.
חטופים- זה רצון ד'…
כל אלו שנרצחו על קידוש ד' כבר קיבלו תשובות. הם כבר יודעים למה דווקא הם ואיך זה לשם שמים…
ואם יש לך עוד שאלות על העולם הזה את מוזמנת לפנות למי שאמר והיה… בטוחה שידאג לך לתשובה.
חוי,
התגובה שלך מזעזעת.
סליחה.
יצאת לנופש מסיבות אישיות- נו שויין.
לומר חטופים= רצון ה'.
זה אסון.
כאילו לא ידעתי שזה רצונו של בורא העולם.
אבל…
בתור ילדיו זו ההזדמנות שלנו- והחובה שלנו לצרחו אליו.
טאטע מספיק!!!!
אנחנו רוצים את אחינו הבייתה!!!!
אתם מדהימות רק בוא נזהר לא לפגוע אחת בשניה וכך ממש נקרב את הגאולה
ח"ו זו לא כוונתי,
והיא באמת גם כתבה נפלא…
אני רק מנסה להבין את הנקודה יחד איתה:)
בשמחה נעמי, כולנו דנות ביחד ומנסות להגיע לעבודה פנימית בסופו של דבר,
מה זה לשם שמיים?
מה זה?
זה דבר אחד
כוונה!!!
אני יכולה ללכת לקיים מצוות ביקור חולים, בכדי שיגידו עלי ש… ביקרתי וכיבדתי
ואני יכולה ללכת לבקר חולה כדי לשמח את השם, כדי לקיים מצווה ולא משנה לי מי ידע מזה…
נכון?
רק הקב"ה יודע איפה אנחנו מונחים באמת
לכן השאלות הללו שהן שאלות רגישות מאד מאד
הן שייכות לכל אחד באופן אישי, וצריך האדם להיות אמיתי וכנה עם עצמו,
אני מכירה אדם שבתחילת המלחמה עזב את הארץ כי לא היה מסוגל לשמוע את האזעקות
הוא חווה מספיק מלחמות בחייו ואיבד דברים יקרים
אז מה הוא לא נושא בעול עם חברו? לא! כי הוא מציל כרגע את נפשו!
מישהו יכול להגיד לו אתה טועה???
אני באופן אישי לא מסוגלת לצאת לצימר בתקופה הזו, מבחינה רגשית,
אבל ברור לי וברור לי שיש נשים שאם הן לא יצאו והבעלים שלהן לא יצאו
זה יכול להשפיע לא טוב על הבית, על היומיום שאח"כ…. ויתכן שהם חייבים לצאת.
כמובן שבתוך היציאה שלהם צריכה להיות התבוננות אמיתית, וכוונה אמיתית,
צריכה להיות ראיה יותר מרחבית מהנופש גרידא,
ואם מתכוונים באמת, ומבקשים סיעתא דשמיא, והולכים על פי ההלכה
ולא שוכחים בשביל מה יצאנו- יוצא מזה רק טוב! לכלל ישראל! כן ממש לכלל ישראל!
לכן אין גם שאלה אם החילונים יוצאים או לא… כי זה לא אותו התדר
הם רצים ואנחנו רצים…
ושתדעי שגם המשפחות הכואבות רוצות את העם שלנו חי! זה נותן להם כוח!
ואסור לנו ליפול ברוחנו!
יהודי ממשיך להיות יהודי! בוטח! שמח! עובד את קונו! אפילו עבודה בצורת נופש,
"הרפו ודעו את השם"- לעיתים יהודי צריך לנוח מעמלו, ודווקא שם הוא מכיר מכוח ההרפיה את השם! והשם גדווווול!
ועל זה כתבתי בשיר:
שהשאלה היא לא מעכשיו, מהמלחמה…
השאלה היא תמידית, כל שנה נזעקת השאלה!
האם מתאים שנצא לחופש? הבית חרב….
אני מרגישה כל שנה מחדש לא בנוח..
זו האמת שלי, הצער שלי ממשיך גם אחרי תשעה באב אפילו שיוצאים לנופש
באמת שהבית עדיין חרב והשנה אנחנו פשוט חווים את זה יותר קרוב
הגלות היא אותה גלות
רק העוצמה שבה אנחנו רואים אותה השנה באה לידי ביטוי קשה יותר
יש חטופים
יש פצועים קשה השם ישמור
יש משפחות שבוכות את יומם
ואני אכתוב עוד משפט:
יש צדיקים גדולים שבוכים את הגלות יום יום יותר כבר 70 שנה, ולא! אין להם חיים קלים
אז האם צריך לצאת לנופש?