מייל מעניין שהגיע לפה אתמול, ונראה לי נוגע בכולנו.
תקראי עד הסוף, ותכתבי למטה מה דעתך…
שבי יקרה,
אשמח שתעלי את הנושא הבא,
מעניין אותי מה עוד נשים חושבות.
אני מתלבטת מאד אם מתאים לצאת לנופש השנה.
יש לי ב"ה אפשרות לשכור צימר נחמד, או אפילו לילה במלון עם הילדים,
אבל אני תוהה אם זה מתאים ונכון אחרי שנה קשה כמו שעברה עלינו,
ובטח אם חלקים גדולים מהעם שלנו לא חזרו לבית שלהם, ויש לנו חטופים, פצועים, וחיילים שעדיין בחזית…
מצד שני – אם כולם יחשבו כמוני, ענף התיירות בארץ יתמוטט…
ואני לא דואגת לכלכלת המדינה, אני חושבת על בעלי הצימרים/ המלונות, הרבה מהם (בטח בצימרים, אבל גם במלונות הקטנים) עצמאיים שנאבקים לפרנסתם, ולהרבה מהם הייתה שנה קשה (חוץ מאלו שהחזיקו קצת מפונים אצלם),
וזה אחרי גל קורונה גדול לפני שלוש וארבע שנים…
אגב, אני לא מוטרדת מצד הילדים,
אפשר בהחלט להסביר להם את "נושא בעול", ויש מספיק דברים חווייתיים לעשות, גם אם לא נוסעים ללילה נופש "רשמי".
אשמח אם תעלי את הנושא הזה,
מעניין אותי מה עוד נשים חושבות.
אסתי
טוב, העליתי : )
מוזמנת לכתוב מה את חושבת בתגובות למטה!
לפי דעתי דרך האמצע לצאת לטיולים אבל לא לצאת לנופש בבית מלון או צימר להנות מיציאות כל פעם מהבית זה לפחות נושא בעול אבל לא מביא אותנו לדיכדוך מקדש את השמחה והחיים אבל לא מפיל אותנו למקום שחור שהאויב רוצה שניהיה בו בהצלחה לכולם ובין הזמנים שפוי מהנה ומצליח
וואאוו שבי זה שאלה ענקית ואני בטוחה שגדולי הדור כבר יורו לנו מה לעשות…זה שאלה כאילו ללא תשובה .כי מה שתגידי נכון…שאיך אפשר שקול דמי אחינו החיילים זועקים אלינו מן האדמה ?
המשפחות של המפונים שכבר נמצאות בבית מלון תשעה חודשים ואף אחד לא מקנא להם אפילו .גיסתי מקריית שמונה נמצאת במלון כבר תשעה חודשים ושתדעו שהיא בכלל לא יורדת …לחדר אוכל……
ואם לצד השני שזה גזירה מאת השם.ואין רע יורד מלמעלה …והכל מדוייק בתכלית הדיוק !!אף אחד לא רחמן יותר מהשם יתברך .ושאף אחד לא ינסה לקבוע להשם הנהגה כאילו נותנים לו רעיונות..מי אנחנו ? זה הרי הבייסיק של האמונה שלנו .ואם כך מי שלא בכלל הגזרה .שייצא .
כמו בכל דבר ביהדות ובתורה, צריך איזון. מה שבטוח ה' לא רוצה שניכנס לדכאון, או שלא נישן בלילה מצפיה בתיעודים מצמררים זה לא מועיל לאיש ומי שחושבת שבגלל זה היא מרגישה מחוברת טועה ובגדול. מה שכן נכון לעשות זה לחגוג במידה אולי להוריד משהו קטן כדי לסמל השתתפות בצער הגדול של יהודים, ולא ראוותני, מותר ורצוי לנפוש כדי להתרענן ושיהיה כוח להמשיך לעשות רצון ה' בשמחה. ואפשר להפוך את כל הנופש לחוויה עם ניחוח רוחני המעלה ומקדש את ההנאה מהגשמיות למשהו רוחני, משפטים כמו-תראו איזה נוף מדהים ברא לנו ה'! בשביל מי הוא ברא את זה? לא בשבילנו שומרי התורה שנהנה? אז בואו נהנה ונודה לו על הכל… אצל מי שמתאפשר לה לחגוג לכבוד סיום עוד יותר טוב…
נוסעת או לא נוסעת- לא נוסעת.
אבל-
החלטתי את ההחלטה הזו כי חשבנו מה נכון לנו. מה טוב לנו ומה אנחנו צריכים במשפחה שלנו גם ביחס לציבור.
אבל ממש לא בגלל מה שחברות שלי או נשים בגינה סיפרו.
לנו לא מתאים לנסוע, להם כן.
אם המוסריות שלך אומרת לך לא לנסוע, אל תסעי. לאנשים שיש להם צימרים- ה' ידאג כמו שהוא דואג לך.
אם לדעתם את צריכה לרענן את החיים- סעו ותחזרו בשלום.
למה זה קשור למה שכולם עושים?
מסכימה איתך ב100%.
אי אפשר לתת תשובה ברורה של כן או לא.
כל אחת צריכה לעשות מה שמתאים לה ולמשפחתה. ולפי איך שהיא מרגישה.
אני ספציפית חושבת שכל אחד צריך לעשות כפי יכולתו,
מה שהחלטת יכול להיות מאד גדול ואני מעריכה!
אבל יש משפחות שבלי זה לא מסוגלים הלאה!
כאחת שגרה בצפון ומטוסי קרב רועמים לי מעל הראש, יש פחד מוחשי של אזעקות ויירוטים נעשו חלק מהנוף.
אני אומרת שאין מצב לצאת. שוט אין מצב!!!
אבל קיים גם צד שני, הצד של השכנות שלי, נשות אברכם, אמהות לילדים, שלפרנסתן משכירות צימרים וקרוב לשנה, הן עומדות על הכנסות מזעריות.
הצד של השכן שלי, שיש לו מסעדה מבוקשת שהכניסה לו פרנסה בכבוד, ועכשיו הוא מגלגל חובות כי אן תיירים.
שוק תיירות שהיה שוקק וריווחי ועכשיו, גוסס עד דומם, בלי שום צפי מתי יחזור לאיתנו.
אני עומדת בין שני הצדדים הללו ולא יודעת מה להגיד.
מה שאני כן יכולה להגיד הוא, שאם בכל זא בחרתם לצאת לנופש, תחפשו מקום בו תעזרו לאנשים שניזוקו מהמצב.
בשונה ממך, כאחת שחווה את הקרבות וכבר כמה חודשים נמצאת במתח,
לדעתי אין דבר נכון יותר מלשחרר, להרפות, לנסות להנות,
כי אסור לנו להשתגע מהמצב!
בשמחת תורה הייתי באחד מהיישובים שחוו אימה, לא יכולה לתאר במילים את החוויה הנוראית,
אחרי כמה שעות של סיוטים בלתי נגמרים החלטנו פשוט לפתוח משחק קופסא של צחוקים ולנסות לצחוק כמה שיותר,
ואז בזמן הצחוק חשבתי לעצמי איזה הזוי זה שאני מתגלגלת פה מצחוק כשכל עמ"י בוכה בשבילי…
אז אני חושבת שמי שחווה את המתח גם ככה אז שישחרר ודחוף!
ומי שלא חווה את המתח אז שימצא דרך לעזור לחיילים ולשבויים ולכל עמ"י (אולי להרבות בתפילות ומעשים טובים…)
אבל לשבת בבית ולטפס עם הילדים המסכנים על הקירות?? זה מה שישמח את הקב"ה? זה מה שיעזור לחטופים??
שואלת באמת.
התגובה של 'אנונימית' מלמטה:
רואים שאת לא בצפון,
את לא מבינה מזה להיות 9 חודשים במטח,
אל תשווי יום מאשר 9 חודשים.
ריבי,
מחזקת את ידיך
מהצפון בוער:)
תודה רבה, שבי, על העלאת הנושא למודעות. יותר מדי אני מרגישה שישנם אנשים סביבי שמנותקים ממה שקורה (ממש ממש לא כולם!!! אבל יש כמה). אני כ"כ שמחה לראות פה את התגובות כי זה מראה לי תמונה אחרת. (יש לך ציבור איכותי, שבי!!) אני סוטה מהנושא אבל אני מכירה אישית את החיל הזה ואמא שלו המדהימה שולחת עדכונים לרשימת מכותבים, ואחרי שהיה בסכנת חיים, כל מה שהיא עושה בעדכונים זה מודה לה' על זה שהוא חי, והתעורר, ומדבר ומתקדם… ואז היא מודה לה' על הפרוטזה או על הכיסא ואת מתחילה להבין שב"ה הוא יצא מזה בחיים אבל נשאר עם נזקים עצומים. (ואני יודעת שיש המון קטועי איברים במלחמה הזאת! המון!) ואז האמא שולחת לקבוצה את הוידיאו המרגש הזה רק כדי להודות לה' ואת קולטת כמה הוא איבד בפציעה הזאת. ובדיוק אחרי שצפיתי בוידיאו הזה בדמעות שליש, אני מקבלת מחברה (באותן דקות ממש) וידיאו של הרב אשר וייס שמספר על חיל ששאל אותו שאלות הלכתיות שגרמו לו לדמעות – שאלות על תפילין, על נטילת ידיים ועל שהחיינו על פרוטזה והוא מתאר בדיוק את הפציעה הזאת. או שמא יש כמה כאלה? וכולם ברור שהם צדיקים! למרות שהכיפה על ראשם שונה משל הבנים שלי. אבל אנחנו עם אחד!!! אנחנו איברים של אותו גוף.
אז מה אני אומרת? הבנים האלה מקריבים את החיים שלהם בשבילנו. לנו מסיבות כלשהן אין היום כמעט אפשרות להגיע לדרגות האלה של הקרבה פיזית למען אחרים (אולי הצלה וזק"א כן? טוב, אני לא רוצה להכליל. אבל רוב הבחורים בני ה-20 אצלנו עושים דברים חשובים מאד אבל נמצאים בדרגה אחרת). אני יודעת שהרבה יזעקו ויתנגדו למה שאמרתי אבל יש לי מקורות (למשל הפירוש של הרב נבנצל ל"וידי משה כבדים" במלחמת עמלק). העניין הוא שזה לא משנה מה אנחנו כן עושים למען העם. מה שמשנה זה שחלק מהעם שלנו עצר את החיים שלו לגמרי והמון אמהות לא מצליחות לישון בלילה מרוב פחד ודאגה. אז בגלל שאבא שלנו או הבן שלנו ב"ה לא חטופים ולא בשדה הקרב, אז להמשיך כרגיל לגמרי? כ"כ לא נכון! וכמו שאמרו כאן, לא חינוכי!
מישהי כאן הזכירה את בעלי הצימרים והיא צודקת. (אני בתור בעלת מותג לבגדי נשים מרגישה בכיס שלי את המצב שלאף אחת אין חשק היום לקנות ולפנק את עצמה. וזה כואב לי בכיס אבל מתישב לי על הלב וכ"כ מובן). אז אולי באמת לא לוותר על נופש לגמרי, כן לצאת לצימר. וכן לטייל ולבלות עם הילדים כי זה חשוב. אבל לדבר על המצב ועל כמה שקשה לנו לנפוש כשאחרים כ"כ סובלים. כשאחרים – החיים שלהם נעצרו. הם בהמתנה. ותכלס כולנו צריכים להיות בהמתנה ובתפילה לישועה.
(ומה איתנו באמת? בד"כ מזמינים נופש מיד אחרי פסח וכרגע טרם הזמנו. דוחים, ממתינים… הילדים כבר מנדנדים אבל מבינים שאנחנו בלי חשק וגם אנחנו לא יודעים אם נצליח למצוא כי כל העם הולך להיות במרכז בלבד, ובטח כבר הכל צפוף. מנסים לחשוב על רעיון יצירתי אבל לא חוששים להבהיר לילדים והם גם מבינים בעצמם, שזו לא שנה רגילה.) בברכת גאולה קרובה! רבקי
משום מה נשמע מהדברים שלך שלראות סרטונים ולהתמוגג בבכי, זה נשיאה בעול והשתתפות אבל מי שלא רואים עליה בחוץ את השפעת המלחמה מנותקת…
כמו כן לשבת, ללמוד ולהתייגע על התורה (שזה מה שעושים בחורי הישיבות הקדושות) בזמן שיש הרבה חדשות, ואפשר להתעדכן להתפלמס (בערוצים הכשרים כמובן – קווים עיתונים וכו') זו הקרבת הגוף והנפש (כידוע שהנפש הוא הרצון) ובעיני הפשוטות זו דרגה גבוהה יותר מהקרבת הגוף.
בנימה אישית, גם לי היה קשה לחזור לחיים אחרי שמחת תורה, וניגשתי לשאול דעת תורה, לא הבנתי איך אני מסוגלת להנות מעבודה חדשה (התחלתי יום לפני סוכות) ואיך אהנה מחוכמה של הילדים כשיש אמהות שהילדים שלהם בשבי וכו' ואז ענו לי את כל הדברים שנשים כתבו לפני למעלה על קדושת החיים, ועל זה שצריך להמשיך אותם ולשמוח וגם על זה שאסור לתת לאויב את הלחי השניה (זה ערך נפרד מערך קדושת החיים למרות שזה נשמע אותה מטרה)
אז כן, קיבלתי על עצמי לא! לראות סרטונים מסוימים וכן קיבלתי ע"ע קבה בצניעות שאני מקיימת אותה יום יום כבר 9 חודשים! ואני לא קודמת פה בשביל מחיאות כפיים רק בשביל לסבר את האוזן, כל יום לפני צאתי מהבית אני רוצה משהו ואז אני אומרת לעצמי לא, אני לא עושה את זה… וה' בבקשה תעזור לעמ"י תעזור לחיילים ותעזור לחטופים ולמשפחות שלהם ולפצועים…
כשהבנתי את הערך של מה שאני עושה כבר לא פדחתי לפגוש חילונים ואמהות של חיילים (מה שלפני כן הרגשתי מאד לא בנח) כי ידעתי בברור שאני עושה משהו מאד גדול במאמץ הלאומי.
אז באמת מי שתראה אותי ביום יום תחשוב, הנה עוד אחת מנותקת, חרדית משתמטת, לא מעודכנת בחדשות. וכן, אני נוסעת לחופשה כי אחרי כל הנסיונות לא לשמוע ולא להתעדכן, יש דברים שמגיעים לאוזנים, וכולנו עברנו שנה קשה מאד וכל אחד שומר על הנפש שלו בצורה אחרת… אבל אי יכולה להגיד שאין יום! שאני לא זוכרת ומתפללת.
העיקר שנעשה רק טוב, ותמיד נזכור שהאדם ירא לעינים…
אמאלה רבקי!!!!!!
איזה מהממת את!!!!!
ריגשת אותי בטירוףףףףף
הגישה שלך כ"כ נכונה!!
את כ"כ רואה את עמ"י.
ריגשת מאוד,
ומה עושה אשה עם עשרה ילדים בבית בסוף הריון?(כמוני…)
ןמה עושה אשה שמגדלת 8 ילדים ב60 מ"ר מרובע (כן יש לי חברה כזאת)?
ולא אל תגידו לה צאי לגינה ליד הבית… זה מספיק אולי לשעתיים ביום, את הגדולים זה בודאי לא מספק!
ובמיוחד לא בחורי ישיבה שכל השנה אנחנו לא מסכימים להם לטייל בלי אבא ואמא (בכל שנה,לאו דוקא השנה) ומחכים לזמן הזה בכליון עיניים,
אנחנו נשים ,אין לנו הבנה כמה מאמץ זה לימוד התורה! וכמה הם צריכים את השחרור הזה,
וגם אם נדבר אתם עד מחר על נשיאה בעול, תכלס הם ישתגעו בין אם ירצו ובין אם לא…
נכון אין צפון כמעט בגלל המלחמה (יש חדרה ונתניה) אבל עדין אי אפשר להגיד לא לצאת בכלל ולהסתפק במועט,
וואו לגמרי צודקתתת
באמת נושא חשוב, תודה שבי !
כ"כ מעניין אותי לקרא דעות מגוונות
ומצחיק אותי כמה שונים אנשים יכולים להיות
רק פשוט – לא חושבת שיש בזה כללים ובדיקה של מה מתאים לשני, או הוראה לרבים
אלא מה מתאים .לעצמי.
מורכב מסגנון אישיות, מצב משפחתי וכד' 🙂
אני באופן אישי מחכה בכליון עיניים לצאת ולהתאוורר וולנפוש ולהנות , בעז"ה…. ולא מרגישה עם זה שום בעיה
לעומת זאת מקבלת כל דעה אחרת והרגשה אישית של מישהי אחרת . להכל יש מקום בעולם של השם
וכמו שמישהי כתבה
כל עוד אין הוראה ברורה מגדולי ישראל האם לאסור יציאות , כל אחד פשוט מוזמן להקשיב ללב שלו , זה הכי טוב
אפשר להבין את המסקנה שלך,
אבל רק מוסיפה שאסור לגמרי להתעלם מהמצב!!
וחייבים לשים דגש עליו
מקווה תילי, שתצליחי לגלות קצת יותר רגישו לאחים שלך שסובלים,
לחטופים, לחיילים, למשפחות שכולות, למפונים.
מהתגובה שלך אפשר לבין הסתכלות עצמית לחלוטין ללא יכולת הסתכלות על האחים שלך
אני בכלל לא מצליחה להבין לאן השאלה חותרת?
יש מישהי שחושבת לצאת לנופש ב צ פ ו ן השנה?
יש לנו אחים שנהרגים על הגבול ובעורף הצפוני, כל הגיזרה הזאת מדממת
לצאת לנופש בצפון השנה לדעתי זה כמו להשכיר חדר בבית-חולים למטרות נופש… סליחה על הבוטות
זה לצחוק בפנים לעשרות אלפי משפחות שכבר 9 חודשים לא ראו את הבית שלהם, ולעוד אלפים שגם לא יראו יותר – או כי אין מי שיחזור או כי אין לאן לחזור……..
תחשבו על זה!
וגם אם אני והמשפחה שלי צריכים נופש בשביל להחליף כח או בשביל הנפש וכדו' אפשר לצאת למקומות מהנים ומעניינים מתוך הבית שלנו ולחזור לבית שלנו (ולא להפסיק לרגע להודות על זה!),
אבל דוקא השנה תחשבו יותר מפעמיים על להשכיר צימרים או לצאת לבתי-מלון (להזכירכם שיש לנו אלפי אחים שבתי המלון הפכו להם לכלא מזהב..)
שנזכה בקרוב ממש לגאולה שלמה ברחמים גדולים! אמן!
את מדהימה!!!!!!!!
כמה רגישות
ובכלל רציתי להעלות כאן עוד נקודה חשובה –
מתאים או לא-מתאים
תחשבו איך זה יראה בעיני"הם" אם בין-הזמנים השנה יראה ככל השנים
משפחות חרדיות על בחוריהם טפיהם ועולליהם מטיילים מצפון ועד דרום, נופשים ונהנים, עולם כמנהגו נוהג- זה יהיה הסקופ הכי גדול שהם יכולים לתפוס
אנחנו נהרגים והם נופשים!
צודקים או לא – זה לא העניין – כי אין צדק בעולם
החילונים יוצאים לחו"ל כל שני וחמישי אבל רק אותנו יצלמו ויסקרו
וחילול ה' מה יהא עליו..
עוד נקודה למחשבה.
במידה והחילונים או המסורתיים לא היו נופשים הייתי מסכימה אתך,
אבל הם טסים כל הזמן,
ולוקחים חופשים…
על חשבון החיילים הנאבקים, מבלי להתחשב מבחינה מוסרית בהשתתפות בזולת
אז זה לא נכון לרגע לחשוב כך,
למרות שידברו בכל אופן על החרדים גם בלי זה…..
"כואבת יחד", את צודקת לגמרי. אלה שאני כועסת עליהם שהם מנותקים, גם אומרים לי לפעמים "אנחנו עושים את הדבר הנכון, למה להתבייש להסתובב ברחוב? למה אכפת לנו מה "הם" חושבים עלינו?" וזה ממש כואב לי. כי הם זה אנחנו. אנחנו משפחה אחת ועם אחד. ובדיוק כמו שאבא שלך ירצה שתתחשב ברגשות אחיך (אח אחד יש לו ילדים ולשני עדיין אין ברור שיהיה רגיש במילים שלו ובהתנהגות שלו כלפי זה שאין לו) ככה ה' שומע גם אותנו וגם אותם ומצפה שנהיה רגישים יותר זה כלפי זה. וכמובן שאנחנו רק מחויבים להסתכל על עצמנו פנימה ולעשות מה שנכון. ברור שהם נוסעים לחו"ל ומכייפים, אבל עלינו מסתכלים ואותנו בודקים וצריך להיזהר פי כמה.
צודקת לגמרי!!!!!!!!!!
זה הזמן שלנו להיות אור.
לראות שז הזמן שלנו להיות "מגוייסים" בכל ה100% לתורה שלנו, ששמורת על עמ"י