מה את אומרת: מתאים השנה לצאת לנופש?

הסבתות שלנו חוו את השואה האיומה, בהונגריה זה הגיעה בשנה האחרונה, ועד אז אפילו שכמעט כל אירופה היתה חרוכה ושרופה, אדמת דם.
התנהגו כרגיל!! או כי לא האמינו, או כי העדיפו לחיות את החיים בשלווה ולהאמין בניסים.
בתחילת המלחמה, בחורף גדו"י הורו לא לצאת למחנות בסמינרים, ולא לצאת לטיולים וכו.
אבל כשראו שהדור חלש ובחורים עייפים ויגעים בלימודם, והתלמידות לומדות קשה למבחנים, הלמידה היתה כמעט כרגיל, שני אדרים, ארוכים, והתלמידות חשות לאות ועייפות.
מיד יצא הכרוז לצאת להנות.
לא כי גדו"י חשבו שהמלחמה נגמרה, לא כי היה להם נחמד לאפשר חוויות והנאות, אלא כי יש בזה חלק הכרחי!
כולם צריכים רוגע ושלווה, כדי להצליח לעמוד בחזית של עולם התורה!!!!
ושלא נבכה חלילה על העבר, שחלילה יתמוטטו נפשית בגלל אי יציאה לטיולים ולמקומות בילוי.
בשורות טובות לכולנו

וואו.
אם ר' לוי יצחק מברדיצ'וב היה קורא את התגובות הוא בטח היה מרים ידיים לשמים ואומר אשרי העם שאלו בנותיו. לא משנה מה תעשו, תצאו או לא תצאו. הרגישות, הנושא בעול, האכפתיות שזועקת מכל שורה, באמת מי כעמך ישראל!!!

אולי די עם ה- "חילול ה'" הזה כל הזמן?
סליחה, אבל מפריע לי שכל אחד תוקע את זה מדי פעם באיזה הקשר שהוא מחליט: יש גדרים ברורים לחילול ה', ובלי להיכנס לנושא של לסוע\לא ליסוע, לא כל נושא אכן נכנס להגדרה הזו,
לפעמים מרב התייפייפות לציבור החילוני, מרצון להראות טוב בעיניהם (וד"ל) אנחנו מקדשים את הנושא הנקודתי בכל פעם- וקוראים לו חילול ה',
מישהו מהם חשב עלינו בכל התקופה הזו? על המתנדבים שלנו, על החיזוק שלנו,
על הרבנים שלנו שיצאו במסירות נפש למסע ההזוי הזה,
על האברכים שלא מקבלים דתות כבר כמה חודשים (ואולי אין להם בכלל כסף עכשיו לסוע לנופש)

חייבת לשתף אתכן..
כן..
זו אני.
מהצפון,
פחות מ 1.5 ק"מ, הבדל ביני לבין המפונים.
כן..
זו אני.
מכירה חטופה.
מכירה אנשים מהממים שהם כבר.. הי"ד..
מכירה חיילים שנלחמים בחירוף אי שם על הגבול,
מכירה את האמהות האלה מקרוב, שמחכות, שנלחמות.
וגם בעלת צימר קטן אי שם על קו המלחמה.
וכן…
גם אני אישה לבעל בכוילל,
אמא לילדים צדיקים, שמשקעים כ"כ בלימוד.
ועדיין נפגעתי, מחלק מהתגובות כאן.
דבר ראשון, בואו שימו קו אדום לפניכן.
אני מבינה את הצורך באיוורור. אבל… בואו לכאן ליומיים, תבינו שאתם חיין בגן עדן. תגידו תודה ו— וזהו.
אתן חיות ב"ה בעולם טוב ויפה,
בזמן שאחים שלכן סובלים.
לכו תבינו מה זה, יירוטים בלי אזעקה,
מה זה שהילדים שלך מפחדים לעלות לקומה ה2 לבד (אם תהיה אזעקה.. יש 15 שניות.. הממד למטה)
לכו תבינו מה זה לשמוע את ההפגזות של צהל..
בומים בלי הפסקה.
וגם אני נושמת ואומרת תודה.
כן.
יש ילדים בשבי,
יש ילדים שנלחמים.
כן.
זה אמיתי.
זה יכול לקרות ר"ל לכל אחת מאיתנו (ואז הייתן מדברות אחרת… נכון? תהי דקה אמיתית עם עצמך.. איך היית מגיבה אילו הם היו מהמשפחה הקרובה שלך?)
כן, בתור בעלת צמר, אני אומרת. תצאו.
זה הכסף שלנו. זה הפרנסה.
אבל ביחד עם זאת. לא לשכוח. לא להגיד אני ילך לנופש.. השאר לא מעניין אותי, אנ יתן איזה תפילה וזהן.
תעצרי!!
אנחנו סובלים. יום יום דקה דקה.
תנסי להשתתף איתנו בכאב.
אז ברור שתצאו, אבל זה חייב, חייב, להיות שונה.
לא כמו תמיד.
שירגישו שיש מלחמה.
תוותרו על יום נוסף בחופש, תוותרו על טיול מסויים.
אני רוצה להודות לכל אלו ששמעתי מהתגובות שלהן את ההרגשה לאחר,
גם כאלו שוויתרו השנה על החופש:) אתן מדהימות,
שלחתן לי עידוד, של תמיכה ואהבה,
שכ"כ מתאים לעמ"י.
תודה!
שיהיה לכולן בשו"ט בגאולה!!
שירה מהצפון הבוער,