מה את אומרת: מתאים השנה לצאת לנופש?

יקרה!!!
איזה מרגשת את!!!
בעיני השאלה שלך מוצדקת, מאוד!! וכ"כ ריגשת אותי,
אני חושבת שבאמת בחופשים שלנו עומדים ותלויים המכורת של מאות הצימרים כאן בארץ. ולכן אולי באמת חשוב וכדאי לצאת. אבל… ויש אבל גדול… יש לנו אחים בשבי! חיילים בחזית!! אמהות שכולות, אחים שכולים, צער, עצב, דם ואש.
ולכן אני חושבת שםאם הנופש, צריך לבוא משהו שירגיש שיש שינוי, שיש משהו אחר…
משהו שיזכיר שיש מלחמה מאחור…
וזה יכול להיות בדברים הכי קטנים, אך הכי גדולים.
שתגיעו לנופש דבר ראשון תגידו אם הילדים תהילים,
תתנו צדקה.
שהמלחמה תהיה נוכחת, לא לשכוח. יש לנו אחים שסובלים.
אני חושבת שאם הכיף צריך (וחייב) לבוא העצב, הדאגה לשלום אחינו.
אני חושבת שזה צריך להיות משהו יומיומי.. כל בוקר.. תהילים/ צדקה/ תפילה
כל צהריים.
כל ארוחה מפנקת שעושים כולם יחד (עכשיו כולנו מברכים בכוונה לזכות אחינו שבשבי/ שנלחמים/ שסובלים וכדו')
ואולי מבלבד זאת לעשות משהו שישנה את הקונצפט,
לדוג' אם יש משהו שקבוע הייתם רגילים לעשות לוותר עליו (אצלנו לדוג' תמיד ביום הראשון של החופש, רק הגדולים הולכים לטיול מסויים, אז על כזה דבר אפשר לוותר.. לא על הכל, כן?
אבל כן לוותר על איזה משהו, משהו שייחד, ויבדיל את החופש הזה מכל השאר…. שידעו שזה לא חופש כמו כל שנה
מקווה שעזרתי:)
שיהיה בעז"ה בשורות טובות, ושאת החופש תעשו בירושלים הבנויה יחד עם כל עמ"י!!

אני לא חושבת שהשנה נכון לנפוש ולחגוג כאילו כלום לא קרה זה גם לא חינוכי כלפי הילדים שיודעים מה אנחנו עוברים השנה ובכל זאת חופשים וחוץ מזה אי אפשר לדעת מה מחכה לנו מצפון המלחמה לא עומדת להגמר בנתיים לצערי וזה זמן להתפלל ולהוריד פרופיל בחופש ולהראות לילדים שהשנה אנחנו בצער על מה שקורה ולכן לא נופשים

יותר מהכל האויב רוצה להרוג אותנו מנטלית
לא לצאת לחופש = להכנע לאויב!!!

אנחנו חייבים להמשיך שיגרה שמחה
זה רצון ה', להמשיך למרות הקושי
לקדש את החיים
בד בבד עם תפילה והתחזקות לשלום עם ישראל

אני רוצה להגיב תגובה קצת אחרת.
מבלי לגרוע במה שרשום לעיל, וברגישות לזולת שיש לנו כחרדים.
אני עובדת בהייטק – ורק רוצה ליידע אתכן, שחברי הצוות השונים וידידות מחברות אחרות –
כבר נסעו לחו"ל… לכמה ימים…
חלק מהם כבר נסעו פעמיים, בתקופת המלחמה!!
אז איפה הנושא בעול שלהם? איפה האכפתיות מהחטופים / חיילים / מילואימניקים שאין להם עבודה לחזור אליה וכו'.

ולמה אני אומרת את זה?
צריך להיות נושא בעול עם חברו.
ואתן יודעות שבבין הזמנים של פסח גדו"י אמרו לא לצאת לטיולים.
(ויכול להיות שגם השנה יגידו את זה)
אבל – צריך לזכור – שבין הזמנים זה הזמן של "קווי השם יחליפו כח".
גם אני כאישה שעובדת כל יום במשרה מלאה, ולא לוקחת חופש באמצע שנה כי אני לא רוצה לבטל את בעלי מלימוד – מחכה מאד לחופש. זה הזמן שלי לצאת לכמה ימים ולצבור כח.
וזה הזמן של האברכים / בחורי הישיבות להוציא את האנרגיות ולחזור עם כוחות מחודשים ללימוד.

אני מרגישה שכשאישה חרדית – הנופש הוא לא כמטרה של בילוי, שאז זה באמת נשמע לא טוב…
הנופש הוא אמצעי, אמצעי להמשיך ללמוד תורה בשמחה, לחבר את הילדים להווי של משפחה,

תודה שהעלתן את השאלה הזו.
כבר כמה חודשים שאני מתחבטת עם עצמי בנושא הזה וטרם החלטתי לגביו.
כן,אני מרכזניקית,
לא מפונה מדרום או צפון,
לא מכירה אישית משהו בין הנרצחים/שבויים/חיילים שנלחמים בחזית(שהשם ישמור אותם!),
אבל אני יכולה לומר שבתחילת המלחמה הייתי אז בהריון ואחרי שבוע(!!!)שהבנתי מה החלאות עוללו לאחים שלנו-התמוטטתי וכל ההריון לא הצלחתי לתפקד כלל(וזה לא הריון ראשון שלי-וביטוח לאומי לא מכיר בזה…)
בכיתי המון,והלב שלי ממש יצא אליהם(היה לי מאוד קשה להתגבר ולא לבכות בשבת)
חשבתי שהכל יעבור מהר וד' יעזור-אבל בינתיים אנחנו עדיין במלחמה ובחוסר ודאות.
אני מרגישה ומאמינה שיש עוד כאלו שלקחו את זה מאוד קשה רגשית חוץ ממני.
יציאה כזו לאנשים כמוני ולבני המשפחות שלהם לפעמים זו יציאה לאוורר את נפש שלהם.
ברור שלא שוכחים,ואסור לשכוח-אבל שימו לב סביבכם:אולי יש בן משפחה,ילד קטן שהיה לו קשה בתקופה הזו-בשבילו צאו,אפילו למשהו מועט.
אני לא יודעת אם אצא לצימר,אבל לצאת למשהו קטן אני אעשה את זה.
לא בגלל שאני רוצה להנות,
זה בגלל שהשביעי באוקטובר הוכיחה לכולנו שיש אכזריות לא נתפסת ואני צריכה להגן על הנפש שלי
ושל ילדי מכל הזוועות ששמענו.
מקווה שעד שנגיע לבין הזמנים כבר נתבשר בבוא הגואל וכל הדיון הכואב הזה יהיה מיותר.