ליל הסדר: להודות, להתחבר

קטע זה הוא המשך לקטע הראשון מתוך הגדה לפסח "הפדות והפאר".

זיכרונות מרים ומתוקים

המשנה מתארת כיצד עלינו לספר את סיפור יציאת מצריים בליל הסדר, ואומרת:

"מתחילין בגנות ומסיימין בשבח".

לדברי ה'אור החיים' הקדוש, המקור לרעיון זה טמון בפסוק ממנו נלמדת מצות סיפור יציאת מצרים:" והגדת לבנך ביום ההוא לאמר וגו"'. אם נתבונן בלשון הכתוב, נבחין כי לשני הפעלים המופיעים בו שתי משמעויות שונות לגמרי. הציווי "והגדת" הוא מלשון 'הגדה' – דברים קשים כגידים, בעוד המילה "לאמר" היא צורת דיבור רכה ונעימה יותר. זהו המקור לצורת הסיפור המבוארת במשנה, לפיה ליל הסדר מתחיל עם 'והגדת' – תוך התייחסות לקשיים שעבר עם ישראל, ואחר ממשיך ב'לאמר' – בסוף הטוב.

למעשה, בהגדה אנו אומרים את שני הקטעים הנזכרים. יש לציין כי, לכאורה, דעתו של שמואל מובנת יותר, כיוון שלדעתו אנו מתארים בדברינו את היציאה ממצרים עצמה, בעוד שלדעתו של רב ההודאה היא יותר כוללנית. בפירושנו על קטע זה בהגדה, נדון בביאור שיטתו של רב.

מדוע יש צורך להיזכר בכל המאורעות הלא נעימים האלה שעברנו? למה לא להתמקד רק בטוב ובחיובי?

הסיבה לכך היא, שלולא שתהיה לנו מודעות לרע שהיה מנת חלקינו לפני שקיבלנו את חרותנו, נוכל אולי להבין בשכלנו שבזכות היציאה ממצרים אנו חופשיים כיום משעבוד ,אבל לא נחוש ברגש הודיה מתפרץ על כך. זהו חלק מהטבע האנושי, שההודיה היא פונקציה של ניגודים. אדם שנמצא בחדר בו שוררת טמפרטורה נעימה, לא ידע להעריך זאת, אלא אם כן הגיע זה עתה או מחום מחניק או מקור מקפיא עצמות. לכן, עלינו לשוב ולנסות לחוות את התנאים הקשים בהם חיו אבותינו במצרים, כך נוכל אולי לא רק להבין שאנו חופשיים כעת, אלא גם להעריך זאת ולחוות את ההרגשה הזו במלואה.

פירות למחשבה

פן חשוב מאוד, נוסף, של הסיפור הוא שאחד החלקים המרכזיים בהגדה, 'מגיד' מבוסס על קטע הלקוח מחומש דברים (פרק כ"ו) "ארמי אובד אבי."

בפרשת 'כי-תבוא' שבחומש דברים, מתארת התורה את מצוות הבאת הביכורים – הפירות הראשונים שהבשילו – לבית המקדש. בשעה שמביא הביכורים נותן אותם לכהן בבית המקדש הוא קורא את 'מקרא ביכורים'. זהו קטע בן חמישה פסוקים בו הוא מזכיר את תקופת שהותנו במצריים,  הרדיפות שעברנו שם,  ומתאר כיצד הוציאנו הקב"ה משם. סיפור יציאת מצרים ב'מגיד' מבאר, למעשה, את אותם פסוקים. כל פסוק נדרש בהגדה בהרחבה בעזרת מקבילות מפסוקים בחומש שמות המתארים את המאורעות כפי שהתרחשו.

מדוע אנו מספרים את הסיפור באופן זה, כאשר אנחנו משתמשים בקטע הקצר הזה כנקודת מוצא עבור הסיפור השלם? מדוע עדיפה גישה זו מקריאה פשוטה של פסוקי התורה המתאימים כסדרם?

כפי שהזכרנו, הקטע של 'ארמי אובד אבי' נאמר בעת הבאת הביכורים לבית המקדש. השימוש הנעשה בקטע זה כבסיס לסיפור יציאת מצרים בליל הסדר נועד לעורר אותנו לבטא את תחושת ההודיה על שפע הברכה שהקב"ה הרעיף עלינו. שכן, כפי שכבר הקדמנו, אווירת ההודיה הזו היא שיוצרת את הרקע לסיפור יציאת מצרים בליל הסדר, ולכן הסיפור מקבל צורה של פירוש, הנסוב על המילים והפסוקים שבקטע זה ומרחיב אודותם.

ואכן, אחד המאפיינים הבולטים בקטע של 'ארמי אובד אבי' הוא שהוא כתוב בגוף ראשון. מביא הביכורים אומר את הדברים כמספר סיפור מכלי ראשון: "וירעו אותנו המצרים ויענונו, ויתנו עלינו עבודה קשה. ונצעק אל ה' וכו' וישמע את קולנו וכו 'ויוציאנו ה' ממצרים". הוא מתאר כיצד המצרים רדפו אותנו ושיעבדו אותנו; כיצד שמע ה' לתפילותינו, וכיצד גאל אותנו ממצרים. הקשר האישי של המספר למאורעות המתוארים בקטע זה הופכים אותו למצע הרצוי למצוות סיפור יציאת מצרים בליל הסדר, בו כל כך חשובה לנו המעורבות האישית בחוויית היציאה. משום כך נקבע בהגדה קטע זה כבסיס, עליו אנו בונים את סיפור היציאה ממצרים בצירוף הפסוקים הרלוונטיים (האמורים בגוף שלישי), המובאים לצורך הסבר והרחבה.

עת לברך…

רעיון זה של 'הודיה מתוך חוויה' העובר כעצם הלוז בכל ענייני ליל הסדר, עשוי להעניק לנו הבנה מעמיקה יותר לגבי השאלה שהבאנו לעיל: מדוע לא תקנו חז"ל ברכה על מצות סיפור יציאת מצריים? ואמנם, ציינו שם שאכן ברכת 'אשר גאלנו' נאמרת בסיומו של 'מגיד', אולם, בדרך כלל ברכת המצוות נאמרת לפני קיום המצווה, ולא לאחריה!

רבי שלמה קלוגר מציע יישוב נוסף לתמיהה זו:

בשתי פרשיות בתורה אנו קוראים את ענייני ה'תוכחה' – הקללות שיביא הקב"ה במידה ולא ישמעו בקול ה' ולא יקיימו את מצוותיו, ובהם התרה בעם ישראל לשמור את כל המצוות. אנו נוהגים שלא להפסיק את הקריאה בפסוקי הקללות כדי להעלות אדם נוסף לקרוא בתורה. מדוע? אחד הטעמים שנאמרו על כך בגמרא הוא: "לפי שאין אומרים ברכה על הפורענות". ובפירוש התוספות מובא מהמדרש שכאשר באה צרה על עם ישראל, השכינה הקדושה, כביכול, שרויה אף היא בצרה, ובמצב כזה אין זה מן הראוי לברך את ה'.

על פי רעיון זה נוכל להבין גם מדוע לא נאמרת ברכה בשעת אמירת ההגדה לפני שאנו פותחים בקיום מצוות סיפור יציאת מצרים. על פי הכלל שיש להתחיל 'בגנות' פותח הסיפור בכך שאנו חווים מחדש את קושי השעבוד של עם ישראל במצרים, ואם כן, אין זה ראוי לומר ברכה לפני הקב"ה בשעה שהוא כביכול שרוי איתנו בצרה! לכן, עצם טבעה של המצווה מונע את אמירת הברכה בתחילתה. למעשה, בליל הסדר אנחנו צריכים להיות עם עם ישראל בצרתם, ולהצטרף גם לשמחה הגדולה שבגאולתם. רק כך, בבוא הגאולה, אנו ראויים לברך בעצמנו את ברכת 'אשר גאלנו!'

המסר של הסיפור

נוכחנו לדעת שסיפור יציאת מצרים אמור לעורר בנו רגש של הודיה כלפי הקב"ה על אשר גאלנו מיד מצרים.

להיכן תחושת ההודיה הזו אמורה להוביל אותנו?

לפני שנדון בשאלה זו עלינו לברר לאיזו מטרה הוציא אותנו הקב"ה ממצרים.

את התשובה לכך אנו מזכירים בכל יום בקריאת שמע, בסוף הפרשה השלישית, פרשת 'ויאמר', שם מציינת התורה את מטרה זו:

"אני ה' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלוקים."

כלומר, הקב"ה הוציא אותנו ממצרים כדי שהוא יהיה לנו לאלוקים ואנו נהיה לו לעם. יציאת מצרים שימשה כהכנה והקדמה לרגע המרגש והנשגב בו המלכנו עלינו את הקב"ה, וקיבלנו על עצמנו את התורה והמצוות מתוך מחויבות מלאה לחיות על פי הצו האלוקי.

באותה שעה בה יצאו כלל ישראל ממצרים, היו כולם מודעים לכך שהם נעשים ברגעים אלו לעם ה'. גם בליל הסדר, העיסוק בסיפור היציאה מתוך חוויה אישית, כאילו אנו יוצאים כעת ממצרים, נועדה לחבר אותנו עם מטרת היציאה ממצרים המקורית עצמה. רגשי ההודיה העזים המתעוררים כתוצאה מסיפור יציאת מצרים, כאילו אנחנו עצמנו יצאנו משם, חייבים לפתח בקרבנו רצון ונכונות לקבל על עצמנו מחדש את עול מלכות שמיים, ואת עולה של התורה.

באיזה אופן אמורים רגשות ההודיה להוביל אותנו לקבלת התורה מחדש?

בפשטות ניתן לומר, שכתוצאה מהכרת הטוב שאנו חשים על חסדי ה' עימנו, אנו מבינים שעלינו 'להשיב לו', כביכול, ולקבל על עצמנו את מצוותיו.

אולם, במבט מעמיק יותר ההסבר לכך הוא, שכאשר אנו מתבוננים בחסד הגדול שעשה עימנו הבורא כאשר גאלנו ממצרים, אנחנו לומדים להכיר בכך שהוא חפץ תמיד בטובתנו, ואין דבר שהוא רוצה יותר מאשר להשפיע עלינו מחסדו. מכיוון שכך, כאשר אנו רואים כיצד חרג הקב"ה מהנהגת הטבע ועשה ניסים גדולים על מנת להוציאנו ממצרים, וכל זאת כדי להביא אותנו להר סיני ולתת לנו את התורה, מובן מאליו שהתורה חשובה עד מאוד לפני הקב"ה. ואם כל זאת נעשה רק כדי לתת לנו אותה, המסקנה ההגיונית והמתבקשת מכך היא שהתורה וקיום מצוותיה הם דרך החיים הטובה ביותר עבורנו.

לאחר שנקלוט אל קרבנו את רשמי ליל הסדר, ותתבסס בליבנו ההבנה שהקב"ה רוצה תמיד בהצלחתנו וחפץ לראות אותנו משגשגים כעם, אנו נאמץ בכל לב, באופן טבעי ,את הדרך אל ההצלחה, אותה סלל הקב"ה עבורנו באמצעות מצוות התורה.

אלו היסודות הרעיוניים עליהם נשענת ההגדה. ננסה לשאוב מרוח הדברים, תוך כדי התבוננות כיצד כל חלק בהגדה, בדרכו שלו, מסייע לפיתוח רעיונות אלה.

יהי רצון שנצליח להתחבר לחוויית יציאת מצרים במלוא עוצמתה, ולהפנים אותה במהלך ליל הסדר הבא עלינו לטובה.

הגדה של פסח "הפדות והפאר" מכילה פירושים וביאורים נבחרים מאוצרם של גדולי הדורות, הכתובים בשפה ברורה ונעימה.

ההגדה נותנת הבנה והעמקה בכל חלק של ההגדה כשלעצמו, וגם מסבירה את מקומו בתוך התהליך של ליל הסדר שהוא – "לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים."

הספר הינו השני מתוך סדרה בת עשרת ספרי הרב שיצאו באנגלית, וכעת מתורגם לעברית. הוא זמין לרכישה בחנויות יפה נוף-פלדהיים.