הקטע הבא לקוח מתוך ההגדה של פסח: "הפדות והפאר" של הרב עמנואל ברנשטיין, ראש ישיבת "מכון יעקב" בירושלים.
הספר הינו השני מתוך סדרה בת עשרת ספרי הרב שיצאו באנגלית, ותורגם לעברית, ניתן לרכוש אותו בחנויות יפה נוף-פלדהיים.
זכות גדולה בשבילנו לפרסם פה מדברי הרב, שנותנים בהירות, טעם ושמחה בחג הפסח ובליל הסדר בפרט.
אז, למה באמת השתנה הלילה הזה מכל הלילות?
פעם בשנה מצוה עלינו לספר…
מצות 'סיפור יציאת מצרים' בליל הסדר, שהיא למעשה חלק ה'מגיד' שבהגדה, הינה אחת מתרי"ג המצוות שבתורה.
עלינו להבחין בין מצוה זו למצות 'זכירת יציאת מצרים', המחייבת אותנו להזכיר את היציאה ממצרים בכל אחד מלילות השנה. אם ניתן את הדעת על כך, אנו עשויים לשאול את עצמנו שאלה הנשמעת די מוכרת: "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות"?
מהו הדבר המייחד את מצוות סיפור יציאת מצרים בליל הסדר?
מפרשים רבים מסבירים שישנו הבדל מהותי בין שתי המצוות. המצווה היומיומית מתקיימת בכל אזכור שהוא לעניין היציאה ממצרים. אולם, בליל הסדר, המצווה היא לספר את הסיפור כולו, מתחילתו ועד סופו.
בשורות הבאות ננסה לטעום מעט מן האווירה הייחודית המאפיינת את הסיפור המסופר בליל הסדר.
כהקדמה, נתמקד לרגע בשאלה יסודית הנידונה בדברי המפרשים:
מדוע לא תיקנו חז"ל ברכה על מצות סיפור יציאת מצרים?
כפי שהזכרנו, 'סיפור יציאת מצרים' בליל הסדר היא מצות עשה מן התורה. הדבר מעורר שאלה מעניינת: ככלל, לכל מצווה תקנו חז"ל ברכה הנאמרת קודם לעשייתה.
מדוע, אם כן, לא התייחדה ברכה גם למצווה זו? התשובות לשאלה זו הן רבות ומגוונות.
להלן שתי תשובות מקובלות:
בעל ה'מעשה ניסים' עונה על כך, שאכן נתקנה ברכה המתייחסת למצוות הסיפור, אלא, שבשונה מיתר המצוות, הברכה חותמת את המצווה ונותנת לכולה תוקף של ברכה מתמשכת. 'סיפור יציאת מצרים', המתקיים באמירת ה'מגיד' שבהגדה, מסתיים בברכת 'גאל ישראל', בה אנו מודים לה' על שהוציאנו ממצרים, ובכך מתקיימת תקנת חז"ל שיש לברך על כל קיום מצוה.
בעוד שברוב המצוות הברכה נאמרת כהקדמה לעשיית המצווה, ישנן כמה מצוות יוצאות מן הכלל, אשר בהן מעשה המצווה עצמו מתקיים בדרך של ברכה. למשל, ברכת המזון, קידוש, הבדלה וכדומה, הן כולן מצוות, ובכל זאת, איננו מברכים ברכה מיוחדת לפניהן, מפני שלמצוות שהן עצמן ברכות לא תקנו חז"ל ברכה לפניהן. משום כך, גם מצות סיפור יציאת מצרים אשר מסתיימת בברכה, אינה טעונה ברכה לפניה.
ה'שפת אמת' מציע לשאלה זו תשובה אחרת. דבריו מבוססים על כלל בנושא הברכות המופיע בכמה מקורות, והוא שאין מברכים על מצווה שיש לה טעם מובן, משום שאף השכל האנושי מחייב את עשייתה. ואכן, מסיבה זו, רוב המצוות שבין אדם לחברו נעשות בלא ברכה. הגמרא מספרת על האמורא רב נחמן ששאל את דָרוּ עבדו כיצד אמור עבד להגיב כאשר אדונו משלח אותו לחופשי ואף מרעיף עליו מתנות בצאתו מביתו. דרו ענה, שמחובתו של העבד להלל ולשבח את אדונו. סיפור זה משקף את הכלל הנזכר שלא נתקנה ברכה על מצווה שהשכל האנושי מאשר את הרעיון שהיא מבטאת. מדבריו של דרו נראה כי הבסיס למצות סיפור יציאת מצרים נטוע בהבנת השכל האנושי, המחייב כל עבד היוצא לחופשי להודות לאדונו, ולכן אין מברכים לפניה ברכה מיוחדת.
זכירת יציאת מצרים בזמן אמת
כעת, נשוב אל הסיפור עצמו. לדעת רבים מן המפרשים, המאפיין העיקרי של מצות סיפור יציאת מצרים בליל הסדר, המבדיל בינו לבין הזכרת יציאת מצרים בשאר לילות השנה, מתברר מאותו קטע מפורסם, הנאמר בהגדה לקראת סוף 'מגיד:'
"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים."
הרמב"ם מוסיף כאן מילה מכריעה, "כאילו הוא בעצמו יצא עַתָּּה משעבוד מצרים"…
אמירה זו מבטאת את מה שהופך את הלילה הזה למיוחד כל כך. לאורך השנה, עלינו להזכיר את יציאת מצרים בתור אירוע שהתרחש בעבר. בליל הסדר, לעומת זאת, אנו מצווים לחוות את היציאה ממצרים כאילו היא מתרחשת ממש עכשיו!
לתובנה זו ישנן השלכות מעשיות רבות לגבי האופן בו אנו מספרים את הסיפור. לדוגמה: בכל אחת מהמצוות שנקבעו לזכר נס כלשהו, תקנו חז"ל לברך את ברכת "שעשה ניסים לאבותינו", כמו בפורים לפני קריאת המגילה, ובחנוכה לפני הדלקת הנרות. היינו מצפים שחז"ל יתקנו לברך ברכה זו גם בליל הסדר, שכן בליל ט"ו בניסן נעשה הנס הגדול מכולם – ובכל זאת, ברכה זו נעדרת מן ההגדה!
רב עמרם גאון נשאל אודות תופעה מתמיהה זו, והשיב:
"ליל ישועה הוא, ועדיף מניסים."
למה כוונתו? המפרשים מסבירים שברכת 'שעשה ניסים' נועדה לעורר בקרבנו את רגש הכרת הטוב, ולהביא אותנו להודות לקב"ה על אותו מאורע בעבר בו נעשה נס לאבותינו. אולם בשעת מעשה, כאשר אדם חֹוֹוֶה בפועל נס שעושה לו הקב"ה, אשר הוא עצמו ניצל בזכותו, ליבו מלא על גדותיו בתודה ושירה לקב"ה, ובשעה כזו לא צריך וגם לא מתאים לברך ברכה מעין זו. לכן, בליל הסדר, בו אנו חווים שוב בכל שנה את היציאה בפועל ממצרים, הברכה הזו פשוט אינה נוגעת לנו, כפי שבוודאי לא נגעה לעם ישראל בעת שיצאו ממצרים!
אלא, שדרישה זו עצמה – לחוש בליל הסדר כאילו אנו יוצאים כעת ממצרים, טעונה ביאור: מדוע כל כך חשוב לספר את הסיפור כאילו הוא מתרחש ממש עכשיו? מדוע לא מספיק לספר אותו כאירוע שהתרחש מזמן – כפי שאכן היה?
כדי שנגיע להבנה מדוע עלינו לספר את הסיפור דווקא כך, עלינו לברר תחילה מהי בעצם המטרה בסיפור יציאת מצרים בליל פסח.
לילה של הודיה
ב'ספר המצוות', בביאור מצוות סיפור יציאת מצרים, כותב הרמב"ם10:
"שציָוָנו לספר ביציאת מצרים וכו' כפי צַחותּ לשון המספר. וכל מי שיוסיף במאמר, ויאריך הדברים, בהגדַָלַת מה שעשה לנו השם, ומה שעשו לנו המצרים מעָוֶלֶ וחמס, ואיך לקח השם נקמתנו מהם, ובהודות לו על מה שגמלנו מחסדיו, יהיה יותר טוב, כמו שאמרו "כל המספר ביציאת מצרים הרי זה משובח."
כחלק ממצוות הסיפור, הביא הרמב"ם את ההודיה לקב"ה כגורם מרכזי בקיום המצווה. נראה מכך כי הרמב"ם בא ללמדנו מהי המטרה במצווה המיוחדת של סיפור יציאת מצרים בלילה זה – להביא אותנו למצב של הודיה עמוקה לקב"ה על שהוציא אותנו ממצרים ובחר בנו לעם סגולה.
ואכן, לדעת הגאון מווילנא, ההודאה לקב"ה היא היסוד למצוות שתיית ארבע כוסות. שכן, בזמן המקדש, כשהיה אדם מחויב בהודאה לקב"ה היה מביא קרבן תודה. הגמרא מפרטת ארבעה מקרים עליהם חייב אדם להביא קרבן תודה:
- יורדי הים
- הולכי מדבריות
- חולה שנתרפא
- מי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא
אם נתבונן בכך, אומר הגר"א, נגיע למסקנה שעם ישראל חייב בהודאה לה' על כל ארבעת הדברים:
- עברנו בים סוף.
- הלכנו במדבר.
- נגאלנו מייסורי הגלות הקשים.
- שוחררנו משבי המצרים.
את חובת הכרת הטוב על כך, המכפילה את עצמה פי ארבע, אנו מביעים בשתיית ארבע כוסות לאות הודיה על חסדי ה' עלינו.
תחושת ההודאה לה' היא גם הסיבה לכך שבלילה זה עלינו לראות את עצמנו כאילו היינו שותפים בפועל ליציאה ממצרים.
מה תורם הפן האישי הזה לסיפור יציאת מצרים?
התשובה היא – הוקרה והכרת טובה! כאשר אנו מספרים סיפור שהתרחש עימנו זה עתה, אנו מעורבים בדברים רגשית, ברמה אחרת לגמרי, מאשר אם הדבר התרחש עם אחרים אי אז בעבר, לפני שנים רבות.
יתר על כן, מאחר ואנו נהנים מתוצאות החסד שעשה הקב"ה עם אבותינו בדיוק כמותם, אנו אמורים לחוש הכרת הטוב לקב"ה על אותם מאורעות 'ישנים' לא פחות מכפי שחשו אבותינו. לכן, אם נספר את הסיפור כאילו היה מאורע שהתרחש עם אחרים, לפני שנים, מאורע שאין לנו שום קשר ישיר אליו, תהיה בכך משום התכחשות רגשית בטובותיו של הקב"ה, ונפסיד את אחת המטרות העיקריות של הלילה הזה.
אם נפנים את הדברים, ונכיר בכך ש'הכרת הטוב' היא הרעיון המרכזי של ליל הסדר, הדבר יסייע בידינו להבין מאפיינים ייחודיים נוספים באופן בו אנו מספרים את הסיפור בלילה זה.
הגדה של פסח "הפדות והפאר" מכילה פירושים וביאורים נבחרים מאוצרם של גדולי הדורות, הכתובים בשפה ברורה ונעימה.
ההגדה נותנת הבנה והעמקה בכל חלק של ההגדה כשלעצמו, וגם מסבירה את מקומו בתוך התהליך של ליל הסדר שהוא – "לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים."
הספר הינו השני מתוך סדרה בת עשרת ספרי הרב שיצאו באנגלית, וכעת מתורגם לעברית. הוא זמין לרכישה בחנויות יפה נוף-פלדהיים.
תודה!
ממש נהנתי:)