פעם חשבתי,
בימי הרווקות המוקדמת
שברור שאהיה אמא לתפארת
היו לי אמירות
היו גם הצהרות
אצלי בבית
זה יהיה כמו בחלומות
הייתי מדמיינת
את עצמי עם השיירת
רגועה כמו כנרת
פשוט אמא מהממת
מכילה, פנויה
מנתקת טלפון בצהריים
עקבית ונקיה
מקלחת ביום – פעמיים
מבשלת בריא
בלי פסטות בין ערביים
מטופחת, מתלבשת
בלי חולצת הנקה מרופטת
ולמרות,
שהכפתור ההוא שלוחצים כדי להביא חתן
לא היה בנמצא
וכמה שנים של המתנה
מילאו ת'רשימה
עדיין האמנתי שכמו גיסתי הגדולה
גם אני אצליח להיות ה-אמא היהודייה
ונאמתי נגד קריירה
ועל הייטקיסטיות מכורות
בחרתי להיות מורה
שלא כמו כל הבחורות
וישבתי להרצות לבחורים על חינוך וילדים
למרות ההוא שזרק לי "שתאוריות זה לספרים"
אבל אז התחתנתי
והם באו אחד אחד
כמו שהבטיחה גיסתי –
אבל בזוגות!
ושנתיים אחרי החתונה
הם ניצבו פה, שלושה
והדירו שינה מעיני האמא הקדושה
עד שלא ידעתי להבחין
בין חיתול מלוכלך לתקין
בין תינוק מקולח למצחין
בין תמ"ל לשאוב למלבין –
לקפה,
ששתיתי ללא הפסקה כדי לשמור על עפעפיים פקוחות
ופתאום מצאתי את עצמי רושמת למעון!
3 ילדים עד 4, כולל צהרון!!
יוצאת לעבוד בשמחה אמיתית
הלזו יקרא אמא יהודית??
בצהריים כל חצי שעה על השעון
וברבע לשבע זה ממש שגעון
שרק תגמר המנחה, הערבית
שהבעל יחזור וינהל ת'חזית
שהיא תשתוק
שהוא יפסיק להרביץ
שדייי כבררר
(זו אני שצועקת?)
הוא שפך את כל המיץ
ואת האורז
והקציצות
והבייגלה
והיא דורכת
ואין לי טינקו
ואת הריצפה עד שבת אני לא שוטפת!
למיטהההה—-
אני צועקת
לחבורה שמביטה בי כאילו נפלתי מכוכב
מיד עולה בי החמצה
על כל מה שהאמנתי ולשווא
כי שעות של צהריים רגועות נינוחות
ואמא שאופה והבית ניחוחות
וטלפון בצד ואמא מכילה
ומשחקי רצפה וים של חוויה,
הפכו במציאות השוטפת
לאתגר,
לקרב בלתי נגמר
לחלום על מאפה שנגמר בביסקוויט
לרצפה מרוחה בנוזל שדומה לטיט
לאמא שמציצה למייל לכמה דקות
לטלפון דבוק לאוזן שיעביר את השעות
ולהר של נקיפות מצפון
וכביסה
וכלים
ולסל ריק
מבגדים נקיים
ומכח לזוז
וכשהלב מלא בנקיפות מצפון
והמח מבקש רק עוד שעת שינה
מגיע הפיצוץ המתבקש –
האשמה!!
ואחר כך מגיעה הכחשה
והניסיון להילחם עם עצמך מול המציאות
ולפטם את עצמי בשיעורי יהדות
על הזכות על החסד על המצווה
על כמה אני חלק מאימהות האומה –
לא צלח!
אז החלטתי להשלים
עם הנטייה והאופי
להבין שלהיות אמא כמוני זה היופי
אחת כזו שאוהבת לרקוד עם הילדים
אבל לא מסוגלת לשבת על הרצפה
אמא של חיבוק ופטפוטים אבל לא של כביסה
אישה שעבודות בית מייבשות לה את המח
שיציאה לעבודה (במינון) נותנת לה כח
שיום חופשי שלה הוא יום חסר יעילות
ששמחה באמת כשהיא בפעילות
אמא כזו שמבלגנת את הסדר
ומשתגעת מהבלגן
שרוצה היום
אבל את הרוב דוחה למחר
שמחכה כל החופש שיתחילו הגנים
ומתגעגעת נוראא כל הבוקר לילדים
שקוראת ספרי חינוך ומנסה שיטות
שלא נרדמת מדאגה בלילות
שמתפקדת מאה אחוז בעבודה
אבל בבית שישים,
שהיא אמא בסך הכל חמודה
אבל עקרת בית על הפנים—
חמוד ממש!
כתיבה יפה
אהבתי את ממש מוכשרת
וכמה שזה נכון
בסוף הילדים שלך זוכרים את החוויות, האוירה והחיבור
גם אם יזכרו את הבלאגן של הבית (אפילו שהוא נוראי) הם תמיד יוכלו להבין את הסיטואציה של אמא עם קטנטנים והפרעת קשב קלה….
כשהם יעמדו בסיטואציות שלך,
הם יוכלו ללכת לפי הלב ולבחור איזה הורה להיות.
חשוב וקריטי לנהל בית תקין ומאורגן.
אבל מי מחליט מהו תקין ומהו ארגון??
אחת תחליט שארונות פיקס וכיור ריק זה מאסט
אחרת תעיד שזה מספיק שהם רק ממיינים לסלסלות בארונות.
מעבר לאופי של בני אדם שיש בו מנעד עצום,
בין זו שהיא עקרת הבית בנשמתה וכל יציאה עבורה זה עול נורא ולבין זו שהחוץ מחייה אותה ועבודות הבית קשות לה עד מאוד-
תמיד כדאי להגיע לאמצע.
עם כללי אצבע ברורים- חיי הנפשות בבית קודמים!
תודה על זה!
חחח גדולל
מהמםםםם
ממש יפה אהבתי…
מושלם!!!
את בטוחה שהאמא הזאת זו את??
אני חשבתי שזו אני..
תודה שכתבת את מה שאנחנו…
תיארת את זה אחד על אחד
יוו
את אלופה, חמודה ומקסימה
ויש לי עוד כמה מילים טובות במאגר..
לא תאמיני כמה כח נתת לי במילים היפות והזורמות שלך
שתארו כ"כ יפה את ההווי היומיומי !!
תמשיכי לכתוב
יש לך את זה ובגדול 🙂
וכמובן הרבה הרבה נחת , כח וסבלנות …
יפה! מהמם! צחקתי! הזדהיתי! לא עם הכל, אבל בגדול,
עם התוכניות היפות שכל בוקר מחדש אני חולמת ומנסה לקרקע למציאות
חחחחחח כולנו רק בנות אדם חשוב לזכור…!
תודה על הקטע החמוד והמרענן (את האמא שברחה למייל לכמה דק'… 😜…