יש משפחות אחרות. אחרות.

ים החיים הוא ענק. ולכל משפחה יש את הסירה שלה.

יש משפחות עם ספינת ענק, ויש כאלה שהגורל הקציב להם רק רפסודה שברירית.

אבל כולם שוחים בים החיים. נעים מעלה מטה. בעליזות או בכאב.

כל משפחה והסירה שלה.

וכל ערב, כל יום מחדש. חוזרות הספינות אל המזח.

…

בדרך כלל אמא זו שמנווטת אותה. משליכה ילדים אל אמבטיות מלאות.

מוציאה אותם רחוצים, נקיים. מושיבה ליד שולחן.

מלהטטת עם חביתות ושלל ירקות. מייצרת כוסות שוקו בכמויות.

משכיבה. מכסה בשמיכות. קוראת שמע. שרה המלאך.

הספינה עוגנת במזח. שקטה. אור דולק רק בסלון. ואמא מתיישבת לאכול עם אבא.

אם ילד יוצא הרי זה רק בטעות. או כי הוא צמא נורא.

ואחרי חיבוק חם של אמא ונשיקה במצח של אבא- הספינה דוממת סופית.

ליל מנוחה.

…

יש בתים שאצלם הסירה נעזרת בשמרטפית בשביל להגיע אל המזח.

המים עמוקים וגבוהיים. ואמא לא מסוגלת לבד. בדרך כלל זה מסיבות משמחות.

ביחד הן משלחות ילדים לאמבטיות. ביחד משבצות איש איש במיטתו.

ותמיד בסוף הבית נקי ומסודר. ואמא שמחה מאד. וגם יש לה כח להמשך הערב.

וגם אם הכביסה קופלה בידה של נערה זרה, והרצפה מבהיקה רק כי העוזרת היתה היום,

הכל שווה את השקט הזה. הספינה נקיה ונעים לחיות בה.

ליל שלווה.

…

יש סירות קטנות, זוגיות. והערב הוא מקשה אחת של אושר צרוף.

סיר קטן על האש. אוכל חם. איש שמח ואישה שמחה.

על הרצפה יש שטיח קטן, צבעוני. ותינוק או תינוקת קטנה שמגרגרים באושר.

הבית נקי. ויש זמן לצאת ולנשום קצת לילה קריר.

וכיף להם לאכול ביחד. וכיף להם לנקות ביחד.

וכיף לברך אחד את השני בלילה טוב ומבורך. הבית נקי ונעים.

לילה שקט.

…

אבל יש משפחות שאצלם אין הבדל בין לילה ליום. אצלם תמיד סוער.

הסירה אף פעם לא נחה. לא מתקרבת אל המזח, שם עוגנים הנורמאליים.

עמוק עמוק, בים הסוער מתנדנדת הסירה וכמעט מתהפכת.

מי בכלל מדבר על אוכל או חולצה מגוהצת. כאן עסוקים בהישרדות. 

אבא ספון עמוק למטה. כדורי שינה מארחים לו לחברה.

הסירה מלוכלכת אימה. והגלים שוב מאיימים להטביע אותם חיים.

ילדים קטנים מנסים לנווט אותה לבד. חסרי אונים.

הם גדולים בעצם, הילדים האלה. לומדים בישיבות וסמינרים הכי טובים שיש. אף אחד לא רואה עליהם כלום.

וכל ערב הם חוזרים אל הבית ההפוך והמלוכלך. מנסים לשוות לו מראה נורמאלי.

אחות גדולה בולעת דמעות מול סיר שרוף. זורקת לפח. יוצאת לקנות פתיתים.

אח קטן מנסה לסדר את הסלון. ערימות משוגעות של כביסה מקצרות את נשמתו.

הם מתפללים תפילה לא הגיונית. שאבא לא יקום ושוב יכעס. שנספיק לסדר לפני פרוץ הסערה הבאה.

כשאמא תחזור ממשמרת של שתים עשרה שעות, אולי יהיה לה סלט קטן. איך מכינים פתיתים?

ילדים גדולים משכיבים את עצמם לישון. בשעות הקטנות של הלילה הם גומרים לסדר את הבית.

ילדים גדולים יוצאים מהמיטה באמצע הלילה. כי אבא קם וצריך להכין לו תה.

ילדים גדולים מנווטים את הסירה שלהם לבד. מתפרקים מול הצעות שידוכים מחרידות. מתעלמים.

ילדים גדולים סוחבים גלות ארוכה. בעיניים שורפות מעייפות וכתפיים שמוטות מעול החיים.

ילדים גדולים מהחיים. והגלות ארוכה כמו הלילה וחושך עצום ושקט.

וכמו כולם הם קמים מחר בבוקר. גם להם מאיר היום, גם כשזה ממש קצת.

הם יודעים, כמו כולנו. וכמו כל הספינות שעוגנות במזח, רגועות ושלוות.

שיבוא יום, ואבא הטוב יגאל אותנו באהבת עולמים.

הוא ישקיט את הסערות. הוא יכבה את השריפות. הוא ירפא את החולים באמת.

הוא עוד יבוא היום הזה, גם אם ארך הלילה ותמו כל הכוחות.

ויהיה בו אור. וטוב. ושכינה.