פעם כשהיינו צעירים, קרי זו"צ, חשבנו שאין לנו כסף.
לא שלא קנינו גבינה צהובה או כריות,
אבל נופש או טיול זוגי מושקע היה ענין ששייך לחלומות.
כי אם נבזבז את מה שיש בעובר ושב, חלילה, אולי נתקע עם חשמל ומים של החודש הבא.
אז היה לנו כסף, אמנם מעט,
אבל בעצם לא היה לנו.
וגרנו בשכירות, ולא קנינו רכב ובדקנו מבצעים כמו כל משפחות האברכים,
אבל הרגשנו ממש על הקשקש,
אחר כך עברנו דירה,
ואז באמת לא היה לנו כסף.
ס'תומרת סיימנו את כל העובר ושב,
ועם ה-50 שח מזומן שנשאר בכיס האחורי, שמנו דלק, והרגשנו מיליון דולר לטייל באזור מגורים החדש.
את המתנות מ'פוקס' שקיבלנו לרגל המעבר, החזרנו תמורת זיכוי, ושוב הרגשנו טוב על הלב שיש בידינו לערוך קניות של כלי בית.
אח"כ היו ניסים.
כל יום וה-100 200 שקל שצצו עד שעבר זעם, והתחילה שנת הלימודים ואיתה המשכורת.
אבל אחר כך באמת כבר לא היה לנו כסף,
כי היינו צריכים טיטולים לשלושה ילדים, ומטרנה לתאומים ואחר כך מעון לכל השלושה, שגם ההנחות היפות של משרד העבודה לא מצליח לנרמל את הסכום ההזוי שצריך לשלם כדי לצאת לעבוד, כדי לשלם, כדי לאכול וכו'.
אבל הכנסנו טוב ולא ראינו שקל.
לחסוך היה חלום באספמיה.
ולארנונה לווינו כמה אלפים טובים שעד היום לא הוחזרו למלווה האדיב שלא צריך בהם.
אחר כך, לא הרבה זמן אחר כך,
עדיין בטיטולים (מטרנות נחסכו לטובת הכיס).
אחר כך כבר באמת לא היה כסף.
ואז הבנו שתמיד יכול להיות גרוע יותר.
כי המינוס נגמר, והחודש הבא לא הביא איתו בשורה.
והשבת שהתקרבה היתה כל פעם חידה,
על איזה נס ייתקימו הקניות.
וראינו ניסים של דור המדבר.
ככה פה 100 פה 200,
מעשרות מאחים, תווי קניה מראש הכולל,
שורדים את הסופר הבא ואת זה שאחריו,
ולא מוותרים על גבינה צהובה,
רק כדי לא להרגיש עניים מדי.
אבל זהו. הסתיים הכסף.
ואיתו כל הצריך והחייב.
החשבונות יחכו,
הנעליים ימשיכו להיקרע,
הבגדים מהשכנה,
הדלק מהנס הבא,
הנופש מהחלומות,
והקניות מהשאריות,
והעיקר הבריאות,
הבעיה זו ההתנגשות,
של הארנק עם הטיפול שיניים,
והתרפיסטית והמאבחנת והמשקפיים.
והאשליה שלכולם כן,
והקנאה הקטנה בדשא של השכן.
והזוגיות והמתח והמחנק בגרון,
כי מה כבר ביקשתי?
עוד קצת מזומנים בחשבון : (
זהו,
חוצמזה,
תדעו כלל,
תמיד יש יותר גרוע.
למשל,
המשכנתא שמחכה לנו בסיבוב,
הרכב 7 מקומות כדי שגם הילד הבא יכנס למשפחה (ולאוטו).
בסוף,
נותר לנו רק לצחוק,
איזה ז'אנר של עניות הקב"ה ברא בעולם הזה—
עני עם רכב של 17 אלף,
דירה של מיליון שמונה מאות,
משכנתא על סך ככככל ההכנסות,
וגבינה צהובה במקרר,
(בשר נניח כבר לא, יש גבול)
ובת שחוק על הפנים שלא ברור מאיפה היא באה.
אם לא ניסיון החיים שאומר,
שמי שעשה לנו ניסים הוא יגאלנו ויושיענו שנית.
כי איזה יועץ כלכלי ייתן הסבר מניח את הדעת,
כשההכנסות הן לפחות חצי מההוצאות,
ובכל אופן הגלגלים עוד נעים על פני הכביש.
אומנם הצמיגים קצת שחוקים,
אבל נוסעים,
מתפללים,
משוועים,
ואל תצריכנו לידי מתנות בשר ודם.
וקחו את המשפט הזה לסיום:
"אם הבעיות שלך זה כסף
ואין לך כסף
אז אין לך בעיות 😊"
הלוואי!
מזדהה? מחכה לתגובה שלך ומצדיעה לך!
עונה לאורה-
אני לא חושבת שאת מייצגת את החברה הדתית לאומית, ממש לא, אני מוקפת במשפחות דתיות לאומיות משתי הצדדים שלי וגם של בעלי (ההורים של שנינו "נשרפו") ונכון שהסגנון הוא "זרוק" אבל זרוק שעולה הרבה… נעלי בלנדסטון כמה עולות?? בגדי המעצבים עולים הרבה מאד, מטפחות של מעצבות עולות המון, (ויש הרי לכל בגד מטפחת) לכולם! יש רכב (לרוב 2 רכבים) , מה שאני לא חולמת אפילו להחזיק, אתם מחתנים בגוטניק? עושים בר מצוה כמו שלום זכר שנכנסים רק להגיד מזל טוב ולוקחים רוגלע מהבר? ואכן גם אני לא מייצגת את החברה החרדית במלואה, אני אברכית שחיה על השקל קונה ממלבושי כבוד, מקבלת יד שתיים בשמחה ממי שמוכן להעביר לי, קונה את הבייסיק של הבייסיק של הבייסיק וגם לזה אין לי כסף, עובדת קשה ברמות לפרנס את משפחתי ולא הכי מצליחה, אבל גאה באברכיות שלי. הבית שלי מרוהט יד שלישית ואחרי תיקון של המזגן המרכזי נשאר החור בגבס ואין לנו את הכמה מאות לסגור אותו, לא כתבתי את כל זה כדי להתמסכן (טוב אולי קצת:) אבל כתבתי כדי להראות שכמו שאני לא מייצגת את כל הציבור החרדי אלא את האברכים שחיים ממש בפשטות גם את לא מייצגת את כל הציבור הדתי לאומי, ואם תטיילו בגבעת שמואל/פתח תקוה וכד' הרמת חיים שם מרקיעה שחקים, שוב מהכרות קרובה מאד לציבורים האלו.
אני מעריכה בכל ליבי את הפשטות שגם אני חיה בה, למרות שחשוב לי שהילדים שלי לא יראו מוזנחים, לכן אני אשתדל עם כל מה שיש לי להלביש אותם יפה (ממש ממש לא מותגים) ואני תמיד אשתדל להראות יפה כי האסתטיקה שלי חשובה)
אז את לא מייצגת ואני לא מייצגת ויש הכל מהכל בכל ציבור אז אין מה לזלזל מבלי להכיר מקרוב.
מעריכה אותך!
בציבור הדתי לאומי ברור שיש כאלו שמוציאים הון על החיים בעצמם, עיין ערך נופשים, רכבים, וגם בגדים שנראים פשוטים אבל בפועל יקרים מאד.
אבל להבנתי, אורה לא התכוונה לכל הציבור הדתי לאומי, היא התכוונה לציבור החרד"לי, האברכי, כמו בוגרי הר המור למשל. שחיים בפשטות גדולה מאד מאד (וזה לא אומר שאני מסכימה עם ה"השקופה" שלהם וכו' וכו'… אבל מותר ללמוד דברים טובים גם מאנשים שאני חולקת על הדרך שלהם).
ולמה אי אפשר לקבל את האמת ממי שאמרה?
ברור שיש בדברים שלה הכללה, יש כמות אדירה של אברכים שחיים בפשטות, אבל די לראות את הפיצוץ בערב חג בחנויות החרדיות בשמגר וברבי עקיבא, מכל בנות הסמינרים, גם בנות אברכים שאין להם – להבין שאיבדנו משהו בדרך.
וזה לא משנה אם הן ממנות לעצמן את הבגדים, עצם זה שקונים בכאלו מחירים מטורפים – זה אומר שאיבדנו משהו מהצניעות, הפשטות, וההסתפקות במועט.
כן, יש בהחלט אמת נוקבת במה שהיא כותבת,
ודי לגלגולי עיניים וחיפוש איפה גם הם גרועים.
היא כתבה משהו שיש בו גרעין משמעותי של אמת וראוי להקשיב לו.
זה לא משנה עם אורה צודקת או לא
יש בדבריה זלזול חמור על יהודים והכללות על מגזר שלם (לדעבוניינו אולי השפעת התקשרות הישראלית
שכרגע בשיא שלה נגד הציבור האברכים ובחורי הישיבות הקדושות)
כדבריה "יש לכם ראש עקום עם סדרי עדיפויות עקומים"
לא יכולה להתקבל כאן בשום אופן
כן!
גם לחברה החרדית שהיא החברה הכי מושלמת בעולם!!!
בלי ספק!!! ואני גאה להשתייך אליה –
יש בעיות.
ומותר להסתכל בעיניים ולהודות בזה.
חכמה בגויים תאמין, קל וחומר באישה יהודייה, גם אם יש לה השקפות שלא נכונות בעינינו.
מרים- התחברתי לתגובה שלך!
ולאחת- אם כבר הזכרת את "הר המור", גם אני מוקפת בדתי לאומי מכל כיוון, הורי והורי בעלי "נשרפו".
אנחנו בקשר טוב קרוב עם כולם, ויש מגוון מטורף של סגנונות בדתי לאומי!
דווקא בוגרי "הר המור" מביניהם (והם המיינסטרים שם- מרבני הישיבה…….) מתנהלים הכי קרוב לצורת החיים שאורה כל כך לא אוהבת.
משקיעים הרבה מאוד כסף בבגדי מעצבים, במטפחות, בצילומי סטודיו לכל גיל של הילדים, באירועים בסטייל ובמחיר תואם…. (כמובן "פשוט" במובן שזה גן אירועים, מנגנים בגיטרות ולובשים שם "בגדי חול" אבל חוץ מזה האירועים עולים הווווווון כולל בת מצוות מנקרות עיניים…………… דווקה באירועים שלהם מנקרת בי השאלה: אם האירוע עולה כל כך הרבה למה אתם לובשים סמרטוטים? ככה בת ישראל צריכה להיראות?)
האם יש לי מה ללמוד מהתגובה של אורה? יש. יש טעם בלנהל את עצמנו כלכלית עם פחות התיחסות חברתית.
לא קשור למגזר.
צמידי הגומי שמעטרים את ידי הנשים במקום צמידי הכסף או גולדפילד העדינים לא מעידות על "פשטות" אלא על סגנון.
ועכשיו בואו נדייק: ציבור האברכים הדל"מ מצומצם מאוד, הציבור הזה כולל כמות לא מבוטלת של דתיים שנשותיהן אינן מכסות השיער כלל או שמות "זכר לכיסוי", חלקן לובשות מכנסיים, יש קהל גדול מבינהם שמושפע ומוביל פמיניזם וקהל גדול מתוכם שתוהה ואובד ומחפש את דרכו לה'.
כל ברואיו של הקב"ה יכולים ללמד אותנו תכונות טובות ומידות חדשות ומתוקנות,
אבל- עלינו לזכור שזה לא סתם שההתנהלות שלנו הכללית שונה- הגישה וההשקפה שונה!
צורת החיים לא מנותקת מההשקפה! ויש לה מחירים לא פשוטים בעיקר על הצעירים ובני הנוער……..
ואפשר להרחיב ולהסביר אבל זה לא המקום……………….
גם אני כתבתי את מה שכתבתי מידיעה…
גם במשפחה שלנו יש ציבור רחב של חרד"לים מישיבות שונות,
והלכתי עכשיו לבדוק בהזמנות שקיבלנו מהם איפה הם התחתנו כדי להיות בטוחה שאני לא טועה.
אז חלקם באולמות פשוטים, וחלקם באולמות יותר יקרים – אבל בהחלט כמו שמקובלים אצלנו.
אולי לא הכי פשוטים אבל גם לא יקרים מאד בהכרח. אולמות שאני מקבלת מהם הזמנות גם ממשפחות אברכים שאני מכירה.
ועדיין, לא מבינה למה זה שיש להם בעיות – ויש להם בעיות! כל הבסיס מעוות בעיני,
לא יכול לגרום לי לראות משהו שהם חיים בו יותר נכון מאיתנו?
למה זה חייב מיד לגרום לי לשים פס על האמת שבדברים?
כן, כשאנחנו במפגש של משפחה מורחבת (אחת לשנה מחוץ לחתונות)
ואני רואה את הפשטות שבה הם חיים – ביגוד, הנעלה, רכב חבוט, ולעומתם את הנשים החרדיות – כולן אברכיות מהקודקדים של החברה החרדית – ונכון, אנחנו לא גרים בפריפריה, אלא בירושלים, זה משמעותי – ההבדלים זועקים לשמיים.
כן, בגזרה החרדית במשפחה מוציאים הרבה יותר על הנראות, וזה גובה מחירים – בכסף, ולא רק.
ולא חושבת שצריך לעודד לבישת סמרטוטים – אבל הציר בין לבישת סמרטוטים, לבין בנות הסמינרים הכי טובים בירושלים שרוב הבגדים שלהם עולים הון בחנויות בשמגר – הציר הוא ארוך מאד.
ובהחלט מראה שיש לנו בעיה שדורשת שיפור.
ומותר לנו לשמוע מילה של ביקורת, ולא משנה ממי היא נאמרה. לא נמות מזה, רק נצא מחוזקים יותר.
אם רוצים שביקורת תתקבל היא צריכה לבוא באופן מכובד וענייני כך שיכול להשמע, בתגובה המדוברת לא הרגשתי כך.
אני לא חושבת שיש עניין לשבת עם טבלאות אקסל ולהשוות היכן כל אחד מחתן (מניחה שיש להם גוטניק משלהם למי שלא רוצה גן אירועים) וכמה עולה מטפחת (מלא כסף!! ולמטפחת לאירוע אני תמיד שואלת את החברות הדתיות היכן לקנות, הן אלופות בזה 🙂 ) או כל דבר אחר.
הרעיון הכללי הוא שאין משהו אחד נכון, החיים הרבה יותר מורכבים ויש להם הרבה יותר גוונים, לא הכל מתחיל ונגמר בכסף, בכל חברה יש דברים שלאדם מבחוץ נראים כבזבוז מוחלט או הוצאה חסרת הגיון, כמו"כ לכל חברה ומגזר יש הקודים שלו ואת הסגנון שלו, לא בטוח שזה מחיר יקר יותר (תשאלי פעם חברה שלובשת משהו שנראה לך פיג'מה במקרה הטוב או סמרטוט במקרה הפחות טוב ותראי), ואפילו אם המחיר יקר יותר אולי אני משלמת יותר על בגד לשבת (מטעמי עקרון, לא רוצה לבוש שמרגיש לי זול, למרות שאני מודעת שזה מרגיש לי מוזנח אבל מקובל ומרגיש אחרת במגזר אחר) אבל אשה במגזר אחר משלמת יותר על משהו אחר שעליו אני לא מוכנה לשלם את המחיר שהיא משלמת.
אי אפשר להכליל מגזרים שלמים (ממגזר אחד מסתפק במועט וחי חיי צניעות ומגזר אחר עם סדרי עדיפויות עקומים) בטח כשזה לא אמת כזאת מוחלטת ואז לצפות מכולם לקבל יפה את ההערות או ההארות, פשוט כי הערה כזאת מתעלמת ממציאות החיים שהיא מורכבת הרבה יותר ואני מניחה שכל מי שגולש באתר הזה כבר מבוגר מספיק כדי להבין את זה.
אני חושבת שיש מקום לדבר על הנראות שמעסיקה את החברה שלנו, אבל כדאי להבין את המורכבות כולה מכל הצדדים (גם מכך שזה מרשים איך נשות חיל באפס תקציב מוציאות דברים נפלאים עם נראות מצוינת) ולדון בזה באופן בוגר וענייני ואז אכן נצא מחוזקים.
מכירה את החברה שאת מדברתת עליה מאד מאד מקרוב
זה פשוט לא נכון על הכלל
יכול להיות שיש משפחה כזו אבל זה ממש ממש ממש לא הרווח
מחילה
מסכימה איתך מאוד!
הנושא של מחירי הבגדים החרדים באמת כואב ומצדיק פוסט נפרד
המחירים הזויים לא תואמים את התמורה
הבגדים באיכות בינונית פלוס מינוס
השירות כנ"ל
וגם הצניעות לא מובטחת והרבה פעמים צריך תיקונים…
לא יודעת איך מסתדרות אלו שמקפידות לא לקנות בקניונים
סליחה?!
אני לא קונה בקניונים.
פשוט לא מרגישה טוב עם עצמי עם הביגוד הזה,
חשוב לי מאוד ביגוד שלבוש טוב! עם גיזרה מחמיאה! מכובד!
(יש גם את הקטע של מידות, כי אני לא 36 אלא 44, וזה משמעותי.
ברור שמי שהיא מידה של בובה בחנות הכל יעמוד עליה יפה).
תכלס, מנסיון רב שנים, אני יכולה להעיד על עצמי חד משמעית. כשאני נכנסת לחנויות כמו one of a kind אני יוצאת עם בגד מעולה, גם צנוע גם איכותי גם גזרה מחמיאה.
אם אני אלך לקניון או לזויה או משהו דומה – אולי אמצא איזו שמלה, אולי, אבל היא לא באמת תראה ברמה של הביגוד מהחנויות היקרות.
אין מה לעשות, ביגוד צנוע ומכבד עולה כסף. כמו שכל דבר איכותי אחר עולה כסף.
אז שכל אחת תעשה את הבחירה שלה, ותפסיקו להתלונן, זה מתחיל לעצבן.
רוצה להביא עוד נקודת מבט.
קודם כל מרים, את מיוחדת!
אני ב"ה אשת אברך מגיעה ממשפחות אמידות הורים עובדים, זכינו במשפחה ברוכה ועזרה יפה מההורים.
עדיין לגמור את החודש זה תמיד אתגר, כמו לכולם- מכל המגזרים…
כשהמתבגר הגדול שלי ביקש בפעם הראשונה חולצות ממותגות וגרביים יותר יקרות התלבטתי מה לעשות.
אחרי מחשבה החלטנו שנאפשר לו את זה בשמחה,
כי חשוב לנו שירגיש נוח בחברה שאנחנו רוצים שישתייך אליה.
לכל חברה יש מוסכמות חברתיות, טובות או רעות,
ומי שרוצה להיות חלק מהחברה הזאת צריך לפעמים לשלם מחירים.
אני לא בעד לקנות בגדים במחירים הזויים, (אגב, אני חושבת שיותר ממה שזה קיים אצל ציבור האברכים הליטאי זה קיים בציבור החסידי- הרבה פעמים אצל אנשים עובדים, אבל לא זה הנושא)
אני כן בעד להתנהג כמו שמקובל בחברה שאליה אני רוצה להשתייך.
אורה היקרה.
קראתי את התגובה שלך וחשבתי המון.
הפוסט הזה והתגובות של כולן כולל שלך גרמו למליוני מחשבות מקלחת…
אני מגיעה ממשפחה מעורבת וחצי ממשפחתי הקרובה מאוד משתייכת לזרם שאת מציינת, החצי השני משתייך למעמד האברכי הליטאי הקלאסי.
ואני רוצה להצטרף ל'אשת אברך ליטאי' ולדבר קצת על מוסכמות.
הנקודות שציינת הן הצד היפה יותר של היעדר מוסכמות או 'איש הישר והטוב בעיניו'.
אבל יש לזה גם הרבה מאוד צדדים פחות… וההוכחה הפשוטה היא ניראות דור ההמשך בשני המגזרים.
אותן מוסכמות שיוצרות איזה סטטוס מוגדר לחרדים – שמחייבות נניח להשקיע בכל מיני הבלים (בגדים, אקססורייז וכד') הן גם אלה שמשמרות כ"כ הרבה אברכים בתוך הכולל וכל מיני 'תורת אמך' שיוצרות מסגרת ברורה.
וגם, אני רוצה לציין שבציבור שלנו יש עדיין איזו בושה להגיד את האמת, אבל בהחלט הרבה מאוד מאוד מאוד אנשים משתמשים ביד שניה (ושלישית ורביעית) או הולכים לפסיכולוגים לדוג' או כל דבר שהמוסכמה עליו עדיין לא משוחררת… אבל בהסתרה שבתוך ההסתרה. אנחנו מטייחות ומספרות על דודים עלומים שהעבירו לנו אחרי שיש להן בת יחידה והיא משתמשת רק פעם אחת בכל בגד, אבל בפועל כולנו ממחזרות המון. לא יכולה לספר לך כמה פעמים קיבלתי והעברתי, אבל תמיד היה סיפור כיסוי, והכל אנונימי…
אני פוגשת לפעמים שהגישה הדתית כמעט מקדשת את היד 2. רואה זוגות (מקרבה ראשונה) שמכניסים ביחד 50 א"ש בחודש ולא קונים לילד ראשון! פריט אחד (למה לקנות בכלל אם אחותי נותנת לי?) ואני שואלת את עצמי לפעמים אם זה באמת נובע מהסתפקות במועט או אהבת צבירת הון בעו"ש או בS&P.
מאותו מקום של הצטמצמות הצד הזה נותן מתנות זעומות (זעומות!) לצד האברכי כשהצד האברכי משפיע הרבה יותר למרות שהתזרים שלו הוא מזערי בלי השוואה. כי המושג 'מכובדות' נוכח יותר ואולי לקחו קצת רחוק את המושג 'פשטות' לטוב ולמוטב.
יש פה נשים שלקחו את התגובה ממש כפגיעה! וכאילו יש תחרות מי יותר טוב!
קודם כל שבעולם הזה אף אחת לא יכולה להגיד מי יותר טוב!! כל אחת שתתמקד בעבודת ה' שלה.
ודבר שני, בהחלט אפשר ללמוד משהו ממה שהיא רשמה!
ואני לא אומרת שצריך להעתיק! ממש לא!! כל אחד חיי חיים שונים, אבל בהחלט אפשר לקבל השארה!
וכן רדיפה מוגזמת אחרי הבלי העולם הזה ברור שזה דבר עקום!!
פשוט החליטו בשבילנו שצריך סטים ובוגבו וכו'.. ונכון שזה מאוד משמח את האישה אבל לא בכל מחיר!
גם בעולם החרדי יש המון שחיים בפשטות ויש המון רעיונות מקוריים איך במינימום לעשות הרגשה של מקסימום (כמו בכל התחפושות היצירתיות שבכמה אלמנטים זולים יצרו תחפושת מקורית ויפה! ועוד הרבה דברים יצירתיים שקיימים במגזר החרדי!)
העניין הוא רק על מה שמים דגש!
על כל התגובות המדהימות כאן אין מה להוסיף………
רק לחזק———
אני עוד זוצי"ת בתחילת החיים וכמו כל משפחות האברכים גם אנחנו רואים ב"ה ניסים ונפלאות חדשים לבקרים
אבל אני זוכרת מקרה מעניין שקרה לי בתור בחורה
למדתי צילום, ויום אחד יצאתי לצלם את בת דודה שלי לפני בת המצוה שלה בפארק
פתאום נגשה אלי אשה אחת והתחילה לברר אצלי על הצילום, כנראה רצתה גם…
היא שאלה אותי כמה אני לוקחת ובאותה נשימה עשתה לי פרצוף מסכן כזה ואמרה: "תוכלי לעשות לי מחיר זול קצת? בעלי פשוט אברך וכו' וכו'" החלפתי איתה מספר לתיאום (היא לא התקשרה עד היום…) והיא הלכה
בת דודה שלי שהיתה עדה לכל הסצנה הזו שאלה אותי בשקט מיד כשהיא הלכה : "לא הבנתי למה היא עצובה שבעלה אברך? למה היא מרגישה מסכנה שצריך לרחם עליה"?
התלהבתי מהמשפט שלה מאוד, והוא חקוק לי בראש עד היום-
ב"ה!! בעלך אברך!! תרקדי ותשמחי!! את זכית!! את לא מסכנה שאין לה וחסר לה…. את המאושרת שיש לה הכל!
יותר מכל אלו שחושבים שאם שני ההורים יצאו לעבוד, ובהייטק, אז הם ירוויחו יותר ויהיו מאושרים
(ובבקשה אל תתפסו אותי על קטנות במשפט הזה, העיקרון מובן…)
לא אמרתי שתרוצי עכשו לקנות בגדי מותגים לכל הילדים, חופשה כל קיץ במלון יוקרתי וכד'
כל הענין של להיות עשיר זה בהסתכלות שלנו – "איזהו עשיר? השמח בחלקו"
מתפללת שבעזרת השם את הערך הזה אני אצליח להנחיל גם לילדי – זכינו שאבא לומד תורה ואנחנו עשירים!
אמן ובהצלחה לכולן!
אפשר לשאול שאלה?
לא מתייחסת פה לנושא.
כולם פה התלוננו על הסטייל הגבוה מדי של הציבור החרדי. (80+ תגובות, כן?)
אורה, ראתה את זה וכתבה את זה מנקודת מבט שלה. כדתית לאומית.
ואז פתאום לא להכליל, לא כולם ככה, קבוצות מסוימות. הרוב לא…
אז אם זה מתוך הציבור החרדי זה מותר ואם לא אז לא?
לדעתי, אורה כתבה מתוך רצון טוב. היא ראתה את התלונות של כולם פה, וכתבה מנקודת מבט שלה.
הסטייל הגבוה לא קשור לציבור החרדי או לא
רמת החיים הכללית היום בעולם היא מטורפת. אצל כולם
הרבה דברים חכמים נכתבו כאן.
אתייחס רק לנקודה אחת.
קניה של בגדים/ריהוט יד שניה.
אנחנו חרדים חסידיים. נחשבים מהמיינסטרים.
לפני שנים סיפרה לי דודה שתכשיטי יהלומים משקשקים על פרקי ידיה על ההרגל של נשות חו"ל לרכוש בגדים יד שניה.
היא סיפרה על המובינג סייל.
ועל כל ה'סטייל' של יד 2
אני התכווצתי והתגמגמתי ושאלתי אם העסק הזה הוא לא בשביל עניים?
היא פרצה בצחוק אמריקאי מתגלגל ואמרה לי שכדאי שאבוא לראות מי הרוכשות ביד 2.
אז למען האמת והאיזון.
הן גם קונות חדש ולא מעט ואולי אפילו הרבה.
אבל!!!
לא מפספסות את האפשרות להנות ממוצרים יד 2 באיכות טובה.
איך היא אמרה.
ככאלו שמבינים ומעריכים כסף אנחנו לא פרייריות לשלם פי כמה על מוצר שאפשר לשלם עליו לפעמים עשירית מחיר.
הרבה מים ובגדים זרמו מאז ובעשרות השנים האחרונות יד 2 מככב בביתינו בגדול בכל פינה.
הבעיה האחת היא ששואלים את שיירת בנותי מאיפה הסטייל הזה?
וכבר לא נעים להן עם הגיוון הגדול.
מה שקורה שבגלל תרבות הקניה המואצת היום אפשר למצוא ביד 2 מוצרים שהם כמעט חדשים במחירים בלתי יאמנו.
או בגדים במצב חדש וחדיש.
ואז, גם אם צריך לרכוש עוד בגד השימוש באפיק הזה חוסך הון לא קטן.
המון הצלחה לכולן.
והרבה כח לחיות את החייים האמיתיים המתאימים לכן לפי המידות שלכן.