1 )
מה שלומך חברה?
את בטח לא מבינה מה הסיפור שלי בתקופה האחרונה…
אנחנו נראות דומות ממש, באותו שלב, אבל אין לי אומץ לגלות לך שאנחנו שונות. אפילו שונות מאוד.
נשמעת לך מוזרה ודי סנובית נכון?
קבלי התנצלות, אני לא מתכונת להתנשא או להתבדל.
אני אישה רגילה שרוצה להיות הכי טובה בכל דבר אבל ה' שלח לי התמודדות פיזית ורגשית.
אני קיסרית.
2)
אם הייתי רגילה – הייתי נהנית לבוא איתך ליום פינוק המוני של בקורס הכנה ללידה.
אבל כרגע, עד שהמשיח יבוא וכל המומים יתרפאו, אני עסוקה במה שהתחדש בפרוטוקול הידידותי בבית החולים ההוא, בחוות הדעת המעודכנות על סיכות נמסות ובשאלה האם הרופא שאני מכירה כבר הזדקן יותר מדי…
אז תביני – זה לא שאני מתקמצנת על ההוצאה הקטנה (כי יש לי זכאות לקורס, כמו כולן) או רוצה עגלה יקרה, פשוט מנסה להימנע מעוד כמה צביטות בלב.
3)
אם הייתי רגילה – לא הייתה לי בעיה לשתף אותך, לצפות להנהון המתוח שלך בזמן שאני מגוללת את סיפוריh ולהסכים איתך כמה מדהים התהליך הקדוש הזה.
אבל כרגע – כל עוד לא צברתי מספיק אמונה וחסרים לי עוד צעדים עד ההשלמה, אני מעדיפה לותר. לא מספיק בטוחה בתגובה שלך, אם תהיה עדינה מספיק לליבי המצולק.
אז מה את אומרת – יכולה לשים עצמך את במקומי? ברור לי שאת לא מחפשת סיפוק לסקרנות אבל אני באמת אשמח לשמוע את דעתך ולשתף בנושאים בהן אני שוה בין שוות…
4)
אם היינו דומות מספיק – הייתי מתענינת מאוד בסיפורייך שלך, בלבטים המשמעותיים, בניסיון שרכשת מהפעמים הקודמות.
אבל בינתיים – כואב לי. כואב להרגיש כמה אני מפסידה. כמה את מרגישה טבעית ונורמלית.
אני בטוחה שתביני – הרגשות שלי מחפשים תמיכה אצל הדפוקות כמוני. משתוקקים לאחות האחיות שהן מספקות לי (ואני להן).
5)
אם היית מעלה על דעתך את ההבדלים בין האירוע שמחכה לי לאירוע שאת מחכה לו – לא היית מתפלאת שאני מתעקשת לקנות משהו ארוך ארוך שלא מחייב את הירכונים שאנחנו רגילות אליהם. הלואי שהיית אפילו מציעה לי שנעבור בחנות ההיא כדי שאקנה כאלה שאוכל לגרוב בעצמי לפני שאקום מהמיטה.
רק אומרת – את לב הזהב שלך אי אפשר לפספס ואני יודעת שהוא מרגיש את ליבי.
6)
אם היית גם את קיסרית – כמה קל יותר היה לשתינו. היית מציעה את הרעיונות המופלאים שלך ואין ספק שהדרך הייתה קלה יותר..
אבל בינתיים – אני מרגישה לבד בחזית הזו. לא ממש מוצאת בעצמי כוחות להכניס אותך לנעליי.
אז בבקשה – תתפללי עלי שאעבור את האירוע הכי בטוב ואני מבטיחה שאני מתפללת עלייך שלא תצטרפי לסירה שלי.
7)
אם הייתי טבעית – לא היו שואלים על התאריך או משכנעים אותי לשנות אותו.
אם הייתי זוכה – גם אני הייתי רוצה להיות המרכז של הסיטואציה, להעפיל אל התחושה המרוממת של שותפות גוף בנשמה.
אלא שבינתיים אני זוכה להשליך אותי על ה', לזרוק את העצמאות, את השליטה (ועוד כמה דברים…) ולהעשות כרצונו. לתת לו כתר מלוכה של נשמות קדושות ומאוד יקרות, יוצאות דופן.
וואו, התרגשתי!!
שיהיה בעז"ה בשעה טובה, בקלות ובידיים מלאות!!
התאוששות קלה והחלמה מהירה.
מה שהכי תפס אותי זה שהפוסט הזה בעצם פותח פתח לכל כך הרבה התמודדויות "שקופות" –
מידע שהוא ממש לא סוד, אבל אף אחד לא חושב שהוא בעצם התמודדות.
מורכבת.
כואבת.
ובודדה.
אם לילדים שבמשך שנים לא מצליחה עוד ללדת.
אישה צעירה שמתייתמת.
אלו אתגרים שהתחושה היא שמבחוץ – אי אפשר להבין אותם.
והאמת – גם לא ממש מנסים…
סה"כ זו לא טרגדיה.
לא משהו שאי אפשר להכיל.
אבל זה כואב.
ולפחות המעגל הקרוב – מתבקש שירגיש, ולפחות שיהיה מודע.
בטח יש המון דוגמאות.
אולי תעלינה כאן עוד כאלה,
כל דוגמא כאת בטח תגרור כמה – "איך לא חשבתי על זה"
שפשוט נחשוב על מי שקרוב אלינו.
תודה רבה שקראת!
מאוד מזדהה עם מה שכתבת!
אהבתי מה שכתבת!
ההתמודדות שלי היא שלא תמיד הלך לי עם ההנקה וחלק ילדים כמעט לא ינקו.
זה קשה להרגיש שמשהו שטבעי עבור כולן פשוט לא הולך אצלי.
הדרך שלי להתמודד עם זה זה להבין שלכל אחד יש את המקומות שבהם יש לו קושי ובהם הוא מרגיש בדידות.
ואני כמובן לא דפוקה אלא זו ההתמודדות שהקב"ה בחר בשבילי וב"ה שיש דרכים נוספות להאכיל את התינוק.
לא תמיד זה קל לזכור את כל הנ"ל ולא ליפול לתסכול אבל זה הניסיון.
כמובן יש גם את ההתמודדות עם אנשים בכל מקום שמרגישים חופשי להעיר על זה שתינוק כ"כ קטן אוכל מבקבוק ולהסביר לי כמה חשובה ההנקה(אישה שישבה לידי באוטובוס עירוני..) או סבתות שדחוף להן לדעת בדיוק מה התינוק אוכל. לא מצאתי לזה פיתרון.. לפחות נלמד אנחנו להיות יותר רגישות לסביבה.
יכול להיות שזה ירגיש לחלק משהו מינורי ולא משמעותי אבל לא חושבת שצריכה להיות תחרות בענין הזה.
מסכימה! כל שיפוטיות שהיא לא במקומה ובלי לדעת את הסיטואציה …..
בפרט שאת האמא ויודעת שעשית את כל המאמצים עבור הילד שלך!
סתם ככה –
למה מעירים לאמא על מה שהיא עושה לילד שלה?
הוא שלה.
והגיע הזמן שניתן לה את הזכות האולטימיטיבית שלה להחליט מה נכון לה לתת לו.
ואני כואבת מהצד ההפוך-
הצד שהצליח להניק ב"ה, וכל הזמן הערות על תוספות ושינויים…
תנו לי להחליט על הילדה שלי!
היא הילדה שלי!
וזה כואב,
בעיקר לאחר שחיכיתי לילדים כל כך הרבה שנים…
ורוצה להרגיש את האימהות במלוא המובן…
מזדהה
גם אני קיסרית
כמוך 🙂
תודה שקראת!
מוזמנת להצטרף לפורום אם המלכות (תחת פורום מעגלים), חפשי בגוגל.
קבוצת תמיכה עם הרבה ידע קונקרטי 🙂
וואו כמה הזדהיתי ……..כמה נכון…וחשוב להזכיר ….
זה מסוג הקושי\נסיון שאנשים מבחוץ לא מצליחים להכיל או להבין…
וכשתתלונני-יגידו לך –בסה"כ אפשר לחשוב–הרי מדובר בשמחה לא עכשיו איזו טרגדיה, והעיקר שלאם וליילוד שלום….
או- כמה ימים והכל עובר..תוכלי לשכוח מהכל … אף אחד מהם לא יודע על הכאבים שמלווים אותך משך חצי שנה לפחות …על ההשלכות שניתוח כזה גורם….
על התסכול שאת רוצה להניק ולא מצליחה כי אין תנוחה נורמלית ועל כל תזוזה קטנה מורגש כאב חד..
על הרגע שאת רוצה ללכת לתינוקיה להחזיק את התינוק לשהות לצידו ולהתרפק עליו כמו כל חברותייך למחלקה ולא מצליחה לקום מהמיטה או חושבת 6 פעמיים לפני האם כדאי לקום אולי לא אצליח לחזור שוב למיטה….
אז נכון שזה בהחלט העיקר וב"ה שזה המצב ואסור להתלונן חלילה….אבל עדיין הקושי להפנים שבמקום לעבור חוויה טבעית מספקת מרגשת …ממש כמו דרך הבריאה—
עוברים תהליך רשמי מלחיץ וטקסי…
כל החוויה היא אחרת…
כל ההחלמה אחרת…
אבל העיקר ידיים מליאות ובריאות אצל כולם — בקלות!!
מזדהה מאוד עם מה שכתבת!
תודה רבה שקראת והגבת!
מאחלת לך שבפעם הבאה יהיה לך הרבה יותר קל!
נוגע ללב
שמחה שנגעתי בך…
וואו, באמת התמודדות שלא חושבים עליה, אבל אני בפירוש מבינה אתכן אמהות גיבורות!
רק, תגידי למה את חושבת שאת דפוקה??? כתבת אמהות דפוקות כמוני, וכאב לי ממש לקרוא על מציאות שמימית שכל כך לא בידיים שלך והכתרת את עצמך בתואר כזה קשה.
אני חושבת שאת גיבורה וגדולה וצדיקה וזה רצון ה' ממך- ככה להביא ילדים לעולם, זה תהליך אלוקי לא פחות!
שיעבור בקלות ובידיים מלאות בעזרת ה'!
תודה גדולה על התגובה הטובה שלך!
רציתי להיות פה לחברות הקיסריות שלי בפורום "מעגלים – אם המלכות" (כל הקיסריות המהממות – תצטרפו אלינו)
אני עצמי יחסית בטוחה בעצמי שאני לא דפוקה בכלל ומי שחושב שאני דפוק כנראה הוא עצמו לא בדיוק בסדר…
לא שאני אטרח להבהיר לו את זה…
אבל החברות שלי, מספרות הרבה סיפורים כאלה, לצערי.
מקוה שהן קוראות את התגובה שלך ומרגישות יותר טוב מהבחינה הזו.
(הדרך שלי להפוך לקיסרית היא די נדירה ושונה ממרבית החברות הקיסריות שלי)
למה דפוקה? כי ככה אנשים מגיבים 🙂
יצא לי לשמוע יותר מפעם תגובות כמו 'אה, את לא ממש ילדת אותם' (לא, החסידה הביאה) או 'בקטנה, קיסרי זה לא ממש לידה' (נכון, זה ניתוח מורכב יחסית) ואפילו 'לא הצלחת רגיל?' (אין מילים!!)
אבל חשוב לי לכתוב לגיטי- לא דפוקות, נשים מדהימות שעוד לפני הילד שלהן נולד הן מסרו את גופן כדי לבטח את בריאותו. ילדים קיסריים- כמה אהבה קבלתן עוד בטרם פגשנו אתכם!!
מתחברת לגמרי.. ככה אנשים מגיבים..
אה?! אז את לא יודעת מזה ללדת….
וכן על זו הדרך, פנינים ומרגליות
תודה לך רייזי המהממת!
גם אני קיסרית…
ילדתי 6 ילדים בניתוח קיסרי ב"ה.
ולא ממש הבנתי מה הקשר בין להרגיש דפוקה וכו'… לקיסרי???
מה הקשר?
ההפך הוא הנכון!
כשאני מספרת לאנשים מבחוץ שיש לי שישה ילדים שנולדו בקיסרי, כולם אומרים שאני גיבורה! וכל הכבוד!!
וחוץ מזה שאני למדתי להסתכל על הצדדים הטובים שבזה – ויש הרבה.
נכון שמלכתחילה לא הייתי בוחרת בזה.
ונכון שנשארת לי בטן עם שרירים רפויים יותר מאלו שיולדות טבעי.
אבל אני יודעת מתי התאריך המדויק ויכולה לצאת מבית מבריק (:
ואני לא צריכה לחכות עד התאריך המשוער ולסחוב את כל התשיעי.
ואני לא עוברת שעות של צירים…
נכון. גם לי קשה להתאושש בימים הראשונים וכואב לי וקשה לי התלות באחיות.
ואני טיפוס מאוד תחושתי ומרגישה חזק כל כאב.
וסליחה שאני אומרת (כותבת…), הזכייה היא לא איזה לידה תעברי – טבעית או קיסרית – אלא עם מה את יוצאת ביד!!!!!
לכל אחת המסע שלה! תרגישי חזקה ושווה ותבואי ממקום יותר מוכן – ותעברי את זה בטוב!
מניסיון…
תודה לך מאוד על הקריאה והתגובה!
מה שכתבת הוא חלק ממסר שאני ממש מתאמצת להעביר לנשים שמדברות איתי.
ובכן, את גיבורה!
אני מרגישה שאת כל כך בטוחה בעצמך ולכן הקושי שלך קטן יותר.
שמחה מאוד מאוד בשבילך!
העיקר אינסוף נחת יהודית מתוקה!
דווקא אני מפסודה מהקיסרי שלי. ילדתי שישה קיסריים! ב"ה.
מסכימה עם כל מילה ובעיקר בעיקר שהכי חשוב עם מה את יוצאת ביד. כי אני אחרי קיסרי ובלי תינוק…. סיפור טרי וכואב שאין לי איך לתאר…
שום דבר לא מובן מאליו ואיזה נס שיש אופציה ללדת כך. אחרת מה היינו עושות כל הקיסריות….?? אחרי סיבוך בלידה ומצב של סכנת חיים אני רק מודה ומבקשת מה' לזכות שוב…
נכון מאד,
גם לי כאב שכל הספרים על לידות התמקדו לחלוטין בלידה רגילה, ואין שום התייחסות לאיך אפשר להתכונן לקיסרי.
עם זאת יש המון נשים שזו צורת הלידה שלהן וצריך פשוט למצא אותן בשביל השיתוף, ההרגשה והידע שהן יכולות לתרום.
היית קונה ספר על קיסרי?
אני מתלבטת אם לכתוב ספר…
יש לי כבר הרבה חומר כתוב.
וואי מבינה לגמרי אני עברתי ניתוח קיסרי פעמיים ולא אשכח את הכאבים אחרי לוקח המון זמן למצוא תנוחה טובה לקום לשכב לשבת ומי מדבר בכלל על לצחוק או להשתעל הכול כואב נורא ועוד כשהייתי צריכה ללכת לפגיה בהתחלה לא יכלו להביא לי את התינוק אבל אחר כך התעקשתי ללכת עד לשם וזה היה ממש מסלול למיטיבי לכת.
מהטור עושה כרושם שניתוח קיסרי זאת בושה מה זה השטות הזאת אם צריך אז צריך אנחנו לא בתיכון שמשנה מה דעת החברה עושים מה שצריך ולא חייבים שום דין וחשבון לאף אחת והעיקר ההכי גדול זה לצאת בידיים מלאות ובמזל טוב.
תודה רבה על הקריאה שלך והשיתוף!
מרשה לעצמי להאיר לך שהרבה קיסריות שזכיתי לדבר איתן מסתירות את עובדת היותן קיסריות מפני תגובות לא מבינות…
קיסריות מבקשות הבנה לרגשות שלהן וזה לגיטימי להרגיש בושה.
הכי מאחלת לכולנו לא להתיחס לדעת החברה בכלל אבל זה לא תמיד פשוט, לצערי…
אכן, הדגש צריך להיות על התוצאה המופלאה שאנחנו לוקחות הביתה בסופו של דבר 🙂
מזדהה מאד
גם אני כמוך, לקח לי כמה שנים להתגבר על האכזבה ואבדן החלום
אחרי הלידה קיסרית הראשונה בכלל לא הסכמתי שידברו איתי על ניתוח, מה קשור אלי, זה בכלל לא אני, ועוד הפסדנו פדיון בגלל זה.. יואו.. היה קשה מאד,
וניסיתי עוד פעם ועוד פעם, וכל פעם בצורה שמימית זה הגיע לאותו חדר ניתוח קר ומנוכר,
עד שהרמתי ידיים והבנתי שזה רצונו, וזו הדרך של הילדים שלי להגיע לעולם
והיום אני קיסרית שמחה, משתפת בשמחה את כל האחיות והחברות, ושומעת מהן סיפורים בשמחה גם.
מאחלת לך שתגיעי ליום הזה של השלמה, של הודיה לה' שאנחנו בדור הזה בו יש פתרונות נפלאים, והילדים שלנו לא נודלו בעלי מומים.. או חס וחלילה..
ואשמח בשבילך אם תגיעי ליום בו תמצאי את המעלות בקיסרי מוזמן, (והן קיימות! כאחת שעברה גם וגם וגם,)
(וההשואה לאחרות פשוט לא רלונטית, אולי ההריון שלה קשה יותר? אולי אחר כך התינוק שלה בוכה יותר? יש אינסופ שלבים וחלקים בתהליך המופלא הזה… שמיותר להוכח למי יותר קשה / כואב.. אבל מבינה אותך מאד.. גם אני הייתי שם עמוק.. בתוך הבחישות האינסופיות האלו)
תודה לך על הקריאה והתגובה!
רק לספר לך שאני מכירה מעולה את המעלות וגם טורחת להכיר לקיסריות אחרות…
היי גיטי , וכל הקיסריות, ושאפו לשבי שנתנה לך במה
כקיסרית בעצמי וכדולה, [כמו שכבר אמרתי:)] ואחות לקיסרית כפול 8
מרגישה אתכן לגמרי.
ואומנם השם הזה – קיסרית, הוא הולם ומעצים,
אבל רק שתדענה, שיש מי שקורא לזה [סיון נבות ופרופ הולנדר]
"לידה בטנית".
למי שמעדיפה את השם הזה – קחנה אותו במתנה.
ואם יש לכן עודף כסף – אז בכלל תבדוקנה את מה שהם מציעים.
רק נקודה אחת היתה קשה גם לי –
למה את חושבת שאתן נחותות או דפוקות?
אתן הרבה יותר גיבורות מכל האחרות!
תודה רבה על הקריאה והתגובה החמה שלך!
את מחזקת!
תודה רבה על הקריאה ועל התגובה החמה שלך!
את ממש מחזקת!
הי, יש כאן עוד מישהי שיש לה מידע או שניסתה בעצמה את הקיסרי הצרפתי?
הפיזיותרפיסטית שלי ממש המליצה לי על זה ומעניין אותי לשמוע ממישהי שניסתה בעצמה