כולנו מכירות את 'עזר מציון', מערך התמיכה הרפואית הגדול בישראל. כולנו יודעות על מאגר מח העצם, על עגלות הקפה בבתי החולים ועל נופשוני הקיץ לילדים עם צרכים מיוחדים. אבל 'עזר מציון' נמצא גם באתגרי שגרה ובסוגיות יום-יומיות המעסיקות רבות מאיתנו: התפתחות ילדים, אתגרי קשב וריכוז, מיצוי זכויות ונושאים רבים נוספים. בשת"פ פעולה מיוחד של 'שבי רגע' ו'עזר מציון', נשות המקצוע של 'עזר מציון' יהיו זמינות עבורינו עם ניסיון רב ולב גדול.
במשך תקופה, נבחר בכל פעם שאלה נבחרת מהפורום שלנו, ואחת ממומחיות עזר מציון תגיב על הדיון מהפן המקצועי שלה.
הפעם המאמר נכתב בתגובה לדיון שעלה פה על אלרגיה ומודעות, מוזמנות להגיב על הנושא ו/או להעלות נושאים אחרים שמטרידים אתכן.
במאמר שלפנינו, שירז שושן, אחות מוסמכת, בעלת תואר שני בניהול מערכות בריאות ומנהלת מערך ההדרכה של יחידת הסמך של 'עזר מציון' (המפעילה, בין היתר, את שירות סייעות האלרגיה לפעוטות) – מעניקה כלים מעשיים לביסוס ביטחון ועצמאות אצל ילדים המתמודדים עם אלרגיה למזון.
קריאה מועילה!
ילדים עם אלרגיה למזון: דרכים לביסוס ביטחון ועצמאות
כהורים לילד המתמודד עם אלרגיה למזון, אתם ניצבים בפני מציאות מאתגרת. היא דורשת מכם תשומת לב מתמדת, ידע מעמיק וגמישות רבה. מעבר לדאגה היום-יומית למניעת היחשפות לחומרים מסכני חיים ולהתמודדות עם החששות הטבעיים, עומד בפניכם אתגר חשוב לא פחות: איך מגדלים ילד בעל ביטחון עצמי, שמסוגל להתנהל בעולם בבטחה למרות נוכחות האלרגיה? מאמר זה נועד לספק לכם תובנות וכלים מעשיים לפיתוח יכולת התמודדות חזקה ועצמאות בילד אלרגי, תוך נתינת דעת למערכות התמיכה הזמינות בעבורכם.
השפעת האלרגיה על המצב הרגשי והחברתי
גידול ילד עם אלרגיה למזון הוא מסע ייחודי שבו כל ארוחה משפחתית, מפגש עם חברים או פעילות מחוץ לבית הם משימה הדורשת תכנון קפדני וערנות מקסימלית. מעבר להיבטים הלוגיסטיים, קיים עומס רגשי: החשש המתמיד מחשיפה לאלרגן, הדאגה לבריאות הפיזית והרצון העמוק להבטיח לילד ילדות נורמלית ככל האפשר.
חיזוק אישיות בריאה ובניית יכולת התמודדות: טיפים מעשיים להורים
אתם, ההורים, משמשים עוגן מרכזי ויציב בחיי ילדכם. תפקידכם הוא לצייד אותו לא רק במזרק אפיפן ובמזון בטוח, אלא גם בידע, בכישורים חברתיים ובכלים פרקטיים שיאפשרו לו להיות שותף פעיל ואחראי בניהול האלרגיה שלו. זהו תהליך הדורש סבלנות, עקביות ויצירתיות, ובשנותיו הראשונות של הילד הוא עשוי להיות מלווה בחששות לא מעטים.
ריכזנו עבורכם כמה כלים משמעותיים שתוכלו ליישם בשגרה כדי להעצים את ילדכם:
- שיח גלוי ותואם גיל: התחילו לשוחח עם ילדכם על האלרגיה בגיל צעיר, באופן ברור, חיובי ומותאם לגילו. השתמשו בדימויים ויזואליים, בסיפורים ו/או במשחקים כדי להסביר מהי האלרגיה, מהם הגורמים המזיקים וכיצד יש לפעול במצב חירום. המסר המועבר צריך להיות מחזק – "אני יודע איך לשמור על עצמי", ולא מסר העלול לייצר פחד.
- זיהוי עצמי ונטילת אחריות הדרגתית: למדו את ילדכם לזהות את החומרים האסורים לו ולשנן את שמותיהם. העניקו לו משימות זיהוי קטנות (למשל, לבדוק איתכם יחד אריזות מזון בסופר) והקפידו על תרגול קבוע. העצימו אותו באמצעות שיתוף פעיל, מדורג ותואם גיל בקבלת החלטות הקשורות למזון ולביטחונו.
- תרגול תגובת חירום והפחתת חששות: תרגלו יחד את השימוש במזרק אפיפן, באווירה רגועה ומבוקרת. הדגישו את החשיבות של דיווח למבוגר אחראי במקרה של חשיפה או הרגשה לא טובה. ידע והיכרות עם ציוד ההצלה מפחיתים חרדה ומגבירים ביטחון, וחשוב להדגיש לילד את ה'כוח' הטמון ביכולתו לדווח ולבקש סיוע.
- פיתוח מיומנויות חברתיות לתקשורת יעילה: עודדו את ילדכם לפתח את היכולת לדבר על האלרגיה שלו עם חברים, עם מורים ועם מבוגרים אחרים. תרגלו יחד משפטים כמו: "אני אלרגי לבוטנים, לכן איני יכול לאכול את זה", "אם אפשר לא לפתוח את המוצר הזה כשאני קרוב, זה מסוכן לי". תקשורת ברורה מפחיתה אי-הבנות, מגבירה את המודעות בסביבה ומאפשרת לילד לחוש בטוח יותר ביחסים חברתיים.
- טיפוח תחושת מסוגלות ויכולת פתרון בעיות: עודדו את ילדכם לחשוב על דרכים יצירתיות להתמודד עם אתגרים שהאלרגיה מציבה. לדוגמה, "מה נעשה אם אין מזון בטוח במסיבה? אולי נביא מהבית חטיף מתאים?" מתן לגיטימציה לרגשות תסכול או פחד וחיפוש משותף של פתרונות מבססים את יכולת ההתמודדות, את תחושת השליטה ואת הביטחון העצמי.
- הדגשת נקודות החוזק הייחודיות: אלרגיה דורשת מודעות עצמית גבוהה, אחריות ויכולת התמודדות. הציגו לילדכם את האלרגיה – לא כחיסרון אלא כגורם שביכולתו לפתח בו תכונות חיוביות אלו. חזקו אותו על היותו מיוחד, על תשומת הלב שהוא נותן לפרטים ועל יכולתו להיות אחראי על עצמו. הדגישו את הערך שבשונות ואת החשיבות של סביבה מקבלת.
משולש האחריות: חלוקת התפקידים בין ההורה, הילד והסביבה
ההתמודדות עם אלרגיה למזון אינה נעצרת בין כותלי הבית; היא מתקיימת בתוך מערכת גומלין דינמית, המבוססת על שיתוף פעולה הדוק בין שלושה גורמים עיקריים: ההורים, הילד והסביבה.
בחזית ההתמודדות ניצבים ההורים והילד. בשנות הילדות הראשונות, אתם ה'שגרירים' הבלעדיים של ילדכם מול העולם: מספקים לו מזון מותאם וציוד רפואי נדרש בעת חירום, דואגים לליווי צמוד של סייעת אלרגיה במעון או בגן, ובד בבד מפתחים בו את היכולת לזהות ולבחון את סביבתו. זהו תהליך מדורג שבו האחריות לניהול האלרגיה עוברת אל הילד בהתאם לגילו ולקצב התפתחותו, שכן למודעות העצמית שלו יש חלק קריטי בהתמודדות ובהגנה על עצמו לאורך הדרך.
הצלע השלישית המשלימה את התמונה היא הסביבה – החברים, המשפחה המורחבת וצוותי ההוראה. כהורים המתמודדים יום-יום עם המגבלה והשלכותיה, הציפייה שלכם ל'נשיאה בנטל' מצד הסביבה, להתחשבות ולגילוי אחריות, טבעית ומוצדקת לחלוטין. עם זאת חשוב לזכור שהצלחת השותפות הזאת תלויה במידה רבה בכם. תפקידכם לעורר מודעות, להסביר ולהציע פתרונות מעשיים; אנשים שאינם חווים את האתגר מקרוב פשוט אינם מבינים אותו מעצמם. כאשר אתם מציפים את הנושא ומסבירים אותו, אתם לא רק מגנים על ילדכם, אלא עושים שירות עצום גם למשפחות ולאלרגיים אחרים.
אומנם לא ריאלי לצפות לסטריליזציה מוחלטת של המרחב הציבורי, אך מדובר בתהליך שמחלחל לתודעה אט-אט. בסופו של דבר, האחריות העליונה תישאר תמיד אצלכם – ההורים והילדים, אך בעזרת ה', באמצעות הסברה נכונה ומקרבת, ההתמודדות מול הסביבה תהיה קלה ומובנת הרבה יותר. נקודת המפתח היא לזכור שאנשים שאינם מתמודדים בעצמם, מודעים פחות – לחומרת הסכנה ולעומק האתגר. כשמשתפים, מסבירים ורותמים אותם אליכם בגובה העיניים, מגלים שרוב האנשים שמחים לפתוח את הלב ולשתף פעולה.
***
אלרגיה למזון היא אתגר יום-יומי, אך כאשר מציידים את הילד בכלים הנכונים ובונים סביבו מעטפת של הבנה וערבות הדדית, האתגר הופך להזדמנות לגדל אדם עצמאי, אחראי ובטוח בעצמו. בהצלחה!
למידע נוסף ולפרטים על שירות סייעות האלרגיה של עזר מציון, מוזמנות לפנות: 0733956847
או באתר העמותה: https://www.ami.org.il/services/assistance-for-allergic-children




אני יכולה להוסיף משהו מניסיון?
אני דודה לשני אחיינים אלרגיים האחד לחלבי ברמה מסכנת חיים והשני לאגוזים ברמה מסכנת חיים. הכי כואב לי לשמוע מאחותי ומגיסתי על תגובות של אימהות בגן ובכיתה: "למה הבת\בן שלי צריך לסבול בגלל האלרגיה של הבת\בן שלך?", "הילד שלי אוהב רק גבינה בלחם, מה את רוצה שאני אמרח לו בלחם לכיתה? ובשביל מה? בגלל ילד\ה אחת?"
זה כואב לי.
אני דנה לכף זכות שאלו תגובות שבאות מתוך חוסר מודעות מוחלט. אבל בבקשה, גם אם אין מודעות, שתהיה התחשבות. גיסתי מתוך כאב אמרה פעם לאחת האימהות: אז תמרחי לה גבינה וכשהבת שלי תמות קחי את זה על המצפון שלך, בסדר?
ורק אז האמא השתתקה. (מתלוננת סדרתית גם בהנהלה על הנושא וממש הסיתה את כל האימהות בכיתה וכן הלאה…)
מה? צריך כזו בוטות כדי להבין? גיסתי ניסתה להסביר כ"כ יפה שהבת שלה מתחילה להיחנק רק מריח של חלבי בסביבה (נניח טוסט חם) והיא ילדה קטנה. והיא בעצמה כמעט פרחה נשמתה כמה פעמים בהתקפים חמורים, כמה שנזהרו….
מי שלא חווה ומאחלת לו שלא יחווה לעולם, לא יודע כמה זה קשה לפעמים… תנסו להבין רק קצת, ממש רק קצת.
כשאני מכינה אוכל (בעיקר מנות אחרונות וקינוחים) בארוחות משפחתיות מורחבות, אני תמיד חושבת על אחיין שלי שרגיש לאגוזים ברמה מסכנת חיים. ואם יש משהו, אפילו של ספק, מכינה לו במיוחד משהו אחר ומגישה לו בגאווה גדולה ובקולות תרועה שירגיש שראו אותו, שחשבו עליו. (לפעמים אחיינים אחרים מתחילים לקנא במצב הזה וזה הופך לבדיחה) אחותי אמרה לי פעם בשקט: את לא חייבת. באמת שלא. הוא רגיל ומחונך שזו אחריות שלו (בן 8 בסה"כ) אבל הוא כ"כ מתרגש כשזוכרים את האלרגיה והוא לא צריך לשבת בצד ורק לראות איך כולם מתלקקים. אפילו היתה פעם מישהי שאמרה לה (שוב: מתוך חוסר מודעות מוחלט): מה יקרה? יאכל קצת אגוזים בטעות, מכסימום תזריקו לו אפיפן.
חברות, שכנות, קהילה!!!! זו סכנת חיים. אפיפן זה במצב מסכן חיים ומתוך שלא נותרה ברירה אחרת או לפחות לא להגיע למצב מסכן חיים!!! זה לא המקום להסביר. אבל בבקשה!!!! תפתחו רגישות, ואם תוכלו – תעלו קצת מודעות. בדור המידע הנגיש היום זה לא כ"כ קשה.
סליחה שהארכתי. רק מצאתי כאן מקום לתאר כאב שאני עדה לו ולוואי וזה יעזור למישהו.
תודה תודה ויישר כח
לתשומת לב: לא תמיד קולות התרועה נעימים לילד האלרגי
מניסיון
כתבתי שהוא מתרגש מזה. לפעמים זה פשוט נצרך במיוחד אם יש כאלו בסביבה שמתנהגים בהתעלמות מוחלטת. ובסה"כ אמא שלו מנהיגה בבית שהאלרגיה מייחדת אותו וככה אני מתייחסת ג"כ. לא שופטת אותה ולא מחליטה במקומה. זורמת עם המשפחה. מה שאפשר רק להקל.
מסכימה עם כל מה שרשמת.
אני בטוחה שזה ניסיון לא קל ומתפללת שלא אתנסה בשביל להבין ואז להתחשב…
כן חושבת שיש מקום שהמוסד החינוכי יבדיל בין אלרגיה מסכנת חיים ללא מסכנת חיים.
יש לי תחושה (לא מאומתת) שכל ילד שמעדכן על אלרגיה בכל רמה שהיא, המוסד החינוכי מודיע שאסור להכניס מוצרים אלו לגן.
יש רמות באלרגיה ויש כאלו שזה לא מתבטא אצלם ברמת הריח אלא רק ברמת האכילה/ נגיעה.
שוב אני לא מתיימרת להיות רופאה ולא שום דבר.
אבל אולי ניתן לתת רמת מסוכנות ורק לפי זה להגביל הכנסה של מזון לגן.
לא מדברת על הצורך בהתחשבות כשמחלקים ממתקים לכל חברי הגן, אלא רק על האוכל שמביאים בארוחת בוקר.
מצטרפת, כואבת, מתמודדת עם ילד אלרגי ברמה מסכנת חיים, לכמה דברים: חלב, בוטנים, שומשום, טחינה, אגוזים…
ומאוד מקשה הסביבה שמתלוננת על התפריט המוגבל …
באמת צריך להעלות למודעות,
תודה
חייבת לשתף בקוריוז חמוד שחוויתי
הייתי עם ילדיי בטיפת חלב
והאחות שאלה על התזונה שלהם.
מה הם אוכלים בארוחת בוקר? מה שמים בכריך?
ואני עניתי בגאווה ובצחוק: שוקולד!!
היא חשבה שמשהו קרה לי…
צחקי והסברתי לה שבשני גני ם של ילדיי יש אלרגנים
למגוון מאכלים,
ומתוך שלל הממרחים, נותר רק השוקולד…
היא התלבטה מה להגיב,
ולבסוף הציעה שישלימו חוסרים בארוחת ערב
ובגדול, דעתי, שמהתחשבות לא מפסידים!!
וזה גם עוזר לי לשחרר את האובססיה הבריאותית שלי…
מותק של סיפור
אין לי שוקולד למריחה בבית, אבל אני לחלוטין מסכימה איתך שהילדים לא ניזוקים מלאכול לחם עם שוקולד בשביל חבר!
מאיפה הבטחון שזה לא מזיק?
חד פעמי זה בסדר, אבל ילד ששנה שלמה אוכל לחם עם שוקולד במקום ממרח בריא?
אני חושבת שהאחראים על שיבוץ הילדים בגנים צריכים להימנע ככל האפשר מלשבץ בגן/כיתה אחת ילדים שאלרגניים לכמה מאכלים נפוצים שונים.
ואז אם יש ילד אלרגני לבוטנים, עדיין שאר ההורים יכולים למרוח גבינה, ולהפך.
אבל לשבץ בגן אחד ילדים שאחד אלרגי לבוטנים והשני אלרגי לחלב – זה יוצר בעיה לשאר ההורים.
(לא מדברת על מצב שאין ברירה כמו שאותו ילד עצמו אלרגי גם לחמאת בוטנים וגם לחלב.)
נכון ששאר הילדים אינם בסכנת חיים אבל עדיין הם צריכים לאכול מזון בריא!
יש ילדים עם קשיי גדילה, מערכת חיסונית חלשה ועוד שחשוב להם ביותר לאכול מזון בריא ומחזק, וצריך למצוא דרך להתחשב גם בהם.
אם קשה לך תשבצי את הילד שלך במקום אחר!!!
ובקריטוריונים, שאת בוחרת מקום לימודים, תבדקי ברמת חשיבות גבוהה שאין ילד אלרגי !!
התכוונת ברצינות??
להורים אין שום דרך לדעת את זה מראש. לאחראים על השיבוץ – יש.
ובעיר שלי העיריה משבצת את הילדות בגנים, תוך התחשבות חלקית בלבד ברצון ההורים.
למה לא להתחשב?
וכי יש משהי שהיתה מוכנה להתחלף ולקבל ניסיון כזה?!
אצל שני הילדים שלי יש להם אלרגנים בגנים,וגם אם עלה בי המחשבה ש:'אוף,אני לא יכולה לשים חמאת בוטנים לילד אלא רק שוקולד' או 'אני צריכה להביא ממתק לאמא של שבת שאין בו גלוטן והרוב זה סוכר…'-אני ישר חושבת שבסופו של דבר הילד שלי לומד להתחשב בשני(ונו,אז קצת להשקיע יותר,לא יקרה כלום….).
את כל כך צודקת!
אבל הנושא של גלוטן נכנס לכאן בטעות. זו לא אלרגיה אלא רגישות.
ורגישות אם כי גורמת לאי נעימות רבה ואפילו סבל- אינה מסכנת חיים.
ולמה זה חשוב לי?
כי לא להביא לגן מוצרים עם גלוטן זה בלתי אפשרי. כי לא לחלק ממתקים עם גלוטן= לחלק סוכריות. למה הילדה שלי אמורה לחזור ממסיבה עם 5 סוכריות?
אשמח לשמוע את דעתכן, מה אתן חושבות, עד היכן אמורה להיות התחשבות?
אמא של ילד אלרגי, ושל עוד כמה
למה בלתי אפשרי לא לחלק ממתקים עם גלוטן?, יש חטיפים ללא גלוטן, יש שלוקים וקרטיבים בקיץ, וגם בעוגות – עם קצת השקעה – אפשר להכין בלי גלוטן, ממש לא חייבים להצמד רק לסוכריות.
ברור שאלרגיה זה סכנת נפשות וגלוטן לא, אבל חשוב להתחשב גם בסבל (שאגב, זה לא רק סבל רגעי אלא יכול להשליך בריאותית גם לטווח רחוק), ותכלס ילד צליאקי נמנע מהמון מאכלים ומגיעה לו בהחלט התחשבות.
את רוצה שיתחשבו בילדים האלרגיים שלך?
גם אם זה לא סכנת חיים בשבילו – הוא לא יכול לאכול את זה
ותחשבי כמה פעמים ביום הם נתקלים במוצרים עם גלוטן, הרבה הרבה יותר מכל אלרגן אחר
ולא הבנתי למה גלוטן = סוכריות, יש מלא חטיפים קטנים בלי גלוטן ובלי אלרגנים.
וסתם קוריוז –
עשינו טקס בחיידר של חלאקה ואחד מילדי הכיתה היה ציליאקי (לא ידענו ראש)
בכל דבר עם קמח שהיה – עוגה או ממתק הילדים סביבו עזרו לו להחליט שזה גלוטן והחליפו איתו או שהגננת החליפה לו
בכזאת בגרות!! ובחיוך!! גם הוא וגם הילדים האחרים.
אז תדעו שהילדים שלכם צומחים עם המון בגרות ויכולת איפוק
אמא של אלרגיים מסכני חיים ואחות של צילאקי
בדיוק לדוגמא שהבאת התכוונתי. אני אוהבת אותה וחושבת שבדיוק לזה קוראים התחשבות.
לילד שלי אסור לאכול מלוחים בגלל בעיה בכליה. לומר להורים להימנע מלחלק חטיפים- לא עלה בדעתי! רק ביקשתי באספת הורים שמי שיוכל לשים בשקית הממתקים גם משהו שמותר לו- זה ישמח אותו ואותי.
ובמקביל אני דואגת שיהיו לו תחליפים אצל הגננת.
וברור לי שהוא גדל מזה! הוא בוגר, אחראי, בעל שליטה עצמית ויכולת דחיית סיפוקים מדהימה (שלא רק אני נפעמת ממנה).
אבל- התחשבות צריכה להיות דו-צדדית.
אני מתחשבת במי שמותר לו, ומעדיף חטיף מלוח (שזה משמעותי במחיר, כשרוצים לשים משהו נפוח ותפוח בשקית). ורוצה שגם הוא יתחשב בילד שלי וידאגו שיהיה לו משהו. (התחשבות היא וולנטרית ללא כפיה)
אבל כשאני אדרוש שלא יחלקו דברים מלוחים- זו לא תהיה התחשבות אלא דרישה. ואני לא חושבת שזה ראוי.
ציליאק לא מסכנת חיים בטווח הקצר. בטווח הרחוק- יש לה השפעה גדולה מאוד על האיכות חיים אם לא שומרים על הדיאטה.
זה לא בדיחה.
אמא של ציליאקי.
שאלה של סקרנות:
למה הדיבור על אלרגיות מתמקד כמעט תמיד בילדים ולא במבוגרים?
אלרגיה חולפת עם ההתבגרות?
יש הרבה אלרגיות שעוברות עם הגיל.
יש כאלה שלא.
בנוסף, הקושי הגדול של אלרגיה- היא עם ילדים, כי מבוגר יכול לדאוג לעצמו בד"כ, וגם (אנחנו מקווים שהוא התפתח מספיק מבחינה רגשית ואז) לא אמור להצטער מאוד מכך שהכינו ארוחה עם אלרגן.
תודה על התשובה!
יש אלרגיות בריח שנשארות גם בגיל המבוגר?
מעולם לא ראיתי שלט של 'משרד ללא בוטנים', לדוגמה…
מה אלרגיים לריח בוגרים עושים?
ריח לא יכול לגרום לסכנת חיים
גם לאלרגניים עם אלרגיה מסכנת חיים.
הוא יכול לגרום לתופעות לא נעימות בעליל, אבל אין סכנת חיים בגלל הרחת אלרגן.
דווקא אצלינו בכיתת לימוד של השתלמויות וגם במטבח היתה בקשה לא להיכנס עם בוטנים עקב אלרגיה של אחת הלומדות
אני לא יודעת למה אבל יש היום הרבה יותר ילדים אלרגניים מאשר בעבר. הילדים הגדולים שלי (בחורים, עוד לא באמת זקנים) למדו בכיתות בלי ילד אלרגני אחד ושלושת הקטנים שלי – לכל אחד יש לפחות ילד אחד בגן\בכיתה אלרגני ברמה מסכנת חיים שדורשת ממני כאמא לחשוב על 3 ארוחות שונות כל בוקר לארוחת עשר. (זו כבר תופעה: אני מכריזה:…להכין לך חביתה בלחם, כן? והוא מזדעק, כולו בן 4, אמא, לא! ל… אסור ביצים הוא יכול להיות חולה מזה. התבלבלת עם…. היא צריכה חביתה כי אסור לה להביא טוסט ולא למרוח גבינה) אז נראה לי שהדיבור על ילדים הוא בגלל התופעה שהולכת ורווחת, גם לכן נראה ככה?
שכיחות האלרגיה באמת עלתה מאד מאד
יש טענות שזה בגלל עודף סטריליזציה בגיל צעיר
מודה באשמה שעד שלא הגעתי למקום הזה. לא הבנתי מספיק את המשמעות והקושי שהילדים וההורים חווים.
עד שזה הגיע אליי הביתה, כשהבת הבכורה שלי גדלה וגילינו שהיא אלרגית ברמה מסכנת חיים.
להיות במקום של ההורה הזה, זה באמת לא קל.
לבקש מהורים אחרים להתחשב בבת שלך ולא להביא מאכל מסוים לגן/ לכיתה, זה בכלל לא נעים.
את מתפללת שכולם יבינו אותך, שיבינו שזה מאת ה' ואת לא בחרת בזה. והילדה ממש לא אשמה, ולא מגיע לקבל תחושה לא נעימה מהסביבה.
אם את שומעת שמישהו "שכח" וחילק משהו והבת שלך לא יכלה לקבל, זה צובט את הלב. אע"פ שהיא רגילה ותקבל תחליף. זה בעיקר בגלל שאת מצפה שישתדלו לא לסכן את החיים שלה, ושיצליחו להביא ממתק אחר שיהיה טוב גם לה.
(וכן, גם לגבי צליאק, זו לא אלרגיה אלא רגישות. אבל כמו שאמרו כאן, הילד לא יכול לאכול גלוטן אז גם כאן נדרשת התחשבות בזולת).
אנחנו חיים בעולם של שפע אוכל ושפע של אלרגיות…זו מציאות חיינו.
וב"ה היום יש כל כך הרבה תחליפים- בכשרויות הכי מהודרות.
אז אין צורך לנסוע קילומטרים ולשלם הון תועפות כדי להתחשב בחיים של מישהו.
יש צורך בגמישות ואכפתיות אמיתית.
שלא תתנסו. רק בריאות לכולם!
מתחברת כל כך לכל מה שנאמר כאן,
כאמא לילדה אלרגית לאגוזים.
בסוף הילדים האלו בוגרים יותר, אחראים יותר ובעלי יכולת איפוק.
אבל ההתמודדות שלהם לא פשוטה כלל.
אותי מלחיץ היום שהיא לא תתגבר על משהו טעים ותיקח לעצמה.
כיום היא בת 6 אז ברוב המקרים היא בהשגחת מבוגר.
מאוד מחמם את הלב כשכל המשפחה המורחבת מתחשבת
בקיצור, שלא תתנסו
אבל עד אז לא תבינו את האתגר.
קראתי את הכל והזדהתי ממש
גם לי יש בן אלרגי לשומשום ברמה מסכנת חיים
והוא לא היה זכאי לסיעת במעון
שנה שלמה שהגננות התיחסו אליו בצורה מחרידה רק בגלל האלרגיה
ולי לא היה מה לעשות עם זה (יש עבודה ואין מעון אחר…)
שנה שלמה שאני מכניסה אותו למעון והוא צורח!!! ואני ביחד איתו
גננות יקרות הילד לא אשם!!!
את הסרט שאסור לו אפילו לחם קנוי (עלול להכיל)
ושצריך להרחיק אותו מלחם פרוס אני עוברת כל יום מחדש בבית אז למה להוסיף על זה כאב לב שבגלל זה לא טוב לו בגן…
ב"ה השנה העברנו אותו למעון אחר
שהגננות התיחסו אליו מהממם למרות האלרגיה וזה בהחלט היה פיצוי על שנה סיוט
שנה הבאה הוא בגן ויש לו סייעת וגם הוא למד ששומשום מסוכן
ומקווה שבאמת יעבור לו בקרוב ונגמור עם הסאגה הזו
(מי שתתחיל לבדוק בכל דבר יש כמעט עלול להכיל…