פעם כשהיינו צעירים, קרי זו"צ, חשבנו שאין לנו כסף.
לא שלא קנינו גבינה צהובה או כריות,
אבל נופש או טיול זוגי מושקע היה ענין ששייך לחלומות.
כי אם נבזבז את מה שיש בעובר ושב, חלילה, אולי נתקע עם חשמל ומים של החודש הבא.
אז היה לנו כסף, אמנם מעט,
אבל בעצם לא היה לנו.
וגרנו בשכירות, ולא קנינו רכב ובדקנו מבצעים כמו כל משפחות האברכים,
אבל הרגשנו ממש על הקשקש,
אחר כך עברנו דירה,
ואז באמת לא היה לנו כסף.
ס'תומרת סיימנו את כל העובר ושב,
ועם ה-50 שח מזומן שנשאר בכיס האחורי, שמנו דלק, והרגשנו מיליון דולר לטייל באזור מגורים החדש.
את המתנות מ'פוקס' שקיבלנו לרגל המעבר, החזרנו תמורת זיכוי, ושוב הרגשנו טוב על הלב שיש בידינו לערוך קניות של כלי בית.
אח"כ היו ניסים.
כל יום וה-100 200 שקל שצצו עד שעבר זעם, והתחילה שנת הלימודים ואיתה המשכורת.
אבל אחר כך באמת כבר לא היה לנו כסף,
כי היינו צריכים טיטולים לשלושה ילדים, ומטרנה לתאומים ואחר כך מעון לכל השלושה, שגם ההנחות היפות של משרד העבודה לא מצליח לנרמל את הסכום ההזוי שצריך לשלם כדי לצאת לעבוד, כדי לשלם, כדי לאכול וכו'.
אבל הכנסנו טוב ולא ראינו שקל.
לחסוך היה חלום באספמיה.
ולארנונה לווינו כמה אלפים טובים שעד היום לא הוחזרו למלווה האדיב שלא צריך בהם.
אחר כך, לא הרבה זמן אחר כך,
עדיין בטיטולים (מטרנות נחסכו לטובת הכיס).
אחר כך כבר באמת לא היה כסף.
ואז הבנו שתמיד יכול להיות גרוע יותר.
כי המינוס נגמר, והחודש הבא לא הביא איתו בשורה.
והשבת שהתקרבה היתה כל פעם חידה,
על איזה נס ייתקימו הקניות.
וראינו ניסים של דור המדבר.
ככה פה 100 פה 200,
מעשרות מאחים, תווי קניה מראש הכולל,
שורדים את הסופר הבא ואת זה שאחריו,
ולא מוותרים על גבינה צהובה,
רק כדי לא להרגיש עניים מדי.
אבל זהו. הסתיים הכסף.
ואיתו כל הצריך והחייב.
החשבונות יחכו,
הנעליים ימשיכו להיקרע,
הבגדים מהשכנה,
הדלק מהנס הבא,
הנופש מהחלומות,
והקניות מהשאריות,
והעיקר הבריאות,
הבעיה זו ההתנגשות,
של הארנק עם הטיפול שיניים,
והתרפיסטית והמאבחנת והמשקפיים.
והאשליה שלכולם כן,
והקנאה הקטנה בדשא של השכן.
והזוגיות והמתח והמחנק בגרון,
כי מה כבר ביקשתי?
עוד קצת מזומנים בחשבון : (
זהו,
חוצמזה,
תדעו כלל,
תמיד יש יותר גרוע.
למשל,
המשכנתא שמחכה לנו בסיבוב,
הרכב 7 מקומות כדי שגם הילד הבא יכנס למשפחה (ולאוטו).
בסוף,
נותר לנו רק לצחוק,
איזה ז'אנר של עניות הקב"ה ברא בעולם הזה—
עני עם רכב של 17 אלף,
דירה של מיליון שמונה מאות,
משכנתא על סך ככככל ההכנסות,
וגבינה צהובה במקרר,
(בשר נניח כבר לא, יש גבול)
ובת שחוק על הפנים שלא ברור מאיפה היא באה.
אם לא ניסיון החיים שאומר,
שמי שעשה לנו ניסים הוא יגאלנו ויושיענו שנית.
כי איזה יועץ כלכלי ייתן הסבר מניח את הדעת,
כשההכנסות הן לפחות חצי מההוצאות,
ובכל אופן הגלגלים עוד נעים על פני הכביש.
אומנם הצמיגים קצת שחוקים,
אבל נוסעים,
מתפללים,
משוועים,
ואל תצריכנו לידי מתנות בשר ודם.
וקחו את המשפט הזה לסיום:
"אם הבעיות שלך זה כסף
ואין לך כסף
אז אין לך בעיות 😊"
הלוואי!
מזדהה? מחכה לתגובה שלך ומצדיעה לך!
רוצה רק להעיר שהנושא של 'דירה יותר ממליון' זה כי אין דירות בפחות מזה וכסף לשכירות זה כסף לפח!
כשיש אפשרות לקנות דירה מכסף של חתנה ומצליחים לחסןך לזה ברור שזה הצעד הנכון!
זה לא מפינוק!
מה שכן נכון מה שמישהי כאן הציעה זה לקנות בפריפריה
גם אני ב"ה מהצד שהקב"ה נותן את ניסיון העושר
אנחנו חיים בפשטות, כי זה מה שטוב ונכון לנו מבחירה
לא מנקרים עיניים לאף אחד, ואפילו בלי רכב
אבל כן מאד לא נעים שהאחיות וגיסות מסתכלות עלייך כעל הגביר במשפחה
ויש בדיחות פנימיות על חשבונינו
ב"ה בעלי אברך, לומד יום שלם
ואני עובדת מאד מאד קשה כדי להביא פרנסה תוך בית עם ילדים קטנטנים
ועדיין זה כואב לי לפעמים לראות את חוסר הפרגון:(
את הקנאה הבוערת בעיינים
משתדלת לעשות רק טוב
אז למה זה מגיע לי?
אני ממש צריכה להסתיר את ההצלחה מאנשים מסוימים במשפחה דווקא
סתם פרקתי—
כמעט חשבתי שזו אני שכתבה את זה 🙂
אבל מה רע להסתיר את ההצלחה? (הלואי שהייתי מצליחה להסתיר…)
כן אני לגמרי מבינה את הקנאה!
וב״ה שזו ההתמודדות שלי, וזו צרות של עשירים
אם אחים שלי נאבקים על החודשי ומה שאותי מטריד זה האם בשביל לחתן ילדים (עוד הרבה זמן) עדיף להשקיע בשוק ההון או בנדלן,
אז אני באמת לא יכולה לשפוט אותם!
כי אני לא מבינה בכלל מה זה שנגמרים הטיטולים ולא יודעים מאיפה קונים את החבילה הבאה
מה שכן משתדלת לא להבליט את הפערים ולסתום קצת את הפה כשמדברים על נושאים כלכליים (אצלי לסתום זה קשה חח)
כתבת מילה במילה מה שאני מרגישה
תודה שעזרת לי להבין את עצמי
מזדהה מאד!
ונקודה למחשבה- למה על אלו שאין להם לא מעיזים להתבדח אבל על אלו שיש להם כן?
ועוד נקודה חשובה, אנשים מרגישים שאפשר לחפור לנו בשיקולים שלנו, וכל דבר שנחליט לא לעשות (מכל מיני סיבות, לא בהכרח כספיות) יתחילו להתערב לנו בשיקולים ולומר הרי יש לכם וכו'
לבני ברקית שהפכה לאופקימית
זה אחד הפתרונות הנוחים והמרגיעים
אבל ברור לי שזה חייב לבוא ביחד עם הרבה שיח עם הילדים על הנושא. בשלב כלשהו הם יגיעו למרכז, ואם לא תהיה להם הכנה טובה
עלול להיות להווצר משבר
לא רק
יש הרבה באופקים מידיעה, מכירה כמה שחזרו למרכז
מאופקים ספיציפית – כי איך הגדירה לי משהי, בשביל לעבוד כקופאית יש תור…
אומנם לא עברתי מבני ברק לאופקים
אבל עשיתי דרך זהה לגמרי
ושימתי מחיר כבד מאוד בחינוך ילדים
והיום אני חוזרת למרכז
עם יותר חובות (מחרי הדיור עולים ועולים)
ועם לשקם את הילדים ואותנו ובחינה רוחנית
אגב רציתי להוסיף
שאת ההצלחה והס"ד שאנחנו רואים בפרנסה
כמובן שא"א לדעת בכלל דיני שמים
אבל אנחנו מקפידים על חומש
בעסקאות גדולות זה המון המון כסף!
וכתוב- שכל מי שמקפיד על חומש מתעשר
"בחנוני נא בזאת אמר ה'…" המצווה היחידה שהקב"ה נותן לנו לבחון
אני רוצה להוסיף על מה שכתבו פה: אני מגיעה ממשפחה עם יכולת כלכלית גבוהה, ורמת חיים מעל הממוצע (טיסות לחו"ל, מסעדות ובילויים, מעדנים יקרים ופינוקים כחלק מהשגרה ועוד). התחתנתי ב"ה עם בעל אברך ממשפחה ממוצעת פלוס מינוס, אבל בשבילי זו היתה ירידה דרסטית ברמת החיים. פשוט לא הייתי מסוגלת לזה. וככה קרה שאנחנו מתחזקים רמת חיים שלא תואמת את המצב הכלכלי האמיתי שלנו (שאגב היא עדיין רחוקה מאד מאד מהרמת חיים שהורגלתי אליה. היה לי מאד קשה בהתחלה ולקח לי המון זמן להתרגל, ועד היום כשאני נוסעת נסיעה בינעירונית בתח"צ ולא ברכב, כשלפני החתונה כמעט לא הכרתי את החויה הזו מקרוב- קשה לי, מאד. תגידו אני מפונקת, צודקות. אבל אני עובדת על עצמי כל הזמן, ואי אפשר להתכחש לקושי של מי שהיתה מורגלת במשהו אחר). עד עכשיו הסתדרנו איכשהו, עם ניסים מפה ומשם (אוכלי המן, בכל זאת:) והמשכורת שלי הספיקה, אבל היום אנחנו ב"ה עם תינוק, ההוצאות גדלות, צריך כבר לשלם מטפלת וטיטולים וכו' וכו', ואין לנו מאיפה. אז נכון שאנחנו גרים בדירה מהממת, עם ריהוט איכותי (שההורים קנו לנו) והכל מושקע ומעוצב יפה עם הרבה אקססוריז (שהזמנתי מאלי אקספרס), ולמתבונן מבחוץ נראה שאנחנו חיים ברמת חיים ממש טובה ולא חסר לנו כלום, אבל האמת היא שאנחנו בקושי סוגרים את החודש. לפעמים אני בוכה לבעלי, ותוך כדי צוחקת ואומרת לו- תראה איזה שפע יש לנו, באיזו דירה אנחנו חיים, קנינו את העגלה הכי יוקרתית (ההורים שילמו, כמובן) וכל הקולקציה של הבייבי הכל חדש דנדש (ממתנות שקיבלנו והסבתות שלא מפסיקות לפנק) אבל אין לנו כסף למוצרי מזון בסיסיים. לצחוק או לבכות, אני באמת לא יודעת…
מכירה את זה מקרוב נכון לא הגעתי ממשפחה בעלת אמצעים מדי אבל בגדים הייתי
קונה ב400 שח
בגלל הקשב שלי קשה לי לעבוד בדברים מלחיצים אך הכשרונות שלי מחייבים לעבוד בלחץ לכן אני מטפלת ובעלי
היום אני מפחדת לקבל כווייה מחכה לקיץ נמאס לי מבגדי החורף
הולכת דרך רחובות שאין בהם חנויות בגדים כדי שלא אציץ (לפעמים זה יכול לעשות עין הרע לא רוצה להזיק לאף אחד )
אני לא קונה באינטרנט כך שבה' אין לי את הקושי בבית (חוץ ממה שכתבתי לעיל)
מה אני עונה לילד שאוכל לחם רק בטוסט עם גבינה צהובה (שהארוחה היתה באותו יום כל העצמות עוף שהיה במקפיא עם תפוחי אדמה וגזר נס שביקשתי מסבתה של קניידלך הם נתנו קצת טעם למרק)
אני יודעת שכל פעם שאני מרגישה שהמצב נואש מגיעה שפע
פעם אני נהית בהריון או כל דבר משמח אחר
פעם נתנו לי זיכוי בחנות שאפשר לקנות שם גם עגלות
(לא היה לי עגלה נורמלית לילד באותו הזמן)
תודה לך ה' שזה הניסיון שלי בה' שזה הניסיון ולא כל דבר אחר
רציתי להעיר בנושא מעשרות. אני לא באה לפסוק הלכה כמובן ולא משהו דומה רק להביא לידיעה- מעשר מן התורה הוא מעשר בהמה. מעשר כספים הוא לא מדאורייתא. ולכן גם ההבטחה "עשר בשביל שתתעשר" לא בטוח שנוגעת גם למעשר כספים… מה שכן, מי שנותן מעשר יש כללים לאיזו מטרה זה יכול להגיע. וכמובן שבכל מקרה זו מצוות צדקה וחסד ואשרי מי שנותן.
וכן בנוגע למצב כלכלי- כתבה מישהי שלא חופרים בעו"ש כי "אין הברכה שרויה…" וכל פעם שאני שומעת את זה, אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות…. לא שמעתי על אף אחד שכשרופא העלה חשד כלשהוא לגבי מצב בריאותי של אחד הילדים, זו הייתה התשובה- "אין הברכה שרויה" אז לא בודקים. (אלא א"כ הייתה אולי הוראה ספציפית של גדול בישראל)
ניהול תקציב הוא אחד הדברים הבסיסיים ביותר והחשובים ביותר!!! וזה ממש לא דקדוקי עניות והתחשבנויות וכו'- להיפך. אני בתחילת כל חודש פותחת קובץ אקסל וממלאה 2 עמודות: הוצאות צפויות והכנסות צפויות. כמובן שאחרי כמה חודשים כבר יש תבנית די קבועה של הוצאות, ומכיוון שאני שכירה ובעלי אברך יש גם הכנסות צפויות. וב"ה הברכה שרויה!!!! למשל בחודש האחרון הייתה לנו הוצאה גדולה שחרגה מהתקציב, וכשערכנו את הטבלה בתחילת החודש באמת לא ידענו מה נעשה. יום למחרת בעלי קיבל 500 ש"ח תמורת נקודות בכרטיס האשראי סקיי מקס שלו, שממילא לא היה לו מה לעשות איתם… באותו שבוע מישהו ביקש ממנו טובה מסוימת והתעקש לשלם. אח"כ הייתה תוספת בכולל על לימוד ברציפות בשובבי"ם. וזה מהחודש האחרון.
אני פונה לכל נשות ישראל הצדיקות: תנהלו תקציב!! תהיו מודעות למה שקורה בחשבון בנק! תשלטו במצב ואל תגררו אחריו! וכמו שבכל תחום כאשר מסדרים- מתפנה מקום, גם בעו"ש- כשזה מנוהל ומסודר יש יותר. וזה מוכח.
את חושבת שהניסים קורים לך בגלל שאת מנהלת תקציב
האמת זה ממש מצחיק
להיפך. אני אומרת שבניגוד למדיניות ה"לא בודקים לא חופרים לא יודעים" שיש כאלו שמאמינות שבזכות זה יש להן ניסים, אני חושבת שלהיות מודעים למה שקורה, לנהל ולא להתנהל זה לא חסרון באמונה. וזה עדיין מביא ניסים. וניסים קורים כי אנחנו מאמינים בהשגחה פרטית ובדאגתו של ה' לפרנסתנו. זה הכל.
זה מה שכתבת
ואל תגררו אחריו! וכמו שבכל תחום כאשר מסדרים- מתפנה מקום, גם בעו"ש- כשזה מנוהל ומסודר יש יותר. וזה מוכח
אין קשר ולו קלוש ביותר בין זה שאת מנהלת תקציב לבין זה שהיה לך ס"ד
כל שאין קשר למשפט כאשר מסדרים מתפנה מקום
אתם עשירים
יש לכם בית
יש לכם בעל ואישה ילדים מתוקים
יש לכם רכב (שכולם נכנסים אליו)
יש לכם בריאות וחיוך
אתם עשירים
יש נשים רווקת שיש להם בעוש 600,000 שח אבל אין להם כלום!
יש אנשים שקיבלו פיצוים בגלל מחלה קשה שהם חלו בה – היו מוותרים על הכסף בקלות
אני לא חרדית. אנחנו אברכים ב"ה עם סך ילדים מתוקים נאה מאוד דתיים לאומיים.
ההורים עזרו לנו כלכלית בעבר וב"ה היום אנחנו עצמאיים כלכלית.
קראתי מה שכתבת וחוץ מזה שכאב לי מאוד הופתעתי מאוד לשמוע כמה נשים פה שותפות לסיטואציה!
אני רוצה להציף משהו שאני כצופה מהצד לא מבינה-
אתם כציבור חיים בשפע חיצוני ניכר באופן משמעותי מאיתנו. אבל בניגוד אלינו- שהרוב המוחלט מסיימים בפלוס, חוסכים ב"ה, קונים דירות בגיל צעיר וחיים בפשטות בלי להיות נבוכים מזה בכלל-
אצלכם כל אישה עם בוגבו חדשה, פאה יוקרתית, מתוקתקת, ילדים עם סטים, כל אירוע הפקה (הבדיחה שלנו היא שהבנות שלי לובשות בחגים את הבגדי יום חול שלכם)
תמיד תהינו לעצמנו- אם אתם אברכים כמונו, מאיפה השפע?
עכשיו אני מבינה שאין שפע, יש סידרי עדיפויות עקומים!
אחיות אהובות! אתן יכולות להסתכל לעצמכן במראה??
מה יותר חשוב-
מה יגידו עליכן או שהילד ישבע??
אנחנו לא קונים כמעט בגדים חדשים, הכל כמעט מיד 2 בחינם, שקיות למסירה, כשהיו לי חסרות נעלי ספורט לא קניתי במשך יותר משנתיים! עד שראיתי ברחוב שמישהי זרקה (והתפללתי לה' שאמצא), העגלה שלנו יד 2 שעברה ב"ה את כולם, אני שומרת נעליים מילד לילד וכל הרהיטים בבית כולל כל מוצרי החשמל כולל הכל לא עלו יותר מ10000 שח. הרכב חבוט לגמרי, קטן ופרקטי. לא קונה כל חג בגד, תכשיטים משוברים לפני החתונה.
המשלוחי מנות שלנו קטנים, נחמדים ולא מרשימים, נכון. אגלה לכן בסוד שגם היה חבר חסר טקאט שהעיר לבעלי על כך . אבל אנחנו משתדלים לנסות לעבוד את ה', לא את החברה. ומי שלא מתאים לו ההפסד כולו שלו.
וב"ה בשקט בינינו אנחנו עם דירה יפה וחדשה במיקום נחשב.. ועדיין אברכים. בעלי לא עובד בסדרים ואני לא הייטקיסטית.
הרבה סיעתא דישמיא וסדרי עדיפויות ישרים!!!
לא היתה לנו בחסד ה' מעולם בעיה בלגמור את החודש.
והדיבורים פה על ניסי ניסים הם נפלאים, אבל כשהם חלק מהשכל העקום הם מקוממים!!
לילד שלך אין אוכל מזין, את מוציאה את הכסף על סטים מטופשים ואת מצפה שיהיו לך ניסים?!
הלוואי שתבינו שזה מלב אוהב. אבל כואב לי לראות אתכן כותבות ככה. למה הפחד מהחברה מניע אצכן ואין לכן ביטחון בה' ואמונה לומר אני חיה ממה שיש לי בלי להתבייש?
למה להיכנס לגמחי"ם ולהלוות כסף??
אלו קווים אדומים. לא אמורים להגיע לשם.
אורה-
מסכימה איתך מאוד.
אני כן חרדית, אבל דתית לאומית לשעבר..
כנראה בסופו של דבר כל אחד הולך עם הסגנון שגדל עליו,
ולרוב האנשים קשה ללכת נגד הזרם ולהיות שונים.
אותי אישית זה לא מעניין, גם אם כולם חיים בסגנון נוצץ והחברה שמה דגש על חיצוניות ונראות- אני חיה ממה שיש לי, וטוב לי עם הפשטות הזאת.
כן חשוב לי לא להיות יוצאי דופן ומוזרים, אבל ממש לא אנהל את החיים שלי לפי תכתיבים של החברה.
אני מצטערת לכתוב את זה אבל אני חווה את התגובה שלך כלא מספיק אובייקטיבית וקצת מתנשאת.
אני חרדית שעובדת צמוד לנשים ממגזרים אחרים ולא יכולה להסכים איתך, אני רואה דברים שאני לא הייתי עושה/קונה,
רק מה? כבוד אמיתי זה להבין לכל אחד יש סדרי עדיפויות אחרים, שלך לא עקומים ושלי לא ישרים, אלא כל אחת ומה שמתאים ונכון לה. אבל את כותבת כך- 'יש סידרי עדיפויות עקומים!' 'חלק מהשכל העקום'…
כל אחד בטוח שהוא נקודת האיזון המושלמת והמדוייקת ומה שהוא קונה/מחמיר/מקל/נותן/מקבל זה הכי נכון ומדוייק וסדרי העדיפויות שלו הכי נכונים אבל במבט בוגר וכן את מבינה שיש אילוצים שונים, דעות שונות, תפיסות עולום מגוונות והרבה דרכים לעבוד את השם ולהשתמש בשפע שהוא מוריד לנו.
לגבי עצם מה שכתוב בטור-
במגזר החרדי יש את נשות האברכים והמשפחות הפשוטות אבל יש גם לא מעט אנשים/משפחות עמידות שחיות ברמת חיים גובהה וזה בסדר, זה הטוב שחנן אותם הבורא.
אני מכירה הרבה מאוד נשים שאין להם בוגבו, הרבה מאוד נשים שלוקחות בגדים יד 2 (רוצה את הבדיחות שלנו? הבגדים שלנו יוצאים משימוש רק אחרי 5 גילגולים וגם אז זה לא לפח אלא לסמרטוט), המשפחה החרדית מחזיקה הכי פחות רכבים לבית ולא כל אירוע הוא הפקה (היית בחתונה בארמונות חן?). כן, הרבה מאוד נשים מוכשרות שלוקחות כלום ומוציאות את זה יפה ונאה ואין בזה שום בעיה 'דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה' וכי כל ביתה לבוש שני' ואין מצווה להיות מוזנחים. אין ענין להפוך אילוץ לאידיאל לא כשמדובר בעוני ולא כשמדובר בפשטות.
ויש גם הרבה מאוד משפחות חרדיות שכמו בכל חברה אחרת נפלו למרוץ העכברים אבל זה כלל לא קשור למגזר וזה כבר נושא לטור בפני עצמו.
אני לא חושבת שזה מגיע ממקום מתנשא,
אלא שלראות את הסגנון הזה של היפך הפשטות ואח"כ לשמוע נשים מתבכיינות שאין להן כסף..
זה מעלה תהייה.
+1000 על החתונות בארמונות חן חח
סבתא שלי הדתל״ית ז״ל שהיתה טיפוס צנוע ומסתפק במועט (למרות שהמצב הכלכלי היה מבוסס) תמיד השוויצה שאף אחד מהילדים שלה לא התחתן באולם (בקטע של הסתפקות במועט)
אבל בינינו מה העלות של חתונה סטנדרט באולם בבני ברק / ירושלים עם בורקס ושניצל לעומת גני האירועים ותפריט וואו…
מסכימה איתך לגבי החובה סטים וכו'…
לדוגמא, יש לי בת אחת בתוך מספר בנים, יש לי בגדים מעולים שלה שקטנים עליה, לי אין מקום בבית לשמור אותם לילדה הבאה שאולי תבוא , לא יודעת עוד כמה שנים. ומצד שני שכנות לא רוצות את הבגדים כי הן רוצות סט לכל הבנות…
וצד שני!! מהיכן יש לכן בגדים יד שני?
כי יש כאלה שקונות.
וכן, לפעמים צריך לא להגזים בפשטות!!
מדוע קרוב משפחה שלי מתחתן ביום שישי כדי שלא יצטרך לא הזמין לחתונתו כמעט אף אחד מלבד משפחה גרעינית ודודים?
כי לכלתו נכנס שיגעון הפשטות בכל מחיר!! גם במחיר של הכנסת שבת בטירוף אצל הדודים שחייבים להגיע, וגם בבושות שיש לחתן ולהוריו בשל סירוב מצד קרובים להגיע לחתונה.
המצב לא עד כדי כך דחוק למגבית חרום 🙁
אורה יקרה
התיאור שכתבת לא מייצג את כל הנשים החרדיות, בדיוק כמו שההתנהלות הכללית שלך לא מייצגת את כל המגזר הדתי לאומי.
בכל מגזר יש מהכל!
מהכרות מקרוב – גם במגזר שלך יש נשות אברכים שמתלבשות במאות שקלים, קונות מטפחות שכל אחת עולה עולה 200-300 ש"ח, (ומטפחת הרי צריכה להתאים לכל בגד, אז יש כמה כאלו בארון… וכל עונה משתנה האופנה…)
עושות לק ג'ל כל חודש (60-120 ש"ח) וכו'.
כנראה שלא את, אבל בטוח את מכירה כאלו 🙂
אני לא כותבת את זה כדי להתנגח או לפתוח ויכוח על "אנחנו ואתם", אלא רק כדי לומר –
1. לא להכליל – בכל מגזר יש מהכל!
יש משפחות שנראות כמו שתארת, ולצידן יש כמובן גם הרבה משפחות בלי כל הדברים שציינת.
ולכן להפוך חלק מהמגזר למייצגות של כולו – זו הסתכלות מכלילה.
(ותבדקי עם עצמך למה את רואה דווקא אותן…)
2. להתייחס בביקורת גורפת לכך שאשה מתוקתקת, והילדים עם סטים, ולראות בזה הוכחה לסדרי עדיפות עקומים – זו הסתכלות מתנשאת ושטחית!
יש כאלו שאסתטיקה חשובה להם ויקפידו על סגנון לבוש ויעשו את זה בעלות נמוכה, בזכות טעם טוב ואולי גם ידי זהב.
ויש כאלו שיש להם כסף אבל לא טעם, ויראו גרוע בלי קשר להוצאות שלהם,
ויש גם כאלו שלא יוציאו על החיצוניות, בלי קשר למצב חשבון הבנק שלהם, לא משיקול כלכלי ובלי קשר לערכים והסתפקות… פשוט כי האסטטיקה פחות חשובה להם.
3. במגזר הדתי לאומי יש אימהות שמלבישות לביה"ס בגד שלטעמי הוא ראוי להיות מקסימום פיג'מה, והן שלמו עליו יותר מבגד יפה (לטעמי כמובן) שאני אלביש.
ולכן הבדיחה שלך, שהבנות שלך לובשות בחגים את הבגדי יום חול "שלנו", אולי היא בדיחה עליכם?
לדעתי זו לא בדיחה, זה ענין של סגנונות לבוש שונים של המגזרים ולא בהכרח עניין של עלויות והוצאות על חיצוניות.
אני כותבת לך כחרדית שמכסה את הראש רק במטפחות (וכן, יש לי עשרות מטפחות שאני נהנית לקנות מהכסף שה' חנן אותי, כי חשובה לי האסתטיקה…), לא קונה בגדים ביד 2, כן מעבירה בתוך המשפחה, נותנת לילדים שלי לחתונה הרבה יותר מהמקובל במגזר שלכם…
אני יכולה לכתוב על עצמי עוד הרבה, כל מיני ענייניים שחלקם סדרי עדיפויות של כל קהילה וחלקם בחירה אישית של כל בן-אדם לעצמו….
אני בטווחה שכתבת מלב אוהב, אבל מציעה לצרף ללב האוהב גם קצת גמישות מחשבתית ועין טובה 🙂
תגובה מתנשאת ממש
את כנראה ממש לא מכירה את כל הציבור החרדי
ויש המוןמשפחות אברכיות שחיות בפשטות בלי בוגבו, מותגים וגם לא עם רכבב טרנטה
בתור דתית לאומית את נכנסת לאתר כזה?
סורי אבל לא נשמע לי..
נשמע לי יותר שמישהי הציגה את עצמה בתור כזו..(גם אישה כזו בדרך כללל היא לא אשת חבר…)
תכלס,
בנוגע למה שאמרת את צודקת במובן מסויים אבל מצד שני כמו שאחת כתבה פה אתם מבזבזים כסף על המוןןן דברים שחרדים קלאסים לא צורכים כמו בילויים יותר ברמה וכו'.
אבל כן מסכימה איתך שהלחץ לעגלות בוגבו וכו' הוא לחץ מיותר לגמרי כי גם בינינו, זה שאישה תלך עם בוגבו בבוקר ובצהרים(וגם אם לא) בעלה יקושש ערבויות אצל חברים לא יעלה את תדמיתה בעיני החברה:)
אורה, יש הרבה מה ללמוד ממך
רק בתור משפחה חסידית – לפעמים אני משלמת יותר כדי שיהיה סגנון מכובד ולא רחובי.
זה ברמת עיקרון אצלנו – לא רק בשביל הסטייל.
חרדית מתמיד…
ומאוד מסכימה…
אנחנו באופן אישי ממזמן החלפנו סר עדיפויות וסטים לדוגמא הם מחוץ לתמונה
למה להכליל..?
לא כולם עם בוגבו, סטים, פאות
ויש רבות בינינו שמשתדלות לחיות בצניעות, לפי היכולות שלהן..
(או מקסימום לקנות בגד אחד זול, לכולם, שיהיה כיף לצאת איתו.. )
בת של הקב"ה
את כל כך צודקת!!
פרסמתי את הפוסט
ומיד אח"כ יחד עם ההצפה שהנושא הציף
הבנתי שהיה צריך לקרוא לזה דווקא ז'אנר של עשירות
באמת לא חסר לנו דבר בחיים
רק להודות לה'!
לכל מי שדאגה מאוד לרכב
אז אצלנו זה מוצר בסיסי
אני לא גרה בעיר שיש בה תחבורה הגיונית
וגם רחוק מאוד מהמרכז
ולאורה היקרה,
כל כך מבינה את הזעזוע שלך
מאמינה שזה מה שיעבור לך בראש כשתראי את ילדי לבושים סט
אבל שתדעי שיש לי סטים מדהימים יד שניה
לפעמים זה פשוט מוכשרות באלתור
ולא סדר עדיפויות פגום
נשים קונות בזיל הזול סט אחד
משיגות יד שניה באיכות גבוהה
מאלתרות מהתו קניה וממלבושי כבוד
כי בסדר עדיפויות שלהן יש חשיבות לנראות מכבדת לילדים
דווקא בגלל שהם חרדים
ללבוש בגד מוזנח זה חילול ה' זה לפעמים חוסר צניעות
ילדים של אברכים לא צריכים להראות הומלסים בגלל שאבא שלהם עוסק בדבר הכי קדוש בתבל
אולי עוד נקודה למחשבה
ועל אלה שמוכרות את חייהן כי החברה והמה יגידו
נותר רק להתפלל
זה נסיון קשה
ולך אורה
רק נשאר לומר תודה שבציבור שלכם כמעט ואין תחרות על נראות
אבל אם תסתכלי לעומק תגלי שכל מגזר והתחרות שלו
ובכל מגזר האנשים החלשים ולעומת זאת הבריאים בראשם
בהערכה לכל נשות האברכים באשר הם
ולכל הנשים המדהימות של דור 2025
תודה לכל אחת ואחת על התגובה
למזדהות ולמבקרות
נהנתי:)
אורה יקרה,
אין לי מה לומר לך חוץ מ:
א ת צ ו ד ק ת!
אני עובדת עם כמה נשים דת"ליות ומעריכה מאד את הפשטות והחיים הנעימים והאמיתיים.
בדיוק כמו שהגדרת : עובדים את ה' ולא את החברה…
עדיין גם בציבור החרדי יש כאלו שחיים בפשטות, אבל פחות ופחות.