מוצאי שבת.
היא סוגרת את המזוודה, עושה סיבוב אחרון בחדר, מוודאת שלא שכחה שום דבר. זהו, תודה לה' נגמרה עוד שבת כאן, לא שיש לה בעיה עם חמותה, ולא שמפריע לה מה שקורה כאן, היא פשוט לא אוהבת את השבתות כאן, נקודה.
הם נפרדים מההורים, חמותה דוחפת לה שתי קופסאות – שאריות משבת.
"שיהיה לך לארוחת צהרים מחר." היא לא אוהבת את המחווה, מקבלת אותה.
"תודה אמא, שבוע טוב, האוכל היה מעולה והאירוח מושלם!" בעלה מחלק מחמאה.
אמא שלו מקבלת באהבה.
"תשמרו על עצמכם, תתקשרו כשאתם מגיעים הביתה"
נפנוף אחרון, הם יוצאים לשלום.
מעמיסים את המזוודות על הרכב, היא מתיישבת לידו, משחררת אנחה, חוגרת חגורה.
הוא שותק, מרוכז בנסיעה.
היא מרגישה שהוא לא מרוצה, מאוכזב ממנה, היא מזהה גם תסכול.
בבית הוא פורק את המזוודה, היא עולה הביתה.
מחכה שיגיד משהו, יודעת שיש לו מה לומר.
הוא שותק והיא אומרת: "האמת השבתות האלו לא נעימות לי".
"אני לא מצליחה ליהנות שם, מתנצלת!".
"את לא מנסה" הוא פוסק.
"אני לא יכול להכריח אותך להנות שם, אבל זה לא נעים לי שלא נוח לך, שאת סובלת."
"אתה יכול ליהנות בלי שום בעיה, זה לא מפריע לי, אבל אל תצפה או תבקש ממני להרגיש אחרת, לא כיף לי שם, אני די משתעממת, אני לא אוהבת שדוחפים לי שאריות, אני שונאת "להתנחמד" ולעשות הצגות, קבל אותי כמו שאני." היא אומרת את מה שרצתה להגיד לו כל השבת.
"אני לא מבין מה כל כך גרוע לך שם."
"אל תנסה להבין את זה שאני לא נהנית שם, תקבל את זה שלא נעים לי שם ואני לא יודעת לעשות הצגות, אנחנו הולכים לשם כי זה חשוב לך ומספיק שלך טוב."
הוא שותק, מובס. היא חזקה במילים, אין לו מה לומר, הוא באמת לא יכול להכריח אותה ליהנות,
גם לא יכול ליהנות במקומה, זה לא נעים להביא משהו למקום שלא נעים לו להיות בו.
אבל היא באמת צודקת, כמו תמיד.
***
לפני שנתחיל, שתי נקודות חשובות:
- הסיפור לא נוגע ב"חמותי" , לנושא זה יוקדש טור בנפרד (באות ח'), לכן נבקש לא להגיב על קשר עם החמות כי זה יכול להסיט את הנושא מהרעיון המרכזי בטור הזה.
- הטור מתייחס למה שקורה בין בני הזוג כאשר האישה לא מרוצה בבית חמותה. הגיוני וטבעי, שכאשר אנחנו מגיעות למקום לא מוכר לנו, שונה מאיתנו, עם מנטליות, אופי וסגנון שונים יהיה לנו קושי גדול יותר להתאקלם ולהרגיש בנוח שם.
נתחיל –
גם אם התחתנו עם הבעל שלנו מתוך בחירה גמורה, את הבית של הבעל, על כל המשתמע מכך, לא בחרנו.
מה שנותן לנו תחושה שאין חובה להסתדר שם, או שאפשר להימנע מללכת לשם, או שהקשר שלנו אליהם הוא משהו ש"אם מסתדר אז מה טוב ואם לא, אז אין לנו חיוב ולא צריך להתאמץ מידי לחפש פתרון להיות שם וליהנות, ובטח שלא לתת תחושה נעימה לבעל שלנו, ולמי שנמצא שם".
בטור כאן אני רוצה להדגיש את החלק הזוגי שלנו ומה קורה לבעל כאשר לאשתו לא נעים בבית הוריו.
בעצם, הבית של ההורים של בעלי הוא הבית ששם הוא גדל, התפתח והפך להיות מי שהוא – בזכות או בגלל מה שהבית הזה נתן, ואם נכנס טיפה לפסיכולוגיה – המקום ממנו מגיע הוא המקום שאליו הוא רוצה לחזור, הוא הביטחון, היציבות והשורש שמעמיד ומחזיק אותו. גם בבתים שיתכן שיש בקורת עליהם, והם אולי לא הדוגמא האישית המושלמת, עדיין בחוויה של האדם זה המקום שהוא צמח בו והוא הבסיס לנפש.
הבעל שלנו רוצה לראות אותנו שמחות ומסתדרות בבית של ההורים שלו. זה מכבד אותו. לכולנו חשוב שההורים שלנו יעריכו אותנו ואת הבחירות שלנו וכל מה שקשור לחיים שלנו, כאשר הבעל מרגיש שאשתו זורמת וטוב לה בבית הוריו, הוא מרגיש את ההערכה מההורים שלו וזה עושה לו טוב, מחזק את הקשר שלו עם אשתו, ונותן לו בטחון בקשר איתה כי גם ההורים מסכימים שהיא טובה ונעימה.
נקודה נוספת – כשהבעל מגיע לבית הוריו, הוא נמצא במקום שהוא רוצה לרצות אותם ולשמח אותם גם אם לא תמיד זה היה ככה, והוא מחכה ל"אישור" של אשתו, מה הכוונה? שתיתן הרגשה שהיא מסתדרת והיא לא צריכה אותו צמוד אליה, והוא יכול ללכת לעזור או להיות עם הוריו במה שהם צריכים. ברגע שאישה נותנת את המקום הזה, הבעל מעריך, והקשר שלו עם אשתו מתחזק יותר.
ככל שאנחנו מצליחות להתרחב, ולראות את הצורך שלו, וככל שאנחנו מעריכות יותר את הבית ממנו הוא הגיע, אומרות לו מילים טובות על האירוח, על אמא שלו, על האחיות, על ההתנהגות בבית שלו, אנחנו מחזקות את הבסיס שלו ומאפשרות לו לבנות איתנו קשר תקין וטוב.
בעל שמרגיש שהוא מגיע ממקום "פגום" חלילה, ומקבל תחושה ממי שהוא הכי מחשיב את דעתה שמשהו בבית שהוא הגיע ממנו לא נוח / תקין / נורמלי / נעים וכו', יותר קשה לו לאהוב ולהתחבר למי שרואה במקום שלו חסרון.
הטור הזה פחות פרקטי הוא בעיקר המלצה לעבודה פנימית-אישית.
כאשר אנחנו נמצאות במשפחת הבעל, לא רק להשתדל לא לריב 😊, אלא להתאמץ להרגיש טוב ונעים, לתת תחושה שאנחנו רוצות להיות כאן, לחפש מה טוב שם, להיפתח לדברים חדשים, אופי / מנטליות / סגנון – הפתיחות הזו מעידה על אדם לא מצומצם שרואה מעבר לעצמו ולמשבצת שלו, זה מעיד על אדם נינוח, ששם לב לסביבה ומשתדל להנעים למי שאיתו. זו רק מעלה!
כדאי גם לתת תחושה שנעים לי, לומר מילים טובות על בית ההורים, לספר ממה אני מתפעלת שם, לשחרר את הבעל לעזור ולעשות את הבקשות שמבקשים ממנו שם, לכבד אותו כשנמצאים ליד המשפחה שלו.
זו הגאווה שלו, זה הבטחון והכוח שלו, זה מה שמחזיר אותו להיות טוב אלינו, לשמח אותנו, ולרצות להיות בקשר קרוב.
ציורים: רחל קארו – לאתר הציורים של רחל
לקבלת ציור – סיפור שבועי מאת ר. קארו לחצי כאן
עלו לך שאלות? מחפשת לדעת עוד?
בתאל טשיטיד – מדריכה זוגית מוסמכת לכלות ונשים – [email protected]
ניתן להאזין לתכנים מעולים בקו התוכן "על כולנה"- 0733834729
להזמנת סדנאות, הרצאות ופגישות אישיות: 0533106799
צפונית? בת 35 אולי כבר 40….- בהחלט כבר לא זוג צעיר,
מתמודדת עם מתבגרים, עם בעיות של גדולים?
מחפשת את השותף, לחלוק את החיים גם כשהם ב"ה עמוסים
בואי להכיר את הצרכים החדשים שלך ושל בעלך
וללמוד את השפה החדשה שאתם מדברים בה
בשלב המיוחד הזה.
לקבלת פרטים והרשמה לסדנת בוטיק לחידוש ורענון ובחירה מחדש בקשר הזוגי שלך
שלחי מייל: [email protected]
או התקשרי: 0533106799
לגבי מה שכתבתם שכלה צנועה בבית חמותה זוכה לבנים צדיקים.
ומה עושים אם למעשה את רוצה להיות צנועה בבית חמותך כי זה ברור לך, אבל שאר הבנות כמו גיסה ואחייניות שלך לא מתנהגות בצניעות מקובלת בדיוק לפי הכללים, כי הן מרגישות שמותר להן- הן בשטח הביתי שלהן, ואז את מרגישה שאת היחידה שלא "מוארת" כרגע מול בעלך כי כולן תופסות את הבמה בכל מיני וראציות, ומרשות לעצמן הכל בחופשיות אבל את צריכה להיות צנועה… ואת היחידה. כי יש כאן גיס ושווער.
וכאילו משהו פה לא פייר, גם לך בא לשבת ליד כולם ולדבר ולצחוק וליפות את עצמך כמו שאת מרגישה בנוח ליד בעלך בביתך שלך, אבל רק לך אסור ע"פ ההלכה כי יש שם גיס… ולבעלך ולאחותו ולאחייניות מותר כביכול…. מה עושים? זו הרגשה לא נעימה