הייתי צריכה להיפגש לעניין מסוים בבניין מסוים במרכז הישן של העיר אשדוד. מדובר במקום שלפני שלושים שנה היה כמעט המרכז של העיר, ועכשיו כשהעיר התרחבה לכל הכיוונים האפשריים הוא עוד סתם מקום ישן ומאובק ולא אטרקטיבי לשום עניין.
אחרי שסיימתי את ענייני החלטתי לעשות סיבוב, להיזכר וגם לבדוק אם מישהו נשאר מאז. זה היה סיור עגום, שחוץ מבייגלה בהכשר רבני אשדוד מסניף של קונדיטוריה טובה לא העלה שום חשק לשום דבר, חנויות מהויות, ישנות, שנדמה שנשכחו במאה הקודמת, אנשים מפוהקים יושבים ביחידים ובקבוצות ללא מעש, מתבשלים בשמש קופחת ובשעמום.
כמעט עמדתי לחזור לאוטובוס ולנסוע אל מרכז חיי היום, התוסס והמלא חיים, כשנזכרתי שבשולי המרכז הזה נמצאת מה שהיה חלק מחיי מאז הגעתי לעיר, ועד שזמני העמוס לא אפשר לי עוד להגיע לשם – הספרייה.
את אהבתי לספרים כל קוראותי מכירות, אני יכולה לגור בתוך חנות ספרים, וספריות הן מקום קסום בעיני. ואכן, למעלה מעשר שנים ביקרתי בספריה זו לפחות פעמיים בשבוע, הגעתי לשם לבדי בשנתיים וחצי של המתנה להפוך מזוג למשפחה, והספרים שצללתי לתוכם כיסו על הרבה שעות ציפייה. אחר כך הגעתי לשם עם עגלת שכיבה גדולה של פעם, ויכולתי להכניס בה יחד עם התינוקת עשרה ספרים בלי להזדקק להגיע פעמיים בשבוע אלא לרווח את הביקורים לפעם בשבועיים, אחר כך הגעתי עם שני ילדים ושלוש, וכשהגדולים הלכו לגן הגעתי עם התינוק התורן. ובערך בילד החמישי קרו שני דברים: לא נשאר לי זמן לקרא בקצב של החלפת הספרים הנדרשת במקום, ולא הייתי צריכה את הספרייה עם ספריה החילוניים כי בציבור שלנו התחולל מהפך, וכבר יצאו מספיק ספרי קריאה להרוות כל צימאון לאותיות על טהרת הקודש. כבר לא הייתי צריכה לרעות בשדות זרים. ואכן עברו מאז עשרות שנים ולא דרכתי במקום שהיה לי לעונג שעות ארוכות.
ועכשיו, אמרתי לעצמי, נראה אם עדיין הספרייה עומדת במקומה. אולי עם התיישנות האזור והעברת בנין העיריה למקום חדש גם הספרייה עברה. הלכתי לראות וראיתי שלא. הספרייה לא עברה, היא מונחת באותו מקום, ולא רק אלא שעברה שיפוץ ועיצוב, ואיזה תענוג להכנס אליה.
נכנסתי ושוטטתי לי באולם גדול ועמוס ספרים ועברתי בין המדפים שחודשו וגדלו. ליטפתי אותם באהבה ובזיכרון נעים, ועליתי אל הקומה העליונה, אל אולם העיון, בו ניתן לעבוד בשקט על ספות נוחות עם מאות ואלפי ספרי עיון ועזר. הלכתי אל המקום שבו ישבתי שעות רבות, הוא השתנה, טופח, שופץ, התיפייף ונהיה עוד יותר מזמין ונח. בחרתי לי ספר מכל הספרים שיש שם, שאותם לא ניתן לשאול אלא רק לעיין במקום. נחתתי על הספה הרכה והרגשתי את עצמי נשאבת שנים לאחור, עת את כל זמני הפנוי העברתי בספריה זו בהנאה גדולה.
ואז, בעודי יושבת עם ספר עב כרס ומחפשת בו סימוכין לדברים שאני עומדת לכתוב, נכנס לחדר העיון בחור חרדי בשחור לבן ופנה אל אחד המחשבים באולם הגדול, כי כן, אם יש שינוי מהותי מאד וחידוש ענק בספריה שנותרה כמעט כמו שהייתה, אלו המחשבים. כשאני הפסקתי להגיע עוד לא היה מחשב בספריה, אפילו לא בעמדת הספרניות! ועכשיו באולם העיון יש עשרות מחשבים פנויים לשימוש הקהל. והקהל אכן מגיע, אבל, וכאב לי לראות את זה, במשך השעה בה ישבתי שם, הגיעו רק בחורים חרדיים לאולם העיון, והם כולם התיישבו ליד ה… מחשבים… שכמובן אין עליהם שום סינון.
וכך, ישבתי לי על הספה במדור העיון בספריה, ספר עב כרס לידי, אבל עיני בוהות בו ולחילופין בתלמידי הישיבה היושבים אל המחשבים באולם. וחשבתי על אימהותיהן שבטוחות שהילדים שלהן נמצאים עכשיו בשטייגן עמוק, שכן בין הזמנים יחל רק בשבוע הבא בכלל, וכרגע ברור להן שבניהן היקרים ספונים באולם הלימוד הישיבתי ואין להן שמץ של מושג שהם בוהים כרגע במחשבים באולם הספרייה העירונית, ומשוטטים בנבכו של מחשב נטול סינון, באתרים אפלים של מי יודע מה, בעוד בבית שלהם יש על המחשב סינון כבד או אין מחשב בכלל, וליבי שקע בקרבי.
הורים יקרים שמשקיעים את כל כוחם, מרצם, כספם, ימיהם ולילותיהם כדי לקדם את הילדים בתורה ובמצוות, משלמים שכר לימוד גבוה, אורזים להם באהבה חבילת עוגות וממתקים כדי שיהיה להם יותר ברען ללימוד ותערב להם מתיקות התורה, שולחים חבילות בגדים שכובסו וגוהצו באישון לילה על ידי אם עייפה שכל שריריה זועקים למנוחה, אבל ליבה עם ילדה היקר שגלה למקום תורה, ואין להם שמץ של מושג שהוא גולה, אבל לא למקום שהם חשבו עליו.
ויום אחד לפעמים קורה משהו והורים סופקים ידיים ושואלים 'מנין לו כל זאת?' ואיך זה קרה… ואין להם מושג שזה התחיל לקרות לפני הרבה זמן, בימים שילדיהם לא היו צריכים אפילו חדרי מחשבים בתשלום ובסינון כי היה להם אולם מזמין, רחב ידיים, שבו מרקד השטן בנוחות ונינוחות.
אין לי עיצות טובות לתת להורים, אלא תתפללו. ושימו לב. הרבה לב.
הניה שוורץ היא סופרת, פסיכותרפיסטית, מנחת הורים ויועצת זוגית
ליצירת קשר: 050-4102007, [email protected]
מגיבה כאישה לבעל שעוסק הרבה עם נוער,
בעלי כבר יודע לזהות מרחוק בחור שמנסה לראות סרטים וכו..
וזה ממש לא רק בספריות,
היום מתחברים עם נגן לוויפי, ואיפה יש וויפי פתוח?
בכל קופת חולים ושות…
כמה פעמים ראינו בחורים יושבים על הספסל ליד הקופ"ח וקופצים כל פעם שמישהו עובר..
ואני לא מדברת על כאלו שמחזיקים סמארטפון ולהורים שלהם אין שום מושג מזה!!!
הפתרון לבעיה – היא לטפל בשורש, לבדוק מה גרם לבחור לחפש דברים כאלו – מה ריק לו מבפנים.
וזה עבודה, לא זבנג וגמרנו.
והאם הכותבת יכולה להיות בטוחה שהילדים /נכדים שלה לא נמצאים בחדרי מחשבים וכדומה?
אף אחד לא יכול לדעת.
צריך להיות הורים עם עיניים פתוחות, ולב עוד יותר פתוח להשכים לשמוע ולעזור לילדים שלנו גם אם מתברר שהם לא מה שרצינו..
גם אני ממש לא אהבתי את המאמר!
מה הוא בא להגיד? את המצב החמור ונורא של הדור שלנו? של בחורי החמד? את חוסר המודעות של ההורים? את ההתמודדויות של הדור הצעיר? ההרגשה שלי היתה שהוא לא משרת מטרה נעלה. כן מלחיץ. כן מטריד. כן גורם לתחושת חוסר אונים ואוזלת יד. לא מקדם. לא מוסיף אינטלגנציה. לא נותן כלים. וגם לא תובנות יפות וחשובות.
כאילו ההרגשה כשאת מסיימת לקרוא את זה: "אוי וי. שהשם ירחם עלינו כבר ויגאל אותנו מהמציאות הבלתי אפשרית הזאת…" לא במקום מגדל אלא כזה מזלזל… כאילו הכותבת היא איזו רבנית צדיקה שבשאט נפש דוחה את ההנהגות השליליות המובילות אל פי פחת…
אני הייתי כותבת מאמר הפוך. מאמר שנותן לאימהות להבין שגם אם בחור "שחור -לבן", צדיק, עשה מעשה שלא ייעשה, צפה בתוכן אסור ומלוכלך- עדיין יש בידו בחירה אם להישאר שם אם לפנות לעזרה ואיך לצאת מזה. עדיין יש לו סיכויים טובים מאוד להתחתן למצוא מנוחה ומרגוע ולשקוע אך ורק בתורה הקדושה… ומי שכותבת כזה מאמר מה היא מנסה להוכיח? שהיא צדיקה, והמשפחה שלה נקיה, וכה חבל שיש משפחות תמימות שהבחורים שלהם יורדים מטה מטה? שבחורים היום אינם מסוגלים לעמוד מול הפיתוי? עשה לי רע לקרוא את זה. הייתי צריכה לאושש את עצמי ולהזכיר לעצמי שיש לילדים שלנו בחירה. שהם רוצים להיות טובים. שיש יצר הרע בכל מקום ולכולנו יש עבודה (כן כן, גם לנשים ובחורות "תמימות"!)
ולזאת שכתבה שהיא לא רוצה לתת רעיונות שוב גם עשה לי רע. אולי במקרה הספציפי שלך זה מה שמתאים לבעלך וגם הוא מעדיף שלא תגידי לו או לבחורים שלך- אבל בגדול זו לא השיטה במצב שיש מקום ידוע שיש שם אינטרנט פרוץ הרבנים כן מתריעים על כך. וגם על נושא הטכנולוגיה שכל הזמן מזהירים אותנו- זה לא סתם. זה חשוב. אבל מה שאצלך לא היה נשמע לי כ"כ תקין זו החרדה הזאת, שמא הוא ידע ואז ברגע של חולשה לא יעמוד בניסיון. יקירתי יש היום קניונים ופאבים פרוצים ומושכים והיצר הרע עובד על כולם גם בלי שתעזרי לו… תפסיקי לקחת על אחריותך את הרוחניות של בעלך (ובזהירות: גם את הרוחניות של הבחורים שלך\ בחורי ישיבות בכללי…) תני לד' לנהל את העולם כמו שהוא יודע. תרפי. תנשמי עמוק… העולם הזה הוא נווה התלאות, אבל בכל אופן אפשר גם לחייך ולשמוח ולהודות לד' על כל הטובות שהוא נותן לא בסתירה על הישמרות מדברים אסורים כן ברוגע ושלווה שלא הכל בידינו. הרוב לא.
בגדול אני מסכימה עם מה שכתבת, לא התכוונתי להפחיד (למרות שאני מבינה שזה ייצא ככה) פשוט אני כששמעתי על זה כן הזדעזתי, אבל בחרתי לא לשתף כי לא ראיתי תועלת מעשית אלא ההפך, אולי ייצא מהשיתוף הזה נזק.. ולכן המלצתי גם פה לא להמשיך את השיתוף של המידע הלא רלוונטי! למה לתת לעוד אנשים מידע איפה יש איטרנט פתוח? וכמובן כל אחת והבחירה שלה, אני לא חושבת שזה מתוך מקום של פחד אלא מתוך מקום של מודעות ואיפוק שאין בשיתוף המידע הזה תועלת אז עדיף לשתוק.
אני מסכימה עם הענין אבל צריך היום גם לנער את ההורים שידעו לבדוק מה עם הילד ולא יהיו תמימים
סליחה שאני מעירה. אבל כותבת המאמר לא באה לאמר שהיא ומשפחתה מושלמת. וגם לא בטוחה שכל נכדיה וילדיה לא עושים זאת . סך הכל כתבה על תופעה מטרידה. אין לה שום עניין להפחיד. באה לעורר לתפילה זה הכל.
אני דווקא כן אהבתי את המאמר. לכל המבקרות- נאמרה פה ביקורת חריפה מאוד מאוד.
לא נראה לי שהכותבת רצתה להגיד שהיא ומשפחתה צדיקים וקדושים וגם זאת שאמרה על הדוגמא אישית הכותבת לא נכנסת לשם כל יום היא קפצה לביקור חד פעמי אחרי שנים שלא הייתה שם ואם יש בחור שרואה אישה מבוגרת חרדית בספריה ואומר לעצמו אוקי אם היא נימצאת פה אני גם יכול אז שיהיה לו בכיף.
מרגיש לי שיש פה נשים שמפחדות לומר את האמת אינטרנט זה דבר מושך ומפתה פי מיליון מספרים של פעם וזה לא דומה ולא מתקרב להיות דומה .
כותבת המאמר לא ניסתה להפחיד את האימהות היקרות שבכל פינה אורב היצר הרע אבל היא כן באה להביא עוד נקודות למחשבה אף אחד לא ביקש להיכנס להיסטריה
שמעתי ראיון עם מישהו חרדי לשעבר שנשר לאחר היותו אב לילדים קטנים,
הוא אומר שהאינטרנט עשוי להיות זרז לנשירה אבל הוא לא באמת הסיבה,
כי בחור שיש לו באמת מה להפסיד בעולם החרדי לא יעזוב בגלל תוכן
כזה או אחר, מדובר על גילאים גדולים יותר שבהם יש כבר בחירה ודעת.
ובחור שבמילא ריק לו בנשמה עלול לחפש תוכן כזה ואז העולם אומר
שבגלל האינטרנט הוא ירד מהדרך או נהיה בלי יראת שמיים וכו, אבל זה פשוט לא נכון, הוא ירד
כי הוא סבל ולא הרגיש שייך או מחובר מכל מיני סיבות משתנות, והאינטרנט
פשוט עזר לו לרדת. אין ספק שצריך לשמור, לשים חסימות וגדרים
אבל לא צריך לחיות בפחדים, וצריך בעיקר לשאוף שלבחורי הישיבות
יהיה כל כך טוב מבפנים, שהם לא יצטרכו לחפש למלא את עצמם
בבורות נשברים.
את זה *הוא* אומר…
אינטרנט יכול להיות מענה רע לבחור שלא מוצא את עצמו, אבל יכול להיות גם פתיון לבחור סקרן בלי מניעים אפלים..
אגב הנושא פה הוא בחורים, אבל זה נכון לכל אדם, בכל מגדר ובכל גיל.
יש המון שמעידים על עצמם שהגיעו עם האינטרנט למקומות איומים בלי כוונה תחילה. סתם בקטע של שיעמום וסקרנות.
יש אנשים סקרנים נורא והיצר גדול. גם אנשים הכי טובים חלקים נפלו!
כואב לקרוא.
באמת אינטרנט לא דומה לספרים המצונזרים של פעם
הוא הרבה יותר מושך וטמא.
אבל כשקראתי עלו לי סיפורים ששמעתי בעבר על בחורי ישיבה שהלכו לקולנוע
או לצפות במשחקי כדור,
זאת אומרת שההתמודדות תמיד היתה.
היו שנים שהשכלה ודעות כפרניות נכנסו דרך ספרים,
היו שנים שסרטים ומופעי תרבות חילוניים, היה רדיו,
והיום, יחד עם ירידת הדורות ועקבתא דמשיחא הנסיון הוא האינטרנט הפרוץ.
חוץ מלהתפלל כמובן, אולי יש משהו מעשי לעשות?
כואב לי לקרוא את התגובה: "יש הרבה מה לשפר בחינוך הנוער החרדי".
נזקי האינטרנט הפרוץ לא פוסחים על אף אחד!
יש גם הרבה מה לשפר בחינוך הנוער הדתי והחילוני,
ויש, יש הרבה מה ללמוד מהחינוך החרדי.
הי היא לא נראה לי התכונה להשוות החינוך הדתי והחילוני הוא כבר לא חינוך הנוער מדרדר למקומות הזויים.
ואנחנו שונים ואשרינו שכן יש לנו חינוך ויש מה לשפר ולשמור כמה שאפשר.
מציק לי שבאו על הניה עצמה ועל המאמר
במקום לקבל את האזהרה כמו שהיא
וכן אמהות יקרות, אחי הצעיר ככה ירד מהדרך!
יש הבדל בין ספר לאינטרנט? תלוי.
אבל מאינטרנט שאפשר להיכנס להכל, יותר קל לרדת. כן. זו הסיבה שירד. מחשב, פרוץ, סדרות, שפתחו אצלו רצון גם ל…. השאיפות ל… אהבה ל..
וכו וכו
אז כן.. קחו את האזהרה כמו שהיא.
כי זה אמיתי.
בסרט יש משהו מרתק, שקשה להפסיק..
זה אמיתי
ונ.ב יש ספרים בספריות לא דתיות שאפשריות בהחלט לציבור שלנו
ממש לא מסכימה איתך. מאוד כואב שאחיך ירד מהדרך. מאוד כואב שזה היה בתהליך שלם של אינטרנט סדרות וכו'.
אבל שאלה לי אלייך: מאיפה היה לו מחשב פרוץ? ההורים קנו לו? אולי חבר "טוב" שכנע אותו שכדאי לו לקנות? והוא הצדיק, המאושר בדרכו, הבטוח בעצמו, מיד אמר: "כמובן אני קונה", או "תודה אבא ואמא זה בדיוק מה שאני רוצה לראות…"
בלי לראות את תשובתך אני יודעת שהיא שלילית. אל תגידו לי שבחורים הם תמימים פשוט רואים משהו ולא מבינים שזה אסור וכשכן- כבר מאוחר מדי… לא נכון. הם יודעים מה לא טוב. הם מרגישים את זה ומחונכים לזה- גם אם לא יגידו להם מפורש- בחור ישיבה לומד גמרא, כנראה… וגם הלכה… הם יודעים מה אסור ומה לא כדאי.
אלא מה, זה גם לא שהוא רצה להתרשע, חלילה. אני מאמינה בטוב של כל אחד (כולל מי שיש לו יצר הרע, שזה כל אחד בעצם) כמו שכבר כתבו כאן. היה חסר לו משהו מבחינה רגשית, נפשית. ולכן הסקרנות שלו לא עמדה אחרי שהוא כבר במקום הזה. אחרי שהוא ודאי יודע שזה לא טוב אבל זה "נותן לו" מבחינות אחרות. ולא באתי להצדיק אותו או לומר שלכן הוא מסכן וממילא זה לא עבירה. ממש לא. ליצר הרע יש דרכים רבות וכמובן שהעצבות וחוסר חשק וחיבור בעבודת ד' היא אחת הדרכים הללו.
מה שאני מנסה לומר זה: ודאי אין חולק שניסיון האינטרנט, ק"ו הפרוץ- הוא ניסיון שצריך לברוח ממנו כמו מאש. רק לא הבנתי כיצד המאמר עוזר לאמהות ("שבי רגע" מיועד לאמהות, לא?) טובות שקוראות ומזדעזעות- הן הרי יודעות שזה אסור להכנס לכזה מקום. הן יודעות שיש שם מחשבים פרוצים- או אם היו יודעות ודאי היו מבינות שאסור ללכת לשם. אז זה לא בשביל להסביר להן. כאן השאלה למי כן? אולי כדי שהאמא תיזכר שהיא עדיין לא אמרה לבן שלה הבחור הקטון בן ה17 18 19… -שיש מקום כזה וש"זה מאוד מאוד גרוע, שלוימל'ה- לא ללכת לשם בשום פנים ואופן!"
הרי כבר סיכמנו שהבחור עצמו יודע את זה וגם סיכמנו שזה לא עוזר להגיד להם. ממילא המאמר מייאש. ממילא צריך לכתוב מאמר שנותן כח וכלים אמיתיים. צריך לחדד את הנקודה שזה לא בידיים שלנו חוץ מלהתפלל ואדרבה יש תפילות מעולות כמו השל"ה וכו' כיתבו על מעלת התפילה ועד כמה זה עזר ל.. ול.. ברוח חיובית ומעודדת זה הרבה יותר מקדם!
אני קוראת את התגובות והביקורת קצת לא נעימה…אני מגיעה ממשפחה מאד שמורה, ולא קראתי לא שביעיה ולא אחר…ועדיין ממה שהבנתי מאימי תח' שהיא בערך בגיל כותבת המאמר נכון שגם פעם היו ניסיונות, וספרים וקולנוע וכו' אבל אין מה להשוות לעצמת הניסיונות כיום ולזמינותם. הכותבת העלתה מודעות לתופעה מאד מאד כאובה שלצערי,מידיעה קיימת בכל הישיבות, גם הכי חשובות…ואולי בחלק מהמיינסטרים, אפילו יותר, כמובן לא כל הבחורים, אבל ממש לא השוליים. בעלי שהיה נחשב לבחור מס' 1 מישיבה מס' 1 (וקיבל דירה כמובן…) סיפר לי בעצמו קצת זמן אחרי החתונה על כמה פעמים שהוא וחבריו בילו בכאלו מקומות וד"ל…הוא לא נשר ולא דומה לזה אבל בהחלט ראה מה שלא ניתן להעלות על הדעת בקולנוע של פעם וד"ל….ועד היום הוא טוען שיש לכך השפעה כלשהי על הייר"ש שלו. והמודעות לכך מאד מאד חשובה. ראשית, לדעת להתפלל על הבנים, על האחים, על הבעל….לא ניתן לחלום מי ייפול בכך, שנית, באמת להחדיר חוסן, לתת כלים ולקוות שהבן / בעל לא נמצא במקום הזה, ושאם נפל בכך חד פעמי בע"ה שיצא מכך ללא פגע. ולמבקרות הנכבדות, לדעתי צריך קצת יותר כבוד לאישה חשובה שהעלתה נושא חשוב גם אם טעון, ולא לבקר בצורה בוטה. אגב, זה קיים בכל ספריה עירונית, גם בתוככי שכונות בירושלים….אני יודעת שאפילו בספריה הכללית ברמות יושבים בחורים, ביד ושם, ובכל מקום שאפשר. זה ניסיון עצום וא"א להתעלם ממנו, רק להתפלל ולתת כלים ככל הניתן.
רציתי רק להוסיף ולציין על מה שכבר כתבו פה – שלא האינטרנט הוא עצמו הגורם להידרדרות רוחנית, אלא רק סימפטום.
תחשובנה איזה דרך עשה בחור ישיבה איכותי עד שהגיע למצב שהוא
א. משועמם ומרגיש חוסר סיפוק בחיים וכדו'
ב. חושב על הרעיון ללכת לכזה מקום או שומע אותו מבחורים (שמרגישים בנח לדבר איתו על זה…)
ג. לא מתבייש להיכנס לספריה עירונית חילונית
ד. מרגיש בנח לשבת מול המחשב בספריה באמצע היום
ה. מרגיש בנח לשוטט חופשי בכל אתר שהוא במקום ציבורי
אז ככה שלדעתי בחור שכבר נמצא שם בפוזה הזו, בסיטואציה הזו, זה לא משהו שנולד הרגע והוא לא נשלף לשם ישירות מהשטייגן
ברור שזה תהליך פנימי של חוסר סיפוק/ קושי רגשי וכיוצ"ב
בתפילה לרוממות רוחנית אמיתית לכל בחורי הישיבה באשר הם
ולגאולה השלימה בקרוב!
איזה השתלחות לא הוגנת בכותבת המאמר!
כאחת שמתעסקת בהיסטוריה, וקראה הרבה מכתבים מדורות קודמים (נשים בנות גילה של הניה ויותר מבוגרות), אני יודעת שאין לנו שום דרך לדון את קריאת הספרים הגויים של אז.
כולם קראו את הקלאסיקות הגויות – כולל אזכורים לספרים כאלו במכתב של אחת מתלמידותיה הצדיקות של שרה שנירר, ומכתב של אחת מנשות גדולי ישראל של היום, שהיא מתארת את אחד מהספרים שקנתה לה המדריכה שלה בבית יעקב ("הלב" של דה אמצ'יס, ספר ילדים אמנם, אבל רק לשבר את האוזן), ועוד.
בקיצור – זה היה הספרות שקראו מיטב הנשים, כי באמת לא הייתה ספרות אחרת (אגב, כולל עיתונים חילוניים שהיו באופן קבוע! בביתם של גדולי ישראל ואת זה אני יודעת בוודאות! כולל שמות! שמעתי ממקור ראשון – וכמובן!!! שאין שום השוואה בין העיתונים החילוניים של פעם, לעיתונים החילוניים של היום—- יש דברים שבהם העיתונות החרדית של היום, גרועה מהעיתונות החילונית של פעם, אותו דבר גם בספרות)
בקיצור – מי שלא מכירה את המציאות שהייתה – פשוט שלא תראה את בורותה.
והניה כתבה במפורש שמאז שהתחילו לצאת ספרים חרדיים היא הפסיקה ללכת לשם.
וזה שהיא הייתה שם היום, זה לא כי היא הלכה לשם לקחת ספרים, אלא לראות את המקום, היא מתארת שהיא לקחה ספר עיון של חומר שהיא צריכה לעבוד עליו – ולדברים כאלו מקובל לגמרי לראות חרדים מתעסקים בזה, כולל תלמידי חכמים גדולים שיושבים לדוג' בספריה הלאומית לראות הוצאות ישנות של ספרי קודש לצרכי לימוד. שוב, במו עיני ראיתי.
ואחרי הכל…
נניח זה באמת היה לא בסדר. נניח.
עדיין אין שום השוואה!
אין שום קשר בין אישה נשואה, אמא לילדים שאולי עשתה מעשה לא בסדר וקראה חומר שלא היה כדאי שהיא תקרא, לבין בחור, שנמצא בשלב קריטי בחיים שלו, שכל העתיד שלו מונח על כף המאזניים, ששוקע בעולמות של טומאה גלויה ומושכת בצורה שקשה לתאר – ומי שכתבה פה סרטים, כתבה בתמימות גדולה. כי הבעיה הרבה יותר קשה מסרטים בעיתיים, ודי למבין וליודע.
בקיצור – הוא נמצא בתוך השאול ממש, ויכול ברגע להגיע למחוזות שקשה לצאת מהם. שיכולים להשליך על כל החיים שלו ושל דורות קדימה –
אז אין שום השוואה.
והטור הזה בעיני חשוב מאד לעורר מודעות, לשים לב לצרכים הגשמיים והנפשיים (בעיקר) של הילדים שלנו, לדבר איתם, לשמוע אותם, ולהתפלל!!!
אין פה ויכוח על מה שמישהי עשתה,
ידוע וגם מובן שיש ת"ח שמבררים משהו בספריה הלאומית וכד',
אבל הגישה צריכה להיות פחות 'אוי ואבוי לנוער של היום',
ויותר-מה הם חושבים כשהם רואים שגם אני כאן?
ובעצם- מאיפה הם יקבלו כח לנסיונות שלהם אם זה יהיה לגיטימי בעיני כשמדובר בי? [אפי' שכמובן אין מצב להשוות בין מבוגר לנער, ובין נער של היום לנער של פעם]
כמו שכולנו למדנו שיש איסור של מראית העין,
ואפי' לאכול כשר במסעדה טריפה,
צריך לחשוב גם על איך זה נראה, ולא רק אם זה מותר או אסור,
וגם ת"ח שמברר במקום בעייתי צריך להשתדל למעט את שהותו שם ,כי הנזק עלול להיות מרובה על התועלת,לא לחינם הרבה מגדולי הדורות מבקשים שלא תצא תקלה מתחת ידם,זה עלול לקרות גם לת"ח וק"ו לנו…
ולגבי הנוער צריך לתת אמון שהם רק רצו לברר משהו..איך זה נשמע?
אבל באמת,ובלי להיות נאיבית,זה רק יועיל שנתייחס כאילו לא ראינו אנחנו לא יודעים ,הכל בסדר!זה יעבור! כולם נופלים לפעמים ,ואם נפלת -תקום, אל תיבהל מעצמך, תמיד צריך לחזור בתשובה -אבל העיקר שהבנת ושאתה לא באמת שייך לשם, כי לפעמים צריך להתעלם, ולא להילחץ ,ולא להלחיץ,כמו שידוע שהיצה"ר רוצה את היאוש והעצבות שאחרי הנפילה-כמו וידוא הריגה רוחני .
[אבל כמובן רק אחרי שהוא מבין כמה זה גרוע ועושה 'עזיבת החטא']
אי אפשר כל הזמן לסמוך על דוגמא אישית!
לצערי לא חסר חרדים שממש ממש לא הייתי רוצה שהילדים שלי ייקחו מהם דוגמא אישית . כל אחד צריך להיות אחראי על עצמו. דוגמא אישית אני אחנך את הילדים שלי לקחת ממני ,מבעלי ומהמשפחה שלנו ומגדולי הדור החינוך לא אמור להיות מבוסס על דוגמא אישית של אנשים שאני לא מקירה ולא יודעת מי הם ומה הם.
היום יש בכל ישיבה, גם במיינסטרים כמובן
גישה לאינטרנט פרוץ, למעוניינים
(לכן לא אכתוב כאן שמות, כי אין ישיבה שאין בה, גם אם נעדיף לחשוב שאין)
מתפלאת שעדיין לא נכתבה כאן העובדה המזעזעת הזו.
עצוב אבל את ממש צודקת
איך?
בכל ישיבה יש בחורי פחות טובים(גם בישיבות הכי טובות) והם לא עלינו מביאים ומשם …:(
לא מדובר פה בלשוה"ר?
הרי לרב הקוראות אין תועלת מכך…
כצעט לכל אחת יש, לי אישית זה נתן כמה אני צריכה לחנך את הילדים לחוסן אישי וכמה להתפלל.