הייתי צריכה להיפגש לעניין מסוים בבניין מסוים במרכז הישן של העיר אשדוד. מדובר במקום שלפני שלושים שנה היה כמעט המרכז של העיר, ועכשיו כשהעיר התרחבה לכל הכיוונים האפשריים הוא עוד סתם מקום ישן ומאובק ולא אטרקטיבי לשום עניין.
אחרי שסיימתי את ענייני החלטתי לעשות סיבוב, להיזכר וגם לבדוק אם מישהו נשאר מאז. זה היה סיור עגום, שחוץ מבייגלה בהכשר רבני אשדוד מסניף של קונדיטוריה טובה לא העלה שום חשק לשום דבר, חנויות מהויות, ישנות, שנדמה שנשכחו במאה הקודמת, אנשים מפוהקים יושבים ביחידים ובקבוצות ללא מעש, מתבשלים בשמש קופחת ובשעמום.
כמעט עמדתי לחזור לאוטובוס ולנסוע אל מרכז חיי היום, התוסס והמלא חיים, כשנזכרתי שבשולי המרכז הזה נמצאת מה שהיה חלק מחיי מאז הגעתי לעיר, ועד שזמני העמוס לא אפשר לי עוד להגיע לשם – הספרייה.
את אהבתי לספרים כל קוראותי מכירות, אני יכולה לגור בתוך חנות ספרים, וספריות הן מקום קסום בעיני. ואכן, למעלה מעשר שנים ביקרתי בספריה זו לפחות פעמיים בשבוע, הגעתי לשם לבדי בשנתיים וחצי של המתנה להפוך מזוג למשפחה, והספרים שצללתי לתוכם כיסו על הרבה שעות ציפייה. אחר כך הגעתי לשם עם עגלת שכיבה גדולה של פעם, ויכולתי להכניס בה יחד עם התינוקת עשרה ספרים בלי להזדקק להגיע פעמיים בשבוע אלא לרווח את הביקורים לפעם בשבועיים, אחר כך הגעתי עם שני ילדים ושלוש, וכשהגדולים הלכו לגן הגעתי עם התינוק התורן. ובערך בילד החמישי קרו שני דברים: לא נשאר לי זמן לקרא בקצב של החלפת הספרים הנדרשת במקום, ולא הייתי צריכה את הספרייה עם ספריה החילוניים כי בציבור שלנו התחולל מהפך, וכבר יצאו מספיק ספרי קריאה להרוות כל צימאון לאותיות על טהרת הקודש. כבר לא הייתי צריכה לרעות בשדות זרים. ואכן עברו מאז עשרות שנים ולא דרכתי במקום שהיה לי לעונג שעות ארוכות.
ועכשיו, אמרתי לעצמי, נראה אם עדיין הספרייה עומדת במקומה. אולי עם התיישנות האזור והעברת בנין העיריה למקום חדש גם הספרייה עברה. הלכתי לראות וראיתי שלא. הספרייה לא עברה, היא מונחת באותו מקום, ולא רק אלא שעברה שיפוץ ועיצוב, ואיזה תענוג להכנס אליה.
נכנסתי ושוטטתי לי באולם גדול ועמוס ספרים ועברתי בין המדפים שחודשו וגדלו. ליטפתי אותם באהבה ובזיכרון נעים, ועליתי אל הקומה העליונה, אל אולם העיון, בו ניתן לעבוד בשקט על ספות נוחות עם מאות ואלפי ספרי עיון ועזר. הלכתי אל המקום שבו ישבתי שעות רבות, הוא השתנה, טופח, שופץ, התיפייף ונהיה עוד יותר מזמין ונח. בחרתי לי ספר מכל הספרים שיש שם, שאותם לא ניתן לשאול אלא רק לעיין במקום. נחתתי על הספה הרכה והרגשתי את עצמי נשאבת שנים לאחור, עת את כל זמני הפנוי העברתי בספריה זו בהנאה גדולה.
ואז, בעודי יושבת עם ספר עב כרס ומחפשת בו סימוכין לדברים שאני עומדת לכתוב, נכנס לחדר העיון בחור חרדי בשחור לבן ופנה אל אחד המחשבים באולם הגדול, כי כן, אם יש שינוי מהותי מאד וחידוש ענק בספריה שנותרה כמעט כמו שהייתה, אלו המחשבים. כשאני הפסקתי להגיע עוד לא היה מחשב בספריה, אפילו לא בעמדת הספרניות! ועכשיו באולם העיון יש עשרות מחשבים פנויים לשימוש הקהל. והקהל אכן מגיע, אבל, וכאב לי לראות את זה, במשך השעה בה ישבתי שם, הגיעו רק בחורים חרדיים לאולם העיון, והם כולם התיישבו ליד ה… מחשבים… שכמובן אין עליהם שום סינון.
וכך, ישבתי לי על הספה במדור העיון בספריה, ספר עב כרס לידי, אבל עיני בוהות בו ולחילופין בתלמידי הישיבה היושבים אל המחשבים באולם. וחשבתי על אימהותיהן שבטוחות שהילדים שלהן נמצאים עכשיו בשטייגן עמוק, שכן בין הזמנים יחל רק בשבוע הבא בכלל, וכרגע ברור להן שבניהן היקרים ספונים באולם הלימוד הישיבתי ואין להן שמץ של מושג שהם בוהים כרגע במחשבים באולם הספרייה העירונית, ומשוטטים בנבכו של מחשב נטול סינון, באתרים אפלים של מי יודע מה, בעוד בבית שלהם יש על המחשב סינון כבד או אין מחשב בכלל, וליבי שקע בקרבי.
הורים יקרים שמשקיעים את כל כוחם, מרצם, כספם, ימיהם ולילותיהם כדי לקדם את הילדים בתורה ובמצוות, משלמים שכר לימוד גבוה, אורזים להם באהבה חבילת עוגות וממתקים כדי שיהיה להם יותר ברען ללימוד ותערב להם מתיקות התורה, שולחים חבילות בגדים שכובסו וגוהצו באישון לילה על ידי אם עייפה שכל שריריה זועקים למנוחה, אבל ליבה עם ילדה היקר שגלה למקום תורה, ואין להם שמץ של מושג שהוא גולה, אבל לא למקום שהם חשבו עליו.
ויום אחד לפעמים קורה משהו והורים סופקים ידיים ושואלים 'מנין לו כל זאת?' ואיך זה קרה… ואין להם מושג שזה התחיל לקרות לפני הרבה זמן, בימים שילדיהם לא היו צריכים אפילו חדרי מחשבים בתשלום ובסינון כי היה להם אולם מזמין, רחב ידיים, שבו מרקד השטן בנוחות ונינוחות.
אין לי עיצות טובות לתת להורים, אלא תתפללו. ושימו לב. הרבה לב.
הניה שוורץ היא סופרת, פסיכותרפיסטית, מנחת הורים ויועצת זוגית
ליצירת קשר: 050-4102007, [email protected]




עצוב מאד מאד!
גם אני כמו רבות קראתי והזדעזעתי. כששיתפתי את בעלי (כמו שלא הומלץ פה) חשבנו על זוית נוספת שלא הועלתה, ואשתף אולי יהיה מזה תועלת. אפשר כמובן ללכת לזוית של "בטח הוא הולך בשביל לעבור על אחת מג' עבירות החמורות.." וזה כמובן עצוב מאד, אבל אל תשכחו שאינטרנט הוא כלי שימושי מאד, וכמובן לא זמין ונגיש בישיבה… אז תעשו 1+1 ותחשבו על בחור (לא עילוי פרוש, בחור ישיבה שמבין ומתעניין בעוד כמה עניינים וזה עדיין לא מוציא אותו מכלל ישראל) שרוצה להזמין משהו בעליאקספרס/ לחפש מידע בויקיפדיה וכדומה. אם אין לו דרך נגישה וכשרה לגשת (כי גם את חדרי האינטרנט הכשר שנפוצים היום חוסמים מפני בחורי ישראל ורשמית מותרים רק לאברכים…) אז מה יעשה הנער ולא יחטא? נוסיף לזה שאולי הוא לא מבין את חומרת הענין, והבעיה הראשונית והמרכזית באינטרנט הפרוץ בעיניי היא שלא ניתן שלא להיחשף למה שלא רוצים, ומשם היצר הרע כבר גורם שירצו וד"ל… בקיצור אין לי פתרון אבל לדעתי זו נקודה שראוי להעלות.
למי שרוצה יש חדרי מחשבים, לא מבינה למה לא?
באזור החרדי בו אני גרה נאסרת כניסת בחורים לחדרי המחשבים – בטח מסיבות חינוכיות וצודקות – והם מיועדים רק לאברכים.
גם אצלינו לא ברור מה יעשו הבחורים ,כי אין להם רשות כניסה לחדרי המחשבים-אבל כנראהרב הנזק על התועלת, ואם זה יהיה לגיטימי -זה יהיה הרבה יותר סוחף
למה באמת?
קראתי את הטור ואת התגובות, וחושבת שאין דבר כזה פעם והיום. פעם היו הנסיונות של פעם. היום הנסיונות של היום. להאנח לא יעזור, ליפות את המציאות של פעם גם לא. צריך לפתח בנו ובילדים שלנו, ובבחורים שלנו,ובבחורות שלנו חוסן. להתעלם מהמציאות לא יעשה שהיא לא תהיה קיימת. כמו שכולנו פה משתמשות במדיה, גם הילדים שלנו יחשפו. והם צריכים להכיר את המציאות, ולפתח עמידות. לדעת שכמו שאוכל צורכים רק כשר, כך גם תכנים. יש ילדים שלצערינו גם לא אוכלים כשר… זה אותו דבר. לא מסתירים מהם שקיים בעולם אוכל לא כשר. הם צריכים לדעת שהעולם מלא רע והם צריכים לבחור בטוב. זה כל העבודה שלנו. ולא שאני יודעת איך בדיוק עושים את זה. אבל בטוח לא רק נאנחים.
חשוב מאוד גם לציין ולזכור היטב, בלי להקל ראש בכל הנאמר פה,
שיש אלפי אלפי בחורי חמד
שיושבים ולומדים בהתמדה מבוקר ועד ליל
ותוכם כברם
ושקועים רק בד' אמות של הלכה
ובניגוד לעולם התחתון שברחובות הם עולים ומתעלים!
ועומדים בגבורה מול פתויי היצר הרע והנורא
צר לי, אבל לאור התגובות כאן, צריך החלט לציין את העובדה הבסיסית הזו.
אני בד"כ לא מהאלו שמגיבות לדיונים וכאלו אבל הנושא באמת כואב מאד.. ומלחמת הדור..
רציתי להעיר 2 דברים
אני לא נכנסת לעצם הענין רק לומר שאם רוצים באמת להועיל כדאי ליצור קשר עם הצוות החינוכי של ישיבות סמוכות ברדיוס קרוב … ( לא סתם עם אנשים אלא עם מי שמוסמך..)ולעדכן שראיתם כזו תופעה .. והם יפעלו בדרכם .. אני יודעת על משגיח של ישיבה בעיר מעורבת שברגע שידעו אותו על התופעה עושה ככל יכולתו בענין. זה ההשתדלות שלנו .
הבעיה היא לא הספריות אלא הגישה, היום חושבים שביצר הרע נולד עם האנטרנט
לא הוא היה פה ויהיה פה עד ביאת המשיח
הבעיה היא השיח, הגישה לשנות את הטרמינולוגיה, לתת חוסן לדור שמתמודד עם דברים ונסיונות שתנאים לא התמודדו איתם (ולא שחלילה אנחנו יותר גדולים, חלילה, אנחנו פה והם בחרו לא להיות פה)
איך אומר הרב נויגרשל לחזק את האמונה, לתת ערכים לרומם את הדור מעל הרפש המלוכלך הזה
מחילה מכבוד הכותבת, כל הסיפור מבוסס על דמיונות מצוצים מהאצבע, אין בספריה הזאת מחשבים לקהל הרחב, פשוט אין. יש רק מחשב אחד ליד הספרניות והוא מפוקח על ידן, פשוט קישקוש בלאבוש, אתן מוזמנות ללכת לספריה ולהיווכח בעצמכן, זה נסיון להאדיר את עצמה על חשבון דמיונות ולכלוך על בחורי חמד, גם אם היא רוצה להעביר מסר אז בבקשה לפחות שתידבק באמת!!!