החודש הזה על חגיו המרובים והמגוונים, מאפשר לנו הזדמנות לעצור ולחשוב עלינו ועל הסובבים אותנו.
לרוב יוצא שאנחנו גם נפגשים יותר, מארחים, מתארחים. אנחנו גם יכולים לנוח יותר כי הרבה דברים אי אפשר לעשות והעצירה פשוט מחויבת, ואז הריצה של היומיום נעצרת וגם אנחנו.
חגים הם קודם כל הזמן שאפשר לתת לעצמנו ולמשפחה. ולפעמים זה נראה קצת סותר, אם אני מארחת משפחה – איך יש לי זמן לעצמי?! הרי כולו נבלע באירוח, שזו חוויה נהדרת, מחברת, מקשרת ומעצימה.
אבל כמו שאמא שלי אומרת: "שום דבר לא נעשה לבד"…
הירקות והפירות לא מגיעים הביתה כי התחשק להם, הבשר והדגים לא נכנסים למקרר במקרה, האוכל הטעים לא נעשה על ידי גמדים והם גם לא אלו שניקו את הבית וארגנו אותו, וכמובן נכנסו למטבח, לשו, אפו, קצצו ובישלו וגם ניקו אחרי זה…
יוצא לי אחרי החגים להיפגש עם נשים מותשות ובעיקר כועסות. הן אומרות: עמדתי במטבח והכנתי הרים של מאכלים בכל הטעמים והאפשרויות שיהיה מתאים לכולם, שיהיה טעים, שיהיה בשפע. אחר כך הגשתי, כיבדתי, ודאגתי שיהיה לכולם נעים ונח וטוב, ובקושי הספקתי לשבת ולאכול בנחת את מנתי, כי כמובן התיישבתי אחרונה והם כבר סיימו את המנה והייתי צריכה להוריד ולפנות… ואחרי שכולם הלכו, הייתי צריכה לארגן את הבלגן, להחזיר הכל למקומו, ואת הבית לשפיותו, לקראת האירוח של מחר, וחוזר חלילה…
כמובן שאלו נשים שלא יוצאות מהחגים עם חוויה מעצימה ומעשירה, אלא עם עייפות גדולה, מרמור וכעס. הן הנשים שברגע שיוכלו – יפסיקו לארח, והחוויה המשפחתית תיפסק.
לא חבל?
השאלה היא מדוע זה צריך לקרות כך, והתשובה היא שבשום פנים ואופן זה לא צריך להיות כך!
אירוח אמור להיות חוויה שמשאירה טעם טוב, טעם של עוד, אם זה לא קורה כך, כנראה שהדברים לא נעשו נכון ומתאים לכל הנפשות הסובבות. אין סיבה שהמארחת תעשה הכל בשביל כולם.
אם באות כמה משפחות, ואפילו אם מגיעה רק משפחה אחת קטנה, המתארחת יכולה לתרום משלה ולהוריד טיפת עול מהמארחת ופשוט לשאול מה להביא. היא יכולה להציע פריט או שניים שלוקחים זמן להכנה כמו קינוח או תוספת, ואם המארחת אומרת כמו שהורגלנו: "תודה, לא צריך", אז מודיעים לה: "אני מביאה כך וכך, חבל שתטרחי גם את ותעשי את אותו הדבר". אם מדובר באירוח שכולל לינה, ויש כאלו שמגיעים ברכב פרטי, אפשר להביא את המצעים מהבית, כך חוסכים למארחת את סידור החדר ואחר כך כביסה, תליה, וכל היתר.
בעת האירוח, במיוחד אם מדובר במשפחה קרובה, חשוב להקפיד שבעלת הבית תשב רוב הזמן עם האורחים, תהנה מהם, ולא תגיש ותפנה. את זה עושים האורחים בתורנות! אם יש משהו במטבח שהם לא מסתדרים איתו הם מזמינים אותה לרגע קל, כיוון שהיא יודעת איפה כל דבר נמצא. כך יוצא שבמקום לשוטט בין המטבח לשולחן ולשרת את כולם, היא נהנית מהאורחים. וכך, למרות שהייתה לה עבודה לפני, וגם תהיה עבודה אחרי, היא גם מתמלאת בנחת ובהנאה ולא מרגישה שאיש לא רואה אותה…
וכמובן לקראת העזיבה, כולם, אבל ממש כולם עוזרים לסדר ולארגן (אל דאגה, אחרי שתלכו עוד יהיה מה לסדר אחריכם…)
כך חווית האירוח משאירה טעם טוב, של עוד, טעם של איחוד משפחות, טעם של אחדות, רעות ואהבה, ולא כעס נסתר, תחושת חמיצות וכאב.
אל תרגשנה לא נעים לבקש ולהציע להתחלק באירוח, כי אם זה אירוח מכביד פשוט יתחמקו מכן בפעם הבאה ולא יזמינו… אם זה אירוח מתחשב תזכו להרבה שעות של אחדות ורעות מחממת לב.
בראש השנה האחרון ארחנו את הבנות והנכדים. אלו היו יומיים של חג ועוד שבת, ימים שהצריכו הכנה רבה קודם להם, וקשה להסביר כמה נהנינו כולנו, גם אני או במיוחד אני, כי זו הזדמנות לחוות את הנכדים ממש מקרוב, ליהנות מהגדולים יותר וכמובן מהבנות. ובהחלט זה לא היה פשוט להכין ולהתארגן, אבל לא עשיתי הכל לבד, התחלקנו קודם בהתאם למה שכל אחד מאיתנו אוהב לעשות. התארגנו בצורה פרטנית לגמרי, אני הכנתי את הדברים העיקריים ה'גדולים' דגים מרק בשר, חמין, מבחינתי אלו דברים שאני עושה כבר כמעט מתוך שינה… הן דאגו לפרטים הקטנים האלו שצריך להתעסק איתן בסבלנות ושלוקחים המון זמן: סלטים, תוספות, קינוחים, עוגות… באירוח עצמו לא היה מצב שאני הייתי במטבח או הגשתי ופיניתי ולו רגע לבד. הן עשו יחד איתי ויותר ממני, למרות שהן היו צריכות לדאוג בו זמנית לילדים הקטנים שלהן.
כך יצא שלמרות הבלגן, המשחקים הפזורים בכל מקום, והבכי של מוציאת השיניים התורנית, היה לנו חג נפלא ושמח, מלא אהבה וחום, אכפתיות והתחשבות, וזו לכל הדעות התחלה טובה לשנה חדשה של אירוח משפחתי מחמם לב.
סוכות בפתח, המון הזדמנויות לקירוב לבבות. שלא נפסיד את ההזדמנויות הללו!
הניה שוורץ היא סופרת, פסיכותרפיסטית, מנחת הורים ויועצת זוגית
ליצירת קשר: 050-4102007, [email protected]
הניה, תודה על התגובה.
אני מסכימה מאוד עם התגובה ועם המסר שניסית להעביר, 'לראות אחד את השני'.
אבל אני חושבת שבכתבה עצמה המסר היה "תיראו את המארחים"
ולא- "תראו אחד את השני"
ולכן אלו שמתארחות הגיבו בחריפות.
סוג של: "תראו את המתארחים".
בדיוק,
לצערי השויגער שלי היתה מפעילה לחצים לא הגיוניים שנגיע,
ומצפה לעזרה מלאה (כשיש לה בית מלא בנות גדולות),
כשאני עבדתי משרה מלאה,
ואף פעם לא ישנו לילה אצלה, תמיד הקטנים צרחו (אח"כ אחזתי שזה מתולעים, מכל הממתקים שהלעיטו אותם- סבתות לתשומת לבכן)
הפסקנו להתארח,
זה היה לא הגיוני,
לארוז בגדים לכולם, להתארגן מוקדם , לא לישון כמעט בלילה ולרצות אותה כל השבת.
היא הרגישה חופשי להכנס לחדר בכל שעה, כך שאפילו טיפת פרטיות לא היה
דרשה שאני יאסוף את המשחקים אחרי ילדי, כשהיא הוציאה להם אותם, ולא אני..
אני מבחינתי ניסיתי להזמין אותה אלי, אבל משום מה זה לא נוח לה..
אז גם לנו זה לא נוח!
ואל תקראו לי חצופה, כי ניסיתי להיות הכי מכבדת הורים, אבל זה היה פשוט בלתי אפשרי.
וגם אם תגידו שזה קיצוני – זה נכון, אבל אני חושבת שחשוב לחשוב על זה, ארוח צריך להתאים ל 2 הצדדים, לא רק למארחים,
תשתדלו לשים לב שיש לאורחים את הצרכים שלהם, מיטות שמיכות מצעים אנושיים, פרטיות, מקום ליד השולחן וכו..
וואו דבי!
אני לגמרי מסכימה איתך!
אצלינו הקש ששבר את הגשת העזרה שלי בבית חמותי שעמוס ברווקים היה- שהייתי ממש לקראת לידה, עם תינוקת בת כמעט שנה, ניקיתי את המטבח ושטפתי את הבית- בקושי זזתי. פתאום אני קולטת שכל החבריה- רווקים כנשואים יושבים על הספה ומסתכלים איך אני מעבירה ניגוב יבש! בלי לחשוב להציע עזרה או לנקוף אצבע.. האמת, מאז ניסיתי עוד כמה פעמים לעזור למרות הקושי הרב, ובכל פעם מחדש נוכחתי שברגע שאני מתחילה- אני עושה לבד ונקרעת! ואף אחד גם לא טורח להשגיח על ילדיי או לעזור לא משנה באיזה מצב הייתי.
ולכן, בשנתיים האחרונות- אני עוזרת רק במה שנצרך לילדיי ונוח לי לעשות. וכן, מבקשת המוןןן עזרה מבעלי
קראתי את הכל . אני באמת מזדהה ומבינה את 2 הכיוונים . יש לי ילדים אבל לא מידי גדולים ככה שלא שכחתי מה זה לקום בלילות , מצד שני אני רואה את חמותי ואמא שלי עובדות . אני לא באה להטיף מוסר אבל נשים יקרות ואהובות , לפעמים האימהות \ החמותות? (ככה כותבים ברבים?) לא ישנות בלילה כי השריר ברגל נתפס כל כך חזק – כן זה קורה לאמא שלי או כי הסוכר עלה ועוד' . לא תמיד הן מספרות לנו כדי לא להדאיג אותנו . אז לא אמרתי להשתגע ולהיות נון סטופ על הרגליים ולעזור אבל כן כדאי להעיף מבט על הנקודה הזאת . בנוסף אחרי הארוח האחרון בחג העלה לי מחשבות רבות . הייתי אצל חמותי . והיו שם עוד 3 זוגות חוץ מאיתנו . 2 יולדות (פחות מחודש) ועוד אחת עם שיירה ממש צפופה . האמת אני וחמותי ועוד גיסה בחורה היינו כל הסעודה מפנות מגישות וכו' . ובאמת יש רגעים שזה קצת כבד ואני שואלת את עצמי , האם לא כדאי לפצל אורחים ? למה כולם או כמעט כולם צריכים לבוא בבת אחת? לי אישית היה יותר נחמד אם הייתי עוזרת שיש פחות אנשים וילדים ברקע . אני עוזרת בכיף באמת אבל לבוא לחג שיש 2 יולדות ועוד אחת שרודפת אחרי הילדים שלה (לא כביקורת כמציאות) .אז זה מוריד את החשק להתארח ככה .
כולן מדברות פה על עזרה טכנית והדדיות של הערכה.
אני רוצה להעלות נושא של הרגשה של נתינה אמיתית וכבוד באירוח.
אצל חמותי אני כבר לא מתארחת! בגלל הביקורת בהתחלה הסמויה ואח"כ הגלויה ובעצת רב אנו רק מארחים כשמתאים נפשית.
שימו לב סבתות יקרות, אף אחד לא מתארח כי חסר לו אוכל בבית. העיקר זה הכבוד שנותנים לאורחים זה שעבדת זה לא אומר שמותר לך לפגוע בכלתך ולצעוק עליה שהיא מבזבזת המון מים בשטיפת כלים, ואיך אתם בכלל מגדלים את הילדים שלכם? נזמין לכם עו"ס…
רחשו כבוד וקבלו כבוד!
קוראת את שני הצדדיים
מבינה לחלוטין…..
אני אמא ל2 קטנטנים ברוך ה…
ובת וכלה למשפחות מעל 10 ילדים ומליון נשואים ואחיננים בלי עין הרע!
לדעתי לא עלה כאן כמה נקודות:
1. כל המתארחות שכואבות ובצדק, את הלחץ, הארגון, הטיפול בילדים וכו, שקלך לכן יותר להיות בבית- בטח. צודקות.
ניסיתם לעשות חג בבית 3 ימים? כולל כל הקניות, הארגון וכו? בדרך כלל שבתות צודקות- מליון אחוז אבל חג. אני לא בטוחה.. גם אני התלוננתי שקשה לי לישון בחדר פיצי עם הילדים ,לאכול בתורנות (כן לא היה מקום ..אז הילדים אכלו קודם) ובעלי אמר לי: עם הכל, תחשבי כמה זה קשה להכין הכל בבית- תכלס- תחשבו על זה עם כל הארייזה והארגון וכו- יותר קשה בבית, שלא נדבר על ההוצאה הכלכלית..
2. עם כל הרווקים שיושבים/ לא זזים, החמות שמבקשת עזרה וכו,- לא תמיד צודק ולא תמיד יפה. לגמרי. לדעתי כמעט בכל מצב של משפחה מותר לבקש עזרה- גם לך כמתארחת גם לה כמארחת שיבואו לעזור / שאת לא יכולה כרגע לעזור בצורה נעימה ומכבדת , ולהיות קשובה . כן, אני שהרגשתי מנוצלת, (לא מחמותי מגיסותי שהרגישו נוח שאני מפנה / מגישה שוטפת) הערתי בעדינות ובכבוד אם אפשר יעזרה- אנשים פשוט לא שמים לב! אל תצפו שיבינו אותכם בלי שתדברו על זה! תעלו את הקשיים, תהיו נכונים להקשיב לקשיים של העומד מולכם
3. עם כל הקושי בלהתארח לדעתי גם הרווקים/ החמות/ המארחים עובדים המווון קודם החג, וזה קצת לא הוגן להשוות בין המתארח שכיבס וארז לבין המארח שקצץ, קנה בישל טיגן, שטף הכין חדר/ התפנה מחדרו , וכרגע הוא רוצה רק לנוח אחרי העבודה המטורפת ואז להתרעם עליו שלא עוזר…אנחנו קבענו כלל בבית של חמותי, שחמותי לא קמה כל החג! המתארחים מגישים ומכינים בחג הכל, מתחלקים כולם , אז נכון, היא עובדת קשה לפני , ולנו יותר קל שלא צריך להכין קודם לכן, אבל בחגים ובשבתות היא פנויה להנות מהעבודה הקשה
4. צריך לזכור- שבסוף המטרה היא להנות אחד מהשני ומהתחושה של הביחד.. אז צריך לדעת להחליק אי נעימויות משני הצדדים, לנסות כמה שיותר באוירה טובה להחליק ולא להפגע. לא קל בכלל- אבל משתלם
ולכ ל המתארחות- שאלה כנה- אתן גן מארחות? כי מהתגובה שלכן נראה שממש לא.. בכלל לא חייבים להתארח אבל להעריך את העבודה שהמארח עושה, בתור אחת שגם מארחת המון ( ויודעת להגיד לא כשצריך למי שרוצה לבוא) לדעתי אין מה להשוות בין להתארח ללארח אם כל זה שבבתים שאנחנו מתארחים אין כלל תנאים אידיאלים וכולי, אבל עדיין, תעריכו את המארחים!
כן, אנחנו עשינו חגים בבית,
שבת, חג, שבת, חג – כל יומיים בסוכות
את רושמת שהמטרה היא ההנאה בביחד,
וזה מה שאמרו כאן, לפעמים זה פשוט לא נעים ביחד
לפעמים הרצון של הביחד הוא של צד אחד – ההורה – שהוא רוצה את הנחת – דורש לקבל אותו ולא מוכן לשלם את המחיר עבור זה,
המחיר הוא לתת הרגשה טובה ונעימה למתארחים, לתת להם את התנאים שהם צריכים ולהבין שהם קרעו את עצמם להגיע.
ומהתגובות כאן רואים שזה תופעה רווחת
יותר קל להכין 3 ימי חג ולהיות בבית, שהילדים מכירים את הכללים והיכן יש כל דבר ויכולים להסתדר בעצמם,
מאשר לארוז בשביל כ-ל הילדים, להצטופף, לא לישון, לשמור עליהם נון סטופ, שלא יגעו, ולא ירעישו ולא יבלגנו ולא ילכלכו…
אז מי שנעים לה וכיף לה להפגש ולהיות ביחד – היא תשמח לשלם את המחיר,
אבל מי שזה לא כך, באיזה זכות ההורה מפעיל לחצים שיכולים להוציא מהדעת שתבואוווווו
ואח"כ יש לו עוד תלונות שהוא עובד קשה…
מעניין שלא עלתה פה נקודה חשובה ובסיסית מאוד…
כתוב בתורה על כיבוד הורים, על מוראם,
ומסופר על תנאים איך כיבדו הורים בתנאים לא אפשריים(רבי טרפון, זוכרות?…)
בלי קשר למארחים או מתארחים (מבינה באמת את שני הצדדים, אני גם מתארחת עם ילדים קטנים ברוך השם ובלי עין הרע, וגם מארחת הרבה… וכמו בהכל- צריך למצוא את דרך האמצע המאוזנת, וכמובן להתחשב במצבים חריגים(לפני/אחרי לידה אמרתן…))
אבל אני לא מבינה איך לא עלתה פה הנקודה של כיבוד הורים,
אנחנו צריכות לכבד אותם כחובה וכמצווה, הם לא צריכים לעשות כך כלפינו,
אז לפעמים יש היתרים במצבי קיצון, (הורים שחלילה פוגעים ממש, מפריעים לשלום בית וכו'…)
אבל בואו לא נשכח את ההיררכיה הנכונה, את ההבדלים…
יש אורחים וצרכיהם, יש מתארחים וצרכיהם, אבל מעל הכל יש מצווה חשובה של כיבוד הורים,
והיא נאמרה גם כשלא נעים לנו ולא נוח לנו ולא כיף לנו…
זה לא דרישה של המארחים, זו דרישה של השם יתברך בכבודו ובעצמו,
אז נכון- מה שאי אפשר- אי אפשר, אבל לפחות לעשות את כל ההשתדלות האפשרית,
ואם אפילו זה לא- לכל הפחות לשאוף לכך…