"נסיבות האירוע נחקרות", או: למה הוא מתנהג ככה?

"תמיד כשיש אורחים, הם נהיים נודניקים, סרבנים ומתחצפים, אני כל כך מתביישת"

"המריבות שפורצות בדיוק כשאני כל כך עסוקה ולחוצה, מוציאות אותי משליטה"

"שמתי לב שבלילות שבהן אני משאירה בייביסיטר, היא מרטיבה במיטה"

"הוא חוזר עצבני מהחיידר, ונרגע רק אחרי האוכל"

לכל התנהגות יש דפוס, והיא מופיעה בעקבות נסיבות מסוימות. אנחנו הבלשיות, בנוסף לשלל תפקידינו, ואנו נדרשות להתחקות אחר הנסיבות הללו ולוודא שאכן יש קשר בין השניים. בעזרת שאלות שדורשות כנות ודיוק.

האם החוצפה והסרבנות אינן קיימות כשאין אורחים? ואולי הן ישנן, רק שלי לא אכפת? האם אין מצבים בהם את לחוצה ועסוקה ואין מריבות, הילדים משחקים יפה ואת פנויה ומתקתקת עניינים? ומה קורה בלילות שיש בייביסיטר, שאינו קורה כשאת משכיבה לישון? ישנים מאוחר יותר? שוכחים להתפנות לפני השינה? חשוב לא להישאר ברובד העליון של האמירה אלא באמת לחתור להסקת מסקנה שתקדם אותי לפתרון. הדיוק בהגדרת הסיטואציה תעזור לי בכך: האם האורחים הם הגורם או ההתנהגות שלי כאמא ליד האורחים? ומה הגורם להרטבות? התנהגות הבייביסיטר או שינוי לו"ז?

אחרי שנגדיר את ההתנהגות הספציפית ואת נסיבות ההתרחשות שלה, נחליט האם אנחנו רוצים לטפל בנסיבות, כך שההתנהגות תיחסך מאליה או להתמודד עם ההתנהגות בתהליך חינוכי מובנה. טיפול בנסיבות, אלו הן לדוגמא, האימהות שרואות ילד עייף וטרוט עיניים שבוכה על כל דבר, מבינות שהסיבה האמתית היא העייפות של הילד, עוזבות את המפגש החברתי ומשכיבות את הילד לישון. אלה גם האימהות שקודם לכל פעילות דחופה ככל שתהיה, מחלקות אוכל לילדים, הן יודעות שרעב הוא סיבה לעצבנות אצלם, אלה האימהות שלא לוקחות את הילדים איתן לקניות וזהו, כי הן חושבות שקשה לראות שפע ממתקים ולא לבקש אותם מאמא שוב ושוב, אלה גם האימהות שבוחרות שלא להזמין אורחים, וחסל. וכך למנוע את ההתמודדות כרגע.

נסיבות מפעילות גם אותנו, כי אמא עייפה מגיבה אחרת ולפעמים היא פשוט צריכה ללכת לישון, ואז כל התפקוד שלה משתנה, מחקרים הוכיחו שאנשים רעבים קונים יותר ומיותר, גם מתח ולחץ מוציא מאתנו התנהגויות שונות וגם נוכחות של אנשים מסוימים לפעמים מהווה נסיבות להתנהגויות אחרות.

ומה אם אמא מבינה שהתנהגותה שלה, ליד האורחים היא הבעיה, היא סיבת ההתנהגות המתריסה של ילדיה ליד האורחים ורוצה להתמודד עם זה? היא מתאמצת להיות קשובה לילדים גם בנוכחות אורחים, להתייחס אליהם בחיבה, ולא לדרוש מהם דרישות שמהוות התמודדות משמעתית עבורה, ובכך היא מונעות את ההתנהגות הלא רצויה, בידיעה שהעניין לא טופל אבל נמנע, כי גם לטיפול צריך לבחור מקום, זמן ואנרגיה.

בין הנסיבות היותר נפוצות להתנהגויות לא ראויות אצל ילדים נוכל למנות שתיים קריטיות:

1. השעמום או בשפה המקצועית זמן המתנה. אנחנו צריכות לעיתים להציע לילד תעסוקה או להנגיש לו אותה, לפעמים אפילו כדאי להתחיל לעשות איתו משהו יחד, להתניע (להתחיל לצייר משפחה, להעמיד את בובות הפליימוביל המתארגנות לטיול, לגזור תמונות מעיתונים), ואז כשהוא כבר בתוך עולם הדמיון או היצירה, ניתן לשחרר וללכת לעיסוקנו.
   ילדים עסוקים מפנים לאמא זמן שקט, שמעתי על אמא אחת שתמיד מתחילה משחק אבא אמא ב"אני האבא", ואבא כמובן הולך לכוילל… והוא, כמה מפתיע, נמצא בחדר השינה, לא מפריעים לאבא ללמוד, והלימוד בכולל מסתיים עם ההתעוררות משנת צהריים מרעננת….
   
2. צורך בנוכחות ובתשומת לב, אלו הן נסיבות מרבית ההפרעות, ההצקות וההרגזות של ילדים. 
   ילד שמרגיש שקוף, חסר משמעות, וחסר נוכחות יהיה מוכן לקבל יחס לא נעים, ובלבד שידע שראו אותו וחשו בנוכחותו. עשי לך הרגל קבע לפני שיחת טלפון חשובה, אירוח או עבודה שמצריכה ממך ריכוז ללא הפרעות, עשי סבב של אהבה בין הילדים תני לכל אחד התעניינות, חיבוק ומילה טובה. אחרי התדלוק הזה תרגישי בעצמך בזמן האיכות שקבלת בזכות זה שנתת.

 להארות הערות ושאלות –

יעל סלע – YAELSELA9@GMAIL.COM

יעל סלע היא מנתחת התנהגות ומומחית להדרכת הורים וצוותי הוראה, בתחום מניעת נשירה אקלים משפחתי ובית ספרי, הנעה ומוטיבציה.