מה נשתנה היום הזה
שהבית כולו בלגן
אך קמתי וכבר הריצוני
לקייטנה (תמיד קוראים לה גן…)
—
וכשאני חוזר – אוכל אין בנמצא
ואמא עם פרצוף מתאמץ
ובלילה הזה – עדיין אין מצה
אבל ריקן כבר ארגז החמץ
—
והמטבח הפוך (ולזה קוראים סדר)
ונוכחותי רצויה רק פחות,
אז הבטחתי להיות רק בחדר בלי נדר
ולשמור גם על האחות
—
האמבטיה בעוצר באופן זמני
לטובתו של עב"ם מסובן
ולפני שהכרזתי ש"הוא או אני"
נפלתי למיטה כמו קרבן…
—
וקHיטנת צהרים, וארוחת מדרגות
וחבל שאין גם עַרְבוֹן
וספלים מקציפים (בלי קפה ועוגות)
ואני מנקה עם מגבון
—
אבל יבוא היום, אני מתעודד
וקול גאולה יישמע
וכך עם העומס אני מתמודד
ושואף אל תוכי נשימה
—
ואז נשב רק ברוגע שלם
ההורים, המשפחה וכל האומה
ונגלה שהכל היה משתלם
מול הר תפוחי אדמה…
6 Responses
חמוד!!!
נהניתי לקרוא, להרגיש קצת את הקטן שלי 😉
גילה,
הכתיבה שלך פשוט סוכר!
נהניתי!
מהמם. אהבתי .
חחח חזק
יפה!
פסח כבר עבר,
אבל היה ממש כיף לקרוא
כ"כ יפה, וזורם,
וכן מביע מאוד את מה שמעבר!!