וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי[1]
ישנם כמה פירושים לשם "עברי" בו נקרא אברהם אבינו.
לפי המדרש[2], שם זה מציין את אברם כצאצא ויורש רוחני של עבר הצדיק, ולפי דעה אחרת שם, הוא מציין את עמדתו המוסרית של אברם, שלפיה הוא עמד מצד ("עבר") אחד כאשר כל שאר העולם עמד מן הצד השני.
מעניין לציין שבכל התורה כולה אברהם מכונה "עברי" רק פעם אחת, והיא בפסוק הנוכחי, המתאר את הפליט שבא ממלחמת ארבעת המלכים עם החמישה.
מה עומד מאחורי השימוש בהקשר מסוים זה כדי להדגיש את מעמדו של אברם כ"עברי"?
ה'כתב והקבלה' מבאר שהפליט בא אל אברם עם בקשה לגייס את תמיכתו כדי לשחרר את האזור משלטון האימה שהנהיגו ארבעת המלכים.
הבעיה שעימה התמודד הייתה כיצד לעשות זאת. הרי ככלל, רוב האנשים אינם רוצים להסתבך במלחמה בכל צורה שהיא, ובוודאי שלא במלחמה שסיכויי ההצלחה בה קלושים בטוב שבמקרים! לשם כך, אומר הפסוק שהוא בא אל "אברם העברי", כלומר, הוא פנה אל אברם בתור עברי. המדרש מגלה לנו שאמרפל, הראשון מבין ארבעת המלכים הכובשים, היה לא אחרת מנמרוד, אשר הכריז מלחמת מרד בה'. אם כן, מסרו של הפליט היה: "אברם, כעברי אינך יכול לעמוד מנגד בעוד נמרוד וחבריו מפיצים את מסרם נגד ה'. עליך להיכנס לעניין!"
זהו אכן ביאור נפלא במיוחד. אלא שלכאורה יש לשאול על זה שאלה פשוטה. הפסוק הבא מיד אומר:
וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו... וַיִּרְדֹּף וגו'[3]
פסוק זה קובע שיציאתו של אברם למלחמה הייתה בתגובה לשמיעה שקרובו, לוט, נשבה. כיצד אם כן יכול הכתב והקבלה לומר שפנייתו של הפליט אליו היתה כ'עברי' המתנגד לעבודה זרה? הרי אלה שני נושאים שונים!
אלא, נראה שזוהי בדיוק הנקודה שאברם ביקש להבהיר. מסרו הדתי והרוחני של אברם לא נגע רק בשאלה אם יש א-ל אחד לעומת ריבוי אלילים. הוא נגע גם בהיקף הדברים הנכללים בעבודת ה'.
בימי אברם, התפיסה הרווחת של הדת הייתה שהיא עניין שבין אדם לאלוהיו בלבד. היא לא השאירה מקום לבני אדם אחרים, שלכל היותר נסבלו, ונחשבו בדרך כלל להפרעה במרדף אחר השגות רוחניות.
אברם בא והציע רעיון מהפכני, והוא, שחלק מן היחס שבין האדם לבוראו הוא הדאגה לבריותיו. לפיכך עסק אברם כל כך בהכנסת אורחים, למרבה תמיהתם של הצופים מן הצד, שהשקפתם הדתית לא הותירה להם זמן לעיסוקים כאלה.
בהקשר זה יש הערה נפלאה מהאדמו"ר חידושי הרי"ם מגור. לאחר ניצחונו המדהים של אברם, מספר הפסוק כיצד מלכי-צדק מלך שלם הוציא לחם ויין עבורו ועבור צבאו[4]. עד לאותו מאורע, ראה מלכי-צדק את הדת כעיסוק שמימי גרידא, כפי שהפסוק עצמו מתאר אותו: "כֹּהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן". כמו אחרים, הוא הביט בעין ביקורתית על מעורבותו של אברם בצרכי הבריות בשם הדת. אולם לאחר ניצחונו המדהים של אברם על ארבע מעצמות עולם באמצעות מספר זעיר בלבד של תלמידיו, נאלץ מלכי-צדק לחשוב מחדש, שהרי ברור שמישהו מלמעלה חש שאברם נוהג כשורה! לפיכך החליט מלכי-צדק לנסות בעצמו את דרכו של אברם בעבודת ה', והחל בכך שהוציא כיבוד עבור אברם וצבאו.
ולחזור לנושא שלנו, זהו מה שאברם אמר לפליט: "נכון, אני עברי. אולם לא היית צריך להתמקד בהתפשטות עבודה זרה כדי לגייס אותי למען מטרה זו. די לי לשמוע שקרוב משפחה שלי נתון בסכנה, ובכך בלבד יהיה כדי להביא אותי לפעולה – כעברי!"
ואכן מסר זה של אברהם אבינו הוא ירושה לכל צאצאיו – ומה יפה ירושתנו!
[1] בראשית יד, יג.
[2] בראשית רבה מב, ח.
[3] בראשית יד, יד.
[4] בראשית יד, יח.
