התגובה של אלי על יישוב מיצד
אני מתגוררת ביישוב סמוך- מעלה עמוס. בפעם הראשונה שנסענו לשם- אמרתי וידוי מרוב שפחדתי… היום אני נוהגת בכל שעות היממה ואפילו לא ממצמצת למראה כל הרכבים הפלסטינים. האזור בטוח ללא אירועים בטחוניים ולכל דבר- מתרגלים… כמוני כל נשות היישוב. מתרגלים תוך שבוע- שבועיים. בהצלחה בכל החלטה.
התגובה של צעירה על איזה פדיחה
אני ממש מאוהבת באשכול הזה. מביא שמחת חיים.
הסיפור שלי
ב"ה עברתי השתלת כליה, אתמול הגעתי לאותו בית חולים לבדיקה אחרת, בלי קשר להשתלה וכו'
השומרים שואלים לאן????
ומה אני עונה?
דיאליזה אמבולטורית….
אחרי שתי פסיעות נזכרתי שחס ושלום, וה' ישמור, אני לא צריכה דיאליזה ברוך ה'.
והתחלתי להתלבט: לחזור לתקן? מוזר…
להמשיך ללכת? שלא יקרא שפתחתי פה…
בקיצור
התחלתי לצחוק
אמרתי מזמור לתודה והלכתי להתפנק בנס קפה על הנס
אולי זה לא נראה לכן פדיחה, אבל בשביל מי שהיה בדיאליזה ויצא, להתבלבל ככה זה א גרויסע פדיחה!!!
התגובה של יהודית על גמח השכרת חליפות בנים לחתונה בני ברק
יש את הגמח של קופת העיר ברח' שמשון הגיבור.
טלפון- 0772054212
התגובה של שרי וולך על פרק 128: להחזיק את הספק
חן חן:)
ורק לציין שההרפתקאות של החוקרים אמינות עד הפרט האחרון… (חוץ מהמעבר בזמן, כמובן, שאין צורך לומר שהוא פרי דמיון…)
בספר החדש כדוגמה – הסיפור של העולים שנחטפו, ואופן החילוץ שלהם, הוא סיפור היסטורי מהימן. החוקרים רק עוזרים (או מפריעים…) כמיטב יכולתם. גם הפרטים האחרים המשולבים בסיפור, כמו מקום מגוריו של השבט הבדואי אבו כשיב, הדרך ההררית המפותלת מיפו לירושלים, הגווארדיה היהודית הפעילה בירושלים ועוד ועוד, הם אותנטיים.
חג שמח לכולם!
התגובה של אנונימית על מעדן לחג: חטיף 'טעמי'
הכנתי כשהלכתי להתארח יצא נדיררר
התגובה של מתכנתת על פרק 129: לא הילדה שלהם
אני בעקבות הסיפור הזה התחלתי לשקול לקחת ילד לאומנה. ברצינות
