יש סיכוי לצאת מזה פעם?
הלב שלה פועם בעז,
פעם היא היתה אחרת
היתה רגילה, נורמלית, התמודדה עם אתגרים כמו כולם.
היום היא זרה לעצמה,
החיים שלה הפכו לתפאורה שונה. מוזרה.
רצף דרמטי של חוויות קשות.
הנפש שלה לא רגילה,
מתמודדת עם הרים וגאיות של כאב ובלבול.
וזה קרה ברגע אחד,
ברגע אחד יבש גילתה ש… יש כותרת למה שהיא עוברת
ברגע שאחריו כבר טרקה את הדלת בחוזקה.
המילים הדהדו אחריה.
קשה לעכל את זה.
עד היום לפעמים נדמה לי שהכל שטויות.
שזה לא אמיתי. שהפסיכיאטר טועה.
אפילו שאני מודעת עד כאב כמה הוא צדק.
היא ברחה אז.
ברחה מחדר הרופא
רצה להטביע את הפנים במים מרעננים,
להעביר את כל המילים הקשות שאמר עליה.
עליה.
המילים צרבו כמו אש.
אני זוכרת את התחושה המעורפלת, את הריקנות שנפערה בבטן, את הרצון פשוט להיעלם.
ואז הגיעה הבריחה. אימפולסיבית, כמוה.
בריחה מעצמה. בריחה מההורים, בושה עבה נפלה עליה.
מאז חלפו חודשים.
חודשים של מאבק, של בלבול, של ניסיונות להבין.
ימי תקווה, בהם קרן שמש דקיקה זרחה, בהם נדמה היה שאולי יש סיכוי, שאולי אפשר ללמוד לחיות עם זה.
והיו ימים של ייאוש,
בהם הכול נראה חסר טעם, חסר תכלית, והשמיים התכסו שחור.
אך דבר אחד השתנה:
היא כבר לא בורחת. היא כבר לא מנסה להתכחש.
היא מתמודדת. לא תמיד בהצלחה, אבל עם נחישות.
היא לומדת להכיר את עצמה מחדש, את הגבולות החדשים, את הכוחות החבויים.
היא מבינה שהמסע הזה ארוך ומפותל, אבל היא כבר לא לבד בו.
יש אנשים שמלווים אותה, שתומכים בה, שמבינים אותה.
והכי חשוב – היא מתחילה להבין את עצמה. לאט לאט, היא לומדת לאהוב את עצמה, גם עם הכותרת הזו,
גם עם הצלקות. כי בסופו של דבר, היא עדיין היא.
עם לב פועם בעוז, עם עבר שעיצב אותה, ועם עתיד לא ידוע אך מלא בפוטנציאל.
זהו טור אחרון (בינתיים) של הדס היקרה.
מוזמנות להגיב, לשאול וגם לחבק : )
9 Responses
מצדיעה לגמרי למקום החדש שהגעת אליו!
וואו הדס.
את נותנת לי כח
איך את גיבורה וכל כך טובה
מבחינתי, כל מילה שכתבת כאן היא עולם שלם
וצורת ההגשה שלך יפהיפיה
זה עדין נורא.
ויחד עם זאת מצליח להכניס אותי לשם
לתוך תהומות הכאב, הנפילה, הייאוש
ואחר כך לאמונה, לתקווה והרפואה. שבדרך.
הלוואי הדס היקרה
שתמשיכי להיות חזקה כמו שאת עכשיו
ויותר.
כי יש בך המון, ובלי להכיר אותך אני יודעת את זה חזק.
מעריכה אותך
מאוד מאוד.
תהילה.
הדס,
ריגשת אותי!!
זה מקום כ"כ רגיש ועדין ומרגישים עליך שאת יודעת מה זה….
מזדהה עם כל מילה.
בתפילה לרפואה שלמה לכל חולי הגוף והנפש.
הדס יקרה
קראתי את הפוסט שלך והתעכבתי על כל מילה שכתבת.
את כ"כ גיבורה ומדהימה!
זה לא פשוט בכלל לקבל דיאגנוזה מרופא-כשבדר"כ הם לא מתחשבים ונותנים נתונים יבשים(אני ישר חשבתי:היית אצלו בגפך ללא כל אדם שיתמוך בך?!)
ואיך מצליחים לקבל ולהפנים?לספר להורים?לראות את החיים בטוב?להמשיך הלאה ולא לעמוד במקום?!
אבל אם את משתפת אותנו אני מאמינה שאת עברת(ועוברת) תהליך של אישה גיבורה-ואני חושבת שאת נותנת גם לאחרות כח במקום שהן עומדות ומתמודדות(ואני לא משווה בין התמודדויות כלל!!כל אחת והמקום שהשם שם אותה…)
שולחת לך חיבוק חם ותומך ומאחלת לך רפוא"ש מהרה❤️
הדס גיבורה
נדהמת מהעוצמות שלך. מהכוחות שלך.
ויש לך הרבה! בטוחה בזה!
חייבת שתמשיכי לכתוב!
תמיד עניין אותי הנושא הזה, וב"ה כבר יצא לי להפנות נשים לטפל בעצמן (ב"ה עדיין במצב טוב…) ולהקשיב באמת בלי לשפוט.
אשמח שתעזרי לי ותכווני אותי:
1. איך אפשר לנסות למנוע, מהן נורות האזהרה שצריך לראות אותן?
2. במידה ואכן זיהיתי קושי על חברה/ משפחה/תלמידה וכד'- מה עלי לעשות? למי לפנות? זה לא נראה חפירה לדבר עם מישהו על קושי שגם הוא לא מבין מה קורה לו?
3. איך את בתור מתמודדת היית רוצה שחברה/מכרה תגיב לך/ תעזור לך?/ תדבר איתך?
תודה
מעריצה אותך על היכולת לשתף, לעמוד מול הכאב החשוף ולתת בזכותו כח לאחרים!
אשרייך!
מאחלת לך המון בריאות, הרבה כח, שמחה ושגרה ברוכה ומלאה באור!
הדס המהממת,
אני לא יודעת אם זה השם שלך, אבל זה בטוח מתאים לך, אציליות פנימית עומק ובעיקר ריח טוב, עמוק שממלא את הלב.
הפוסט האחרון היה מטלטל, תיאר במדויק מה עובר על מי שיודע מה זה להיות רגיל כי ככה הוא היה, רגיל
ופתאום מקבל (בהפתעה? או שלא) הבנה שמשהו השתלט עליו והוא נמצא במבוך להכיר הסתכלות אחרת על החיים,
אבל את כל כך נורמלית, את כותבת את זה כל כך בריא וקרי ומדויק ומנותח
הדס,
יש לך יכולות מטורפות להכיר את העולם החדש שלך הפנימי הזה העמוק הזה ולהסתכל עליו לומר לו, אני גדולה עליך, לא מפחדת, אתה קטן ותנוצח.
יש מנהרת כאב, שרק מי שעבר בה יכול לחוש את הנימים הדקים, ורק מי שעבר בה יכול ויוכל להכיל את האחר
ה' נותן לך הזדמנות לצלוח את הים, ואחר כך להושיט סירות לאחרים,
לכי על זה בכל הכוח, את תצליחי!!!!
הדס, אני חייבת להגיד לך משהו לגבי הסיכוי לצאת מזה.
מה שחשוב הוא לא האם את כבר "בחוץ" או עדיין "בפנים". מה שחשוב הוא איכות החיים שלך ואיך ההתמודדות משפיעה לך על החיים.
כשאת מצליחה להגיע למצב שאת מצליחה לתפקד ומרגישה טוב ומאוזנת (בהתאם למה שאת מגדירה תיפקוד)
אז טוב לך וזה לא משנה איך קוראים לזה.
המון המון ס"ד ושתרגישי טוב תמיד.
חברתך להתמודדות:)
כל מילה!
תודה הדס יקרה על השיתופים:)
הדס את מדהימה!
והכתיבה שלך מיוחדת ומארת במדויק את המסע הארוך, הקשה לעיתים אבל המיוחד שאנחנו עוברות…..
לא מתה על שירים אבל נהניתי לקרוא כל מילה, והתחזקתי, גם מהתגובות פה של כולן.
שתדעי שלא להיות נורמלית זו המטרה בעייני (מה זה נורמלי בכלל) אלא להצליח להיות שלמה ומחוברת לעצמי ולמה שנכון לי, לזוגיות ולילדים שלי, ואת זה רק מי שעוברת תהליך של שבר וריפוי יכולה להגיע בעייני, אז הרווחנו! לא רק כי ברור שכל מה שה' עושה לנו מדויק ולטובה….
כותבת לך עכשיו כשאני בטוב,
מוזמנת לכתוב לי כשאני בעצמי באיזה בור שחור 🙂