להיות אמא זה מסע,
מסע אל עצמנו, אל הילדה שבתוכנו.
מסע שלפעמים מאתגר
לא תמיד קל, אבל המסע הכי חשוב וטוב בעולם.
המסע האישי שלי…
צעד ועוד צעד.
היא מתרכזת בכל פסיעה,
פוחדת לשגות.
חוששת לטעות.
יודעת, עיניים אורבות מאחורה.
צופות על כל מעידה.
ליבה קפוא. ידיה קרות.
מחבקות חיבוק דל וחסר.
אין לה יותר.
אין לה ממה לתת.
והם רוצים לקבל.
הגוזלים שלה, מחכים לאם.
והיא איננה.
היא איננה.
רק צל של עצמה.
רוח רפאים בביתהּ.
מבטהּ אבוד, משוטט בין קירות מוכרים.
מחפש אחר תשובה, אחר נחמה.
אך מוצא רק הד.
הד של שקט, הד של בדידות.
היא זוכרת רגעים אחרים.
רגעים של חום, של צחוק.
רגעים שבהם ליבהּ פעם בעוצמה.
אך הם רחוקים עכשיו, כמו חלום רחוק.
כמו זיכרון דהוי.
היא תוהה אם תוכל לשוב לשם.
אם תוכל למצוא שוב את האור.
את החום.
את האהבה.
או שמא נגזר עליה להישאר כאן,
קפואה, בודדה, אבודה.
בתוך מסע שלא נגמר.
מסע אל עצמה, מסע אל האמהות.
מסע שבו היא מחפשת את דרכה,
בתוך החושך.
מסע אל ילדיה.
מסע אל ביתה.
מסע אל עצמה.
בשבועות הקרובים נעלה פה שיתופים של הדס היקרה.
מוזמנות להגיב, לחבק, וגם לשאול, הדס תענה בשמחה.
הדס היקרה!
אני כל כך מעריכה שאת דואגת לילדים שלך. זה מראה על האישיות הנדירה שלך.
מאחלת לך ולהם בקרוב להיות ביחד בבריאות ובאושר!
מזדהה ….
אוי כמה שזה כואב להתקל בגבולות הפנימיים שלך…
הלב רוצה כ"כ לחבק ולאהוב את הילדים ואת חסומה, ריקה, חסרה…
שולחת לך הזדהות וחיבוק וירטואלי,
כי גם לי לצערי קשה עם חיבוקים
(מחבקת והכל אבל כ"כ רוצה יותר ויש רגעים שאני פשוט לא מסוגלתתתתתת)
יש דרך להתמודד, אבל זה מסע קשה…
הלואי יבוא עוד היום משיח צדקינו ויתקלפו מאליהם, מעל ליבנו,
כל המחסומים והמעצורים
והלב יהיה פתוח ורוגש ושמח!!!
תודה ששיתפת ברובד כ"כ אישי ועמוק,
נגעת בי חזק!
המון כוח
הדס יקרה עוד יבואו ימים ולא עוד הרבה זמן שתגלי שדווקא ההתמודדות הזאת קירבה בינך לבין הילדים המתוקים שלך בצורה שלא תיאמן, מנסיון!!!
כ"כ מחוברת אליהם היום ושטסתי קצת להתאוורר אחרי יותר משנתיים של התמודדות לא עמדתי בגעגועים העזים 🙂
אותי מחזק מאוד לדעת שזה מדויק להם והם גם ואולי בעיקר מרוויחים הרבה רגישות, עצמאות ואחריות אישית בזכות ה"מצב" שלי….
רפואה שלימה ואמיתית בקרוב!!