"בפעם הבאה שאתה זורק עלי את הנעליים, לפחות תזרוק אותן לאותו כיוון, כדי שאני לא אצטרך לחפש אחריהן בכל הבית!"
הערה אגבית של אחד הבנים לאחיו, שנזרקת לחלל הבית כמו עוד גרב תועה. אני שומעת ונעצרת.
לפעמים נדמה לי שהמשפט הזה מסכם את כל האימהות: מרדף בלתי נגמר אחרי דברים שהיו אמורים להיות פשוטים. החיים שלי הם מסלול מכשולים יומיומי – נעליים שפזורות בלי זוגות, דלתות שנטרקות בדיוק כשאני עוברת, קולות שמתנגשים זה בזה. ריבים קטנים שמתנפחים מעבר לכל פרופורציה, ואני – מנסה לאסוף, ליישב, לגשר, להחזיק את כל החוטים בידיים…
ואז, אני נזכרת בשאלה הקבועה: כמה ילדים יש לך?
שאלה תמימה לכאורה, אבל איכשהו תמיד מרגישה כמו מבחן. אני עונה את המספר, ומיד מוסיפה "בלי עין הרע" – כי ככה כולן עושות.
אבל האמת? מי בכלל מקנא בי?
הרב שטיינמן, כששאלו אותו הורים לרביעייה איך מתמודדים עם עין הרע, חייך ואמר:
"אל תדאגו, אף אחד לא מקנא בכם."
וזה באמת ככה…
המשפחה הגדולה – חלום עבר או אתגר של היום?
פעם משפחה גדולה הייתה חלום. היום היא נראית כמו מבצע לוגיסטי מסובך. אמא שמוקפת ילדים כבר לא מעוררת השראה – היא בעיקר מעוררת רחמים או תמיהה.
"וואו… איך היא מסתדרת?" ו"למה את צריכה את הכאב ראש הזה?"
היום, משפחה גדולה כמעט נדירה. המספרים מדברים בעד עצמם – הממוצע בציבור החרדי, אפילו בשכבות השמרניות ביותר, ירד מ-9 ילדים לכ-5-6 בלבד. הבחירה במשפחה גדולה כבר לא מובנת מאליה, ויש בה משהו שמעטים מעיזים לבחור בו.
ההתבטאויות על משפחות גדולות לא חדשות. "אנחנו בשנות ה-2000", "מה צריך כל כך הרבה ילדים?" שאלות כאלה נשמעות לא אחת, אפילו בציבור שלנו… אבל האמת היא שזה לא משהו חדש – זו תופעה שהייתה כבר לפני 5,000 שנה, כבר למך עשה זאת. גם בניו של יהודה – ער ועונן – עשו הרע בעיני השם כשנישאו ולא רצו להעמיד תולדות, והתורה מפרטת באריכות את עוונם הגדול. זה לא עניין של "שנות 2,000", זו תופעה שקרתה מאז ימות עולם.
בין עול הבית לאתגרים כלכליים
לידה וגידול ילדים זו אכן לא משימה קלה. היא דורשת מסירות נפש אמתית, ויש בה הרבה קושי פיזי ומנטלי. בזמנים רבים, אנו תוהות, מנין נשאב כוח וסבלנות לגדל אותם? רשימה בלתי נגמרת של מטלות, מעייפת ומחלישה. נשים רבות נושאות את העול הזה, לא רק בתוך הבית אלא גם מחוצה לו. הן יוצאות מהבית בחושך וחוזרות כמעט בחושך, בקושי שורדות את היומיום… גם משפחה ברוכת ילדים? מה החכמה ללדת אם אהיה עצבנית כל היום? אין מה לומר, נושא רגיש ועדין…
המצב כיום שונה. השתנו גם הקצבאות, והילדים כבר לא מהווים את התמיכה הכלכלית שהיו פעם. הנשים החרדיות של היום נושאות את עול הבית ואת עול הפרנסה – והעומס הזה כבד. הן לא רק מתמודדות עם ניהול הבית, החינוך והארגון המשפחתי, אלא גם עם אתגרים כלכליים גדולים – משכנתאות, יוקר מחיה, מחירים גבוהים במוצרי בסיס, ולעיתים גם אי יציבות תעסוקתית. כל אלו מוסיפים עוד שכבת מתח וקשיים שמקשים על החלום של משפחה גדולה. ואכן, כשכאב הראש היומיומי כולל דאגות כלכליות לצד חינוך ילדים, כיצד נשאר מקום לחלום על ילד נוסף?
רגע לפני…
אני רוצה להזכיר לך דבר חשוב – כפי שציינה הרבנית נוישטאט ע"ה, לפני שנכנסים לקודש הקודשים ונוגעים בדבר היקר ביותר שיש לקדוש ברוך הוא בעולם – נשמת ישראל – יש להעלות כמה נקודות למחשבה.
הקדוש ברוך הוא צריך אותך!
מהו הדבר היקר ביותר לקדוש ברוך הוא? יש שיאמרו שהתורה, אך האמת היא שיותר מכל – נשמת ישראל. הרי בשביל להציל יהודי, מותר לעבור על כמעט כל התורה כולה. יולדת? כל מה שהיא מבקשת – שומעים לה, כי אין דבר חשוב יותר מחיים של נשמה יהודית.
המשמעות האמתית של להיבחר להיות אמא
שלושה שותפים יש באדם – והקדוש ברוך הוא בחר בך להיות אחת מהם. הוא צריך אותך כדי להוריד נשמות לעולם. זו לא רק שליחות – זו זכות שאין לה תחליף.
המצווה הראשונה שנאמרה לאדם היא "פרו ורבו ומלאו את הארץ" – זהו הגילוי הראשון של רצון השם: להקים משפחה, להמשיך את העולם. אבל הוא לא עושה זאת לבד. הקדוש ברוך הוא צריך שותפים – והוא בחר בך.
כדברי השל"ה: "ובראת עולמך בגין לאשתמודע אלוקותך, לפרסם מלכותך באמצעות תורתך הקדושה." קיום העולם וקיום התורה הולכים יחד – כדי שתהיה תורה, צריך להיות עם, ומי זו שמביאה את העם לעולם זו את!.
אבל זה הרבה מעבר ללידה. זו שליחות אמיתית, נתינה שלא תלויה בדבר. כל אמא שמגדלת את ילדיה באהבה ובמסירות היא שותפה למעשה הבריאה, היא ממשיכה את עם ישראל, היא עושה את החסד הגדול ביותר – והיא לא לבד, כי הקדוש ברוך הוא אתה.
"יש אנשים שחולמים על שותפות בעסק מצליח, מחפשים להשקיע במקום הרווחי ביותר. אבל לך יש את השותפות הכי משתלמת שיש – עם הקדוש ברוך הוא בעצמו. בכל פעם שאת מביאה ילד לעולם, את יוצרת חיים, ממשיכה את עם ישראל, מחזקת את עתיד הדורות. זו העבודה הכי יוקרתית והכי נצחית שיש."
הקשיים בדרך
ולא תמיד זה פשוט. העולם מלא בלבול, מבול של דעות ורעיונות שמנסים למשוך לכל כיוון. אבל כמו נוח בדורו – מי שבוחרת ללכת עם האמת ולא להיסחף עם הזרם, זוכה לזיכרון של אהבה מלפני השם. יש שכר מיוחד למי שנשארת חזקה, שמביאה חיים למרות כל הקולות מסביב, שממשיכה את רצון השם באמונה ובשמחה.
להיות אמא זו לא רק שליחות – זו השותפות הגדולה ביותר שיש.
הקדוש ברוך הוא צריך אותך!
סיפור של שותפות
הרבנית נוישטאט עליה שלום סיפרה שפעם ניגשה אליה אישה מחו"ל, בעלת תשובה, ואמרה: "יש לי הכל ואני מאושרת. הגעתי מעולם רחוק, והיום אני קרובה ומאושרת. יש לי פרנסה ושלום בית, חמישה ילדים בריאים ומתוקים – לא חסר לי דבר. בעיניי, ובעני בעלי, יש לנו המון ילדים, חמישה ילדים זה בהחלט יפה. אני לא צריכה עוד, החיים שלי מסודרים ונוחים, בעלי יכול ללמוד ברגיעה, ואני לא מוצאת סיבה לעוד ילדים."
הרבנית שאלה אותה: "איך את מרגישה עם העובדה שהקדוש ברוך הוא שמע את כל תפילותייך ונתן לך בלי סוף אושר ושמחה?" האישה ענתה: "אני בלי סוף חושבת על זה, כמה טוב בורא עולם, כמה חסד הוא משפיע עלינו."
הרבנית שאלה אותה: "ואיך את מודה לקדוש ברוך הוא?" האישה ענתה: "אני לא מפסיקה להודות לו. מזמור לתודה, נשמת כל חי."
הרבנית המשיכה ושאלה: "תגידי לי, אם הקדוש ברוך הוא היה לוחש באוזנייך ואומר: 'אני יכול לבקש ממך משהו? אני צריך את העזרה שלך', היית נענית לו?" האישה ענתה בביטחון: "בוודאי! צוחקת – אני חייבת לו כל כך הרבה!"
אז הרבנית אמרה לה: "הדבר היקר ביותר שיש לקדוש ברוך הוא בעולם זה נשמת ישראל. הוא מוכן שיחללו את השבת ויבטלו כמעט את כל התורה בשביל נשמה אחת מישראל. וכל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא. אולי הוא רוצה שתהיי שותפה אתו בהבאת עוד נשמות ישראל לעולם? חמשת הילדים שיש לך הם בשבילך, אך עכשיו, תלדי ילדים בשביל הקדוש ברוך הוא. לכבוד השם, למען שמו באהבה.
לאחר מספר שנים הם נפגשו שוב אחד הסמינרים. ואז היא הובילה את הרבנית לחדר האוכל, סביב השולחן היו שמונה ילדי חמד. בואי תראי את הילדים של הקב"ה! והיא מצביעה על שלושת הקטנים. תראי את האור בפנים שלהם. רואים שהם נולדו למען שמו באהבה.
השותף הכל-יכול
ואת, שקוראת את זה עכשיו, אולי גם אצלך בלב מתעוררות שאלות.
אולי גם את מתלבטת, חושבת על העתיד, תוהה אם יש לך את הכוחות להרחיב את המשפחה. ואכן, אף אחד לא מבטיח שהדרך קלה. אם קשה לך – אל תשמרי את זה בפנים. תדברי עם השותף שלך בעסק – עם הקב"ה. תספרי לו מה עובר עלייך, תתארי את הקשיים, תבקשי שיקל עלייך. ויכון את דרכך. הוא אוהב אותך הרבה יותר ממה שאת חושבת.
קבלת העול מתוך אמונה– לפי הסטייפלר
נשים רבות חושבות שאם יהיו להן פחות ילדים, החיים יהיו קלים יותר. אבל כמו שכתב הסטייפלר, אין באמת הבדל – בין שלושה ילדים לשבעה, היום עמוס, והלילה נועד למנוחה. זו המציאות.
בסופו של דבר, הכול נקבע מראש השנה, ואין לברוח מהמציאות. כל מה שמגיע אלינו הוא חלק מהתוכנית האלוקית. אם מנסים להתחמק מעומס, יגיע אתגר אחר במקומו.
אך, כמה זה חשוב לזכור—לא לשפוט.
"נו, בן כמה זה שלפניו?", "הנקת כל כך הרבה זמן? מה כבר עוד אחד? וואו, איך את מסתדרת?"
כל אחת נושאת עמה סיפור – זו שמחכה בכמיהה, זו שמרגישה מוצפת, זו שבוחרת אחרת, ובעיקר – זו שאת לא יודעת מה הסיפור שלה – בעצם, כולנו…
אבל יש אמת אחת פשוטה וחזקה – אין לנו זכות לשפוט. לא את מי שמתפללת לנס, לא את מי שחייבת כרגע לעצור רגע, ולא את מי שיש לה שיירה צפופה ומלאה. לכל אחת יש את המסע שלה, את הכוחות שלה, את הנתונים שלה. אין נכון מוחלט, יש מה נכון לי. מה רוצה ממני ה'. או במילים פשוטות – מהי דעת התורה כרגע.
ומה כן יש לנו לעשות? רק לחבק, לתמוך, לעודד, לדון לכף זכות. להושיט יד, לומר מילה טובה, להיות שם.
כשאני מפסיקה לנסות לנהל אחרים ומתמקדת בעצמי, הכול נהיה פשוט יותר. קל יותר לנשום, להתמודד ולקבל באהבה את מה שה' שולח. הבחירה בי עצמי הופכת לברורה – לא לשפוט, לא לנהל, פשוט להיות…
בחרתי
לא כי זה קל.
בחרתי במשפחה גדולה, בימים עמוסים וברגעים שמרגישים לפעמים כמו מסלול מכשולים בין נעליים אבודות וגרביים תועות.
בחרתי להקדיש את חיי לנשמות ששלח לי הקדוש ברוך הוא.
בחרתי באהבה, למרות הכביסה.
בחרתי במסירות, למרות הכפיות המעופפות.
בחרתי בחיים מלאים – מלאים ברעש, בבלגן, בצחוק מתגלגל, בחיבוקים של סוף יום.
כי אולי דווקא עכשיו, כשהכול כבר לא מובן מאליו, יש לזה יותר עוצמה.
דווקא היום, לבחור במשפחה גדולה זה לבחור בלב שלם – לבחור בנתינה, בבנייה, בנשמות יקרות שכל אחת מהן היא עולם מלא.
לבחור לא רק "להסתדר" עם הילדים, אלא לראות בהם שליחות.
לבחור לא רק "לשרוד" את העומס, אלא להבין שאת שותפה של הקדוש ברוך הוא במפעל החיים הכי קדוש שיש.
לבחור להעניק, להוביל, לחנך – מתוך ידיעה שאין זכות גדולה מזו.
ואם יום אחד יזרקו את שתי הנעליים לאותו כיוון? אז בכלל יהיה מושלם. 😉❤️
הארה עצמית –
מה אם הייתי אומרת לך שהתוצאה לא תמיד קובעת, אלא הכוונה שלך? כל צעד קטן שאת עושה מתוך רצון טהור – שווה עולם ומלואו…
הרב טאובר זצ"ל היה נוהג לומר לזוגות שלא זכו לילדים: "אם עשית כל שביכולתך בכוונה טהורה כדי להביא ילדים ולא זכית – יש לך שכר כאילו גידלת משפחה ברוכה. השכר לא על תוצאת המעשה, אלא על הרצון הכנה והמניע הטהור".
בתפילת ערבית אנו אומרים "מסדר את הכוכבים במשמרותיהם." כל כוכב, כל אמא, יש לה את התפקיד שלה. אם זכית להיות אחת מהאמהות שבנו את הלגיון המבורך של מלך, עזרת השם אתך. כל רגע שלך בתפקיד הזה, עם כל הקשיים, הוא מרומם ומביא ברכה גדולה. ואם לא זכית לכך, ואם את אמא ללגיון מצומצם, דעי שיש לך תפקיד מיוחד במשמרת שלך. העיקר הוא לא התוצאה, אלא הדרך – הדרך שאת בוחרת ללכת בה מתוך כוונה טהורה ונתינה אמתית. כל רגע שאת משקיעה, כל צעד שאת עושה, הוא מלא בכוח ובברכה שאין לה תחליף!
אסנת פוקס פסיכותרפיסטית לנשים ומרצה –
מלווה נשים במסע האימהות שלהן ומפתחת גישה של חמלה עצמית.
מחפשת ערב מרומם לקהילה? סדנה לצוות? או תוכן מעצים ליום עיון?
אסנת פוקס מזמינה אותך להרצאות וסדנאות מרתקות ומעצימות שמעניקות כלים לחיים:
♦ משמעות האימהות – לגעת בלב המסע האימהי ולגלות את הכוח שבך.
♦ חוזרת לעצמך – סדנה מבוססת על שיטת העבודה של ביירון קייטי.
שמלמדת איך להתמודד עם מחשבות שמחלישות אותנו ולחזור לערך העצמי שלך.
♦ פיל בחנות חרסינה – סדנה חווייתית בנושא: מתנת האמון – לניהול רגשות ואתגרים במערכות יחסים.
מתאים לאימהות, צוותים חינוכיים וקהילות שרוצות לצמוח ולצאת מחוזקות.
כי אין כמוך, אמא!
לפרטים נוספים ולקבלת המלצות, חייגי: 054-8470042
'מאמא בצניחה לאמא בצמיחה' קו תוכן מעצים לאמהות –
השראה, טיפים מעצימים וחמלה עצמית. ללא עלות.
אמא, את על הקו? 02-3134108
88 Responses
אסנת יקרה,
תענוג לקרא את דברייך
יש בהם חכמה, בשלות עומק ואיזון שעושים טוב.
תודה, ממש התחברתי
אסנת! ושבי..! יש כאן טעות מקלדת או טעות אחרת?
[ואת יודעת שאני מעריצה אותך וקוראת קבועה ונאמנה שחתמת על כל מילה…]
כתבת: המצב כיום שונה. השתנו גם הקצבאות, והילדים כבר לא מהווים את התמיכה הכלכלית שהיו פעם.
מהווים?????? אם כבר אולי, אולי, זוכים, מקבלים.
האם מישהו מאיתנו חושב כמו עיתונאי הארץ, שהבאנו ילדים לעולם כי זה "הרוויח" לנו יותר כסף מאשר מה שעלה לנו לגדל אותם?
תודה על ההערה שלך! כמובן, לרוב, אף אחד לא מביא ילדים מתוך שיקול כלכלי, והמשפחות החרדיות גדלות מתוך אמונה ושליחות.
וברור לכל בר דעת שבסופו של דבר, גם כשהיו קצבאות משמעותיות ההוצאה על כל ילד עולה על הקיצבה שמגיעה איתו,
בטח בציבור שלנו שמשתדלים מאד לעזור בקניית דירה בחתונה וכו'.
עם זאת, המציאות הכלכלית כן השתנתה – בעבר היו קצבאות שונות שסייעו למשפחות, והיום הן צומצמו.
אין ספק שכל ילד הוא ברכה, אך יש משפחות שמתמודדות עם אתגרים כלכליים, וזה יכול להיות שיקול שמשפיע על ההחלטות שלה.
במחקר שקראתי זה גם הובא כאפשרות שמשליכה על הנושא.
אני בהחלט מסכימה שהיה עדיף לנסח זאת אחרת כדי למנוע אי-הבנות, ואני מעריכה מאוד את תשומת הלב והדיוק שלך .
תודה על כל מילה!
זכיתי, לצערי או לשמחתי להיות מהאמהות האלו שכל ילד הוא נסיך והוא אוצר יקר! אל תתלו אותי על המילה לשמחתי, כי להרגשתי אני מגדלת את הילדים שלי הרבה יותר מתוך שמחה והודיה לה' מהרבה אמהות מסביב, כל מה שהם עושים- אני מודה לה'! כשהם ישנים וכשהם לא רוצים לישון, ואפילו כשהם רבים- זה עושה לי נחת ענקיתתתת! יש לי ילדה בת שש וילד בן שנתיים, והשבוע, לראשונה בחיי אחרי הרבה שנות נישואים פתחתי מיטה שניה בחדר ילדים, הצעתי בדמעות בעיניים עוד כרית ועוד שמיכה שחיכו הרבה שנים בארגז המצעים… וכל בוקר( או צהריים) אני סוגרת שתי מיטות!!! וחיפשתי אותם בפורים בתחפושת סט והייתי באורות! מה אני רוצה לומר לכן? לא ממש ברור לי, רק אולי שכשאתן, חברותי משכיבות 4-5 ילדים לישון בחדר צפוף אחד, ואולי שתיים שתיים במיטה תגידו לה' תודה, לא רוצה בכלל להטיף , רק להוסיף לדבריה של אסנת- תתחזקו! תודו לה' ואולי בשביל שיהיה לכן קל יותר, תחשבו על כל ילד כנשמה מיוחדת וזכות גדולה!
אשמח להגיב על:
זו תופעה שהייתה כבר לפני 5,000 שנה, כבר למך עשה זאת. גם בניו של יהודה – ער ועונן – עשו הרע בעיני השם כשנישאו ולא רצו להעמיד תולדות, והתורה מפרטת באריכות את עוונם הגדול. זה לא עניין של "שנות 2,000", זו תופעה שקרתה מאז ימות עולם.
בדוגמאות שהבאת, זה הגיע מצד הבעל, לא מצד האשה.
בימינו זה גם מצד האשה, כמו שכתבת בהמשך.
תתקני אותי אם אני טועה…
תודה רבה על המילים המחזקות!
ממש לא תמיד
גם היום זה מגיע הרבה פעמים מצד הבעל!!!
הלוואי שהיו מדברים איתם על זה,
הם גדלים היום בהשקפה שהאישה עושה הכלללל
ואם היא תביא הרבה ילדים העול יפול עליהם,
אז לא תמיד הם מעוניינים 🙁
מרגש ומחזק מאד!!
רק הערה קטנה- אני לא חושבת שהנתון על ממוצע של 5-6 ילדים הוא נכון. אני ב"ה חיה בקהילה, בשכונה, במשפחה, מכל גווני הציבור החרדי. מכירה בלי סוף משפחות עם ממוצע 10 ילדים. רוב ה5-6 ילדים שאני מכירה עדיין לא סיימו את הקריירה ובדרך להביא לעולם עוד נשמות בעז"ה…
כן יש פחות את הצפיפות של שנה אחרי שנה, אבל גם ברווחים של שנתיים מגיעים למשפחות גדולות בעז"ה!
יש היום תופעה עצובה של מעוכבי שידוך, אז ברור שאם מתחתנים מעל גיל 30 מספיקים להביא פחות ילדים…
כמובן, יש משפחות רבות עם 10 ילדים ויותר, ובחלק מהקהילות זה נפוץ מאוד.
הנתון שציינתי מתבסס על מחקרים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומרכזי מחקר נוספים, שנערכו בין השנים 2020-2018, שמראים על ירידה מסוימת בילודה החרדית בשנים האחרונות.
עם ממוצע שנע סביב 6.6 ילדים לאישה, ומשתנה בהתאם לקהילות וערים שונות.
במחשבה שנייה, אכן היה מדויק יותר לכתוב 6-7 ילדים, בהתאם לנתונים הרשמיים שמצאתי.
חשוב לי להדגיש שהמטרה לא הייתה לקבוע מסמרות אלא להצביע על מגמה רחבה יותר, שבעיניי מעוררת מחשבה על המקום של משפחות גדולות במגזר שלנו ,כיום.
תודה על ההערה ועל הדיון החשוב!
מסתבר שהשינוי בסטטיסטיקה הוא לא שינוי במציאות. אלא שינוי באנשים שאינם חרדים וקוראים לעצמם חרדים.
מה שנקרא "חרדים לייט" או חרד"קים…
ובאופן כללי, כשקוראים נתון בסטטיסטיקה, כדאי להזהר מלהסיק מסקנות.
הנתונים יכולים להיות שונים בתכלית ממה שנראה ממבט ראשון.
לא יודעת איפה את גרה, אבל המציאות משתנה כנראה בין שכונות מגורים………………..
אני גרה בשכונה חרדית מיינסטרים (בעיקר ליטאי)
שכונה גדולה ורוויה,
כל השכנים אברכים והנשים עובדות (מלבד 1 שהוא רבה בחיידר, מתוך 24 דיירים)
ואין כמעט ילודה צפופה, משפחות "מרוווחות" יחסית.
גם לפי נתוני הקופה השכונתית המשפחות בעלות 10 ילדים ומעלה הן נדירות מאוד (ברמה של כמה בודדות).
אה- והרבה משפחות הגיעו כבר לשלב חיתון הילדים…………
כשאני למדתי בסמינר רוב חברותי היו בנות למשפחות של יותר מ10 ילדים.
אהבתי מאוד לקרוא את השיתוף המוכר והיומיומי.
טוב לשמוע את זה מנשים נוספות…
צריך תמיד לזכור לא להכליל,
והמילה לבחור קצת צורמת לי ,
כי יש הרבה שבחרו משפחה גדולה ,אבל קבלו מהשמים קטנה,
ומה אם רציתי להעניק לילדי הנקה יותר משלושה חודשים?
סוףסוף מישהי אומרת את זה.
אני לא מצליחה להבין את ההזיה שמצפים מאשה ללדת כל שנה, וזה הפך למין דרישה דתית-חברתית חדשה.
אני אזכיר – בתנך נשים הניקו שנתיים! שזה אומר שילדו פעם ב3 שנים. אבל היום- זה כבר לא טוב, ואשה שילדה לפני שלושה חודשים כבר מתבקש שתהיה בהריון שוב..
אז כן, יש היום לנשים הרבה עול, הן מתזזות בין טירוף של עבודה בחוץ הרבה שעות, ניהול בית וגידול ילדים, ו-אין להן חיוב של פרו ורבו.
מותר לאשה להחליט שהיא רוצה להיניק את התינוק שלה שנה ושנתיים, להתמסר אליו בנחת ולהיות פנויה אליו (וגם לעצמה) לפני ההריון הבא.
באופן כללי- הרעיון שא\נשים מרשות לעצמן לדון בבחירות הילודה של אנשים אחרים היא פשוט מכוערת. שכל אחד יתמקד בחיים שלו ויעזוב את השאר לחיות את חייהם במנוחה.
יעל, לצערי את לא מעודכנת… כי הרבה יותר ממה שמסתכלים היום על נשים שלא יולדות בקצב המתבקש, מסתכלים בעין עקומה על נשים שיולדות באופן צפוף מדי…
תסתכלי על התגובות בפוסטים האחרונים של אסנת, ותראי שם כמה תגובות נשים כתבו שמתערבים להן בגודל המשפחה – לא כשהן יולדות עם רווח גדול, אלא הפוך, כשהן יולדות באופן "בהול מדי" בעיני נשים אחרות בגינה.
הערות כמו "פרימיטיבית", או "למה לא לקחת מניעה", וכמו שהגדרת את זה – בצורה פשוט מכוערת.
שלא לדבר על זה שיש היום בעיה משמעותית מאד – גם של יוצאי ישיבות וסמינרים טובים ממש – של דחיית הילודה מיד אחרי החתונה (כי הזוג צריך להכיר אחד את השני ועוד בלה בלה), ושם מדובר על בעיה הלכתית מובהקת, וד"ל.
ועוד אגב אחד – לאישה אין חיוב של פרו ורבו, אבל לבעל כן. ולכן הנושא של ילודה ומניעת ילודה (לא מדברת על אישה שמניקה!)
הוא נושא לשאלת רב!
לא יודעת למה זה לא הנושא העיקרי שמדובר כאן.
זה פשוט נושא שמחייב התייעצות פנימית של הזוג, ואז שאלת רב, בטח ובטח לא את שאלת השכנה, ואפילו לא את ההורים.
חברות. ככלל ראשון, נפסיק להיות שיפוטיות.
שירה צודקת כשהיא אומרת שהחברה מסתכלת בעין עקומה על אלו שיולדות צפוף "מידי". זה נורא לא רק בגלל השיפוטיות אלא גם בגלל שזה נושא אישי שמסור לאישה ולבעלה בלבד.
אבל, לענין עצמו – האם ידעתן שרוב מורי ההלכה יאפשרו/ יורו/ יעודדו אפילו – היעזרות בדרכים חיצוניות כדי לרווח בין הילדים?
מכירה מקרוב אישה שנועצה באחד מגדולי ישראל, שלמרות ששלחה לומר לו אחרי כל לידה שלדעתה אין צורך – הוא הורה לה להיעזר בגלולות לזמן קצוב? [חצי שנה, אגב, לאישה לא מניקה, אגב].
כן, לפעמים הנפש והגוף חייבים הפוגה קלה, וכן, אפשר לגדל משפחה ענקית גם אם את נעזרת בגלולות.
אז פעם התביישו לומר שמשתמשים באמצעים. היום, לגודל הפלא [לא מצאתי מילה], מתביישים לומר – חשבתי שאני אסתדר מצוין וזה ממש העסק שלי מה הסדר עדיפויות שלי.
רק הערה אחרונה: אם מישהי לא מתמודדת עם ההחלטה שלה, אם היא והוא והבית קורסים – נתפלל שמישהו יסביר לה שיש אפשרות "לנהל את הילודה". כדי להציל אותה ואת הבית ואת הילדים. ועד אז – כמו רבקה אמנו הקטנטונת ואליעזר ועשרת עבדיו – נושיט עזרה בלי להביע דעה.
לידיעתך
רוב הנשים היום לא מצליחות להעניק לאורך זמן,
לא בגלל שהן לא מעוניינות להתמסר לילד,
אלא כי צורת החיים של עבודה, מתח לחץ וכו… גומרות את החלב מהר מאוד!
תודה אסנת שאת מחזקת אותנו!
אבל עדיין מעניין אותי לשאול אותך-
תכלס, יש לך בית גדול? אפשרות כלכלית?
משום מה ,את כל ההרצאות האלו אנחנו שומעים בסוף מאנשים שטכנית מסודרים,
מעניין לבדוק- למה האלה מהבית הקטן או מהמחסור בכסף, לא מדברות.
ודווקא אני מהאלה שעדיין חולמות על משפחה ענקית, זה פשוט מעניין אותי.
ועוד משהו,
כשם שיש המוווווון מעוכבים,
גם ל"ע יש המוווון הפלות ל"ע, כיום כמעט ואין אישה שתגיע לגיל 40 ללא הפלה (ציטוט מבוני עולם)
מה שמוריד ג"כ את הילודה.
אז אם את מתעניינת…
גידלתי 11 ילדים בדירת 3 וחצי, והיום, כבוגרים, הם יגידו בפה מלא שלא היה להם צפוף, ושהיה להם כיף, וחוויות בלי סוף – אף אחד מהם [שאלתי] – לא חושב שהגודל של המשפחה [אף פעם לא הרשיתי להגיד המון ילדם או משפחה ענקית] – היה יותר מידי בשבילו, שקיבל פחות בגללו. אף אחד לא חושב שהגודל של הבית היה קטן בשבילו. הם מתגעגעים לימי ה6 מיטות בחדר… לא היה להם צפוף… ואני מתגעגעת לימים בהם ניהלתי ממלכה מגיל 6 חודשים עד גיל שש עשרה ולא היתה דקה לנשום…
ולא, מעולם לא היה לנו כסף מיותר לא לעוזרת ולא לפינוקים כלשהם. היו ועדיין חיים מאושרים שמחים ומלאים, עם כל הקושי בלגדל ילדים בשלל גילאים, עם כל המורכבויות החינוכיות שהדור הזה מביא לפתחנו.
אגב הידעתן, שהקושי האמיתי עם ילדים הוא לא הטכני אלא הרגשי? וזה – לא קושי חולף כמו הארוחות שיש לבשל והכביסות שיש לכבס [5 ביום] והכסף שאין – זה קושי שרק גדל וגדל, ולא נעלם גם אחרי שהם מתחתנים…
בינינו, האתגר הגדול באמת של האימהות הוא לאו דווקא הכסף או גודל הדירה (גם זה חשוב ללא ספק!)
אלא היכולת הפיזית לשאת רעש, נוכחות אנושית בלתי פוסקת ובלגן.
נשים עם רגישות שמיעתית או חושית מתמודדות בצורה לא פשוטה עם המכלול שנקרא אימהות.
ולמה אני אומרת את זה פה? כי כששומעים תגובה כמו של אמא ל-11 (ואני מעריצה אותך!!!) זה יכול מאוד להפיל מורלית, למה היא יכולה לגדל ילדים בכיף ובאושר ואני לא? למה אצלם היה צפוף ורועש והיא שמחה עם זה ומתגעגעת לזה ואני יכולה להגיע לדמעות מלהיזכר בתקופות האלה?
אז אם יש פה עוד אמא ששואלת את עצמה בשקט את השאלות האלה, שתדע שזה לא כי היא פחות מוצלחת או פחות יודעת להיות אמא וכאלה, אלא אולי יש לה קושי בוויסות החושי או שהיא מה שנקרא ארג"ם (אנשים רגישים מאוד), וזה קשה! ושתמחא לעצמה כפיים! וגם אולי תמצא מה שיעזור לה להתווסת, למרות שאני עדיין מחפשת פתרון לנושא…
צודקת מאד
אצלנו זה בעלי,הרגיש מאד, וזה אכן שיקול משמעותי אצלנו.
תודה!!!!!!
תהילה!!
את כל כך צודקת !!
אני אמא ל4 רצופים ד שהשתגעתי!
אני בהפוגה כרגע למרות שאני חולמת על 10 ילדים. גם בעלי וגם אני רגישים מאד…
ולא… לא מצאתי משהו שיווסת אותי אותו עדיין…
ולא אגב בכלל – תודה אסנת על הטור הזה. חיזקת אותי מאוד!!!
אז אני גדלתי כילדה שניה מתוך 12
יכולה לומר מנקודת המבט הזו, זה לא תמיד כל כך חד צדדי כמו שאת מתארת.
יש לי הורים מדהימים, שעשו המון ונתנו כל מה שאין ויש להם בשבילנו.
אז נכון- כשגדלים במשפחה גדולה יש המון הווי וצחוק, היו בלי סוף חוויות, כל ארוחת ערב רגילה זו חגיגה רבת משתתפים
ויש לי 11 אחים מתוקים שלא הייתי מוותרת על אף אחד מהם.
אבל בהחלט יש גם צד שני
ואי אפשר להתעלם ממנו.
יש הרבה יותר חולקים על כל משאב- זמן, כח וכסף של ההורים. מקום בבית, שימוש בדברים..,
ועם כל זה שגדלנו עם הרבה שפע, לעולם לא חסר אוכל ופריטי בסיס,
וגם בשאר הדברים והצרכים קיבלנו הכל ואפילו לפעמים באקסטרה, עדיין זה להתחלק ב12. והמצפון שלך לא נותן לך לחגוג כשקניה חודשית רק של אוכל עולה כמו משכורת ממוצעת (8 אלף בהערכה גסה).
כשאני מחפשת את אמא שלי היום כנשואה- היא עובדת משרה כמעט מלאה, יש תקופות שמאד קשה להשיג אותה עם אוזן פנויה ופניות לשיחה ארוכה..
שלא לדבר על הנושא הכלכלי, שכמה שההורים שלי עם תנאים סבירים למשפחה קלאסית, כרגע בשלב החתונות זו לגמרי קריסה, לא יודעת איך אנשים עם נתונים של חצי מהם צולחים זאת… וכן- חלקים לא קטנים מהנטל הכלכלי עוברים אלינו הילדים (מיוזמתנו- הנושא אף פעם לא טאבו)
בסופו של דבר, את המשפחה שאני מגדלת היום ב״ה- אין לי חלום להרחיב למספר כזה.. או קרוב לו
לא סתם מביאים ילדים לשם ״משפחה גדולה״, אנחנו רוצים באמת לגדל אותם ולתת להם את המקסימום, בתוך נתוני החיים שלנו היום- עבודה במשרה מלאה ומשכנתא, ועלויות מטורפות של גידול, חינוך, וחיתון ילדים- זה על גבול הלא הגיוני- ובטוח משהו יבוא על פני משהו אחר
(תגידו לוותר על קריירה ולמכור את הדירה ולעבור לעיר נידחת? ילד היום צריך ורוצה וחייב גם בסיס כלכלי יציב ולא רק אמא פנויה ועקרת בית)
זאת אשליה אופטית לחשוב שאם יהיו פחות ילדים יהיה יותר פניות אליהם,
פניות זה סדרי עדיפויות.
יכולה להגיד לך שיש לי משפחה ברוכה יחסית (מקווה מאוד שתגדל עוד כמה שיותר)
באיזה שהוא שלב הרגשתי שאני ממש לא מצליחה לנהל בית ולטפל בילדים, המצב היה קטסטרופלי!!!
אבל כשבדקתי גיליתי שיש משהו מבחוץ שסוחט אותי ופוגע בי וכשהצלחתי לנטרל את ההשפעה השלילית של זה גיליתי שיש לי ים של כוח וסבלנות לילדים!!
הקב"ה נותן לנו את כל הכלים לעשות את התפקיד שלנו, הבעיה היא שלפעמים אנחנו משום מה לוקחות על עצמינו תפקידים נוספים – מיותרים ושמיתרים אותנו מהכוחות שלנו!
אם נשים לב להפסיק לרצות אחרים, (כן גם מוסכמות חברתיות..) נפסיק לדרוש מעצמינו שלמות לא הגיונית וכו.. נוכל גם נוכל לגדל משפחות ברוכות שמחות ומאושרות!
אני רוצה לספר לך על משפחות עם קצת ילדים בלי כסף לקנות אוכל לשבת, ועל משפחות ברוכות שחיות יפה ב"ה,
ולילדים שלהן יש בסיס כלכלי יציב
ילד נולד עם פיתו בידו. גדלנו על האמנוה הזאת
זה רק דמיון לחשוב שיש לנו שליטה על משהו בעולם
בא לא לבכות מהתגובה שלך. נתחיל מזה שאני מגיעה בערך מחצי ממספר הילדים של ההורים שלך ולאמא שלי אין פניות אלי מסיבות אחרות שאין כאן מקום לפרט… כואב לי לחשוב שאת חושבת שהכל תלוי במספר הילדים, כי גם פרקטית זה לא נכון. אבל לנקודה החשובה יותר- האם לחשוב שאם היו לי פחות שותפים להתחלק איתם, הייתי מקבלת יותר זו לא סתירה ישירה ל"אין אדם נוגע במוכן לחברו"? ממתי אנחנו נוטלים את גורלנו/בריאותנו/כלכלתנו בידינו? לאותם X ילדים שאת כן רוצה- את יכולה להבטיח אמא בריאה/שמחה/מסודרת כלכלית? אפילו רק לשנתיים הראשונות בחייהם? אותה דאגה שאנחנו לוקחים על עצמנו לילדים ממספר X ומעלה אמורה להיות לנו גם לילד הראשון. חסרות אמהות שהביאו ילדים ולא יכלו לדאוג להם? נזרקנו כאן ע"י ההשגחה להתמודד לבד? הרבה יותר קל לי לקרוא תגובות בסגנון של אמהות קורסות שקשה להן (או למשפחה ולבעל) עם העומס מאשר תגובות מצטדקות שעוזרות לקב"ה לנהל את העולם… מקווה שתקבלי בהבנה את התגובה. כאב לי פיזית לקרוא את מה שכתבת ואני חושבת שחובה להביע את המחאה. והלוואי שלא תצא תקלה.
מאמר חזק !!!!!!!!!!
נהנתי מכל מילהנ וכל תגובה !!!
יש לי משפחה גדולה ממש
אבל כל ילד הוא מתנה, כי עברתי הרבה הפלות ביניהם
וסבתא של בעלי אחות הגרב"צ אבא שאול זצ"ל היתה אומרת "הקב"ה לעולם לא יביא לך ילד אם זה לא מתאים לך עכשיו, אם הוא הביא הוא גם נתן לך באותו זמן את הכוחות והיכולות"
כמה פעמים הגיע לנו העלאה במשכורת דווקא אחרי לידה של ילד?
כמה פעמים הסתדר לי משהו באופן לא מובן דווקא אחרי לידה?
תחשבו על זה…
שלום לכולן
מאמר מרגש מאד
כאמא למשפחה לא גדולה בכמות אבל עשירה במתוקים
ובתוכה ילד סיעודי חמוד
והרבה עצירה ומחשבה של מה רצון ה' מאיתנו,בכל צומת…
תמיד טוב לשמוע את דברי אלוקים חיים
ומשם כמובן כל אחד ינהג לפי רבותיו
רוצה רק להעלות כאן נקודה משמעותית מאד מאד מאד
אין לי ספק שטיפוח הקריירה המאד מתפתח בזמנינו לא עולה בקנה אחד (גם אם בתת מודע)
עם גידול משפחה ברוכה
וזה כל כך עצוב… (תוך עמי אנוכי יושבת)
כי המקור הוא הרי שתוכלי לפרנס בית של תורה
ובפועל….
שאלות כמו:
-איך הבוסית תגיב לזה שאני שוב בהריון?
-רק עכשיו התחלתי להתקדם אם אצא לחופש לידה אז….
וכד'…..
ולא מדובר רק במקומות עבודה קרייריסטים ברשמי
אני מגיעה מעולם החינוך ומרגישה את זה באויר ובאווירה…
ואני שואלת (לא על אחרים אלא גם על עצמי)
זה בית של תורה?
רוצה לשתף בחוויה שלי ובתובנות ממנה.
ב"ה זכיתי למשפחה ברוכה, ולאחר לידת אחד הקטנים שלי הרב הורה להימנע מסיבות שונות, לפחות לחצי שנה.
(אני לא מצליחה להניק הרבה זמן, אפילו שאני מאד מאד רוצה)
הסתבכתי עם סוגי מניעה שונים, ולאחר חצי שנה נשברתי, ב"ה זכינו בילד נוסף.
אחרי הלידה שלו שוב היה את אותו תהליך, הפעם ניסיתי דרכים נוספות, גם כאלה של 100%,
אבל האמצעי יצא, וכך נוכתי לראות שאני לא מתכננת כלום בעולמו של ד' יתברך.
אין לי שום שליטה על מפתח החיים שלא נמסר בידי שליח…
לא יודעת מה אתכן, אני אמא ל 6 ב"ה, בית קטן. הכנסה לא משהו…
וכן, צפוף, לא פשוט. לא מצליחה להבין את בדור שלנו אפשר להכניס 5 החדר אחד? אני מעדיפה שיביאו חברים הביתה מאשר ילכו וזה לא תמיד מתאפשר בגלל הצפיפות/ גילאי הילדים. הקטנים ישנים מוקדם והגדולים חוזרים עם חברים ולא יכולים להיכנס לחדר… אז יושבים בסלון מטבח שהוא כמו ביחידה…
לא מצליחה להבין את החוויה שבדבר🥱.
אותי זה מתיש, אולי להם זו חוויה.
וכשיש ילדים מאותגרי קשב זה עוד יותר לא פשוט.
בלי להתערב לאף אחת אבל יש עוד שיקולים, כיו בריאות הנפש וגידול שפוי בעולם הזה.
ולכן יש את גדולי ההוראה שיורו לנו מה לעשות.
שימי לב שאת אומרת,
אני מעדיפה שישחקו בבית ולא אצל חברים,
כמובן שבשביל לגדל משפחה ברוכה (ולא רק – אלא גם בריאה!) צריך לדעת להתגמש, זה א' ב' ,
אז השאלה מה הערכים מצוות פריה ורביה, או גידול צמוד של הילדים, וכן בכל דבר – סדר קפדני, תיקתוק של כללים ואמונות, או עיגול פינות שלא מזיקים בחיים.
אני לא מדברת על להפקיר ילדים ח"ו אבל אני מאמינה שיש גם חברים מבתים טובים – שלא יקרה כלום אם ישחקו שם..
לא נכנסת לסוגיות חינוכיות וכו'.. אבל קחו את זה כנקודה למחשבה,
אצלי הבית – דירת 3 חדרים,
ילד אחד מביא חבר בחדר ילדים, השני בסלון, השלישי אם מתאים לו במרפסת,
הילדה בת 4 משחקת בחדר מדרגות מאחורי דלת הבית, זה נחמד לה ולחברות וגם לשכנים לא מפריע.
השאר משחקים לבד או יורדים לגינה / חניה או משחקים אצל החברים,
מאמר חזק ומחזק!
תודה על הכוח שאת נותנת לכולנו.
רוצה להגיב כאמא למשפחה ממוצעת, עם הפרשים בינוניים, אבל שכל ילד בה נולד אחרי קשיים והשתדלויות:
1. תודה תודה ושוב תודה! תודה על כל ילד וילד וכל קושי וקושי. לזכור ששום דבר לא מובן מאליו, ויש הרבה נשים שמתחננות לחיות את הקשיים היומיומיים של אמהות למשפחות ברוכות.
2. בואו לא נשכח את האמת!
האמת היא ש –
לנו יש את הזכות (!) להעמיד את דור העתיד!
לנו יש את הזכות לקרב את הגאולה!
לנו יש את הזכות להמשיך את עמ"י!
הקב"ה בכבודו ובעצמו עם כל ילד וילד כביכול חותם בחותמתו: אני יודע ואני סומך עליך שיש לך את הכח, את התבונה, את האומץ, את החום, את המרחב, את כל מה שצריך בשביל לגדל את הילד הזה לתורה ויר"ש! איזו גאווה!
זה לא מוריד מהקושי, אבל זה נותן לו תכלית.
ואמר מי שאמר: כשיש למה, אפשר להתמודד עם ה-איך.
3. כציבור עובד ה', אנחנו מנהלים את חיינו על פי דרך התורה, ויש לנו ערכים רבים שעליהם אנחנו מגדלים את ילדינו: תורה, תפילה, חסד, יושר, צדקה, דרך ארץ, ועוד ועוד. ודאי שאחד מהערכים והשאיפות שלנו צריכה להיות: לגדל משפחות כמה שיותר ברוכות. כי זה רצון ה' – ע' בתפילת השל"ה… בפירוש זהו אחד מהערכים שלנו.
נכון שכשזה מגיע לחיים הפרטיים של כל משפחה ומשפחה – הרבה פעמים על פי דעת תורה (ולא על פי דעת השכנה…) יש שיקולים שונים, וכל אחד יוועץ עם רבותיו. אבל ודאי שההחלטה צריכה להיות פרטית ואינטימית, ולא מושפעת משיקולים זרים.
ולכן, כל התבטאות ציבורית בנוגע מי, מה, כמה, איך ולמה, היא חטטנית, פולשנית, לא ראויה וגם לא צנועה.
4. אם גם את (כמוני), מאלו שהולכת לישון בלילה, אחרי יום ארוך ועמוס, מתיש ומתסכל, גדוש ולא ממוצה, אל תשכחי להזכיר לעצמך רגע לפני שאת עוצמת עיניים:
הקב"ה בחר בי להיות השותפה שלו XXX פעמים.
לילה טוב!
מגיבה לאפרת ולכל אלה שהגיבו לי למעלה,
אמהות יקרות למשפחות מרובות, אם יש לכן כבר מעל 10 ילדים מסתבר שאתן קרובות ל40
לא דומה החיים שלכן לחיים של הזוגות היותר צעירים היום,
לא באה לבטל את הקשיים שלכן חלילה, אבל שומעת הרבה מהוריי או מחבירות לעבודה מבוגרות ש"היום החיים יותר קשים"-
כולנו מתחתנים עם משכנתא גבוהה יותר מזו שהייתה לכן וזה לא הופך את הדירה לגדולה…
מרבית הזוגות נחנקים!! ביחידות פיציות גם עם 3 ילדים, ולחשוב על עוד ילד זה הזיה כי מעבר לדירה גדולה יותר זה פי 1.5 במחיר, כתבת לי "גידלתי בדירת 3.5 חדרים" אנחנו נשמה, מגדלים בדירת 2.5 נכון לא בכמות שלך אבל עדיין.
המחיה פי אלף יקרה, גם רמת החיים שא"א להתעלם ממנה,
ואי יציבות תעסוקתית שרווחת היום הרבה יותר.
נכון שלא באנו לעשות קריירה, אבל אם למורה לוקח 7 שנים להתברג נורמלי, את עוד רוצה שהיא תצא כל הזמן לחופשת לידה? אולי המקום ללכת למנהלות חרדיות! שלא מוכנות להתחיל שנה עם משהי שקצת נראה להן שיש לה בטן? והן עוד מעזות לשאול אותך בקול מאנפף "יש לך צפי לחופשה"? כשהחוק מתיר להשאיר בסוד…
גם בשוק ההייטק, אדריכלות וכדומה המצב לא מלבב,
גם העןלם הגברי השתנה מאד, אם פעם היו מזדהים יותר עם חיי אברכות פשוטים, היום הגברים הצעירים צריכים אישה יפה ורזה, שמספיקה לרזות בין לידה להריון.. ומתלבשת בסטייל וכו'
וכן, מסכימה עם זה שאולי נולדנו מפונקים יותר, חלשים יותר, אבל בכל זאת, יש היום קשיים רבים ונוספים שלא היו פעם, החיים הרבה יותר לחוצים ומלחיצים. ואין דומה אישה בת 40 לאישה בת 25- 30
עצוב לקרוא את הרגשות שלך שצפים בין המילים.
אף אחת כאן, ודאי לא אני, לא ניסתה להתנשא עלייך או להגיד לך שאת מדמיינת קושי.
ואם שמת לב, אישית, אני ממש בעד שכל אחת תשאל את עצמה ואת בעלה אם הריון נוסף לא יפיל אותה רגשית או פיזית, ועם התשובה תלך לשאול רב.
אבל, מהמקום שעניתי לך כשחשבתי שאת שואלת באמת מרצון לדעת – לא אמרנו שלא קשה. לא אסנת, ולא אני, ולא כל המגיבות כאן. אף אחת לא אמרה שלגדל משפחה של עשרה ילדים ויותר זה קל. רק רצינו לעודד אתכן, אם מדאיגה אתכן החוויה של הילדים – לספר לכן איך הם חוו את השנים הללו.
ושוב, זה לא נהיה יותר קל, והעול הכלכלי לא נהיה יותר קל ואף פעם לא היה קל. והעול הרגשי והמעמסה על הלב רק גדל וגדל וגדל עד שנדמה שלא תעמדי בזה. ואז זה הזמן לומר- אבל אני שותפה של ה', ואני זורקת עליו את כל הדאגות. זה הילד שלו בדיוק כמו שזה הילד שלי…
ולסיום, שאלתי פעם את בעלי, כשהם היו חבורת בני עשרה והקושי הרגשי והכלכלי התחיל לגדול – אם היית יודע מראש שכך יהיה, שההתמודדות הטכנית ששרדנו תתחלף בהתמודדות אמיתית בשני הרבדים הללו – אם היו מספרים לך שזה מה שיהיה – היית חושב שצריך לעצור בשישה ילדים?
ותשובתו היתה, שהקבה נותן לכל אחד את הכלים לבחור מול המציאות שעומדת בפניו באותו זמן, ולא מול המציאות העתידית.
מאחלת לך ולכולן את כל הטוב, המון כח ושמחה ואהבה. תתעדפו. ואל תשפטו.
מבינה את התסכול והקושי שלך,
אך משום מה נראה שאת לוקחת אחריות על החיים במקום להשאיר לד' לנהל את העולם,
הים נקרע רק אחרי שקפצו למים בהוראת ד'
גם לנו ד' הורה פרו ורבו, איך נגדל את הילדים – ד' ידאג לזה, הוא לא מצפה ולא דורש מאיתנו לדאוג לכך.
וזה טיפשי וחסר הגיון לדאוג את דאגת המחר,
גם כשחייבים מכונת כביסה לא אומרים – אין מקום ואין כסף – ברור שלא נוותר על זה, נכון?
אם ברור לנו שילד זה הדבר הכי גדול בעולם, הדבר שייתן לנו הכי הרבה מכל דבר אחר – היינו עושים את זה ומוצאים ב"ה פתרונות.
מבטיחה לך שהקב"ה עוזר, בניסים ונפלאות.
וואו אני ממש מסכימה איתך ממש הוצאת לי את המילים מהפה גם אנחנו נושמים בקושי בסוף כל חודש וגם אנחנו גרים ביחידה הזויה מתחת לאדמה של 2.5 חדרים עם יותר מילד אחד.
תודה אסנת!
מכל הלב
המילים שלך נותנות כח.
באמת לא מספיק מבינה הרבה מהדיון פה.
הנושא הזה הוא נושא לדעת תורה!
זה נושא הלכתי עדין ומורכב, שכל פעם שמתחילה לעלות שאלה – לכל הצדדים, הולכים להתייעץ עם רב,
וחשוב שזה יהיה רב שמכיר את המשפחה ואת הנפשות הפועלות כדי שידע להכריע.
וטענה אחת ממש לא ברורה לי – הטענה שנשים עובדות ולכן חייבים לרווח בין הילדים.
יודעת על אחת ששאלה רב גדול שהורה לבעלה – אברך רציני – לצאת לעבוד –
אם האישה לא מסוגלת ללדת עוד כי היא צריכה לרוץ כל יום לעבודה.
כלומר מתפקידנו לעשות את רצון ה', לא את רצון הסביבה והתכתיבים החברתיים,
ולעצור ילודה כי הבעל חייב להיות אברך ולכן האישה חייבת לעבוד 8 שעות כל יום, ולכן היא נקרעת ולא מסוגלת ללדת שוב – בכלל לא בטוח שזה סדר העדיפויות הנכון.
ברור שיש מקרים שרב יורה לעצור זמנית, בטח ובטח!
בגלל רפואת הגוף, ורפואת הנפש של האישה / של הבעל / של הבית וכו',
אבל בכלל לא ברור שבעל אברך קודם לילודה. ממש לא.
ועוד דבר אחרון – גדלתי במשפחה של ארבעה ילדים,
ותאמינו לי שלהורים שלי לא היה פניות נפשית אלי בכלל מכל מיני סיבות שאין כאן המקום לפרטם (וגם לא כסף)
וכל השיקולים של משפחה קטנה שיש בה פניות לילדים כביכול – זה ממש לא נכון.
את החשבונות האלו נשאיר לקב"ה לסדר.
מה שכן משמעותי מאד זה בריאות הגוף ובריאות הנפש והיכולות של האבא והאמא – ובשביל זה הולכים לשאול רב.
והרבה פעמים כמו שכתבתי סולם העדיפויות התורני שונה בתכלית מסולם העדיפויות שלנו – לכל הצדדים, והתשובה תהיה ממש שונה ואחרת ממה שחשבנו – שוב, לכל הכיוונים.
שנזכה תמיד לעשות רצון ה' ולא רצון החברה.
מסכימה איתך לגמרי
בראש ובראשונה תפקיד האשה להיות אמא לילדים ואישה לבעלה
תפקיד הבעל הוא לפרנס
זה שהיום נשים לקחו על עצמן את 2 הקללות "בזיעת אפיך תאכל לחם" ו"בצער תלדי בנים" ע"מ לאפשר את המשך קיום עולם התורה ולהרבות לימוד תורה בעולם
לא צריך לבלבל אותנו עד כדי כך, שנעצור ילודה בגלל הצורך לצאת לעבוד.
לא בטוחה שזה רצון ה' וזה תפקיד האישה.
זה הבלבול המטורף של הדור הזה. (שאני חלק ממנו, בשנות ה20 לחיי)
קודם כל רוצה להודות לאסנת על המאמר המחזק לקחתי ממנו המון.
וכן לפעמים אין ברירה אלא לעצור זמנית!!!
ובתור אחת שגדלה במשפחה של 13 ילדים (אני ה-12) אני בהחלט רוצה ומצפה לגדל משפחה גדולה לפחות כמו של ההורים.
ומי שדיברה על כלכלית – יכולה להגיד שאבא שלי אברך ואמא מורה בתיכון וב"ה מסתדרים יפה. והיום אחרי 12 חתונות אפילו בלי חובות ועוזרים לכל האברכים במשפחה.
ואמא שלי כל הזמן אומרת שבתקופות שאבא שלי יצא לעבוד (מלמד בחיידר, סופר סת"ם) היה פחות כסף בבית.
ולכל אלה שמדברות על התערבות השכנות – אני היום מברכת את השכנה שלי שעודדה אותי לעצור (זמנית) בלעדיה לא הייתי מעזה אפילו לשאול את הרב והייתי קורסת.
מאמר חשוב מאוד
אך חשוב עוד יותר לזכור שאומנם לאמא יכול להיות תריסר ילדים או יותר,
אבל לילד יש אמא אחת,
והאמא הזאת תשפיע עליו לטוב או למוטב או גם וגם,
ולא כל אמא מסוגלת לתת תשומת לב אישית ודאגה אישית ומסירות אישית לכל אחד משנים עשר ילדיה,
אז בעיני השיקול של הילדים צריך להלקח ג"כ בחשבון….
השיקול הוא לא הילדים האחרים, השיקול הוא מנוחת ושלוות הנפש של האמא והאבא (שמשליכה על הילדים בעקיפין כמובן)
מכירה כל כך הרבה משפחות קטנות בלי שום פניות לילדים, וכל כך הרבה משפחות גדולות עם יחס חם ואוהב, ומקום שבו רואים ומכבדים כל ילד וילד….
בתור אחת שגדלה במשפחה קטנה ממש, ובעלי במשפחה גדולה ממש, יכולה לומר שאני אולי חייתי בתנאים טובים יותר (לא בהרבה, גם בעלי גדל בתנאים טובים מאד), וכלפי חוץ חייתי בצורה מאד נוצצת, אבל בפנים לא הייתה שום פניות או שמחה, ולעומת זאת בעלי גדל ביחס חם ואוהב הרבה יותר משלי.
ומספיק לראות נשים לא דתיות – סליחה על הדוגמה וההכללה הגסה! – צורחות על הילד היחיד כמעט שלהן (אגב, זה בעיקר בגלל שאין סמכות הורית), ולעומת זאת אמא חרדית שלווה עם שיירה לידה –
להבין שהמשוואה פשוט לא נכונה.
מה שכן, חובה לשים לב למצבה הנפשי והפיזי של האמא – זה השיקול המשמעותי והעיקרי, והוא זה שצריך לגרום ללכת לשאלת רב כשיש ספק או התלבטות.
יש גם אמהות שלא מסוגלות גם לעבוד וגם לגדל שלושה או ארבעה ילדים
הקב"ה נותן שלג כצמר, כלים לפי הצרכים וצער גידול בנים לפי מה שנגזר- בלי קשר למספר הילדים
הקב"ה נותן כוחות כשבוחרים בדבר הנכון.
כשיש פה שאלה האם אישה מסוגלת להביא ילד נוסף כשהקודם עדיין תינוק קטן, לא נכון לומר אם אני ילד לעולם ד' יתן לי כח, צריך לדון בהתאם לנתונים העכשוויים, ואם כעת האישה ללא כוחות ומרגישה לא מסוגלת, א"א לומר לה תעשי כך וד' יתן לך כח, בדיוק בשביל זה ד' נתן לאנשים שכל ליצור אמצעי מניעה שונים, (כמובן שאלת רב!) ומי שבוחרת בדרך מסויימת ואומרת אני לא אקח וד' יתן לי כוחות, אז לא בטוח שד' יתן כוחות… בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו…
אם נבחור נכון, ובהתאם למצב המדויק שלנו, ולא פנטזיות.. ונעשה שאלת רב, אז ד' יהיה בעזרינו ויתן לנו כוחות בכל מקום שבו נלך
תודה רבה על המאמר!
כאחת שנמצאת במקום שה' בחר בה שוב להיות שותפה שלו, וזה לא קל
המילים שלך היו כמים קרים על נפש עיפה!
זוגות צעירים נחנקים ביחידה קטנה עם 5 ילדים
בירושליים ובני ברק בלבד!
בנות דודות שלי הצעירות מהצפון והדרום
גרות בדירה ענקית עם משכנתא חצי משלכן ,והחיים שלהם תותים,
איך בת דודה שלי מרכסים אומרת?כל מה שמגיע אליכן (מותג,אופנה חדשה וכו) אצלנו 3 שנים אחרי,ועד אז אנחנו חושבות איך להתמודד עם זה מול הילדים..
רוצה לגור בירושליים ובני ברק? אוקיי,זכותך אבל זאת לא תשובה!
(מבחינת תעסוקה שם יותר יציבות מפה במיוחד בתחום החינוך, בנות דודות שלי עם תקן על השנה הראשונה)
דוגרי,לא מצליחה להבין אתכן
אני ירושלמית ( משפחה גדולה) שחולמת לעבור לצפון כדי להוריד מעלי את עול המשכנתא,
שכל פעם שנוסעת לצפון הקנאה שלי מתעוררת מחדש
זה פלנטה אחרת לגמרי!
לא יכולה,מסיבות שלא תלויות בי,
אבל אתם הצעירים,תנצלו את זה! לכו לנופש שבוע אחד-בחיפה, בנוף הגליל, ברכסים,יכול להות שזה ישנה לכם את החיים לטובה!
תארי לך שלא רק לך יש סיבות לא לעבור לצפון
תעסוקה, אכן יש יותר תקנים בחינוך, אבל כל הנשים הצעירות יכולות לעבוד בחינוך?
אה, ולבנות הדודות שלך יש משכנתא בצפון, יפה, לי – גם בצפון הבנק לא יאשר לי משכנתא, וכמוני עוד הרבה
דירות יש רק למי שמקבל מההורים, זוג צעיר לבדו לא יכול הגיע לזה לבד…
חוץ מבחינוך, אין תעסוקה במקומות האלו.
ולא עוזר משכנתא חצי אם אין מאיפה לשלם אותה.
לא מדויק.
בחיפה יש הרבה מקומות תעסוקה, היא עיר תעשייה ענקית, אולי אפילו יותר מירושלים,
כולל מרכזי הייטק ענקיים, בית חולים גדול וכו' וכו'.
וודאי למקצועות פרא רפואיים יש צורך בכל מקום – בפריפריה יש ביקוש אפילו הרבה יותר מאשר במרכז.
בבאר שבע כנ"ל יש הרבה מקומות תעסוקה, כולל מרכזי הייטק גדולים (הממשלה מעבירה הרבה מרכזי הייטק לדרום), גן טכנולוגי באשקלון וכו' וכו'.
תודה רבה!
בדיוק הבוקר קיבלתי חלישות הדעת מלחשוב לגדל משפחה ברוכה בע"ה ואיך יהיה לי כח…
כמי שמגיעה ממשפחה גדולה אפילו יותר משלך, אסנת, ושחוותה את זה בתור הכיף הכי גדול, ועם הרבה חום ואהבה ופניות מצד ההורים, אני רוצה מאד גם כן לזכות להיות כמו אמא שלי, אבל תכל'ס החיים היום דורשים יותר ומתוך העייפות של הבוקר לא היה לי כוח לחשוב על זה בכלל… תודה לה' שכיוון אותי לטור שלך בדיוק היום ותודה על המילים המחזקות!
אין לי מילים!
קראתי עם דמעות בעיניים
אני עכשיו בדיוק בצומת- רוצה להביא עוד ילד אבל כל כך חוששת…
המילים שלך באו לי בדיוק במקום הנכון (למרות שהמרשם כבר מוכן בכרטיס:)
יקרה, זאת החלטה לא קלה אף פעם. חודש שלם של התחבטויות ודיונים פנימיים זוגיים לאורך הלילה. ואחרי הכל מחליטים אותה בעצת אדם גדול, ואפשר לקבל אויר לנשימה לכמה חדשים – ובסוף- להיות אמא ל11…
אל תרנישי קרבן של מוסכמות חברתיות או קהילתיות לכאן או לכאן – אבל תהיי חזקה בהחלטה שלך, בכל החלטה.
הקב"ה נותן כח, ושמחה, ומלווה אותך. אל תפחדי. אם את רוצה את זה- לכי לקבל ברכה מאדם גדול שתפיג את חששותייך. מי יכול עלייך? את האמא היהודיה שמקימה את הדור הבא. נקודה.
אני אמא לשבע (הגדולה בת עשר) ועדייין בלי דירה.
יכולה לכתוב ספר ניסים ונפלאות שבאו עלינו עם כל ילד.
עם כל ילד שנולד ראינו ברכה! או שמצאתי עבודה חדשה ושווה יותר, או שקיבלתי העלאה רצינית, או שבעלי עבר לכולל עם מילגה גבוהה יותר וכו'.
ד' הוא זן ומפרנס לכל!!! ומי שנותן חיים ונשמות הוא זה שגם ידאג להם, הוא אבא שלהם!
(כמובן שמי שמרגישה שאין לה יכולת נפשית, זה ענין שונה)
גם הרבנית נוישטאט כתבה בספרה
שכאשר באים לבעלה לבקש אישור למניעה ( הוא מו"צ בנווה יעקב)
הוא קורא לבעל
ואומר לו שהוא נותן לו אישור בתנאי שבשנה הזאת
אשתו דואגת לעצמה כדי שתוכל להביא עוד ילד!
כל אמא שמרגישה שכבר אין לה כח
תשאלי את עצמך ,מתי בשבוע האחרון הטענת את עצמך?
ויש לי שכנה ,אשת אברך תלמיד חכם של ממש,שמוסר נפשו על הלימוד
שמתי שהיא מרגישה שכבר נגמר לה הבטריה
היא משאירה את בעלה בבית והולכת!!!!! לא משתגעת בלחפש ביביסיטר, לא דואגת מה עם הילדים וכו
תגידו ,מבטלת תורה? שום דבר, רק בזכות זה הוא יכול להמשיך ללמוד!
ולגבי מקומות תעסוקה בצפון-יש הרבה תעסוקה, בדיוק כמו בירושליים ובני ברק,והמשכורות שם הרבה יותר גבוהות,כי אין שם עשרות קופצות על כל משרה,דברתי על חינוך-כי זה מה שבנות דודות שלי בחרו,אחת מהן דרך אגב מורה לתרפיה במוזיקה במסלול בסמינר,והיא עוד לא בת 30 ( היא אחראית על החלק המוזיקלי,פה בירושליים היא רק יכולה לחלום על משרה כזאת)
ולגבי דירה-כן נכון,ההורים דאגו, שחיים בצפון ואין עול של משכנתא, אפשר לחסוך לילדים!
אבל זה לא קשור,על דירה שגיסות שלי משלמות משכנתא של 6 אלף ש"ח ( 3 וחצי חדרים) בצפון תשלמי גג 2000 ש"ח!
ואם יש לך אפשרות, תחפשי בצפון דירה עם גג, ותקני עם משקיע וכל הרווחים ממה שתבני על הגג ילכו אליו ,ככה הבנק יתן לך משכנתא,
יש הרבה אנשים שמחפשים לקנות דירה בצפון,רק שהם לא רוצים להתעסק עם זה יותר מדי,אפשרות כזו תקרוץלהם
ואוו!!! המשפט של הרב נוישטאט פתח לי את המבט. ההריון שלי היה נוראי, והרגשתי שאני לא, לא, לא מסוגלת לעוד הריון. רוצה לחיות. רוצה להרגיש בן אדם. ולאורך כל התקופה עד ההריון הבא, כל פעם שבכיתי לבעלי שאני רוצה לרצות הריון, הוא לא הבין – הרגע ילדת, חכי, הזמן יעשה את שלו… את עוד תרצי… אבל אני רציתי להרגיש שאני בתהליך לקראת רצון. שאני מתקדמת לשם. עכשיו דייקת לי את המילים הנכונות – שאני מכינה לי כח להיות אמא. תודה!
ואגב כמו שמישהי כתבה, ההריון הבא הגיע כי אם הקב"ה רוצה להוריד נשמה לעולם שום דבר לא יעזור, מפתח החיים בידיו… זו הייתה הפתעה, למרבה הפלא לא רק מפחידה (מאד!!!) אלא גם משמחת. היום אני מודה לה' ורק רוצה עוד, ובעיקר מתפללת שיהיה בקלות.
פעם חלמתי על משפחה גדולה, 10 או 12 לפחות
רציתי בית שמח מלא באושר
וב"ה ילדתי ילדה ראשונה מתוקה במיוחד
ואז הופיע אורח לא קרוא.
קוראים לו דיכאון אחרי לידה
לא יכולתי לשמוח במתנה שלי
ונאלצתי (היי חמותי, את שומעת? נאלצתי! לא רציתי את זה בכלל!) לקחת מניעה במשך שנתיים וחצי.
ואז נכנסתי שוב וזה נפל.
ואז נהיו בעיות אחרות (לא בגלל המניעה… הרופאה לא הבינה איך בכלל יש לי ילדה…)
ועברתי ניתוח, ונכנסתי שוב וזה נפל שוב.
ואגב מניעה- אין מניעה שמונעת ב100% אולי את יודעת למה??
כי כשהקב"ה רוצה לתת לך נשמה זה לא יעזור מניעה או הנקה…
קראתי לכדורים האלו "כדורי הרגעה" כי מבחינתי זה היה התפקיד שלהם
הילדה שלי בת 5.
היא לא בת יחידה.
יש לי עוד ילדים בעולם שכולו טוב.
הגידול שלהם פשוט, הזיכרון שלהם כואב.
את בחרת?
את יכולה להגיד שבחרת???
אני לא בחרתי.
מישהו בחר נתיב מדויק בשבילי
ואני הולכת בו בקצב שלי.
אני רק רוצה שתשאירו אותי בשקט.
תפסיקו להציץ, לחטט ולפצוע
זה לא ענינו של אף אחד כמה ילדים יש לי
או למה אני "בחרתי" לקחת מניעה
זכותי.
זה הגוף שלי.
זה המשפחה שלי.
ואם אני צריכה להתייעץ עם מישהו זה יהיה עם רב ולא איתך…
וגם אם את חמות/ אמא/ אחות/ חברה וכד'
זה לא מאפשר לך לשפוט אותי ואת מעשיי
את יכולה להתפלל, את יכולה להיות, את לא יכולה להחליט!
אז למה את מצטדקת??? למה??? למה צריך את כל התשובות האלו??? לא צריך וזה לא העסק של אף אחד! וודאי לא של חמותך. ודאי לא של השכנה והחברה.
אבל זה נשמע כאילו את מצטדקת גם בפני עצמך וזה עצוב לי ממש. ממש.
מברכת אותך מכל הלב שאם זה מה שאת רוצה וזה מה שטוב לך – תגשימי את החלום של האימהות במהרה.
ונשקי את הנסיכה הזאת עבורנו – היא מתנה ענקית שקיבלת כי את ראויה לה. ולא הפסקת להיות ראויה. את ראויה ונכונה וחלק מעם האמהות בדיוק כמו כולן.
ואם יש לך הנהגה מיוחדת שה' מתנה איתך – זאת אומרת שאת בת יותר מיוחדת וקרובה שלו.
זה לא נסיון לנחם אותך במילים ריקות, זה באמת כך.
קחי מהמילים שלי מה שאת רוצה ומה שלא תזרקי, ותדעי שמישהי ביקשה בשבילך ישועה וכח ממש הרגע.
המון כח!
פשוט תודה! מקוה שאת קוראת את התגובות.
הגעת שליחה משמים. חיפשתי את המאמר הזה הרבה, המון…!
חיזקת אותי כל כך.
בכיתי מהמילה הראשונה.
מעכשיו תהיי שותפה רביעית בכל ילד…..
היססתי המון אם להשאיר את התגובה, הפוסט כבר רווי… ובכ"ז כן מרגישה צורך,
דיברתן כאן בעיקר על פרנסה, כסף, קריירה, מקום [או חוסר מקום…] ואף אחת לא נגעה בלוז,
טוב, אז אני אוהבת את ילדי אהבת נפש ב"ה, הם מקסימים, ויפים ומוכשרים, שובבים גדולים ומלאי מרץ…
ב"ה לא חוויתי המתנה ארוכה, וכמעט תמיד זה בא עוד לפני שהספקתי בכלל לרצות או לבקש,
רק מה –
סבלתי מאד מאד מאד, אני גרה רחוק מההורים, [מי עדיין באשליה שהמחיה זולה יותר בפריפריה?] סבלתי מבחילות נוראיות, מהקאות, ומעוד כמה מרעין בישין, ואני לא הטיפוס שישחרר את ילדי לנפשם כי אני בהריון, קרעתי את עצמי בכל יום מחדש, סתמתי את האף ובישלתי להם ארוחה, [להם. אני לא יכלתי לאכול] בשארית כוחותי השתדלתי שתהיה כביסה נקיה, והשתדלתי גם לשחרר חיוך לבעל מידי פעם,
ואני כן חושבת שקודם כל אישה היא רעיה והיא אמא, ז"א אין לי אפשרות להפיל את עול גידול ילדי על הילדים ה'גדולים' או על השכנות , סיפרה לי חברה צדיקה ששכנה שלה חייבת שמירה ממש משלב מוקדם, והיא מחלקת את הילדים לזמן של קרוב לתשעה חודשים!!!!! האם השכנה הלביאה הזו התיעצה לפני שהחליטה להכנס לזה עוד פעם? האם בקשה רשות מכל האימהות שהולכות עכשיו להתמודד עם ילדים חמודים נוספים שמעורערים לגמרי כי אמא לא מרגישה טוב??
[חשוב לציין שהגברת יודעת על ענין השמירה וזה לא בא בהפתעה]
אז כן, לפעמים יש נשים שהיו מסוגלות להביא 'רק' 5-6 ילדים, אתן יודעות כמה הן צדיקות? ראוי להוריד בפניהן את הכתר!! נכון, יש גם כאלה בעלות שיקולים צרים של נוחות, אבל אני לא חושבת שזה הוגן לגרוף, ולהציב אותנו בתחרות מטופשת, לאישה מותר לנשום, לחיות, להנות קצת מהנחת לפני המרתון הבא.
לא תמיד הכל בא משיקולי רחוב ושות', ואפשר אפילו להביא הרבה ילדים עם מרווח נשימה, לא מחייב תמיד לקרוס,
מה היית רוצה
ששכנות שלה יעזרו לה בגלל שהיא חולת סרטן ל"ע?
עם ישראל אמון על מצוות חסד
ותודה לאלוקים שאנחנו יכולות להושיט יד ולעזור בזמנים של שמחות ולא בזמנים של צרות..
ושתמיד יהיה רק בשמחות,
בל נשכח שלא כל אשה יכולה לקחת מניעה
במיוחד נשים שסובלות מקרישות יתר שזה סכנת נפשות בשבילן
ובד"כ נשים שנמצאות בשמירה יש להן את הבעיה הזאת…
גם לי שי שכנה שכל ילד שלה נולד אחרי שמירה ארוכה
וכולנו היהינו שותפות לעזרה
אבל היום שאנחנו רואות איזה תלמידי חכמים היא הצמיחה
אנחנו גאות בשותפות!
ולא נראה לי שאשה בשמירה מביאה ילד כל שנה
והפרש של שנתיים זה נורמלי וסביר,
כל אשה בטבע שלה רוצה משפחה גדולה
ולא משנה מה המחיר שהיא תשלם!
ודרך אגב אנחנו לא בתחרות
השיח כאן הוא על התגובות לאמהות בעלות משפחה ברוכה
כאילו היא פחות משקיעה,והילדים שלה פחות מקבלים תשומת לב וכו..
אשה אמורה לגדל את הילדים שלה, לא השכנות. זה שהיא רוצה הרבה ילדים לא אומר שזה הדבר הנכון.
ויש עוד פתרונות חוץ מהורמונלי…
אם השכנות מסכימות מה אכפת לך????
לא מתאים לך ,תגידי במפורש לא מתאים לי וזהו!
ולגבי ההורמונלי זה לא הענין…
יש כאלה שאסור להן גם לא הורמונלי,
לי היה גדול שחששו שהוא סרטני וחיבו אותי לקחת עד שיגיעו התוצאות
אבל הרופא סרב לתת לי בכל תוקף משום סוג שהוא!
טען שהשבץ מוחי או הדום לב יותר מסוכן מהחשש!
תודה לה' שהוא לא הסכים,
אם הייתי לוקחת הייתי מפסידה את הבובה העשירית שלי,
מה היו התוצאות?לא הלכתי לבדוק אפילו!
ממילא הם אפילו לא התקשרו…
מגיבה על המשפט הזה (בסוף התגובה שלך –
"השיח כאן הוא על התגובות לאמהות בעלות משפחה ברוכה
כאילו היא פחות משקיעה,והילדים שלה פחות מקבלים תשומת לב וכו.."
בדיוק בתשובה שלך את מסבירה למה אשה שיש לה הרבה ילדים ועוברת הריונות לא קלים, לא מצליחה לתת לילדים שלה אמא
עם כל הכבוד לשכנות שמנסות לתת לו קצת הרגשה טובה…
אז בבקשה, מספיק לטמון את הראש בחול ולהגיד ד' יעשה מה שטוב, באנו לעולם כדי לפעול מתוך מחשבה ולא לכדי לזרום עם המציאות בלי מחשבה ושכל. וכמובן שתמיד ההכרעה הסופית תהיה דעת תורה.
נכון שרבות מאוד הגיבו, (רק מראה כמה הנושא רגיש ונוגע לכולנו)
אבל מרגישה שאני חייבת להוסיף גם את שלי,
ראשית תודה גדולה על המאמר, כל מילה פשוט פנינה! למרות ששמעתי הרבה בנושא הצלחת לחדש לי ולרגש אותי מאוד! מילים שכל אשה צריכה לקרוא ולדעת.
כמו שרבות כבר כתבו, צריך לזכור שזו שאלה הלכתית וצריך לשאול דעת תודה לפני שלוקחים החלטה, ברור שאשה צריכה להיות קשובה לעצמה, לגוף שלה וליכולות שלה, שמשתנות מאשה לרעותה.
אבל מה שרציתי להדגיש, שעם כל הקושי בגידול משפחה ברוכה (והקושי באמת גדול) מדובר בקושי שמתפרס בדר"כ על כ-20 שנים, כמובן שיש קשיים שנמשכים יותר אבל עיקר העומס הטכני נע פחות או יותר בכיוון הזה, אבל הנחת וההנאה ממשפחה גדולה נמשכים כל החיים, משפחה זה כח ותמיכה, משפחה זאת עוצמה שאין לה תחליף!! ועוד נקודה שנשים צעירות פחות מודעות לה לדעתי, זה שלא יולדים לעולם, טווח השנים שבהן אשה יולדת הוא יחסית מצומצם, מעל גיל 35 רמת הסיכון לסיבוכים הולכת וגדלה והכוחות של אשה הולכים וקטנים, וכל מי שהתנסתה בלידה בגיל מבוגר תסכים איתי שההריון והלידה היו קשים בהרבה.
לפני שאתן לוקחות החלטה נמהרת, תחשבו שוב, אף אחד לא מבטיח לכן שברגע שכן תרצו הכל ילך בקלות, השנים לא עוצרות והסיכויים הולכים וקטנים.
שוב, המון תודות על הדברים זה מאמר שאני מתכוונת להדפיס ולשמור לעצמי!
באיחולי גידול קל והרבה נחת לכולנו
אגב לא לכל אחד מתאים לגור בצפון / דרום וזה לא כזה נכון תעברו להגיד שבפריפריה החיים תותים
כמי שגרה באחת מהפריפריות הללו
וחזרה לאזור המרכז
(ולא לא בגלל עבודה ששמה דווקא הרבה יותר מוצלחת ושווה מהמרכז !)
יכולה להעיד שכלכלית לא היינו יותר עשירים שם וסגרנו חודש בדוחק לא פחות ממרכז וזאת נוסף על קושי הריחוק וקשיים נוספים
אז זה לא פתרון לעבור לשם ולחיות בשלווה בלי לעבוד
(סליחה אם זה לא ממש קשור לפרום רק זה פשוט קפץ לי והייתי חייבת להגיב )
כמו כן אין אפשרות לזלזל בפרו ורבו
ואין אפשרות לזלזל בכוחות של כל אישה ומצבה ולעשות כל פעם שקלול של הכל יחד ואז כמובן לשמוע דעת תורה
(בעל שחווה משבר / ילד מיוחד / עזרה או שאין כזו ….)
קודם כל תלוי באיזו פריפריה גרת
יש הבדל גדול מאד בין הצפון לדרום
ובכל אזור תלוי בעיר! כמו למשל ההבדל הגדול בין נתניה לחריש..
הכל תלוי האם היה שם מישהו שדאג לפתוח וביסוס המקום,
וברור שיש קשיים
אבל בכל מה שקשור לעול של משכנתא ודירה נורמלית
הפריפריה עדיפה ובמיוחד אם יש שם משפחה כמו בני דודים למשל..
ומי שכתבה שאמא למשפחה ברוכת ילדים ועם הרינות לא קלים לא מצליחה לתת לילדים שלה אמא,השאלה היא מה הגדרה לתת אמא,( אמא זה לא על תקן, מבשלת אופה ומנקה,זה שגעון של הישראליות עובדה היא שלאמריקאיות יש עוזרת צמודה ועדיין הן אמהות במלוא מובן המילה,אמא זה הוויה, הדמות שחושבת עלי,שנותנת לי בטחון כי אכפת לה ממני,וכו ,יש אמהות עם הפרעת קשב שנותנות לילדים שלהן את כל הנשמה אפילו שהכל בלגן ויש אמהות מתוקתקות והכל דופק אבל הילדים לא מקבלים ממנה מאומה מבחינה רגשית.. וצודקת מי שכתבה שהריון זה רק 20 שנה ויום אחד זה נגמר,אני מסתכלת על החיים של חמי וחמותי שחתנו כבר את כל ילדיהם ,כמה ריק להם ,מלחיץ אותי כל פעם מחדש שלי גם לי זה יקרה יום אחד,ואל תגידו אני יטפל בנכדים ויעזור לכלותי ויתנדב ויגשים את כל החלומות,כי אי אפשר לדעת כמה כח יהיה לך אז,וחוץ מזה זה לא נכון להגיד שהרינות בגיל 40 זה יותר קשה כי אצלי זה בדיוק הפוך 3 ההרינות האחרונים שלי היו ללא תופעות לוואי כלל ,עם אפס סיבוכים,פשוט ענין של סימתי את התיקון כנראה…
איזה מרתק!
אשריכן!
רק תשמנה לב שכולן פה רוצות להיות טובות יותר ולעשות את הכי טוב בין בכמות בין באיכות.
זה מרגש כ"כ
1. רוצה לשתף דווקא ממקום שאני צריכה לקחת מניעה כל פעם
ואני שומעת נשים סביבי מספרות על XY ילדים בגאוה סמויה (כאילו זה בשלוף)
וקצת נפלה רוחי איפה אני ואיפה הן…
בעלי הדגיש לי
שאשה צריכה להביא ילדים כדי לעשות רצון ה' ולא בשביל הכבוד שלה!
זה לא תחרות!
בשביל זה יש דעת תורה וחשוב מאוד לספר לרב על הרבה נתונים מסביב…
2. לא דומה משפחה עם ילדים רגועים ונוחים למשפחה עם ילדים סוערים/היפר וכד'
3. בסוף בסוף גם הרצון להביא עוד ילדים הוא רק מה'
וזו הרגשה נפלאה כ"כ (שאמנם זכיתי להרגיש רק אחרי לידה X)
אבל כדאי להתפלל על זה.
4. הנחית הורים טובה עוזרת מאוד ונותנת המון כח!!
לא יודעת איך הסתדרתי לפני כן
הרבה נחת לכולן!
עדיין לא הבנתי מה הקשר בין לקחת מניעה לתקופה
לבין חוסר רצון במשפחה גדולה…
תעשו חשבון פשוט, בשביל שיהיו עשר ואפילו 12 ילדים מגיל 20-40
לא צריך ללדת כל עשרה חודשים
ויש נשים שזה מה שקורה להם ללא מניעה (ועם הנקה מלאה!!)
וכמו שכתבו כאן עשרות, זו שאלה לרב!!!
אנחנו באופן אישי קיבלנו תשובה, שהריון זה דבר שחייב לבא עם תשוקה
והרבה פעמים א"א לעשות את זה בתוך הטראומה מהלידה עדיין…
בקיצור… בלי לשפוט, לשום כיוון
וב"ה התורה שלנו היא תורת חיים, וכך גם דעת תורה
ואף אחת לא תפסיד בחיים (!!!) אם היא עשתה מה שעשתה בגלל שזה מה שהורו לה לעשות
לשום כיוון
נכון. נכון שזה פוסט שמעודד ילודה, ובא לסתור את הדברים שאני הולכת לכתוב.
אבל אני עדיין כותבת, כי איך רק אחת פה כתבה על העניין הזה?
מלכתחילה, דרך הטבע, אישה אמורה להביא ילדים פעם בשנתיים וחצי- שלוש!
בעבר נשים הניקו שנתיים! בלי חוכמות!
אז נכון. היום רב הנשים לא מצליחות להניק שנתיים. זה בסדר.
אבל כן, זה נורמאלי לקחת הפסקה! כמעט חייב!
כשהגדול שלי היה בן 3 חודשים, נכנסתי שוב להריון.
הייתי אמא שלו ארבעה חודשים. זהו. (הריון שני מזוויע)
כשהוא היה בן 11 חודש-
הצטרף אח חמוד וצרחן למשפחה.
הגדול שלי (שגם היה פג, ועוד יותר היה צריך אמא)
הפסיד את אמא שלו בשנתיים הראשונות, שהן הכי קריטיות לחיים.
והקטן?
הנקתי אותו כמעט שנתיים.
חברות, אני רואה. אי אפשר להתעלם מההבדלים המטורפים בין שתיהם.
אבל עזבו, בואו נדבר על ההבדל שבי. כמה כח וסבלנות הראשון שלי קיבל
וכמה השני.
איך אני לא תפקדתי, לא הייתי אישה, איך היה נראה הבית, איך הרגישה הזוגיות.
ועכשיו?
בסך הכל שנתיים "נקיות מהריון", והילדים פורחים, הזוגיות נורמאלית, הבית מתפקד.
אז כן. אישה אמורה להתאושש מלידה שנתיים.
ותינוק אמור לקבל אמא פנויה מאה אחוז בשנתיים הראשונות לחייו. כן!
מגיע לו. תני לו את זה. הוא בחיים לא יהיה שוב תינוק. ולא יוכל לעולם, לעולם, לקבל את מה שאמא שלו נתנה לו בשנתיים הראשונות, כשרק הוא היה שלה.
סתם הוא ככה תלוי וחייב מבוגר כל הזמן, בשנתיים האלה? בטעות העולם נברא ככה?
אז כן.
ואם ההנקה לא מגנה עליה, או שהיא לא מניקה, כדאי שהיא תעשה משהו בעניין. חשוב.
כמובן שהריון שיבוא אחרי התאוששות יהיה בריא יותר לעובר וקל יותר לאישה, שתתחיל אותו עם כח.
ממליצה לכל אחת ללמוד קצת על הנקה, ילודה, משמעות של אמא לתינוק, לפני שהיא ממשיכה בטרפת הריונות בלי לעצור.
(אני מאוד מאוד נהנית מהתכנים של אמהות זאת שליחות, ויש עוד טובות)
איזה יופי שאת מתכננת את העולם : )
בהצלחה!
אני רק אומר שהלידה הכי טובה שלי הייתה אחרי הפסקה סבירה (בלי מניעה)
והלידה הכי טראומתית, וההתאוששות הכי קשה הייתה אחרי הפסקה שכללה מניעה (בגלל סיבה ספציפית של כאבים)
דבר נוסף –
נשים כמוך בטוחות שמפתח הלידה בידיים שלהן, והן יכולות לנהל אותו כרצונן,
חמודה, כמו שכתבה פה כבר מישהי, שנות הפריון טסות במהירות שיא, ומגיל 35 רמת הסיבוכים עולה, וגם הקושי בגידול ילדים.
ויכולה לשתף את עצמי שאני היום בת 36, עם חמישה ילדים, ומתחננת לקב"ה לעוד, ובינתיים הוא החליט שלא…
לקחתי מניעה שלוש פעמים – פעם אחת בגלל סיבה גופנית (הרופאים הורו לי, זה היה חובה), עוד פעם בגלל כאבים, ועוד פעם בגלל לידה טראומתית מאד.
אז כן – עשיתי מה שאני חייבת, אין לי חרטה,
אבל אני כן יודעת שאם הייתי קולטת כמה מהר שנות הפריון הטובות עוברות – הייתי מתפללת ובוכה על זה יותר.
ואחרי הכל – חבל על כל הדיבורים –
אם שאלת רב (בטוחה שאם את אחת שכותבת פה שאלת רב) והרב הורה לך שנכון לנהוג כך, אז מצוין.
שה' יעזור ותמיד יהיה לך כח והרבה אמא לתת לילדים שלך! אמן!
מזדהה עם התגובות של שתיכן…
נראה לי כי אחת משקפת את הראיה הרגשית האופינית לנו כ"כ האמהות
והשניה את הראיה השכלית….
אני תמיד קרועה בין 2 הרגשות האלו – מצד אחד רוצה לקחת את הזמן ולהעניק לתינוק התורן את המיטב (מבחינת הנקה וכמובן פניות) ומנגד יודעת כי הזמן הולך ואוזל…
אשמח לשמוע מכן עיצות איך לעשות סדר בענין…
תודה על המאמר המיוחד ועל התגובות המרתקות!
וואו. נראה לי הנושא כבר נחרש עמוקות..
אני לא יודעת לאיזה עבר את מתכוונת כשאת אומרת ש"בעבר נשים הניקו שנתיים! בלי חוכמות!" אבל לא נראה לי שאמא שלי (אזור ה-70) הניקה אפילו ילד אחד אחרי שחזרה לעבודה.. (12 שבועות?) בכלל כל ענין השאיבות והשריטה להנקה בכל מחיר היה פחות מפותח (וכן, כנראה ש"אמהות זו שליחות" עדיין לא נולדה..) ומהידוע לי היא לא היתה חריגה בכלל.
לעצם נסיוני האישי- הבן שלי, חודש לפני גיל שנתיים(!) כבר היה אח גאה לשני אחים נוספים בחסד השם ורחמיו עלינו (כמעט שנה ו0 למתעניינות) והלוואי על כל ילדי ישראל השכל, העולם הרגשי המפותח והנחת ממנו ב"ה עד מאה ועשרים.
מסקנה? אין.
אין לנו שליטה על חיינו, בטח לא על חיי ילדינו. אל לנו לרוץ למסקנות על ההבדלים בין ילדים לפי מה התנאים שהם קיבלו. אולי בגלל שאלו הנתונים שהוא היה צריך לקבל להתפתחותו- אלו התנאים שהוכנו עבורו? את באמת חושבת שאת כאמא אמורה לשאת את זה על הכתפיים שלך כאשמה? (כלומר אין לך מספיק נקיפות מצפון אחרות? יש לי כמה למכירה..) זה המסלול האלוקי שלו. בואו נחזור לעולם התמים שלנו ולא נחשב חשבונות רבים.
אה, וגם לקחתי מניעה בחיים יותר מפעם, כשהיה צריך. אני לא כופרת במושג או בצורך, רק שגם אקמול אני לוקחת כשצריך ולא כויטמין לחיזוק כללי שאם לא יועיל לא יזיק. כמו כל מעשה בחיים- זה דורש מחשבה ואחריות (שלא לדבר על דעת תורה).
באיחולי הרבה נחת וכח ואושר למי שבוחרת בטרפת המתוקה הזו.
הזדעזעתי לקרוא איך הגדרת את זה כטרפת הריונות!!!
אם לא מתאים לך, תשאלי תתיעצי ותחליטי מה נכון עבורך
אבל הזלזול הזה ממש נורא!
אלוקים ברא את העולם שאשה יולדת היא שנתיים אח"כ נקייה (גם בלי הנקה!!)
אבל הוא גם שינה בדורינו את הטבע,
וגם גרם שהרבה מאוד נשים לא תצלחנה לההניק לאורך זמן
(ובמאמר מוסגר – הצלחתי להניק ילדה אחת בלבד עד גיל שנה, ואז הרופא דרש ממני להפסיק – כי זה מזיק לילדה!!)
וכנראה שזה רצון ד' שנשים תלדנה יותר בצפיפות
כתוב שאים בן דוד בא עד שיגמרו כל הנשמות,
ואיך הן נגמרות – ע"י הלידות שלנו!!
אז אולי אנחנו מוסיפות סבל לעצמינו ולילדים כשאנחנו מעכבות את הישועה ע"י המניעה??
כן? לא? לא יודעת, אנחנו לא צריכות להתערב לקב"ה בניהול העולם, לא בזה וגם לא בהחלטה שילד צריך יותר אמא ולכן כדאי?! למנוע מאח שלו להגיע לעולם..
תבינו שהנושא הזה של מניעה הוא חמור מאוד!!! וממש לא פשוט כל הדיבורים לעודד מניעה, זה דבר שנתון רק להחלטת רב!! ב6 עיניים ולא דיון לפטפטת ורגשות נשים.
הפוסט הזה כבר רווי , אבל הנושא הזה אצלי סוער….
איזה דיון של נשים עשירות, יותר ילדים… פחות ילדים…. איזה כיף לכן שיש לכן את האפשרות לדון על זה..
אני לא באה לדון את המיליונריות, שאומרות לעושר לא, כי אני מתארת לעצמי שזה באמת לא תמיד קל,
אבל ידעתן פעם להודות על כך שיש לכן אפשרות ללכת לרב ולבקש הפסקה לתקופה מסויימת?( כאילו שזה בידיים שלנו…)
ולהעריך את האמהות שרוצות הרבה וזה בא להן בקלות??? בלי טיפולים מורכבים?? בלי שמירות ארוכות????? תגידו פשוט תודה!!!!!!!!!!!
ב"ה אני אמא למתנות יקרות שנולדו אחרי שנות ציפיה ארוכות, וחולמת על משפחה גדולה
תלמדו קצת היסטוריה..
ההפרש של פעם בכלל לא היה בגלל הנקה
כי המושג הנקה בקושי היה קים ( סבתא של בעלי היתה מינקת לנשיםש לא יכלו והיה הרבה…כן בדיוק כמו מינקת רבקה…)
פעם היה רעב וצנע,בקושי היה חלב,
ואם היו צריכים לתת אוכל לתינוק הרתיחו חלב ודיסה!
ההפרשים היו בגלל:
1.בעבר רב הבעלים היו סוחרים ורוכלים ,ומסתובבים בכל ארופה למכור את מרכולתם, ויכלו להעלם מהבית למשך שנה או שנתיים מבלי לחזור כמעט
2.תאמינו או לא,אצל עדות אשכנז האשה היתה יותר גדולה מהבעל לפחות ב10 שנים,כדי שהוא יוכל לשאת אשה שניה אחרי שאשתו בזיווג ראשון תלך לעולמה והוא יוכל ולהביא עוד ילדים ..( אמיתי! אמיתי!),כך שאם היא היתה בת 30, ( בד"כ זה היה הגיל) הפריון היה נמוך הרבה יותר מאשה צעירה, היו מקומות שהבחור היה בן 15 והבחורה בת 25,אבל היה יותר בגיל מבוגר בשונה מעדות המזרח שזה היה הפוך ובאמת היה להם משפחות גדולות ממש,
ושאת אומרת דרך הטבע להניק שתיים שלוש-יש לזה מקור מהתורה? איפה זה כתוב?
גם על תאומים ושלישיות אומרים שזה לאד רך הטבע ,ועובדה יש זוגות עם תאומים או שלישיה שנה חרי החתונה,איך זה?
כי הענין של ילדים זה לא טבע ולא פלסטיק שנוצר בפס יצור! זה נשמות שצריכות לעבור תיקון והם בוחרים את ההורים שלהם!
וגם אם ככה אז איך זה שלמרן הרב אלישיב ,מרן הרב עובדיה זצ"ל ועוד גדולי דור, יש ילדים אחד אחרי השני?
( ואצל הרב מרדכי אליהו זצ"ל הרבנית צביה מספרת שהיא היתה בשמירה כמעט שנה אחרי שנה והרב עם כל התמדתו היה מטפל בילדים)
נראה שיש היסטוריה רחוקה יותר מסבתא של סבתא שלך.
נראה שבדרך כלל הניקו את התינוקות לפחות עד גיל שנתיים וכפי שנאמר בברייתא (כתובות נט, ב) "יונק תינוק והולך עד כ"ד חודש". גמילה מוקדמת הייתה נחשבת כמסוכנת לתינוק, וחז"ל התירו להימנע מכניסה להריון כדי למנוע סכנה כזאת, וכפי שמופיע ביבמות: "שלוש נשים משתמשות במוך – קטנה, מעוברת ומניקה… מניקה שמא תגמול בנה וימות" (יבמות יב, ב).
ציטוט מהמכלול.
ומה היה עם כל אלה שהשתמשו בשירותיה של מינקת? כן ילדו יותר?
פעם בזמן הגמרא זה היה מסוכן לתינוק
היום השתנו הגופים
ועובדה יש תינוקות שלא יונקים בכלל
ונשארים בריאים ושלמים…
ולהניק עד גיל שנתיים זה שריטה של יועצות הנקה
ידעת שבחלב אחרי גיל שנה אין כמעט כלום מבחינת ויטמינים ומינרלים וכל מה שילד צריך?
כמה א כבר אוכלת ונחה שהילד בגיל שנתיים?אז איך בדיוק יש לך חלב בריא?
( למרות שאי אפשר לדעת עד כמה זה ישפיע בעתיד ויש מחלות שלא מופיעות אצל תינוקות שינקו שנה שלמה כמו סכרת נעורים למשל)
ולמי ששאלה האם בגלל שהיתה מינקת היו משפחות יותר גדולות ?כן בהחלט,היו משפחות של 14 ו15,( בדור של העליה ממרוקו ,תימן,וכל מדינות המזרח) סבתא רבא של בעלי,ילדה 24 ילדים אבל נשארו 12 בחיים,12 נפטרו קטנים והיא חיה עד גיל 108,בעלי זכה להכיר אותה בחיים אפילו שסבא שלו היה הילד ה24…וכמות הצאצאים שיש לה זה משהו שאי אפשר לספור בכללל…
ולגבי מה שאומרים " עד שיכלו כל נשמות שבגוף" הפרוש האמיתי של זה עד שיכלו כל הנשמות ממקום שנקרא בעולם העליון גוף,המקום של הנשמות הגבוהות ,אנחנו לא נגמור ללדת לעולם,הרי כתוב שבזמן הגאולה "עתידה אשה שתלד בכל יום" ככה פשוט..
קחי בחשבון, אושרת,
שכשאת כותבת- זאת שריטה של יועצות הנקה-
את מחלישה אמהות שמתעקשות להעניק לילד שלהן את המתנה היקרה בעולם.
חבל.
כדאי לדעת קצת יותר, גם מי שלא הצליחה להניק,
כדי להבין מה נותנת הנקה לתינוק,
ולפחות לא להוריד לנשים אחרות, שמתעקשות לתת לתינוק שלהן
מאה אחוז אמא, טבעי, לא תעשייתי, ולא רחוק.
(אגב צרת הדור של היום, שמשתלטת על כל סעיפי החיים בכל תחום)
פשוט לתת לתינוק את ההזנה הפשוטה שברא הקב"ה בטבע.
מעניין מה שאת אומרת לגבי גיל הנישואין, חידשת לי.
עכשיו אני מבינה למה יותר נפוץ משפחות גדולות בעדות המזרח מאשר בעדות אשכנז (בדור הקודם).
תמיד קישרתי את זה לשואה.
אבל באמת בעדות המזרח נשים היו מתחתנות צעירות מאד (16 בסטנדרט, אפילו פחות).
מה שכן, יש עוד נקודה שלא ציינת- היתה תמותת ילדים גדולה, סבתא שלי (90) שיכלה 2 מתוך 10.
אמא שלה שיכלה 6 מתוך 13.
וזה היה לגמרי נפוץ למרבה הצער- תמותת תינוקות במהלך הלידה או בשנה הראשונה לחייהם עקב מחלות ויראליות/ דלקות ריאות שלא יכלו לטפל כמו היום.
יש עוד הרבה סיבות לילודה של פעם
ביניהן
תת תזונה
בעיות בהטהרות
הפלות מרובות
בעיות פוריות שהיום מוגדרות כ'פשוטות'
ועוד ועוד
לסבים שלי יש 0-2 אחים לכל אחד..
לא קשור עדות המזרח ואשכנז
למשפחות הירושלמיות של פעם היו יותר מ10 ילדים