"בא לי לצרוח לעולם…" התגובות שלכן השבוע –

התגובה של טובה על המלך במטבח

"ריגשת וחיזקת מאד מאד!
בתור חרדית מלידה, יש לי הרבה פעמים תחושת נחיתות מובנית מול האנשים האמיצים והנפלאים שעשו בעצמם, מתוך בחירה והקרבה עצמית בלתי נתפסת, את הדרך אל התורה ואל האור.
לפעמים יש לי הרגשה של 'מה כבר שווים הניסיונות הקטנים שלי?' ו'לפי החינוך והידיעות שקיבלתי, אני צריכה לעשות הרבה יותר!'
המילים שלך, דווקא מתוך המסלול האישי שלך בחיים, נתנו לי חיזוק ועידוד עצום!
יישר כוחך!"

התגובה של שיר על קבלה לחודש אלול

"גם אני ככה 😐

בשנים שכן הצלחתי להתקדם בנושא –

כשהחלטתי שעל דמות מסוימת (לא הכי קשה ולא הכי קלה, מישהי שמדברת עליה מידי פעם) אני לא מדברת לשה"ר ויהי מה!!

זה היה קשה אבל הצלחה מתוקה.

גם כשלמדתי – לא את ההלכות אלא את המוסר של הח"ח (מופיע בספרים העבים ולא בנצור לשונך נראה לי) זעזע אותי ושמר עלי יותר

אבל קשה לי עם ההתמדה.. בעיה"

התגובה של אחת על עוגת שוקולד חלומית

"הכנתי ויצא מושלם מושלם
הקפאתי לחגים חצי
איזה כיף!"

התגובה של מאובחנת באיחור רב על בין אבחון יתר להצלת נפשות + ראיון מרגש

"כואב לי כ"כ כשאומרים "אבחון יתר".
ובא לי לצרוח לעולם.

הלוואי שהיו מאבחנים אותי בתור תלמידה. כמה יותר טוב החיים שלי היו יכולים להיות.

ואם אצלי מדובר "רק" בקשב, לא מסוגלת לדמיין כמה סובלים אנשים עם ASD לא מאובחנים. (שמתם לב שזה אותיות ברצף במקלדת?).

בתור אמא ל-4 הלכתי לבירור קשב. ואחרי טיפול תרופתי אני התפקוד שלי השתפר בכל תחום בחיים שלי.
ובא לי לצרוח לעולם- אל תהססו לטפל בילד שצריך, גם אם יהיה עליהם "תוית".

התויות ששמו עלי כל החיים כמו "עצלנית הכיתה", לא מבינה, לא רוצה להצליח, חסרת אחריות, קשת החלטה, איטית וכו'- גרוע פי מכמה מADHA!!!"

התגובה של לאה על בעקבות היצירות בסמטה: האמנית שמקשטת את רחוב מיוחס

"יואו איך אני אוהבת תיעודים אותנטיים מרתקים כאלה
על אנשים מעניינים עם קצב וראש אחר מהמרוץ הכללי של כולנו 🙂

שרה, תמשיכי לכתוב כ"כ מעניין, רגוע ובטעם של פעם"

התגובה של שבי רגע על 12 מיתוסים על חודש אלול

"מקורות חלקיים לקטע, בהמשך מקווה להעלות עוד –

1. לגבי יסוד התשובה של חודש אלול. הדבר מופיע בהרבה מפרשים. 

וזה לשון ספר חיי אדם בפתיחה להלכות ראש השנה:
"באהבת הקב"ה את עמו ישראל הרבה להטיב אותנו וצונו לשוב לפניו בכל עת שנחטא ואף שהתשובה טובה בכל עת מ"מ חדש אלול הוא מובחר ומוכן יותר שמקובל תשובתו משאר ימות השנה לפי שימים אלו הם ימי רצון מעת נבחרנו לעם שכשחטאו ישראל בעגל ונשתברו הלוחות בי"ז בתמוז ואח"ז עלה משה בהר והתפלל ואמר לו הקב"ה פסל לך ונתרצה ליתן לו לוחות שניות ואז עלה בר"ח אלול ונשתהה שם עד יום כפור שהיה גמר כפרה ואיתא בתנא דבי אליהו ישראל היו נוהגים כל אותם הימים צום ותענית ויום אחרון שבכלם דהיינו בעשרה בתשרי גזרו תענית ולנו בתענית ולפיכך נקבע אותו יום דהיינו יום הכפורי' לכפרה לעול' ולפי שהיו ימים אלו ימי רצון מאז לכן בכל שנה ושנה מתעורר עוד הרחמים למעלה והם ימי רצון".

2. בעניין "יעיד עליו יודע תעלומות" –

המפרשים הרבו לבאר את הדבר בסגנון הזה, מי שרוצה יכולה למצוא את חלק מהמקורות כאן 

3.ההבדל בין דורות קודמים לדורנו, מוזכר בהרבה מחברים, ומובן גם לכל מתבונן בשכל ישר, אבל אוסיף כאן ציטוט אחד מתוך "לקט שיחות מוסר" של ר' אייזיק שר זצ"ל, שכתב:
"האריך הגרי"ס זצ"ל לבאר באגרת המוסר את דבר החובה להתבונן תמיד ביראת העונש עד שכתב שם
כי כל עמל האדם לעבודת ה' הוא לחשוב ולהתבונן ביראת ה' ובפחד עונשו… כך היה גם קו דרכו של הגרי"ס (רבי ישראל מסלנט, ש.ל) בהשפעתו לחנך את השומעים להיות אוחזים ביראת העונש. אולם אדמו"ר זצ"ל… (באומרו אדמו"ר הוא מתכוון לסבא מסבודקא זצ"ל, ש.ל.)
…הייתה דרכו בהנהגתו עם הרבים ומוסרו הטוב אשר העריף לתלמידיו להשפיע עליהם, להתחזק תמיד במעלת האהבה לד' יתברך מתוך הכרות עמוקות בחסדיו הנפלאים והכרת גדלות האדם, רום ערכו וחביבותו לפני הקב"ה.
ומפני מה נטה אדמו"ר זצ"ל מדרכו של הגרי"ס זצ"ל אשר הרבה להשפיע יראת העונש בלב הרבים?
משום שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים. הראשונים כמו הגרי"ס ותלמידיו היו חזקים ואיתנים
באמונתם, עד שכל רוחות שבעולם לא היה בהם כח כדי להזיז את אמונתם ממקומה, וכיון שכן היו
יכולים להתחזק תמיד ביראת העונש אשר כוחה חזק יותר להיות לו לאדם שומר מכל עון ופשע במידות
ובמעשים.
אבל האחרונים תלמידי הישיבות בדורו של אדמו"ר זצ"ל שנתגדלו בעולם של הפקר, אשר האמונה היתה חלשה בקרבו, והיה עמוד האמונה צריך חיזוק גדול, לפיכך ראה אדמו"ר זצ"ל חובה להתמקד בדבריו על עניני האמונה והאהבה, כי היה חפצו ליטע בלבבות רגשי אהבה לד', הנוסכים באדם עוז וחיל להתחזק באמונה בו יתברך."
ואת זה כתב ר' אייזיק שר על דורו של הסבא מסלבודקא כבר, אז מה נאמר על דורינו…"