פעם מכרו את זה בירכא, היום זה פה בירושלים

לפני מספר שנים, יצא לי להיות ב"מי בייבי" בירכא בתקופה הזאת בשנה.

זוכרת את הגועל כשאחז בי כשנתקלתי בשוק הענק שם לקראת חגאות הנוצרים בתקופה הזאת.

כובעים אדומים, עצי ענק, ושלל קישוטים בגווני אדום-ירוק-לבן.

זה היה פשוט דוחה, אבל התאים לגמרי בתוך עיר עם אוכלוסייה גויית (לצערנו).

אבל בשבוע שעבר נכנסתי פה בירושלים ל – Flying Tiger, סניף של רשת בינלאומית שכאן בארץ הזכיינות שלה שייכת לרשת "פוקס" – 

ונדהמתי שחצי מהחנות הייתה מלאה בקישוטי חג המולד.

חולצות, ספלים, מפות, קישוטי שולחן, קישוטי עצים, בובות, תחפושות – כאילו צנחתי בברלין או באירלנד, ואני לא במרחק עשרים דקות מהכותל – החנות הייתה במיקום מרכזי, באזור שעובר בו רוב יהודי מובהק עם 50% חרדים ביום.

לא יודעת אם יש טעם למחות אצל המוכרות – ערביות בעצמן. אולי כן? אולי הן יעבירו הלאה? סיכוי קלוש.

לפחות אני יכולה למחות פה.

אבל זה לא רק זה.

בשנים האחרונות יותר ויותר ישראלים חוגגים את החגאות האלו. למה לא? זה בינלאומי. זה תרבותי. זה כיף.

האמת? רוב הנוער החילוני של היום גם לא יודע את הפחד והסבל שהיו לריכוזים היהודיים בגולה בימים האלו לאורך כל ההיסטוריה.

את הפוגרומים, הרדיפות, והדם שנשפך – בשם החגיגות. הם לא לומדים את זה בשיעורי היסטוריה. בדוק. תעצרו פעם צעיר חילוני ותשאלו אותו על זה – אין להם מושג. ואם גם שיעורי תנ"ך הם פולקלור (עפ"ל) אז למה לא לחגוג?

מה יש לנו לעשות? להשפיע איפה שאפשר. לקבוע חברותא עם צעירה חילונית. להתפלל ולהתחזק במקום שלנו – זה משפיע על כל העולם.

בשורות טובות,

שבי

הפוסט הוא חלק מהניוזלטר שלנו שנשלח פעמיים בשבוע – ביום שני וחמישי.
רשומה ולא קיבלת? תבדקי בקידומי מכירות או בספאם.
עדיין לא רשומה? בואי שבי איתנו : ) בלחיצה כאן