סִפּוּרִים מִתְגּוֹלְלִים
בֶּעָרִים הַזָּרוֹת
אֲרוּזִים,
נִתְלְשׁוּ כְּדַפִּים,
נָשָׂא הָרוּחַ.
בַּמִּסְדְּרוֹנוֹת הָאֲרֻכִּים
הַלְּבָנִים,
סִפּוּרִים קְטוּעִים
נֶאֱנָחִים
וּבְחֶלְקַת הַדְּמָמָה
בִּגְבוּרָה,
הֻתַּר שְׁמָם
וְדָמָם
לָנוּחַ.
וּמִבֵּין הַשּׁוּרוֹת
מֻכְרָח לִהְיוֹת,
תִּקְרְאוּ,
תִּקְרְאוּ,
לָאוֹר יוֹצֵא
סִפּוּר הַגְּאֻלָּה.
וואו,
מצמרר.
משמעויות עמוקות ומרעידות כל כך במילים פשוטות כל כך!
אומנות הספוקן במיטבה.
זו שירה, ממש לא ספוקן
נכון שזה נורא אופנתי עכשיו, אבל זה לא בהכרח הכנוי של כל יצירה מוצלחת
ריגשת, צימררת
ומלל מתומצת
תודה
עצוב כל כך,
שזה נכון