לא מסוגלת לעשות שינוי! (למה בעצם?)

תמי התקשרה אליי לפני שלוש שנים.

"אני ממש שוקלת שינוי תעסוקתי", היא אמרה בטון שקט, מהסוג שמתערבבות בו תקווה וזהירות.
היא נשמעה משהו פרווה כזה… בין נלהבת לכבויה : )

בדיוק כמו רוב הנשים שפונות אליי כשהן מתחילות להבין שמשהו כבר צריך להשתנות – אבל עוד אין להן אומץ להודות בזה לגמרי.

דברנו קצת על הרקע התעסוקתי שלה, מזכירה במשרד נדל"ן כבר קרוב לעשור, בדקתי התאמה והצעתי לה לבוא לפגישת יעוץ.

אחרי יומיים של שקט – היא שלחה הודעה:
"אני מתלבטת. שוחחתי עם בעלי, והוא חושב שאולי עדיף בזמן אחר. אולי נדחה קצת?"

חצי שנה עברה.
שוב אותה פנייה, שוב ההתלבטות.
"הפעם אני באמת שוקלת ברצינות", היא אמרה.
שוב שוחחנו קצרות, הצעתי לה לבוא לפגישה,
ושוב – למעשה אין פגישה ביומן.

הזמן עובר, החיים ממשיכים,

ואז, יום אחד, טלפון קצר. בלי התכתבויות, בלי משחקים.

"אפשר לקבוע איתך ליום חמישי? אני מגיעה. איך זה שחיכיתי שלוש שנים?"

אני עוצרת שניה ושואלת אותך – כמה נשים כמוה את מכירה?

הפחד משינוי הוא מהדברים הכי חזקים שאני פוגשת שוב ושוב.

גם אם מדובר במעבר מקום עבודה, שינוי מקצוע, ירידה באחוזי משרה,  חיפוש מימוש אישי או פתיחה של משהו חדש לגמרי – נשים רבות מוצאות את עצמן קפואות.

למה?

כי שינוי, גם כשברור שהוא נצרך, מפגיש אותנו עם רגשות חזקים מאוד:

חוסר ודאות – "ומה אם יהיה יותר גרוע?"

המוח שלנו מתוכנת לחפש ביטחון.

אנחנו חושבת שמדובר בנוחות – אבל בעומק, זה ביטחון.

ולפעמים, מקום עבודה גרוע, עם יחס מזלזל, שחיקה, אפס משמעות – עדיף בעינינו כמוכר וידוע.

כי מה יקרה אם אעזוב – ואגלה שאין אלטרנטיבה?

מה אם איאלץ לחזור אחורה?

מה אם אינני מתאימה בכלל למה שחלמתי?

רעשי רקע מבחוץ – ובפנים

בפגישתנו, היא היטיבה לתאר את הקולות שסבבו אותה, גם בלי מילים.

"תמי, מה רע לך?"

"תראי כמה נשים היו רוצות את הקביעות שיש לך!"

"בימינו עוזבים עבודה? את יודעת כמה מפוטרות?" 

"תראי את השוק ותגידי תודה!"

החברה, המשפחה, אפילו החברות הכי טובות – כולן מגיבות לפי תפיסת עולמן,

והקול החיצוני הזה, כשהוא חוזר על עצמו מספיק – הופך לקול פנימי.

אותו קול שתוקע. שמערער. שמשתיק.

חוסר אמון בעצמי – "אין לי באמת יכולת להצליח".

אחת הסיבות הכי כואבות לעיכוב בשינוי, היא האמונה השקטה שאין לנו את המסוגלות.

תמי אמרה לי את זה בפגישה הראשונה, דקה אחרי שהתיישבה:

"מי יכול להבטיח שאצליח במקום אחר? התרגלתי להיות בינונית".   

וזה הלב של העניין.

אין זה השינוי עצמו שמפחיד – אלא הפגישה עם מי שאנחנו יכולות להיות.

האם אני ראויה? 

האם אכפת ממני מספיק כדי להשקיע בי?

ועוד משהו , הכי גרוע בעיני – תחושת אשמה ובלבול.

ככל שעובר הזמן – יותר קשה לזוז. 

כי יש קולות בראש שצועקים: 

"היית יכולה להיות במקום אחר כבר מזמן!"

"למה בזבזת שלוש שנים על להתלבט?"

וכשאנחנו תקועות בין תסכול עצמי לבין פחד, קורה דבר אחד מתסכל: כלום.

אנחנו קופאות. ואז משלמות מחיר. 

אז איך בוחרים, סוף סוף, בשינוי?

מבררים – מה כואב לי?

לפני שאת חושבת מה החלופה – תבדקי מה בדיוק לא טוב לך עכשיו. 

בלי הכללות, בלי "לא סובלת את העבודה". 

מה לא עובד? התנאים? היחס? השחיקה? היעדר מימוש? הפחד מהקידום?

הדיוק הזה חשוב. יש בו המון הסתכלות פנימית, אומץ וכנות,

הוא מה שמכין אותך לצעד הבא.

שואלת את עצמך – מה הייתי עושה אם הפחד היה מנוטרל?

שאלה פשוטה, כואבת ופותחת עיניים. בלי פחד – מה הייתי עושה?

עוזבת? לומדת? פותחת עסק? מבקשת שיחה עם המנהלת?

כשמנקים את הפחד, עולה האמת. וזה שלב קריטי.

לוקחת אחריות 🙂

החיים שלך – הם שלך. גם אם ספגת ביקורת, גם אם סביבך אנשים הטילו ספקות,

גם אם החברה לוחצת –

אין אף אחת בעולם שתתעורר כל בוקר במקומך.

אז אם השינוי מתבשל אצלך – את זו שצריכה להחליט לקום ולעשות.

וכמובן, שבהחלט ניתן לעשות זאת ביחד.

שיחה עם אשת מקצוע, מלווה תעסוקתית, חברה או מישהי שכבר עשתה דרך – יכולה לחסוך שנים של תסכול.

ותדעי לך – אין דבר כזה מאוחר מדי.

כל צעד – גם עכשיו – הוא קדימה.

כל בחירה בעצמך – מחזירה לך כוח.

הצעד יכול להיות מינורי.

לפעמים מספיק להעז לדבר, לבקש שינוי, להציע תפקיד אחר, לפתוח מרחב חדש בתוך הקיים ועוד…

תמי העזה בסוף. באומץ התחלנו בתהליך מהמם של גילוי, של בחינה ובדיקה,

מיפינו יחד את החוזקות, הכישורים והמוטיבציות שלה,

זיהינו את הצרכים והערכים ודייקנו את השיקולים המנחים אותה בבחירת מקצוע בשלב זה של חייה,

ויחד הגענו בסופה של הדרך לבחירה שתאמה וענתה על כל המכלול.

– לימודי אוטומציה עסקית במקביל לעבודתה המנהלית, ובהמשך בס"ד, פתיחת עסק למתן שירותי אוטומציה לעסקים.

בטופס המשוב, כששאלתי מה תפס אותה בתהליך – היא כתבה משפט חזק והרשתה לי לשתף (כמובן שהפרטים מטושטשים לחלוטין, אבל המשפט עומד בעינו).

גיליתי מה החוזקות שלי, לפעמים צריך מישהו שישמיע לנו במה אנחנו טובים… ראיתי מה הנטיות, המוטיבציות והצרכים שלי בעבודה ואני חושבת שבלי שום קשר זה נכס שקיבלתי! להכיר את עצמי יותר וגם לדעת לשווק את עצמי. לאט לאט ראיתי שאני מצליחה לקלף את השכבות שחוסמות אותי אחרי 10 שנים באותה עבודה, ולהאמין בעצמי שאני יכולה ומסוגלת ליותר, כי יש לי את זה! (ומציאות ששנים אנשים אמרו לי את זה!).

היום היא כבר שם, מהחלוצות בתחום, עושה חיל ונהנית עד מאד. 

שרי שטרן היא מומחית למיקוד וקידום נשים לתעסוקה איכותית ומותאמת כישורים, ומנחת קבוצות קידום אישי.

לפרטים : 0504183482/ [email protected]