מקום עבודה רעיל – התגובות שלכן >>>

בערב פסח העליתי פוסט שנגע בעדינות בנושא רעילות במקום העבודה, יחסים בלתי תקינים ומכבדים במסגרת העבודה.

התגובות שקבלתי בפרטי היו כואבות, ומסתבר שלמרות שידעתי שהצפתי נושא רגיש עבור נשים רבות כל כך, 

היה קשה לשער עד כמה.

ולכן, הפעם חשבתי שנכון יהיה להתייחס לחלק שלנו העובדות בתוך המערכת הזו,

לאחריות שכל אחת יכולה לקחת עליה, מהצד שלה כמובן,

כדי לשפר, ולהביא את עצמה למקום בריא, טוב ונכון ביחסי עובד-מעביד.

כפי שאת יודעת, רוב בני האדם, יעבירו לפחות רבע מחייהם בעבודה. 
ולכן – אם אנחנו עובדות, ועוד נעבוד כל כך הרבה, קריטי שנדאג שמקום העבודה שלנו ייטיב איתנו – וככה נגדיל את סך שביעות הרצון והסיפוק שלנו. ואכן, מחקרים רבים מראים כי עובדים בעלי מערכות יחסים חיוביות במקום העבודה מאושרים יותר וגם פרודוקטיביים יותר ביחס לאלה שמדווחים על מערכות יחסים שליליות. 

וחוץ מזה, כשטוב לנו בעבודה, טוב לנו גם אחרי העבודה. וזה בונוס שאי אפשר להתעלם ממנו : )

מה שקורה בעבודה לא נשאר בעבודה – אווירה שלילית עלולה גם לחדור לזמן המוקדש למשפחה, תחביבים ושאר הדברים בהם אנו ממלאים את חיינו.

אז איך בונים מערכות יחסים טובות בעבודה? 

כששיפי, עובדת מסורה במשרד בינוני כבר 18 שנה, נכנסה לפגישה, 

היא עשתה את הרושם הכי נעים שיש בעולם. והיא באמת כזו.

טיפוס רגוע, מכיל, לב רחב כאולם, מסירות ואכפתיות נשבו ממנה.

היא הגיעה לאחר שנה של הפסקה מהעבודה, בהתלבטות האם לשוב לשם שוב.

הקדמתי על האופי הנח של שיפי כדי שיהיה ברור שיחסי אנוש הם הצד החזק שלה.

אז מה נתקע שם באמצע, שגרם לה לעזוב?

שיפי תיארה בזהירות קושי ואתגר מורכבים מאד ביחסים עם ההנהלה.

זה התחיל באי הגדרת תפקיד ברורה,

ועבר לריצוי ועשיה של כל מה שדרשה ההנהלה,

גם במקרים בהם שילמה מחירים אישיים…

כגון בקשה להעיר לקולגה – מהצוות, למרות שאינה נמצאת בהגדרה של דמות סמכות מעל, דבר שגרר עכירות ביחסים ותחושה של חוסר נאמנות לצוות, איתן היא אמורה לשהות שעות רבות מדי יום.

לפעמים נדרשה לתת שעות עבודה הזויות מעבר לשעות העבודה הקבועות בזמני עומס, עליהם התגמול היה מינימלי…

תנאים פחות מתחשבים שלמרות בקשות חוזרות ונשנות לא שופרו…

ועל הכל עלה התסכול, שכמה שתגדיל ראש, כמה שתרצה ותעשה הכל בדיוק לפי הספר,

זה רק יגרור לעוד הערות, תיקונים, דרישות, ותחושה של אי כבוד אחד גדול.

כשהגיעו מים עד נפש, היא הודיעה על עזיבה, לצערה של המנהלת שהתקשתה להבין מאיפה נחתה עליה הצרה הזו.

שנים התרגלה לריצוי, לעשיה השקטה, לנפנף את הבקשות שנאמרו בקול ענות חלושה ולהמשיך הלאה…

אז תשאלי, ובצדק – וגם אני שאלתי את עצמי ואותה –

מה גורם לשיפי אחרי שנה של הפסקה ועזיבה של העבודה, לחשב מסלול מחדש ולשאול האם לשוב לאותו המקום?

נחזור לשאלה – כיצד בונים מערכות יחסים טובות בעבודה?

דבר ראשון נזכור. מדובר באנשים. הקולגות, המנהלים, העובדים – לא משנה באיזה דרג מדובר, הם אנשים כמוך וכמוני.

קיומם של יחסים בין-אישיים טובים במקום העבודה הוא הגורם המרכזי שמרכיב ויוצר סביבת עבודה נעימה, כזו שמהווה בסיס לצמיחה ולהתפתחות מקצועית ואישית.

כדי ליצור ולשמר יחסים בין-אישיים טובים, חייבת להיות מודעות לסביבה ולצוות.

הדבר הראשון הוא תקשורת, תקשורת ותקשורת. 

העברת מסרים ברורים קשורה במילים, בשפת הגוף ובטון הדיבור. 

חשוב לך לומר משהו? תאמרי! תמצאי את הטיימינג, את המילים, אבל אל תשאירי את הדברים אצלך.

אל תצפי שמישהו יבין משהו בלי שאמרת.

אם את עובדת מרחוק אז בכלל כדאי להקפיד על האלמנטים הללו. נסי מידי פעם לבחון את עצמך ולחשוב כיצד את נתפסת בעיניי הצוות. וודאי שמה שאת אומרת נתפס כפי שהתכוונת.

הדבר השני הוא הקשבה והכרה בצרכים של האחר. 

אנחנו רגילות לבחון את העולם דרך העיניים שלנו, זה טבעי. אבל ההבנה כי ניתן לתפוס את המציאות בצורות אחרות, וכי יש מקום לסובייקטיביות, היא המפתח להבנה של האחר. 

תשומת לב כנה, התעניינות והקשבה יגרמו לך לראות את מי שאת עובדת איתה, ולהשפיע על האופן שבו את מתקשרת ומתייחסת לסביבה שלך. 

את מזהה אצל המנהלת צורך בכבוד? תני לה. תתפלאי לראות כמה בקלות הבקשות שלך יענו לאחר מכן,

לאחר שתפתחי, באמת מכל הלב, בצורה מוקירה ומכבדת.

קלטת שראש הצוות שלך חובבת שליטה? פרפקציוניסטית? מתקשה לשחרר? קבלי את זה ברוח טובה,

במקום להתעמת ולנסות לשנות את המציאות, תנסי לזרום עם זה, וכשתצטרכי לבקש או להציע משהו,

תמיד תפתחי במשפט המכיר ומכיל את הצורך שלה בשליטה.

זה מה שקרה לשיפי, במהלך השנה בה לקחה פסק זמן,

היא הרבתה להרהר בקורות חייה, בתפקיד אותו ביצעה והיה למשמעותי מאד עבורה שנים ארוכות כל כך.

מתוך ההתבוננות הפנימית הזו, היא הבינה פתאום את הצרכים שלה – שטרם סופקו,

ויחד עם זאת, הצליחה להגדיר לעצמה את סיבת הקונפליקט עם המנהלת,

את העילה הנסתרת לחוסר הקידום וההערכה שחשה כל העת.

היא הבינה פתאום, שמשהו בה איים על המנהלת הישירה שלה.

הישרות והנעימות, הראש הגדול והיכולות בהן בורכה, היוו עבור המנהלת איום, במקום לזהות הזדמנות בעובדת טובה היא חששה בסתר ליבה כי היא תירש את מקומה, ותאפיל עליה בכישוריה,

ועל כן דאגה כל העת להקטין, להחליש ולהמעיט בערך העשייה שלה.

עצוב, כואב, לא בטוח שהיא עצמה עצרה פעם לחשיבה ורוב הסיכויים שהיא עצמה אינה מודעת לזה…

ברגע שהצליחה להפריד, להביט על המכלול ובעיקר על האנשים שמאחורי הדמויות,

היא היתה מסוגלת לשקול שוב את הצעתה של המנהלת לחזור,

ובאה להתייעץ איך להביא את הצרכים שלה בצורה בריאה, טובה, ונכונה,

כך שבע"ה יתקבלו על לב המנהלת, והן תוכלנה לשוב ולעבוד יחד,

והפעם – במערכת יחסים תקינה ושלווה.

הגדרנו יחד את הצרכים, את התנאים בלעדיהם שיפי לא תוכל לשוב לשם.

גם הגדרת תפקיד מדויקת נכללה ונרשמה לפרטים,

ערכנו יחד סימולציה לשיחה, לאחריה שיפי והמנהלת ישבו לשיחה נינוחה ומכבדת,

צורת התקשורת איתה היא הגיעה גייסה אליה את לב המנהלת,

וכך היא מצאה את עצמה –

עם חוזה חלומי העונה כל הדרישות שלה,

הישארות במקום הידוע והמוכר (גם כך שינויים בתקופה הזו של החיים מאתגרים…)

ובעיקר – וזו הסיבה שבחרתי דווקא בסיפור של שיפי –

יחסי עובד מעביד תקינים, מכבדים ויציבים.

————————————————————————————————————-

משהו לקחת הביתה:

3 מילים. תקשורת, אנשים, צרכים. 

זהו היסוד

תנסי ותספרי לי איך היה:)

שרי שטרן היא מומחית למיקוד וקידום נשים לתעסוקה איכותית ומותאמת כישורים, ומנחת קבוצות קידום אישי.

לפרטים : 0504183482/ [email protected]