אני יודעת שאני יכולה, אבל אני לא מעזה

מכירה את זה שאת מדברת עם מישהי על נושא עמוק, משמעותי, שחשוב לך ורלוונטי מאוד לחייך, ותוך כדי השיחה יש לך כמו "פלאשים" שקוראים לך במוח, בלב, צועקים אפילו – "אני יודעת מה היא הולכת להגיד. כבר שמעתי את זה פעם, וגם מה שאני הולכת לענות לה – מוכן לי כבר הטקסט… אני ממש מרגישה שכבר הייתי כאן, בדיוק בסיטואציה הזו."

מניחה שכל אחת שקוראת מהנהנת בראשה ונזכרת בלפחות פעם אחת כזו, בה היא חוותה את התופעה הזו, שנקראת "דה ז'ה וו" – זהו מצב בו יש לנו כמה מרכיבים מהסיטואציה, שאנחנו רואים והמוח משלים, כך שאנחנו חושבים שכבר ראינו והיינו שם.

מצב זה נוצר כי המציאות מורכבת מכמה דברים שהאונה הטמפורלית מחברת אותם.

אין המטרה כאן להיכנס עכשיו לנבכי חקר המוח, כן רציתי להביא אותך שנייה להיזכר בחוויה כזו, כדי שתביני על מה אני מדברת הפעם.

כל החוזקות והאמונות שלנו על עצמנו, הביטחון שלנו ביכולות שקיבלנו, האומץ שיש לנו לפני עשיית פעולה כזו או אחרת – הכל יושב על אמונות שמושרשות בנו היטב מינקות, קיבלנו להן אישורים לאורך השנים ופעלנו לפיהן (לטוב ולמוטב…).

אבל מה קורה כשיש לנו קול פנימי שאומר לנו "את יכולה", ואנחנו חוששות להקשיב לו?

קבלי את סיפורה של ריקי –

ריקי הגיעה אליי לתהליך קידום תעסוקתי. אישה חכמה ועמוקה מאד, מוכשרת, עם רקורד מרשים מאד של קרוב לשני עשורים של משמעותית בתחום החינוך.

כבר מהפגישה הראשונה זיהיתי את הפוטנציאל הגדול שבה.

הכיוון היה פיתוח חומרי למידה וקפיצה ל"מגרש של הגדולים" – הוצאת ספרי לימוד שיתקבלו בכל בתי הספר, בשיטה הייחודית והמעולה שהיא פיתחה עם השנים, הניסיון שלה בשטח, יחד עם הוראה בהשתלמויות ועוד.

הרעיון קסם לה, אבל משהו בה היה מהוסס, היה שם חסר משמעותי בבטחון בעצמה.

במהלך התהליך, עבדנו על זיהוי ודיוק הכישורים שלה, על בניית ביטחון עצמי, על הצבת מטרות. ריקי היתה מאד ממוקדת והתמסרה לתהליך, עם כל המטלות הרבות שהבאתי לה 😊

אבל לכל אורך התהליך, למרות שליבנו מכל ההיבטים האפשריים את הצרכים, השיקולים, החוזקות והנטיות, המוטיבציות והכישורים, ותמיד הגענו לאותה תוצאה, שנתנה את כל הגב, הביטחון וההיגיון שזהו המסלול המומלץ והנכון עבורה בשלב זה, תמיד היה שם איזשהו ספק –
איזו תחושת ספק מנקרת "בטוח שזה בשבילי?"

בתרגיל החזון היא ממש הצליחה לראות את עצמה שם, על הקתדרה בשעת ערב בכיתה סמינרית מול צוותות של מורות כבודות, ממש הצלחנו להריח את הריח החדש והמשכר הזה של הספרים שהגיעו מהדפוס…
הוא היה מוחשי ומציאותי ומתבקש כל כך, תאם את כל מה שרצתה להוציא לאור עולם סוף סוף.

בדקנו, חקרנו יחד, היא לא הניחה אבן על מקומה עד שקבלה את התמונה המלאה, את הסיכונים והסיכויים, איך נראה התחום ומהי הדרך הברורה והנכונה להגיע לשם, בע"ה.

ואז, באחת הפגישות האחרונות, כשכבר הגענו לשלב המשמעותי של בניית תכנית עבודה מעשית, ריקי אמרה לי פתאום:

"את יודעת, בעצם, כל הזמן הזה ידעתי שזה המקום הנכון לי. פשוט היה קשה לי להאמין בזה."

המשפט הזה נגע בי עמוקות.

כמה פעמים אנחנו יודעות בלב מה נכון לנו, אבל מתקשות להעז להקשיב לקול הפנימי הזה?

אמונות מגבילות: הקולות שמונעים מאיתנו לפרוץ

לכולנו יש אמונות מגבילות – משפטים פנימיים שמנהלים אותנו, כמו:

• "יש טובות ממני."
• "מי אני שאעז לחלום על זה?"
• "אני מספיק מקצועית/טובה/יכולה?"

האמונות האלה נוצרות לאורך החיים, לעיתים בעקבות חוויות מהעבר, ולעיתים כתוצאה מהשוואות לאחרים או מציפיות חברתיות.

הן כמו משקולות שמונעות מאיתנו לפרוש כנפיים. גם כשיש לנו את כל הכישורים והיכולות, ואז חבל. האמונה המגבילה יכולה ממש לעצור אותנו מלעשות את הצעד הבא.

איך מזהים את הקול הפנימי האמיתי?

הקול הפנימי האמיתי שלנו הוא זה שאומר לנו "את יכולה", "זה נכון לך", "זה מתאים לך".

אבל לעיתים הוא נחבא תחת רעשי הרקע של הפחדים והספקות.

כדי לזהות אותו, אפשר לשאול את עצמנו:

• מה אני באמת רוצה?
• אילו פחדים עולים בי כשאני חושבת על זה?
• האם הפחדים האלה מבוססים על מציאות או על חששות?

כשאנחנו מקשיבות לקול הפנימי הזה, אנחנו מתחברות לאמת שלנו, למהות שלנו.

מצליחות לבחון באמת וביושר את היכולות האמתיות שלנו, ולתת צ'אנס לקול הזה להישמע.

החלק הכי חמוד בעיני היה, כשדברתי איתה אחרי כשנה מסיום התהליך, ראיתי פרסום של שמה מתנוסס בפרסומת של מרכז השתלמויות נחשב, והתקשרתי לאחל הצלחה. היא הודתה ואמרה לי בכזה בטחון –

"כן, זה היה ברור מההתחלה שלשם אני הולכת, זה בדיוק מה שנכון וטוב לי לעשות", כמו כברת הדרך שעברה בתהליך הקידום נעלמה.

מאז ומעולם היה ברור שזה הכיוון וזו הדרך. תמיד ידענו מה נכון לנו לעשות, נכון? 🙂

—————————————————————————–

משהו לקחת הביתה

הסיפור של ריקי הוא הסיפור של רבות מאיתנו. אנחנו יודעות בלב מה נכון לנו, אבל לעיתים איננו מעזות להאמין בזה. הפחדים, הספקות והאמונות המגבילות עוצרים אותנו.

אבל כשאנחנו מקשיבות לקול הפנימי, כשאנחנו נותנות לו מקום, אנחנו מתחברות לעוצמה שלנו, ליכולות שלנו, ומתחילות לצעוד בדרך הנכונה לנו.

אז בפעם הבאה שהקול הפנימי שלך אומר לך "את יכולה", הקשיבי לו, הוא באמת יודע מה הוא אומר 🙂

בהצלחה!

שרי שטרן היא מומחית למיקוד וקידום נשים לתעסוקה איכותית ומותאמת כישורים, ומנחת קבוצות קידום אישי.

לפרטים : 0504183482/ [email protected]