בעבר היה מקובל שיש "יום דין" אחד בשנה – בראש השנה (מדברת על יום הדין לבני אדם, לא לאילנות וכו'). בשנים האחרונות לוח השנה התמלא ב"ימי דין" נוספים. על הטרי ביותר שמעתי בשבוע האחרון – במודעות פרסום ברחוב היה כתוב שערב ראש חודש סיוון, שנהוג לומר בו תפילת השל"ה נהפך ל"יום הדין על הנחת", ובשבוע הקרוב מגיע "יום הדין על התורה" – בחג השבועות. אין השוואה ביניהם, ל'יום הדין על התורה' יש מקור בדברי השל"ה – אבל כשכל מהות החג נהפכת מ"ושמחת בחגך" ל"יום הדין", זה קצת משבש את הסדר.
וכבר אמר מי שאמר בבדיחות, שאם רוצים שהליטאים יתחברו לי"ט כסלו, אולי צריך להפוך אותו ל"יום הדין על החסידות"…
למה אני כותבת את כל זה? כי יחד עם כל מתכוני הגבינה שרצים השבוע, יש גם מצפון מפותח שמסתובב בלב של הרבה נשים – זה כל ההכנה לחג שלי? במטבח? עם השמנת והקצפת? זה שיא ההכנה שלי לחג מתן תורה? וגם בחג עצמו – "פעם הייתי אומרת פעמיים את כל ספר התהילים, והיום אני רק מנמנמת על הספה…"
אז אולי כדאי שנכניס את עצמנו לפרופורציות. החג הוא יום של שמחה, ובשבילו אפילו האמורא רב יוסף היה מכין עגלה משולשת, אז בטח שנשים שהבית שלהן נושם תורה (לא משנה כמה ואיך) צריכות לחתוך גבינה משולשת, ולדעת שהן מתכוננות לתכלית החג – ליצור חג שמח, כזה שיחבר את הילדים שלהם למתיקות התורה דרך העוגות והפוקאצ'ות.
וגם בחג עצמו – מי שיכולה לומר תהילים? שתגיד, אשריה! אבל נראה שלא פחות חשוב, לשבת ולהקשיב לילד שמספר את תיאור מתן תורה מדף הקשר שלו, או שסתם מתחשק לו לבנות איתנו במגנטים, ולמען האמת – גם לקרוא ספר טוב וליצור לעצמנו זיכרון מתוק מהחג – זאת מצווה גדולה.
אז לכבוד שמחת החג הפקנו חוברת מתכונים חלביים יפיפייה, עם מתכונים מושלמים לחג שמח, היא מצורפת פה למטה, אבל לפני שאת פותחת אותה, חשוב לי להדגיש שאם את אמא בבית עם קטנטנים, הם ייהנו מעוגת גבינה וביסקוויטים במתכון הקלאסי מהגן – לא פחות מעוגת גבינה גבוהה עם ג'לטין.
הרבה יותר חשוב המתיקות בחיוך של אמא, והפניות אליהם (וכן, גם ללכת לישון מוקדם!)
שיהיו הכנות שמחות לחג שמח!
שבי
הפוסט הוא חלק מהניוזלטר שלנו שנשלח פעמיים בשבוע – ביום שני וחמישי.
רשומה ולא קיבלת? תבדקי בקידומי מכירות או בספאם.
עדיין לא רשומה? בואי שבי איתנו : ) בלחיצה כאן
