את התגובה הזאת קיבלתי לפוסט האחרון, ובגלל החשיבות שלה, בחרתי להביא אותה כאן, מילה במילה.
"יש לך במה, אז תשמעי את הסיפור הבא ואולי תוכלי להועיל בו לעם ישראל.
אני אישה כמו כל הנשים, עובדת במשרד עם עוד נשים ובין משימה למשימה מתגלגלת שיחות וחדשות וכו'.
לאחרונה דובר אצלנו במשרד על איזושהי משפחה שחווה התמודדות לא פשוטה.
ניתחנו את זה בנחת, עם הקפה, עם שלל ההיבטים, ההשפעה על הילדים בבית, על השלום בית, על המשפחה מסביב וכו.
אני, יש לציין לא מכירה כלל את האנשים שבסיפור. אבל יודעת בערך (שכנים של וכו').
אחה"צ ישבתי בגינה עם אחותי וספרתי לה בין הדברים שדברנו על מה ששמעתי היום במשרד.
לא ביתר הרחבה, אלא סתם בשיתוף "עובדתי".
בערב קבלתי שיחת טלפון, מאישה ששואלת אותי אם דברתי היום בגינה על משפחת איקס.
אמרתי לה בגמגום שכן.
ואז כמה צפוי אבל הזוי היא מספרת לי, שהבת של אותה משפחה, ילדה מדהימה ומתוקה בת עשר. ישבה לידי בספסל והשגיחה על אח / אחיינית קטן.
וכמה נזק זה יצר שכעת היא מתביישת לצאת מהבית וכו'.
נשברתי. איך קרה לי כזה אסון?!
איך גרמתי כל כך הרבה צער לילדה מתוקה וחפה מעוון?
אני לא בנאדם שאוהב רכילות וחדשות על אנשים. הרבה יותר מתעניינת בנושאים עיונים ותכלס.
אבל שמעתי, קורה. אמרתי הלאה, קורה. והנה. עולמות נחרבו.
אני מתפללת להשם בלי סוף שיעזור לי וייתן לי דרך לפצות את הילדה הזו,
שמתמודדת בכאב ענק במשפחה שגדול עליה גם בלי הפטפטת ברחוב.
ובהוראת רב אני מנסה לחזק עם הסיפור הזה עוד נשים.
שלא יקרה לכם מה שקרה לי.
שמענו כבר המון על שמירת הלשון. אבל תמיד ננסה לחשוב.
אם היא הייתה פה, הייתי רוצה לצער אותה?
שיהיו הדברים לכפרת עוונות."
אין מה להוסיף…
בשורות טובות,
שבי
הפוסט הוא חלק מהניוזלטר שלנו שנשלח פעמיים בשבוע – ביום שני וחמישי.
רשומה ולא קיבלת? תבדקי בקידומי מכירות או בספאם.
עדיין לא רשומה? בואי שבי איתנו : ) בלחיצה כאן
