שלום לכולן,
בעלי יצא לעבוד – וקשה לי מאד!
בעלי יצא לעבוד לפני כמה חודשים וממש קשה לי.
הצעד שלו נכון וחכם עבורו אבל לי לא קל בכלל. אני מתביישת מההורים שלי, מאחיות שלי שהבעלים שלהן אברכים רציניים, לחברות אני לא מעזה בכלל לספר, וכל פעם שעולה בשיחה נושא קשור אני מתכווצת, למשל כל השיח בערב פסח שהבעל בבין הזמנים וכו'.
כל החברה שלי היא נשים אברכיות ופתאום רק אני לא! וזה קשה לי ממש, כי אני רציתי לא פחות מכל מי שסביבי…
מפחיד אותי מאד גם הרמה של הבית, ובנוסף קשה לי פתאום להעריך את בעלי… כי אם מדברים במושגים של עבודה והכנסה, אז אני מנוסה ממנו ועם מקצוע טוב, כך שאני מרוויחה הרבה יותר ממנו.
השינוי הזה ממש מטלטל אותי ולא קל, למרות שבשכל אני מבינה שהוא היה נצרך ונכון.
אני אשמח לשמוע מעוד נשים שמתמודדות עם מצב דומה – מה נותן לכם כח? את מי אתם שומעות? כל הרצאה שנייה ב'קו למען אמהות' וכו' זה על נשות אברכים, ואני מרגישה שכל העולם הברור שלי התערער וזה קשה ממש.
תודה!
נעמי
יש גם לך שאלה? נושא שמציק לך? זאת ההזדמנות שלך לשאול שאלה באנונימיות מוחלטת!
כתבי כאן וכולנו ננסה לעזור לך!
חבוק ענק, נעמי יקרה מאד! מזדהה עם כל מילה שלך, זה קשה, זה כואב, זה מטלטל. מאד אוהבת את הגישה המכבדת שלך- כל הכבוד, את מבינה ויודעת שזה מה שמתאים וטוב לו ועדיין קשה לך- הכי לגיטימי שיש.
השאלה שלך מתחלקת לכמה נושאים- התמודדות אישית, הערכה לבעל, רמה רוחנית בבית, בושות מהחברה ויתכן שגם השפעה גרועה על הזוגיות. חילקתי את זה לנושאים כדי שתבדילי בעצמך וייתכן שתוכלי לדייק את הקושי האישי שלך.
מהנסיון שלי- אם הזוגיות ביניכם טובה ויציבה, זה משבר שתוכלי להתגבר עליו, אם זה משפיע על הזוגיות, מאד מומלץ להעזר באשת מקצוע( יכולה להמליץ לך, אם תרצי.)
בנוסף, זה הולך ועובר עם הזמן, בכל אופן אצלי… עדיין חבל ואכפת, אבל מבינים שזה המצב ואין מה לעשות.
ממליצה לך , אם את יכולה קצת להתנתק מהסביבה האברכית. לי זה התאים, נכון שאולי הפסדתי קצת חברות אבל הרווחתי בריאות הנפש, לא הייתי צריכה להתנצל ולהרגיש מסכנה… וכן, הפסקתי להקשיב להמון הרצאות וכו', זה הקטין אותי וגרם לי לכעוס על בעלי ולהתנהג אליו עוד פחות יפה. הרגשתי שזה מזיק לי ואני צריכה תקופה יותר שקטה. לא יודעת אם זה מומלץ באמת, אבל אותי הניתוק ממש הציל.
לסכום, אחרי כמה שנים שבעלי עובד נכנסתי לזה ואני מרגישה הרבה יותר רגועה ושלמה ברוך ה'!
ממליצה מאד על הספרים ״האשה המאושרת באמת״ היא ממש עוזרת להסתכל על כל נושא הזוגיות בכלל והנושא הזה בפרט מכיוון חדש לגמרי
ספר משנה חיים
אני קניתי בחנות ספרים של גיטלר אבל יש לה מוקדי מכירה בכל הארץ ואפשר גם להזמין הביתה.
מצטרפת להמלצה
לא רק משנה חיים אלא גם-מציל חיים
מומלץ בחום לכל אישה באשר היא שם
גם אני מצטרפת
ספר עצום ממש
קול שלא שומעים בשום מקום אחר
קודם כל את ראויה להערכה שזה קשה לך 🙂
דבר ראשון ואחרון- להתפלל, תמיד הוא יכול לחזור להיות אברך.
לגבי הרמה של הבית- את קובעת אותה לא פחות ממנו ואפילו יותר! צריך להבין מה נקרא בשבילך בית של תורה. יש כאלה שבית של תורה הכוונה היא שיש להם ארון ספרים בסלון. וזהו.
יש כאלה שבית של תורה זה לא פחות מר' חיים קנייבסקי.
גם אני הייתי רוצה. אבל בינתיים זה לא המצב (אנחנו יכולות רק לעודד כמה שאפשר).
ויש כאלה שיש להם בית של תורה בצורה שהאבא עובד אבל מתנהג כמו בן תורה. הוא שואל רב מה שצריך לשאול. איכפת לו מגזל של 2 שקל וחשוב לו לאכול בכשרות מהודרת ושהילדים שלו יהיו יראי שמיים.
יש אברכים שלומדים אבל אין להם מידות ויראת שמים ואין להם רב. והם משדרים התנהגות של 'לא אברך'… וזה מה שהבית שלהם סופג!
זה באמת קשה להעריך את הבעל בפרט אם את מרגישה שהוא פחות מימך גם כלכלית וגם רוחנית… מניסיון אישי 🙁 אבל חשוב להתמקד במידות טובות שלו, בכל מה שהוא מעניק לך, תפנקי אותו ותחמיאי לו על מה שרק אפשר, עדיף שתשארי עם זוגיות וקשר טוב איתו שעל זה מותר למחוק את שם השם מאשר שהוא ירגיש שהוא מזולזל בעינייך. וכל דקת לימוד תנפחי ותעריכי.
ועוד משהו חשוב- עשה לך רב: תגידי לו שמאוד חשוב לך שכשיש ספקות ובצמתים חשובים לשאול רב (עדיף קבוע).
לגבי הרצאות- אני נהנית לשמוע את הרבנית רות שמש בקול הלשון, יש לה שיעור כל יום 10 דק' בערך בשלום בית והיא לא מדברת לאברכים, להיפך כמה להעריך את הבעל גם אם הוא לא מה שציפיתי.
סליחה, אבל אני לא חושבת שכדאי להתפלל שיחזור להיות אברך
נכון שזו השאיפה שלה, אבל אם היא תתפלל היא תמשיך לקוות ולא תשלים עם המצב
ולכותבת-
תחשבי שגם אשה שבעלה אברך וגם אשה שלא הגיעו עם אותו תפקיד לעולם-
לעשות רצון השם.
אם השם היה רוצה שתהיי אשת אברך- הוא היה שם אותו כאברך
תשני את ההסתכלות ל- אניעושה בכל רגע את רצון השם
חושבת שזה יכול לעזור
וכל הכבוד לך על הרצון לגבות את בעלך ולהיות בשבילו! ❤
איך אפשר לוותר על תפילות?
צודקת אסור לוותר על תפילות
ומקובלנו מהחזו"א זצוק"ל שתפילות על רוחניות לא שבות ריקם
ומותר לאשה לכאוב שבעלה עזב את הכולל גם אם בשכל היא מבינה שזה מה שהיה צריך לעשות
מותר צריך וכדאי להתפלל ותפילה זו ההשתדלות שהכי פועלת בעולם הזה,זו הדרך שלנו לקבל שפע
כותבת כאחת שבעלה בהוראת גדול הדור עזב את הכולל אחה"צ למען שליחות רוחנית מסויימת שלא כאן המקום לפרט
זו היתה קריעה עבור שנינו ולגמרי מזדהה עם התיאורים על משבר הזהות
ונכון שקובעים עיתים והבית ממשיך להתנהל כבני תורה
ועשינו זאת למען מטרה רוחנית נעלה ובהוראת גדול הדור ועדיין מרגישה שאנחנו מוותרים על הדבר הכי שווה בעולם
אז כן אני מתפללת על זה כל הזמן על "ותן חלקינו בתורתך" לא יודעת מה החלק שלנו אבל מתפללת שנזכה לו וב"ה רואה ישועות מהתפילות שלי
דבר ראשון מעריכה אותך!
זה באמת לא קל
ועצם עשיית מה שטוב ונכון- היא העשייה שהקב"ה רצה ממך
זה לא קל מול החברה, אבל ברגע שאת תגיעי להשלמה פנימית עמוקה עם עצמך, ושלווה פנימית את פתאום תגלי שגם לא מפריע לך מה החברה מסביב חושבת,
ולעשות את רצון ד' דווקא שלא קל ונוצץ זה הדבר האמיתי ובשביל זה באנו לכאן
תהיי גאה בעצמך, על זה שאת עושה מה שצריך, ואת יכולה גם לדבר עם בעלך על זה שאת שמחהשהוא עושה מה שטוב לו, אבל חשוב לך איך אתם שומרים על הרוחניות שבבית, תחשבו ביחד בשיתוף- כשזה יבוא משתיכם תרוויחו כפול, הוא יהיה שותף מלא ומעצמו ירים את הבית, ותעבדו על זה ביחד, ולא את כשומרת—
חיבוק ע-נ-ק!
שלום יקרה,
קודם כל חשוב שתדעי שאת חלק מ"קהילה" גדולה מאד.
הלוואי שהיינו יכולות לפתוח לנו קהילה כזאת, היינו יכולות להעזר ולהתרם אחת מהשניה.
אני כבר אחרי הרבה שנים מאז שהשינוי הזה קרה, וכמו שאת מתארת זה בכלל לא רק השאלה הטכנית של מה בעלך עושה אלא נוגע ברבדים רבים מאד, גם בזוגיות וגם בכל מיני תחומים בחיים ועם כל מיני מערכות יחסים נוספות.
גם אני ממליצה מאד ללכת לאיזשהי קבוצה או ליווי אישי בשביל לעזור לעצמך, להיות מודעת יותר ומחוברת יותר לעצמך.
אני גם יכולה להמליץ בפרטי.
הרבה הצלחות בהכל!
רק יכולה לחבק אותך ולהזכיר ששינוי יכול להיות דבר לא קל בתקופה הראשונה ואחר כך הענינים מתיצבים
לגבי הערכה של הבעל שיש לו מקצוע פחות טוב משלך – כדאי לבדוק את נתוני הפתיחה
אני עושה את זה גם בהקשר של ידיעת הלכות פסוקות – אני יודעת יותר מבעלי כי בישיבה בעלי למד גמרא בעיון ובאותן השנים אני למדתי הלכות פסוקות
ואני מעריכה אותו על מה שהוא יודע כי הגיע לזה כמעט לגמרי לבד וזה יפה
ואל תתעצבני על הההרצאות
תביני שזה תוכן שבא לעזור בהתמודדות של אברכיות ולך מתאים תוכן אחר – זה דומה לקטע שכתוב על ספרי שלום בית לגברים שהספר לא מיועד לנשים..
פשוט תחפשי הרצאות שמתאימות לך
בהצלחה רבה!
נעמי יקרה
קודם כל – הערכה גדולה על כך שזה כל כך קשה לך. הרצון החזק להיות אשת אברך לא מובן מאליו. מנסיון דומה ושונה – יש כאן תהליך שלם של חיבור יותר אמיתי לרצון ה'. זה יכול לקחת זמן וצריך הרבה הרבה סבלנות – לעצמך קודם כל. טבעי שכואב, שקשה, שעצוב, שמכעיס, שהכל מתערער, והזהות שלך צריכה לקבל הגדרה מחודשת – אם את לא אשת אברך, אז מה את כן?
יפה לראות איך בתוך הקושי את מבינה את בעלך ואת הצעד שעשה. וודאי שגם לו זה לא קל. שניכם עוברים שינוי גדול. יש לך חברה שיכולה להקשיב באמת, בלי לשפוט ובלי לרחם?
לפעמים רצון ה' שונה ממה שנראה לנו. והתפקיד שלנו הוא לעבוד את ה' ולא את הרצון האישי שלנו – רוחני וקדוש ככל שיהיה.
וזה לא אומר כלל וכלל לוותר על הרצון האמיתי לבית של תורה. אמא יכולה להנחיל לילדים כל כך הרבה אהבת תורה, שמחה בקיום מצוות, הערכה אמיתית לדעת תורה, הערכה לכל שיעור תורה שאבא כן לומד…
ובסופו של דבר יכול להיות יותר טוב ויותר אמיתי – בלי הכבוד והמעמד החברתי, אלא עבודת ה' אמיתית ומחוברת. חיבור לזהות האמיתית שלנו – עובדי ה'.
ומנסיון שלי – מה שנתן לי כח אלו חברות טובות שהקשיבו ותמכו, המון תפילה ובקשה שאעבור את זה נכון, וגם הרבה חיבור פנימי שלי לרוחניות שחיזקה אותי. יש עוד הרבה קוים ותוכן חוץ מ"למען אמהות".
מאחלת המון המון כח, נחמה ונחת יהודית אמיתית מכולם
אני קצת פחות מתחברת ל"את קובעת את הרמה של הבית".
זאת גישה שהבעל מרגיש, ולא בהכרח שהוא רוצה רמה פחות גבוהה מימך.
לפעמים באמת יש אילוצים כלכליים או אחרים, ולא, ה"בית של תורה" לא תלוי בזה.
אני יודעת שזה קשה מאוד- אבל אם תמשיכו לחנך את הילדים אותו דבר כמו קודם,
ולא מתוך מקום נלחם, אלא כאילו לא היה שינוי- השינוי יהיה הרבה פחות מורגש.
אומרת לך מניסיון של מי שגדלה בבית עם אבא עובד,
וכיום עם בעל עובד (בעבודה תורנית אמנם, אבל עדיין…)
וכן- גם מה שכתבו לך כאן- להתנתק מהסביבה האברכית-
הוא גם צעד נכון לדעתי.
אני גרתי באיזור מאוד אברכי והרגשתי מאוד רע.
היום ב"ה אני גרה באיזור חסידי יותר, ושם זה מקובל הרבה יותר-
וחזרתי להיות מוערכת כמו קודם.
כי כאן יודעים שהתורה לא שייכת רק לאברכים…
כמובן בלי לזלזל, מדברת על תחושה שמזלזלת לצד ההפוך.
חזקי ואמצי!
שלום נעמי,
כפי שכבר כתבו פה מעריכה אותך מאד על הבגרות, ההבנה, הקבלה..
וגם ובעיקר השאיפה האמיתית לרוחניות ולעשיית רצון ד'.
מתוך כך לתת כיוון מחשבה קצת שונה- מי אמר שבעל עובד זה דרגה פחות?…
(לא מזלזלת בכלל באברכים, אברכית בעצמי)…
הרי יש כ"כ הרבה צרכים בעמ"י ויש כ"כ הרבה דרכים לעבוד את ד'..
(כמו שמדינה מתוקנת צריכה גם רופאים וגם מהנדסים…)
אולי אם תמצאו ביחד את השליחות בעבודה שלו, את המהות וה'נשמה' יהיה לך ולכם קל יותר, לא להרגיש 'נדפקנו, לא הצלחנו לעשות מה שצריך' אלא 'כרגע הבנו שהשליחות שלנו אחרת…'.
מה דעתך?
אם יורשה לי
אני מעריכה אותך ואת את בעלך שעשה את מה שנכון לו
בתוך המון חברתי שלא תמיד מאפשר התבוננות פנימית מעמיקה
של מה רצון ה' ולא רק מה מקובל ומה נכון…
ומי שפועל על פי מה שנכון ומה שרצון ה' ממנו בנתונים ולא רק על פי מה שיפה ופוטוגני
(לא מדברת רק על קטע כלכלי כמובן)
ברור לי שבעז"ה יזכה לראות רק אור ונחת..