שלום לכולן,
בעלי יצא לעבוד – וקשה לי מאד!
בעלי יצא לעבוד לפני כמה חודשים וממש קשה לי.
הצעד שלו נכון וחכם עבורו אבל לי לא קל בכלל. אני מתביישת מההורים שלי, מאחיות שלי שהבעלים שלהן אברכים רציניים, לחברות אני לא מעזה בכלל לספר, וכל פעם שעולה בשיחה נושא קשור אני מתכווצת, למשל כל השיח בערב פסח שהבעל בבין הזמנים וכו'.
כל החברה שלי היא נשים אברכיות ופתאום רק אני לא! וזה קשה לי ממש, כי אני רציתי לא פחות מכל מי שסביבי…
מפחיד אותי מאד גם הרמה של הבית, ובנוסף קשה לי פתאום להעריך את בעלי… כי אם מדברים במושגים של עבודה והכנסה, אז אני מנוסה ממנו ועם מקצוע טוב, כך שאני מרוויחה הרבה יותר ממנו.
השינוי הזה ממש מטלטל אותי ולא קל, למרות שבשכל אני מבינה שהוא היה נצרך ונכון.
אני אשמח לשמוע מעוד נשים שמתמודדות עם מצב דומה – מה נותן לכם כח? את מי אתם שומעות? כל הרצאה שנייה ב'קו למען אמהות' וכו' זה על נשות אברכים, ואני מרגישה שכל העולם הברור שלי התערער וזה קשה ממש.
תודה!
נעמי
יש גם לך שאלה? נושא שמציק לך? זאת ההזדמנות שלך לשאול שאלה באנונימיות מוחלטת!
כתבי כאן וכולנו ננסה לעזור לך!
הספר האישה המאושרת באמת הוא בסגנון של לדעת להיכנע?
הבנתי שהוא כולל אותו בצורה יותר "חרדית", ומעבר…
יש מישהי שמשאילה בירושלים?
כן,
אבל מה קורה אם הבעל יוצא ע'מ להגשים את עצמו- לעבודה טכנולוגית?? גם אז מצווה להעריך ולשתוק…
הרי יש פה סתירה…
מצד אחד חינוך הילדים מושתת על הערכה ללומדי תורה וסינון ונגד הטכנולוגיה והקידמה (אני כאמא) ומצד שני- אבא יוצא לעבוד עם מחשבים ומכניס "מכשיר" הביתה….
מה אז?
זה חיי דסתריי..
איך אפשר לחיות כך?
יש מקום לשאלת רב, ויתכן מאד שתופתעי מהתשובה, זה לא שאלה לפורום