אין לי כח לחכות –

אני לא באמת יודעת מה היה קורה כאן –

אם הוא היה מגיע.

אני לא באמת יודעת

איך זה היה נראה,

איך זה היה מרגיש,

איך זה היה—

אני לא יודעת.

איך נשמעת השירה –

של הלויים.

אני לא באמת יודעת,

אם היינו פחות עצובים.

אני לא באמת יודעת,

אם היתה לנו יותר נחת מהילדים.

אם היו לנו פחות צרות.

אני לא יודעת כלום.

והאמת?

אני גם לא טורחת לחשבן חשבונות.

לפעמים נוח לי ככה,

לחיות—

לסתום את כל החורים בלב,

 עם קניות.

לשטוף את כל הכאב

בסתם מילים ריקות.

באמת באמת?

אין לי כח לחכות.

—

לחכות—

זה להודות,

שבודד לי ורעב.

לחכות

 זה להסתכל בעיניים לכאב.

לחכות

זה לעשות משו

שיתקרב.

אני מעדיפה לברוח.

לשכוח.

אין לי כבר כח.

וזה עובד לי-בגדול-מצויין,

כל החיים.

עד שמגיעים—-

תשעת הימים.

אסור לי לכבס,

לחדש,

לאכול בשר,

לשמוע שירים,

היומן שלי חף מכל אירועים.

אין הופעות–

אין, אין לי במה למלא את החורים—

אני לא יכולה לשבת ולהתאבל ככה תשעה ימים!!

אני קובעת מהר תור לרופא שיניים, לרופא עיניים,

ומעקב גדילה לילדים.

אני משוטטת הלוך ושוב בכל המתכונים החלביים,

תשעה ימים –

זה מעט זמן כדי לברוח,

זה המון זמן כדי לשכוח.

כי אני לא באמת יודעת, 

מה יהיה כאן כשהוא יגיע.

כמה קרוב יהיה הרקיע.

לאן יזרמו כל הדמעות?

איך פתאום יתרפאו הלבבות?

לאן ייעלם כל המחנק שיש לכולנו בגרון?

ומאיפה ייכנס לנו אוויר מטהר לריאות?

אני לא יודעת,

ואין לי איך לדעת או לראות.

ובא לי לבכות—

אז סוף סוף –

אני בוכה.

—-

ופתאום,

אני מרגישה.

עמוק בפנים.

בכל החושים.

שאף על פי שהוא כל כך התמהמה –

יום אחד, הוא פשוט, יגיע—

ואז אולי אשוב לכמה רגעים להיות ילדה קטנה כזו?

עם עיניים גדולות.

חיוך תמים.

שנים שלא היה לה כח לחכות.

אז היא רק לפעמים

בכתה בלילות.

היא לא ידעה למה,

אין לה אוויר בריאות.

היא לא הבינה למה

היא רודפת כל החיים.

מה היא מחפשת,

מה רעב לה שם בפנים.

היא רצה ורצה וברחה למרחקים.

כולה מזיעה, 

הפנים אדומות,

מבוהלת עד מוות,

העיניים עצומות.

—

בסוף,

הוא יגיע.

הוא ימצא אותנו ככה,

ילדות.

שלא היה להן כח לחכות.

ועוד כמה מילים שלי:

בעצם.

אולי אנחנו כן יודעות מה יהיה כשהוא יבוא.

הרי בטוח יהיה יותר נחת מהילדים

הרי ברור שנהיה  פחות עצובים.

רק רציתי להעביר כאן את החוויה הזו,

שכשצועדים בחושך הגלות.

הגאולה נראית כמו איזה עניין נקודתי שמצליח להתכמת לכמה מילים כמו עצבות או נחת.

ולא זו האמת.

האמת האמיתית היא שכשהוא יבוא, תהיה גאולה שלימה אמיתית מבפנים. משהו גדול הרבה הרבה יותר.

רק—

רק שיבוא כבר.