"למה את לא עונה להן???" זו השאלה שקיבלתי מכן בפרטי שוב ושוב, אחרי התגובות הסוערות על הפוסט הקודם.
באמת שרציתי לענות לכל אחת בפירוט על כל תגובה, כי יש מה לומר ויש מקום לדברים שכתבתן ויש מקום להבהיר ולהסביר וללבן את הנושא שוב, ובטח שיש מקום להעלות גם צורות אחרות של התנהלות, ויש מקום לשאלה ולבירור נוסף, ובטח ובטח יש מקום למילים חמות ולתגובות מזדהות ומספרות על ניסוי וטעייה ומציאת הדרך שמתאימה לבית שלכן.
ובדיוק בשביל הזה הטור הזה עולה כאן, כי מן הראוי שתקבלנה תגובה הולמת ותשובה מפורטת לשאלות, תמיהות, וגם להתנגדות נחרצת אם התנגדתן.
אשתדל מאוד להגיב על הדברים שעלו בצורה מרוכזת וממוקדת:
בינה נשית – תודה תרצה על הדברים החכמים שכתבת, על התשובה הכל-כך מפורטת!
בכלל לא מובן מאליו שישבת וכתבת כל כך בפירוט בצורה מכבדת וכוללת את כל הצדדים, ישר כוח ותודה רבה!
כן, בינה נשית היא הקוד והיא המפתח לבדוק מה מתאים לנו ולבית שלנו ומה פחות, מה אני לוקחת ומשתמשת ומה אני משאירה בצד, וכמו שסיימת יפה "ואם לכולם טוב אז מה הבעיה?!"
נכון, אם לבעלך טוב אצל ההורים שלך, שניכם מרגישים מצוין, והכל זורם על מי מנוחות – חשוב מאוד שתמשיכו לעשות מה שנכון וטוב ומדויק לבית שלכם – כן, תלכו להורים ותהיו שם שבוע, שבועיים או חודשיים, ותיהנו מכל הטוב שהדבר הזה יכול לתת לכם! ואם באיזשהו שלב זה מתחיל להיות פחות מתאים, אז יש עוד כל כך הרבה אופציות שכדאי ונכון לבדוק אותם לפני שעושים מה ש"כולם" עושים / חושבים שנכון לכם לעשות.
משענת לבעלה? – לא זו הייתה כוונתי! מצטערת מאוד שזה מה שהובן ממה שכתבתי, להיפך ואדרבה! מסכימה עם כל אחת שכתבה שאישה צריכה לקבל מבעלה ולהיות בתקופה הזו נתמכת ומסתייעת על ידי בעלה, וזו בדיוק הייתה כוונתי שמשום מה סולפה ועוותה לחלוטין.
דווקא בגלל שהבעל הוא זה שיכול לתת לאשתו ולהעניק לה דווקא בתקופה הרגישה הזו – לכן הימצאות אצל הורים פעמים רבות לא מאפשרת את ההשענות של האישה על הבעל, כי כל הסובבים נותנים את העזרה הפיזית / הרגשית וכו' והבעל מרגיש מיותר, ואז יש לו זמן להיפגע ולהגיב בצורה לא גברית לסיטואציה.
אישה אחרי לידה צריכה עזרה – נקודה! נכון מאוד!!! גם עם זה אני מסכימה, הטור לא דיבר על מה העזרה שצריך וכמה, זה וודאי משתנה מאישה לאישה, מבית לבית, מבעל לבעל ואפילו מלידה ללידה.
בטור ביקשתי לשים לב שהעזרה שאנחנו מקבלות, או חושבות שהיא העזרה היחידה שניתן לקבל אחרי לידה – באמת מותאמת לבית שלנו, לך כאישה ולבעלך כבעל, ובאופן כללי לזוגיות שלכם, ואם זו לא העזרה שמתאימה לכם מכל מיני סיבות (יכולות לגם להיות סיבות שאינן קשורות לבעל…) – פשוט למצוא דרך אחרת שתתאים לשניכם באופן המותאם והמדויק ביותר לבית שלכם, הייתה כאן קריאה לשים לב להיות קשובות לעצמנו ולבעל שלנו ולא למה ש"כולם" עושים…
"לא כנשים המצריות" – צרם לי מאוד השימוש בחלק הפסוק הזה – על אף שהוא מתאר כיצד נשות עמ"י הצדקניות שהיו הולכות ויולדות בשדה וכביכול אינן משתמשות בשירותי המיילדות כמו הנשים המצריות, כותרת זו נתנה לי אישית תחושה מאוד לא נוחה וגם לא מדוייקת ביחס לנאמר בטור.
לגבי הנהגות שנהגו בעבר, יתכן שכך נהגו, ומה שקורה היום אינו בהלימה למה שהיה אז.
כמו כל הדברים שהשתנו מאז להיום גם בחלק הזה חלו שינויים, ואם בעבר סבבו את האישה אמא, אחיות ושבט שלם יכול היה לטפל בה ובתינוק ובשאר הדברים, היום המציאות שונה וממילא גם הכלים להתמודדות שונים. אנחנו במציאות אחרת ובחיים אחרים וההתנהלות צריכה להתאים לימינו.
הקצנת מצבים והחמרת סיטואציות – השפה שאנחנו משתמשים בה אינה רק מתארת את המציאות, אלא קובעת ומעצבת את אופן החשיבה והחוויה הרגשית שלנו. כדאי שנשים לב כאשר אנחנו מתארות סיטואציה המגיבה לנכתב בטור שאנחנו לא מקצינות פרט שולי והופכות אותו לעיקר בעוד שאת המסר העיקרי אנחנו מוחקות / מתעלמות / מקטינות ולעיתים אף מסלפות.
מה נכון לעשות תכל'ס – לאלה שמרגישות שהן לא קבלו מספיק מענה לתקופה הרגישה הזו –
אכתוב בקיצור כמה נקודות נוספות שכדאי לשים לב אליהן:
– לזכור שזו תקופה והיא תעבור!
– להסכים לקבל כל עזרה שמציעים לך, ואם לבעלך יש קושי עם העזרה המוצעת לשאול אותו איזה עזרה הוא יכול להגיש ומה כן את יכולה לקבל בצורה שלא תיפגע בו.
– להרשות לעצמך להיות חלשה – מה שלא חייבים – פשוט לא עושים, את חלשה? מרגישה לא טוב? עייפה? תוכיחי 😉!
הרבה נשים מתאמצות להראות שהן כל יכולות, שחס ושלום לא יחשבו שהן חלשות, יש אפילו שמתפארות שהן ניקו את המקרר איך שהן חזרו הביתה מבית החולים/החלמה כי הן לא יכלו לראות את מה שהלך שם – את מי את מנסה להרשים??
בעלך מאמין לך שאת חלשה, עייפה וכאובה כאשר הוא רואה שזה אמיתי! ואז הוא גם מתגייס לעזור, אבל אם מהמיטה את שולחת לו הוראות ופקודות מדויקות – מה צריך בדיוק לעשות, ואיך ולמה לא עשית כך או אחרת אז הוא נותן לך להסתדר לבד…
– לקבל את השינויים במצבי הרוח, לאהוב את עצמך על אף ולמרות. כאשר את מתפרצת בבכי או בתסכול, תוכלי להסביר לבעלך שזה לא הוא אשם, אלא רק מצב הרוח שעושה מה שבא לו.
– לשמור על רגעים זוגיים משותפים – גם אם מדובר רק ב-10 דקות. להודות ולשמח אחד את השני במילים טובות.
– לראות את הטוב – להאמין בו ולהגדיל אותו!
ועוד משהו חשוב מאוד ואולי בשבילו נכתב כאן הכל:
את המייל הזה קבלתי למייל האישי שלי (ביחד עם עוד מיילים נוספים של נשים שלא התאפשר להן להגיב לאחר שהאפשרות לתגובות נסגרה):
"דחוףףףףףף תכנסי!!!!!
למה את לא מגיבה???? או שאת לא יודעת למי להתחיל לענות, את חייבת לאזן את מה שקורה ב"שבי רגע",
את יודעת איזה קטע, שקראתי את זה בפעם הראשונה נקי, הרגשתי כן זה נכון, זה ברור שזה ככה צריך להיות.
אישה בדרך הזו משיגה הכי הרבה הכלה וקשיבות מבעלה.
אבל אחרי שקראתי את התגובות, זה פתאום מקרר כזה ואת אומרת אולי זה נכון שהיא כאילו לא חושבת על עצמה וזה...
בקיצור אני לא צריכה לקרוא תגובות!!!
זה מערער לי את כל מה שאני יודעת ועושה ועובד לי מצויין, למה אני צריכה להרוס לעצמי?"
התגובה הזו מביאה אותי לומר משהו חשוב ונחוץ לקוראות הטורים כאן בנושאים רגישים כאלו אבל לא רק.
כשם שפרצופיהם שונים, דעותיהם שונות – כנ"ל לגבי תגובות שלנו לאירועים, שיטות, הדרכות והשקפות המתאימות לנו יותר או פחות. כנ"ל לגבי הבעלים שלנו והתגובות שלהם וההתנהגות שלהם במצב כזה או אחר.
אין בזה נכון או לא נכון, יש כאן מתאים ומדויק לי או שלא!
וזה בסדר גמור שלא כל מה שאכתוב יתיישב על לב כל אחת, זה בסדר ומקובל לכתוב גם שאת מתנגדת וחושבת אחרת, אבל בבקשה, בזהירות! בעדינות! ברגישות!
כשאישה כותבת תגובה, כדאי לבדוק שהיא מביעה את דעתה ואת הדרך שנכונה לה לפעול, אבל לא בצורה ששוללת כל דרך אחרת, כי יש כל כך הרבה נשים שצריכות לשמוע דווקא את הקול הזה.
וכמו שכבר אמרתי וחזרתי והדגשתי בכל הטורים שנכתבו כאן – מה שמתאים לך – תיקחי ומה שלא, את ממש לא חייבת.
אם משהו אחר עבד לך ועובד לך – זה נפלא מאוד, ואם משהו לא עבד לך ואת עדיין מנסה, את מוזמנת בהחלט לנסות את מה שאני כותבת כאן ולבדוק אם זה מתאים לך, לבעלך ולבית שלך בכלל, ואם גם זה לא עבד אז תמשיכי לחפש עד שתמציא את מה שהכי טוב ומותאם לבית שלך.
שלום בית וקשר זוגי מורכבים מכל כך הרבה פרטים קטנים – כמו רגשות, הרגלים, התנהגויות, דקויות, ניואנסים, מנטליות, סוגי תקשורת בעבר, בהווה, זיכרונות ואפילו פחדים סמויים.
אז שוב – תכתבי את דעתך, בהחלט, ייתכן שיש נשים שחשוב להן לקרוא את התגובה ההפוכה, אבל בבקשה! שימי לב שאת לא הורסת למישהי אחרת
שימי בבקשה סימני שאלה במקום סימני הקריאה, שאלי שאלות, תני לנשים לבדוק את מה שאת אומרת ולא להיבהל או להרגיש רע אם הן עושות אחרת ממך. ותתפלאי – יש גם נשים שצריכות לשמוע קול אחר ממה שנכון לך לשמוע. וזה מה שיתן להן שלווה, רוגע, שלום בית, אהבה וקשר.
חכמות? הזהרו בדבריכן!
מחכה לתגובות שלכן, מחכה לקרא אתכן גם כשאתן חושבות אחרת, או גדלתן או למדתן דרך או שיטה שונה, ככה אנחנו וככה בדיוק זה טוב.
ואם יש לך מילים שראוי שרק אני אשמע אותן אני מזמינה אותך לדיון במייל האישי שלי, אשתדל לבחון ביחד איתך את הדברים להסכים או להתנגד ובכל אופן לתת מענה.
ציורים: רחל קארו – לאתר הציורים של רחל
לקבלת ציור – סיפור שבועי מאת ר. קארו לחצי כאן
עלו לך שאלות? מחפשת לדעת עוד?
בתאל טשיטיד – מדריכה זוגית מוסמכת לכלות ונשים – [email protected]
ניתן להאזין לתכנים מעולים בקו התוכן "על כולנה"- 0733834729
להזמנת סדנאות, הרצאות ופגישות אישיות: 0533106799
