לא רק אבא ואמא: איך המשפחה והקהילה יכולים לחזק את חינוך הילדים שלנו

הקהילה והמשפחה המורחבת, הם כלי יקר וחשוב שהחיים המודרניים דחקו הצידה וחבל, אנחנו צריכים לחשוב היטב איך להחזיר עטרה ליושנה. בעבר חיו כל כך קרוב וכל כך שיתופי (תיזכרו ב'חצרות המשותפות' של ירושלים) כך שלא היה ניתן להסתיר כלום מאף אחד, כולם ידעו הכול על כולם ודברו עם כולם, וגם תמכו והשגיחו, לכל דבר יש כמובן מעלות וחסרונות, אבל בחינוך זה יכול ליצור מרחב מאוד מושגח ומאוד תומך. גם אצל צעירים וגם אצל מתבגרים.

ילד ידע תמיד שמישהו כבר יספר לאמא/אבא מה עשה בבית כנסת או בחצר, הם אינם צריכים להרים טלפון, הם יפגשו אותם כבר היכן שהוא, סבתא הייתה מביעה דעה על התרחשויות בבית, והדודים/שכנים היו מעירים באכפתיות לילד שאיבד את הגבולות.

היום הכול מרוחק, הקהילה והמשפחה (ב"ה!) גדולה מדי עד להיעלמות, ומאידך הכל נשאר במיקום המשפחתי-גרעיני, וכך – פרטיות ודיסקרטיות, שיווק ונראות משמשים בערבוביה וגורמים לנו להפסיד אנרגיה חשובה ויעילה מאוד שכדאי לנו לתת את הדעת עליה, ולרתום אותה חזרה לעזרתנו. כמובן שעלינו להקפיד על מעורבות ולא על התערבות, אנחנו רוצים להרוויח את דעת הקהל באופן של תמיכה ולא של השפלה, דבר שמאפשר לנו לבחור ממי לקבל עזרה ואולי אפילו להדריך את מי שיכול לסייע באשר לסוג העזרה המתבקשת.

ילדים מתבגרים אוהבים לדעת שהוריהם עדכניים, שייכים ומחוברים, הורה מנותק מביא מסר של בדידות ושונות שגיל העשרה כל כך לא אוהבים, לכן, כשילד יודע שעוד אנשים בסביבה הקרובה חושבים כמו ההורים שלו, זאת עובדה שמחזקת את הסמכות ואת הרלוונטיות של ההורה, וכך גם את המחויבות של הילד, אם הילד שומע גם מחברה שלך וגם מהסבא, מהאח הגדול בישיבה ומהחברותא של אבא שילדים אינם מסתובבים בחוץ בשעה מאוחרת, הוא מבין שככה זה, הוא מסיק לעצמו שבעצם, אלה שכן מסתובבים הם האאוטסיידרים ולא ההורים שלו, כך מייצרים לובי, לכללים שאינם מתיישבים על ליבו של המתבגר הצעיר בקלות. תשתמשו בזה! כשאתם יודעים שיש התנהגות שלילית מאתגרת אצלו, תגייסו דודים, חברים שכנים ואחים גדולים שיתפסו זמן להביע דעתם באופן אגבי או ישיר, זה עובד! זה יוצר לחץ חברתי בריא ויעיל.

גם ילדים צעירים, נוטים להקשיב לסבתא טובה שמספרת כמה חשוב לעזור לאמא, ורוצה להתעדכן בעזרות שהנכדה עזרה. אפשר ללחוש על אוזנו של דוד חביב: "תגיד לו שראית איך הוא מתפלל יפה, ולא יוצא לאורך כל התפילה מבית הכנסת", וגם שכנה ידידותית ששואלת את בתך על התפקידים שלה בבית, מתפעלת ומעריכה, מקדמת משהו במחויבות של הבת לתפקידיה, אפילו חברה שלך יכולה להגיד לבתך בלי כל בושה "תחשבי אם הסגנון הזה של החצאית אינו הורס לך את שמך הטוב, לי נראה שלא מתאים לך". כל הקולות הללו מסביב, אינם מתנדפים בחלל, במיוחד אם הם עקביים, נעימים אוהדים ומעורבים. לא ביקורתיים ועוקצניים אלא אכפתיים ומביעי עמדה. הקולות הללו מייצרים קונצנזוס רחב לדעת ההורים ונותנים תוקף לערכים להשקפה ולדרישות שלהם. חפשו אותם בסביבה הקרובה, שתפו אותם בקושי, בקשו את עזרתם הספציפית והיו אף אתם אלה שתומכים באחרים בדרך זו.

לעיתים, אנחנו נוטים להסתיר התמודדות של ילד בשביל לשמור על שמו הטוב או על כבודו, אבל האמת היא שככל שנרתום תומכים נוספים מחוץ למשפחה הגרעינית, שיראו את ההתמודדות שלו, יגלו אמפתיה והבנה לקושי (לא הסכמה!), אבל יביעו את דעתם ואמונם בו, ויציעו עזרה, יעקבו ויתעניינו הלאה – כך הילד ירגיש מוקף, עטוף ומחויב לאנשים רבים שמתקשרים לשאול בשלומו, באים, מייעצים ועוקבים, כך שעצם קיומם של אלה נוסך בו כוח להתמודד, ולהתניע את השינוי בעצמו.

קחו לדוגמא תלמידה מתבגרת, שנעדרת רבות מבית ספר, ויש את אבא ואמא שעומדים מולה לבדם בדרישה להקפיד על ההליכה היומיומית לבית הספר. יכול להיות שמול ההורים הילדה רגילה להתנהל, ויכול להיות שהמגרש הזה מוכר לה מדי והיא התרגלה לשחק בו באופן מניפולטיבי, או אפילו מתגמל בלי לשים לב, ההורים כבר ניסו לדבר, להבטיח, להפעיל ונראה להם שהעניין מאבד שליטה. כאן צריך להפעיל את טכניקת התמיכה הכללית, שמשמעותה: גיוס אנשים אכפתיים מחוץ למשפחה, שיבואו, לא יתביישו להתערב, לא ישאלו את עצמם שאלות מחלישות (כמו: מי אני שאומר זאת? ולמה שאתערב?), אלא פשוט יכירו בכוח שלהם שנקרא אכפתיות אנושית, יפנו אל התלמידה ויאמרו לה: "אנחנו דואגים לך, כואב לנו לראות אותך ככה, האם יש משהו שנוכל לעזור בו? אנחנו רוצים שתלכי לבית הספר בקביעות". דודה, סבתא, חברה שלך ושכנה, שיתקשרו, יקפצו לביקור, יגידו את דעתם ויציעו את עזרתם – יתנו יד משמעותית, כל המרבה הרי זה משובח. אל תשאירו את זה אצלכם ב"שושו", גם הילד יוצא מאזור הנוחות כשהאתגר שלו יוצא מדיסקרטיות, ואני מדגישה שוב, לא על מנת לבייש חלילה אלא במטרה לתמוך בקושי, להשתתף, להביע עמדה ולעזור כל הדרך החוצה. מה שלא עבד עד כה בינכם לבינו, יעבוד בתמיכת קולות קרובים ותומכים, אסור להפסיד את האנרגיה האנושית חברתית הזו וחובה להיעזר בה.

אנחנו נוטים לזלזל בכוחנו ובעובדת היותנו בעלי השפעה, אבל עלינו להכיר בקסם החברתי הזה, שבא מתוך הקולות הנוספים של מבוגרים אכפתיים ואוהדים, שנותנים תמיכה לערך או להתנהגות שדורשת חיזוק, ההתעניינות ההקשבה והמעורבות הם עצמם מהווים זרז פסיכולוגי להתיישרות, וככל שירבו המבוגרים התומכים הללו, היעד יושג באופן מהיר יותר וקל יותר.

להארות, הערות ושאלות –

יעל סלע היא מנתחת התנהגות ומומחית להדרכת הורים וצוותי הוראה, בתחום מניעת נשירה אקלים משפחתי ובית ספרי, הנעה ומוטיבציה.

יעל סלע – [email protected]