הבנת עולמו של הבעל

במאמר הקודם ביררנו לעומק את משמעותו של לימוד התורה, הסיבה שהוא כל כך חשוב לקב"ה, והתרומה העצומה שלו לעם ישראל ולעולם כולו. מכיון שהדברים התארכו – נתמצת אותם עתה במשפטים ספורים, ואחר כך ניגש לבדוק כיצד ההשקפה הזו עונה על השאלות והאתגרים המצויים בבית של תורה.

סיכום היסודות להבנת חשיבות לימוד התורה

תמצית הדברים היא חמשה עקרונות יסוד, כדלהלן:

א. הקב"ה ברא עולם למטרה מאוד מסוימת, וכל עוד המטרה הזו לא מתממשת – כל מה שנעשה בעולם מחטיא את יעודו. השאלה הראשונה שעלינו לשאול את עצמנו בכל בוקר מחדש היא – האם מטרת הבריאה מתקיימת.

ב. המטרה היא שהברואים כולם יחיו על פי רצונו, על פי ההדרכות שנכתבו בספר התורה, מתוך זכירתו של הבורא וקשר רציף איתו (בשפה תורנית – דבקות בה'). 

ג. הדרך לביצוע המטרה הינה להוריד לעולם ספר חוקים, ולהעמיד עם שיאמץ אל ליבו את הספר הזה וישים אותו במרכז החיים; שיאהב את הספר וידבק בו (בשפה תורנית – לימוד תורה).

ד. הדרך של העם להצליח בתפקידו זה מול הלחץ החברתי של העולם כולו, הינה – על ידי יצירת קבוצה שתקדיש את חייה להגות בספר הזה, להכירו ולהתחבר אליו מתוך אהבה (בשפה תורנית – שבט לוי).

ה. לימוד סדיר ומעמיק של התורה גורם לדבקות בה', ומרומם את האדם עצמו, את סביבתו, ובמעגל רחב יותר – את עם ישראל כולו (בשפה תורנית – להחזיק את העולם).

לאחר ליבון היסודות – נשוב לדון על השאלות שהעלינו. חלקן באות על פתרונן לאור המבט ההשקפתי שרכשנו, ובחלקן – שעדיין לא נפתר – נעסוק בפירוט בהמשך. 

לאן מתקדמים בלימוד

נתחיל מהשאלה הראשונה: מה בעצם הבעל עושה בכולל כל היום? לאן הוא מתקדם? מה כל כך מעניין שם, ולמה זה תופס את הראש?

ובכן: בכולל אין בהכרח התקדמות ליעד מסוים שאפשר לכמת אותו. יש יצירה מתהווה של מציאות "תלמיד חכם". תלמיד חכם הוא אדם שדבוק בתורת ה', ודרכה הוא דבוק בה'.

לאן הוא מתקדם? הוא בונה את עצמו להיות תלמיד חכם, וממילא גם את ביתו – להיות בית של תורה. בית שהתורה נוכחת בו, בית שיש בו מקום מרכזי לקב"ה, למצוותיו ולתורתו. 

איך זה קורה? על ידי שהתורה ממלאת את ליבו ואת מוחו. התורה היא מאוד מאתגרת, מאוד עמוקה, ודורשת חשיבה והתבוננות רבה. כלשון הפסוק (איוב יא ט): "ארוכה מארץ מידה ורחבה מני ים". חכמת התורה אינה כמו חכמות חיצוניות, שהן מוגדרות ותחומות. התורה הינה בעלת רבדים ומרחבים אינסופיים של הבנה ושל גישות שונות, וכל לומד מוצא את הנוסחה האישית שלו להתחבר אל חכמה האלוקית, ולהגדיר את הדברים מנקודת מבטו. אדם שמצליח להתחבר אל הנשמה הפנימית של החכמה האלוקית, מנקודת החיבור האישית שלו – מרגיש חיבור עמוק אל התורה.

זאת יש לדעת, שיש דרכים רבות ללימוד. יש לומדים שמתחברים להבנה למדנית, ויש לומדים שמתחברים לסיכום שיטות; יש שמתחברים להלכה ויש שמתחברים לגמרא; יש שאוהבים עיון ויש שאוהבים בקיאות; יש שמתמלאים בסיפוק מכתיבת חידושים ויש שמתמלאים בסיפוק מסיומי מסכתות. התורה כוללת סוגי לימוד רבים ושונים שכולם כאחד אהובים מאוד לפני ה', ואין מקום להתערבות חיצונית מכל גורם שיהיה לנסות לשנות את הבחירה האישית של האדם.

יש לציין, שגם אם הבעל לומד בצורה של התקדמות לכיוון אתגר מסוים – מו"צ, דיין, וכדומה – עיקר הנושא הוא לא התוצאה, אלא הלימוד עצמו. יש מעלה גדולה בלימוד עם חתירה לשלמות ולידיעה, כמובן במידה שזה אכן מתאים לאופי של הלומד. אבל עיקר ההצלחה של הלימוד הוא הלימוד עצמו, הדבקות בה'.

התורה לעומת קריירה

נעבור לשאלה השניה: אני מתקדמת בעבודה ועושה קריירה, ובעלי אברך רגיל בכולל קלאסי. איך אוכל להרגיש שהוא מעלי?

ליבת השאלה נוגעת בעצם בהתייחסות לקריירה מול ערכים. נעמיד את השאלה על נושאים אחרים: אשה מפתחת קריירה מוצלחת, וחברתה באותה עת מטפלת בהורים מזדקנים במסירות עצומה. מי מוערכת בעינינו יותר? דוגמה נוספת: אדם מתקדם במהירות בעולם העסקים, וחברו משקיע באותה עת את כל כולו לעזור ליתומים. מי מוערך יותר? אין שאלה בזה.

גם בנידוננו, כאשר אשה מתקדמת בקריירה זה בהחלט נחמד ונותן תחושת סיפוק, ואין לנסות למחוק את זה. כל אדם רוצה לראות את עצמו מצליח בתחום שבו הוא עוסק, וזה לגיטימי. אך יש לשים לב למקד את המבט על הדברים האמתיים של החיים, שבשבילם אנחנו כאן. אין מה שישוה ללימוד תורה וקיום רצון ה'.

בגמרא (שבת קנג.) יש ביטוי מעניין על המסר הזה:

"עשה דברים לפני מיטתך". ומפרש רש"י: "עשה דברים שיאמרו לפני מיטתך בהספדך". כלומר: במשך כל החיים תעשה דברים שתרצה שיאמרו עליך כשיספידו אותך.

בקריאה שטחית זה נשמע מוזר: וכי כל החיים אדם צריך לתכנן את ההספד שלו? יש אנשים כאלה, והם לא ממש חיוביים…

אבל כוונת חז"ל כפשוטה: תשקיע את כוחותיך במה שאתה רוצה שיזכרו לך אחרי שתמות. שום אדם שומר תורה ומצוות לא מבקש לכתוב על מצבתו "עשה קריירה מסחררת". כותבים רק דברים שיש בהם תוכן רוחני. מדוע? משום שבסופו של דבר לכל אדם יש תחושה טבעית בריאה, שרק דברים רוחניים נשארים לנצח ויש בהם ערך אמיתי.

אם במהלך החיים השטף שלל העיסוקים מטשטש את ההבחנה בין עיקר לטפל – חז"ל נותנים כלי נפלא לבדיקה עצמית: תחשוב האם אתה רוצה שיכתבו על המצבה שלך את הפעולה שאתה רוצה לעשות.

קריירה בהחלט יכולה להיות דבר טוב, בריא לנפש, ממלא באנרגיה. אבל עם כל הכבוד – על המצבה היא לא אמורה להיות כתובה… לעומת זאת ההערכה ללימוד התורה של הבעל והעמדת הבית על ערכים אמיתיים – היא דבר אמיתי, היא זאת שמזכה בחיי נצח.

בקצרה:

התורה והקריירה אינם עומדים בתחרות, כי הם עוסקים בשני תחומים שונים ורחוקים זה מזה. התורה עוסקת במהות, בנצח האמיתי והמואר, והקריירה עוסקת בחיי עולם הזה.

התובענות של חיי המעשה לעומת הגמישות בכוללים

נמשיך לאתגר ההשקפתי השלישי:

בעולם הגברים יש מושג של "ימי אהבה וימי שנאה", כלומר – עליות ומורדות, לפעמים מתפקדים במלוא הקיטור, ולפעמים פחות. לעומת זאת, בעולם העבודה הכל יותר תובעני, ועושה רושם יותר רציני.

ובכן, יש להבין: לימוד תורה אינו תפקיד מוגדר ומעשי, המוגבל לשעות וימים. אין העברת כרטיס ביציאה. לימוד תורה הוא אתגר גדול, הדורש מחויבות מקיפה ותמידית. אין נקודת סיום. זה אורח חיים שלא פוסק.

מטבע הדברים באורח חיים כזה יש עליות ומורדות. אף אחד אינו מלאך. אדם שמשעבד את חייו לתכלית העליונה של לימוד התורה ודבקות בה' – אין ספק שלא תמיד יהיה באותה דרגה. אין מקום לעריכת השוואות בין עולם הלימוד לבין עולם התעסוקה, אלו שני עולמות שנים המתנהלים בקודים אחרים לחלוטין.

אם מעוניינים לערוך השוואות, כדי להתחבר מעט יותר למה שקורה בכוללים – אפשר להשוות קצת את עולם הלימוד לעולם ההורות: ההורות היא ערך נעלה, הדורש התמסרות תמידית, ואין לו נקודת סיום אף פעם. זו עבודה הדורשת הרבה סבלנות, ויזע, ונכונות להתמסר, וההתקדמות בה אינה מדידה ומוחשית, ולא מקבלים עליה ציונים. זו הסיבה שגם בהורות יש "ימי אהבה וימי שנאה". ככל שהעשיה היא פנימית ומהותית יותר בנפש – יש בה מטבע הדברים עליות ומורדות.

הצלחת האשה בשוק התעסוקה לעומת מעמדו של בעלה

נסיים בשאלה הרביעית:  האשה מביאה הביתה משכורת מכובדת ומחזיקה את הבית, ואילו הבעל לא. הדבר מקשה על מערכת היחסים, כי האשה מרגישה את עצמה שוה יותר.

לאור האמור – איש שלומד תורה תורם לבית את העולם הרוחני, את חיי הנצח. ככל שמפנימים יותר שכסף הוא אמצעי ורוחניות היא מטרה – קל יותר להתייחס נכון לפערים ביכולת ההשתכרות.

יש נקודה שחשוב מאוד לזכור: לפעמים מקננת בליבה של האשה תחושה, שלה יש יכולות לפרנס ולבעלה אין את היכולות הללו. היא הלא יודעת אנגלית ומחשבים ומנהלת צוות, ואילו בעלה – אברך כולל, שלא יצא מימיו מארבע אמותיו של השטעטל החרדי. עלול לקרות שאשה תביט על עצמה ועל בעלה ותערוך השוואות, אולי לא בצורה מודעת אבל בתת המודע: הקריירה וההצלחה שלי, לעומת הדריכה במקום של בעלי; האסרטיביות והעוצמה שאני משדרת במפגשים עם אנשים, לעומת העדינות שבעלי משדר; הידע הרחב שלי באנגלית ובהנדסת מחשבים, לעומת הידע האפסי שלו; וכהנה על זו הדרך.

כמובן המשפטים הללו מקפיצים כאשר משמיעים אותם בקול, הרי אנחנו מעריכים את התורה יותר מהכל. אבל יתכן שבכל זאת, אי שם בתת המודע, יש קצת ניקורים מציקים עם המנגינות הללו…

יש לזכור דבר פשוט: הבעל יכול להביא הרבה כסף, לא פחות מאשתו, אם הוא רק ירצה לעבוד כמוה. אלא שהוא בוחר לעסוק בדבר המרכזי של הבריאה. הוא לא מעוניין להרויח הרבה כסף, כי מעדיף להקדיש את זמנו ומרצו לדבר גבוה יותר.

כל הדברים האמורים נכונים, אבל בעומק הדברים יש תשובה נוספת ממקום אחר לגמרי: מערכת היחסים בין אשה לבעלה אינה בנויה על תחרות מי מוצלח יותר. אלא על עצם העובדה שהיא אשה והוא בעלה, כפי שהוסבר לעיל באריכות בפרקי השער "בין אשה לבעלה". הקשר בין בני זוג בנוי על השלמת החסר הבסיסי ביותר בנפש: הרצון להישען על הבעל. ככל שאשה מאמינה בבעלה יותר – כך הוא מתחזק; ככל שהיא מוכנה לקבל ממנו – כך הוא יכול לתת. גם אם האשה מביאה משכורת הביתה וובעלה מביא מילגה זעומה, זאת החלטה שלה איזה מעמד לתת לבעל בבית, ומה שהיא תחליט זה מה שיהיה.

עד כאן ליבנו את הגישה ללימוד של הבעל מהצד ההשקפתי. הנושא הוא רחב ומסועף, ולא התיימרנו להקיף את כל הסוגיה בנגיעה זו, אבל כן הדגשנו את הנקודות העשויות לתת כח. את המשך העבודה כדאי ונחוץ לעשות באופן עצמאי: ללמוד ספרים העוסקים בנושא, לשמוע הרצאות וסיפורי חיים בנושא, וכמובן לדון עם הבעל בנושאים אלו.

ככל שה"תיקיה" של התורה תהיה מלאה יותר – כך כל התשובות שניתנו בפרק זה ודומותיהן יהיו דרך חיים בטוחה וממלאת, ולא רק ידע תיאורטי.

סיכום:

כאשר מעריכים את התורה באמת, מבינים שהתרומה שלה לעולם אינה נמדדת בכלים גשמיים של הספקים ויעדים או משכורת ורווחים. מכבדים את התורה ואת לומדיה על עצם רוחניותם וקירבתם אל ה'.

מלבד זאת, הכבוד לבעל בנוי על עצם היותו בעל.

ם

המאמר נכתב על ידי הרה"ג ר' יעקב בוצ'קובסקי שליט"א, ראש כולל "דורשי ציון" ור"מ ישיבת "תורת רפאל", מחבר הסדרה הנודעת "בעצתך תנחני".

הסדרה לקוחה מתוך ספריו של המחבר, בהסכמתם הנלהבת של גדולי ישראל זצ"ל ויבלחט"א, ובראשם מרן הגרי"ג אדלשטיין זצוק"ל.

להצטרפות לקבלת מאמר שבועי על הפרשה ואקטואליה, ולקבלת החוברת "דרכי ישרים" העוסקת באתגרי התקופה, לחצי כאן >>>

לשמיעת הרצאות לנשים מהרב שליט"א בקול הלשון, לחצי כאן >>>