למה דווקא איסוף משחקים? לאו דווקא.
אמא חמודה ביקשה פתרון למשחקים ושאר חבריהם שממתינים על הרצפה ואני אספתי עבורה רעיונות מחברות.
קחי את הרעיונות שמתאימים לך והעתיקי אותם אל ערימת הכלים / הכביסה / כל מוקד מצוקה אחר בבית.
לפני שאת קוראת לילדים, קחי רגע כדי לקרוא משהו מעניין:
בעולם הניהול, תפקיד המנהל היה פעם: לתת הנחיות.
הוראות ברורות ומדויקות שהפועלים היו מבצעים: "תרים בבקשה את המשחקים מהרצפה!"
בדור אחר כך דיברו על 'יעדים' במקום הנחיות. העובדים קיבלו את המטרה הסופית: "אנחנו רוצים עכשיו שהרצפה תהיה ריקה".
הם קיבלו מעט עצמאות באופציות איך לבצע את המשימה [כאן מגיעים גם כל ה'משחקים' שנציע עוד מעט] אבל בעצם, נותרה גם האופציה של הפתרונות הטובים פחות:
דחיפת כל המשחקים מתחת לספה, ניצול עובדים אחרים ועוד…
כיום, עולם הניהול מדבר על 'ערכים'.
"אנחנו דואגים לעולם ירוק", "בריאות אצלנו – מעל הכל".
ובבית שלנו: אנחנו אוספים משחקים לכבוד שבת / כי זה כיבוד הורים ובד בבד שומרים על הערכים של כבוד הזולת, יושר, בל תשחית…
הרבה לפני שנולדו השיטות הללו, ניתנה, להבדיל, תורה לעם הנבחר.
התורה נכתבה בעיקר כ'ערכים', אהבת הרע, כיבוד הורים, בל תשחית,
והיעדים הם – לטוב לנו!
חלק מההנחיות נכתבו בתורה עצמה: לעזור לחמורו של השונא, לא להשחית עצי מאכל…
ורוב ההנחיות נכתבו בספרי ההלכה במשך הדורות.
יום אחד, הרצפות כולן תהיינה ריקות. מילה שלי.
בואי תראי כמה הנחיות = הבנת הוראות וזיכרון שמיעתי.
מטרות וערכים = שפה וחשיבה, נוכל להספיק עד אז, אם נשוחח בינתיים:
על עבודה בשיתוף פעולה, טיפת מחשבה איפה להניח כל חפץ שמצאת, לא לזרוק בטעות (?) פריטים חשובים, צריך להחזיר לשכנים חפץ שלהם שהגיע אלינו בטעות (?), אבל אמא ישנה ואסור להעיר אותה וגם אסור לצאת מהבית בלי רשות… מה עושים?
הנה אורה מציעה דוגמה מהשטח: כשילד אומר: "לא שיחקתי בזה, אני לא צריך לאסוף".
אני שואלת אותו: "כיבסתי רק בגדים שאני לובשת? בישלתי רק את האוכל שאני אוכלת"?
אז פתחנו שיח על הדדיות, איך כולם פה בבית עוזרים לכולם.
תכלס, מתחילים לאסוף:
1. אמירה עם ריכוז המשחקים: אני אוספת להם עם מטאטא את כל המשחקים, ואז זה באמת קל להם יותר והם גם רואים שאכפת לי מהעבודה שלהם.
2. גבירה עם "מוכרי משחקים": כשילדי היו קטנים וגם היום כשהנכדים מגיעים, אנחנו משחקים בחנות וכל אחד מוכר.
מוכר לגו, מוכר כלי בובה, מוכר מכוניות וכדו'.
כל ילד יושב במקום אחר בחדר עם הקופסה של המשחק.
מתחילים במשחק: אחד הילדים אוסף לידיו 5-10 פריטים ולא יותר ומכריז: מי רוצה לקנות מכונית אדומה? מי רוצה לקנות צלחת ירוקה וכדו'.
כך הילדים ערניים, מקשיבים מה מוכרים להם, וכל ילד לפי המשחק שהוא אוסף-מקבל חלקים.
בצורה זו איסוף המשחקים נעשה בשיתוף פעולה, גם אני משתתפת במשחק ומדייקת לילדים: לא מכריזים מי רוצה לקנות "את זה" אלא מציינים מה החפץ ומה הצבע, הצורה וכדו'.
3. דבורה עם רעיון מסתורי: להבטיח ממתק אחד שווה למישהו שאוסף משהו שאף אחד לא יודע מהו. כולם אוספים במרץ והיא מסתכלת, ואחרי שכולם גומרים היא אומרת שבחרה מראש את האיש של הפליימוביל ומי שאסף אותו – זכה.
4. זמירה עם אלוף האיסוף: באיסוף אצלי עבד פתרון משעשע דווקא, אמרתי 'כאילו' לעצמי ככה:
אני הולכת להיות האלופה, הכי אלופה של איסוף הקפלה! אני הולכת לאסוף הכי הרבה מכולם, לא צריכה שאף אחד יעזור לי! אני הולכת לאסוף לבד, לבד, לבד! אני אהיה אלופת האיסופים!
הילדון בן החמש וחצי שמע, וכפתור התחרותיות נלחץ לו. אני גרפתי קפלה ברגליים לכיוון הקופסה, והוא הכניס הכל מהר מהר פנימה, לפני שאספיק להיות יותר אלופה ממנו.
לקראת הסוף אפילו הכנסתי ערמות של קפלה, אבל בסוף, אחרי שכל הקפלה נחה לבטח בקופסה, נתתי לו את כתר "אלוף אוסף הקפלה", בכיף.
5. הדסה עם קיבוץ נדבות: אני עושה כאילו קופת צדקה וכולם באים לשים משחקים אצלי בקופסה ואני אומרת להם בקול כזה של "עני" :"תזכה למצוות צדיק: והם נהנים… כמובן שזה לא מחזיק הרבה זמן.
6. יקירה עם הכנסת רגש: לפעמים אני מספרת ש-קר מאוד למשחקים על הרצפה או שהם עייפים או שהם רוצים לפגוש את שאר החברים שבקופסא וזה לא פייר להיות לבד על הרצפה שכל החברים בקופסא… בקיצור מכניסה קצת רגש, אפשר לקרוא לזה האנשה.
7. מאירה עם "פועלים סיניים": כל ילד מקבל שם "סיני" מצחיק ואמא – מנהל העבודה אומרת לכל פועל מה התפקיד שלו. צריך לא להתבלבל עם השמות..
8. מורה עם הפסקת רענון – תוך כדי איסוף אמא נוקבת בשמו של אחד הילדים ואומרת לו מספר והוא הולך לקפוץ בטרמפולינה לפי המספר שאמא אמרה לו וחוזר לאסוף…
9. מירה עם צבעים: הבן שלי בן 5 מאד נהנה לאסוף לפי צבעים, לדוגמה מגנטים, הוא עוצם עיניים ותופס מגנט אחד ואז פותח עיניים ואוסף את כל המגנטים בצבע שיצא לו.
או פשוט: איסוף לפי צבעים – כל אחד בוחר צבע ואוסף חפצים שונים רק בצבע הזה.
10. פירה עם תופסת-סדר: ילד אחד הוא התופס וכולם רצים, כל מי שנתפס צריך להרים 5 / 10 / 20 דברים מהרצפה לפי החלטה מראש.
11. צירה עם לוח קליעה למטרה: אצלינו פשוט מציירים אותו על החלון בלורד מחיק, כל אחד זורק כדור על הלוח וצריך לאסוף חלקים לפי המספר שקלע אליו, כמובן שבלוח הזה המספרים הם הפוכים, כי הנקודה המרכזית היא -0 ומי שקלע אליה במדויק פטור מאיסוף בתור הזה, וככל שהמעגל גדול יותר המספר גבוה יותר. וגם זה תלוי במספר הילדים ובכמות הבלגן אם את כותבת על המעגלים החיצוניים 10, 3, ו 5 או 30, 50 וכו'.
12. צפורה עם שיעור ציור: לאמהות שיודעות ציור ברמה בסיסית או אם יש מישהו אחר שיודע לצייר, לוקחים כמה גליונות נייר גדולים. תולים על אחד הקירות. ועליו מציירים בלורד שחור, שולחן מטבח, שולחן סלון, כיור מלא כלים, לגו, ספה. כביסה שצריך לתלות, מגנטים, מכוניות, ועוד ועוד כפי יד הבלגן הטובה על הבית שלך, אפשר להוסיף גיהוץ – אם יש ילדים בגיל מתאים ואפילו מכולת או כל משימה אחרת.
כל אחד בוחר מה הוא רוצה לעשות. לשטוף/ לסדר / לאסוף / לקנות. מקיף לעצמו בעיגול את הציור של המטלה ורושם את שמו. רק אחרי שהתפקיד בוצע במלואו הוא יכול לצבוע להנאתו את הציור. לא יאומן כמה שזה עובד! וכמה שהציור יוצא לבסוף. יפה כמה שיותר פרטים יותר טוב
13. קלרה עם ממתקים מפוזרים: באיסוף ממתקים מאתגר – את מפזרת ברחבי הבית טופים או מטבעות שוקולד הכמות תלויה במספר הילדים ובכמות הבלגן- 2-3 לכל ילד זה כמות סבירה.
הילדים מתפזרים ברחבי הבית לאסוף אותם, על כל טופי או מטבע שוקולד מודבק פתק עם משימה, לאסוף קפלות, לסדר ולנקות שולחן במטבח, להרים פיז'מות מהרצפה (מקוה שרק אצלינו זה קורה), כל מי שמוצא ממתק עם פתק – יכול לאכול אותו רק אחרי שמבצע בשלמות את המשימה. גם זה משחק שעובד הרבה יותר מהצפוי, תנסי ותופתעי.
14. שרה עם הגרלה – קופסא יפה ומקושטת. תני לילדים כמה דקות להכין אותה. עדיף מאד גם לתת להם לכתוב את הפתקים- שהם יסתכלו סביבם ויגידו לבד מה צריך לעשות.
כל אחד מוציא לעצמו פתק מהקופסא ועושה מה שיצא לו. מהניסיון שלי עדיף לחלק את המשימות לחלקים קטנים ממש. להרים 10 חלקי מגנטים, להדיח 10 כלים בכיור החלבי, לגהץ 4 חולצות.
15. שירה ברעיון המכריע: תחרות! הכי הכי פשוט אבל עדיין עובד ובלי שום תמריץ – (כנראה משפיע על משהו בסיסי בנפש) מי אוסף יותר ממאה חלקי מגנטים (יש לי 600)? מי אוסף הכי הרבה ניירות לפח? מי גומר ראשון לארגן לשינה את אחד הקטנים? מי רץ הכי מהר לסל הכביסה וחזור? וכן הלאה.
במיוחד לזמני חופש / בין הזמנים / ערב פסח / מלחמה שבהם הבית מייצר הרבה יותר בלגן ולכלוך וצריך גם לסדר, וגם להעסיק את כולם וגם לשמור על אוירה טובה.
אני משתמשת ברעיונות כאלו הרבה, ומקפידה שזה לא יהיה דווקא בסוף יום. לא נורא אם מסדרים בסוף הבוקר או באמצע הצהרים. כל הבלגן שנוצר אחר כך – כבר שייך לסדר של מחר. זה הופך להיות תכנית כיפית במקום עונש.
וכן, ילדים מגיל שנתיים עד 21 משתתפים בכל התוכניות הללו. זו אחת החוויות של החופש.
בהצלחה לכולן!
ומה באמת עובד? מסכמת אמא אחרת במעט ציניות מרירה: או הכל ביחד… או ששום דבר לא עוזר… הכל ברחמי שמיים החינוך, החוויה והאווירה…
—
- וכאן אוסיף הודעה ברורה: נכתב בסייעתא דשמיא של החונן לאדם דעת ולאשתו – בינה יתרה 😊 ללא עזרה זרה ומלאכותית…
כן נוסה על ילדים בכל הגילאים והמצבים, לא נמסר מצב האימהות…
לקטלוג מוצרים מבית 'שפת אם' לחצי כאן>>>
לחצי כאן לקבלת העלון 'שפת אם' במוצ"ש.
יראת נתנזון – חיבור של חויה, שפה וחשיבה
ליצירת קשר ולכל שאלה: 055-676-0463
כן, זה בדיוק עכשיו הזמן, שכל הקשיים צפים וכל מה שטאטאנו מתחת לשטיח צץ פתאום…
מוזמנת לשלוח מייל בשמחה ובאהבה!
בשורות טובות!
יראת
יראת!!!
אין כמוך!!!
איך תמיד הפוסטים שלך מעלים חיוך על הפנים ועושים טוב על הלב!!!
תודה על אוסף הרעיונות, אולי חלקם יעבדו אצלינו (ואולי לא😉)
ועוד משהו, לא חשדתי לשניה שנעזרת בבינה – מרגישים את הלב האנושי נושם מכל מילה!
(יש פוסטים שאני מתחילה לקרוא, מזהה בינה ועוברת הלאה – לא ממשיכה לקרוא)
את אלופה באמת יש לך רעיונות מדהימים
תודה על השיתוף
תענוג לקרוא כל מילה שלך
הלוואי והילדים שלי היו נהנים כמוני מהקריאה ואח"כ מהאסיפה…
הלוואי ואזכור את הרעיונות המתוקים והממריצים האילו בשעת ערב עייפהההההההה!
תודה , ממש אהבתי!
הכי אהבתי את הרעיון לעשות את כל זה באמצע היום ולא בערב רגע לפני ההשכבה שכולם גמוריםםם
פשוט וחכם
ואולי פשוט, להגיע להבנה עם עצמינו, שאיסוף צעצועים זה דבר ברור, מוכרח, וזה תפקידם של הילדים .
אין אופציה אחרת.!!
כאשר זה ברור לנו, זה משודר בעוצמה המדויקת וכוווולם נאלצים להתיישר. ולהתרגל.
בדיוק כמו שברור לנו שכווווולם יוצאים בבוקר ללימודים, או כולם מתרחצים פעם ב….