כמה פעמים נראה לנו שבעיה מסוימת תוקעת אותנו מלהתקדם.
צריך לרוץ עם הילדה לקלינאית תקשורת, ולקחת את הילד לחוג, ולהתמודד עם ערימות גיהוץ שמאיימות לקרוס, ולדבר עם המלמד של הילד, ויש כמה משופעים בבית עם חום גבוה—
ובכלל – המרוץ שלא נגמר של בית-עבודה-בית-עבודה-בית, ושלל הזירות המורכבות שאנחנו נאלצות להתמודד איתן – מתיש אותנו.
לפעמים נראה שחלק מהזירות האלו פשוט תוקעות אותנו בחיים. מפריעות לנו להתקדם.
אבל אז מגיע יעקב בפרשת השבוע ואומר לעישו את המשפט המדהים הבא:
"יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶתְנַהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה"
יעקב מתנהל באיטיות. יש לו חיים לנהל. משפחה עם 11 ילדים (בשלב ההוא), ארבע נשים, מקנה רב – והקצב איטי.
זה קצת נשמע לנו לא הגיוני. איך יכול להיות שמשפחה ומקנה מעכבים את יעקב אבינו?
אבל הם לא מעכבים. החיים – על כל מה שהם כוללים – הם, הם, הדרך היחידה להגיע למטרה, הם מסלול המדויק לעבר היעד.
והעיקר – אנחנו יודעים מי יגיע ראשון.
כמו שאומר רש"י: "ואימתי ילך, בימי המשיח (ב"ר עח, יד.), שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו".
הילדים, המלאכה או פשוט החיים עצמם (גם למי שעדיין לא זכתה. החיים כמו שה' סידר אותם לכל אחת ואחת) הם הדרך להגיע לשלמות האמיתית שלנו. ההתעסקות הקטנה, ההליכה האיטית – בכל ניסיונות החיים – הם, הם, בדיוק הדרך לגאולה.
בשורות טובות,
שבי
הפוסט הוא חלק מהניוזלטר שלנו שנשלח פעמיים בשבוע – ביום שני וחמישי.
רשומה ולא קיבלת? תבדקי בקידומי מכירות או בספאם.
עדיין לא רשומה? בואי שבי איתנו : ) בלחיצה כאן
