אז אולי אני השוויגער של הכלה שהעלתה כאן את בעייתה לפני כמה שבועות.
הם נשואים רק חודש וחצי.
הכנתי לה ממיטב המטעמים שלי, והיא אוכלת חלה לבד…
השולחן שופע סלטים, דג ניסיתי כמה סוגים, עופות ובשרים…וכלום.
אני ממש מרגישה פגועה. לא אומרת כלום, מציעה בנחמדות ועוברת הלאה. אני לא הסוג שחופר…
בלב זה כואב לי מאוד. רציתי לפנק, לתת, ובחוויה שלי זה דחייה.
בכלל לפעמים עולה בי מחשבה שאולי היא נגעלת או משהו כזה. יש לציין שאני מכינה בנקיות ומשטחים בוהקים.
מה היא כן אוכלת? חלה קנויה, וכשיש בשר בפרוסות. כשהיא כבר אוכלת אז היא אוכלת…וזאת לא בעיה של תיאבון ירוד.
אשמח לעצתכן ולפענוח המצב.
נראה לי היא עוד מתביישת.
הכי חשוב זה לא להפציר בה אז היא עוד יותר תסתגר.
אולי היא מתביישת…
כשהייתי כלה אני זוכרת שהתביישתי אפילו לשלוח יד לבקבוק שתיה בשולחן שבת
ובאמת בקושי אכלתי
לקח לי לפחו שנה להשתחרר
אז תני לה זמן
מזדהה איתך 🙂
חשבתי שאני היחידה….
בתכלס היום אני הכי זורמת מכל הגיסות….
יכולות להיות עוד סיבות חוץ מביישנות. הייתה לי חברה בדיוק ככה. מחוץ לבית אכלה חלה בלי כלום, פשוט נגעלה… ולא יעזרו ההסברים השכליים שהכל נקי… משהו פנימי, מאמינה שזה יעבור לה 🙂
גם אני(לא רק ככלה)התביישתי לאכול מול אנשים.
אם היא גם כזאת,אז תנסי להבין שבגלל שהיא כלה חדשה וכל העיניים עליה היא יותר מתביישת.
אני פשוט הסברתי ואמרתי לכולם שקשה לי לאכול מול אנשים אחרים.
אולי תנסי לגשש בעדינות דרכה או דרך הבן שלך-לא שווה לך לאכול את הלב ולהפגע על חוסר הבנה או על הסבר פשוט יותר ממה שאת מרגישה….
מבינה שזה ממש קשה.
רק יכולה לספר שאמא שלי מכינה את האוכל הכי טעים בעולם מבחינתי, הכי נקי, ואני הכי אוהבת לאכול אצלה.
לעומת זאת חלק מהחתנים (כרגע עדיין אין כלות) לא אוכלים כמעט. מהנשים שלהם אני מבינה שהם רגילים לאוכל מאד שומני והמון בקר, וזה משהו שאמא שלי לא עושה.
אני רוצה להגיד שלפעמים זה פשוט עניין של טעם וסגנון, לא יודעת אם יעזור אבל אולי ההבנה הזו יכולה להפחית קצת מהעלבון.
גם אני התביישתי (מהשווער)
הבית והסגנון היו שונים מאד מהבית בו גדלתי (לא פחות טוב!)
לקח זמן להרגיש בנוח
היום אני לא מסתכלת כלל מה הכלות שלי אוכלות
שתיים שטענו שלא אוכלות דגים כלל
היום אוכלות בהנאה (אולי כי שחררתי?)
חודש וחצי זה ממש קצת, ויכול להיות שהיא עוד קצת מתבישת ולא מרגישה בנוח
אופציה שניה – שהיא בררנית, וזה פשוט לא קשור אליך אלא תמיד כך…
יש לי אח בררן באופן קיצוני, שלא אוכל הרבה דברים, ולא שהוא חסר תיאבון – חלה לבד הוא אוכל המון…
כשהוא היה מאורס ועמד לצאת לשבת אצל הכלה אמא שלי התקשרה מיוזמתה למחותנת ואמרה לה שהחתן מאוד בררן וגם את האוכל שלה הוא כמעט ולא אוכל, אז שתהיה מוכנה לזה ולא תיפגע
אח"כ אח שלי הודה לה על זה מאוד!
בכל אופן, בשביל להקל על הכלה שלך ועל היחסים הטריים, את יכולה להציע לה להביא משהו שהיא אוהבת, אם קראת את השרשור הקודם – זה יכול לעזור לה.
ואולי גם לשאול את הבן שלך אם יש משהו ספציפי שמציק לה, אבל צריך להיזהר שלא יבהל יותר מדי שאולי משהו לא בסדר בינכן, גם השלום-בית שלהם עוד טרי וצריך לשמור עליו, חבל שילחיץ אותה.
נראה שאת ממש רוצה להעניק ולתת, אולי תנתבי את הנתינה שלך לדברים אחרים וכך תרגישי סיפוק, כמו למשל להתמקד בלתת לה הקשבה, חום, תחושה נעימה בבית וגם את המרחב האישי שלה, לבחור מה היא רוצה לעשות/לאכול/לדבר/להתנהג וכו' עד כמה שזה לא קל… זו גם ההזדמנות שלך לשחרר ולקבל אותה בדיוק כמו שהיא, בלי תנאים. כמו שאת כמובן רוצה שהיא תקבל אותך. בהצלחה רבה!
אני חושבת שהכי בריא לשניכם אם תניחי לנושא,
זה עניין של זמן ובע"ה יחלוף, וככל שתדחקי יותר זה יחריף וחבל.
אף אחד לא בא לבחון אותך אם את טובה או לא, ושום כלה היא לא מדד להצלחות והכשרונות שלך, את ב"ה אמא מקסימה , מכינה אוכל טעים, מי שרוצה שיאכל ומי שלא – לא.
את יכולה לפני הפעם הבאה להתעניין אצלה אם יש מאכל שהיא אוהבת שתכיני לה, אבל קחי בחשבון שלא בטוח שהיא תאכל גם אם היא אוהבת, אז אם ברור לך שתפגעי אז עדיף שלא תשאלי בכלל.
יש לי גיסה כזו
נשואה כבר עשור ועדיין על חלה בלבד, וגם אותה מביאה מהבית
בשמחות דווקא כן אוכלת רגיל
אבל אוכל ביתי מגעיל אותה וזה לא השתנה בינתיים
אז אל תעשי עסק, זה לא נגדך או משהו כנראה