אז אולי אני השוויגער של הכלה שהעלתה כאן את בעייתה לפני כמה שבועות.
הם נשואים רק חודש וחצי.
הכנתי לה ממיטב המטעמים שלי, והיא אוכלת חלה לבד…
השולחן שופע סלטים, דג ניסיתי כמה סוגים, עופות ובשרים…וכלום.
אני ממש מרגישה פגועה. לא אומרת כלום, מציעה בנחמדות ועוברת הלאה. אני לא הסוג שחופר…
בלב זה כואב לי מאוד. רציתי לפנק, לתת, ובחוויה שלי זה דחייה.
בכלל לפעמים עולה בי מחשבה שאולי היא נגעלת או משהו כזה. יש לציין שאני מכינה בנקיות ומשטחים בוהקים.
מה היא כן אוכלת? חלה קנויה, וכשיש בשר בפרוסות. כשהיא כבר אוכלת אז היא אוכלת…וזאת לא בעיה של תיאבון ירוד.
אשמח לעצתכן ולפענוח המצב.
יכול להיות שפשוט זה מה שהיא אוהבת?
אני עד החתונה אכלתי חלה בלי כלום, לט נגעתי בירקות, לא העזתי להריח דגים, ואכלתי רק עוף מסוים.
לפני שהתחתנתי החלטתי שאני פשוט לא מגיעה ככה לחמותי, ולאט לאט עם עבודה קשה התחלתי לטעום את כל המאכלים…
אני לגמרי יכולה להבין אם כלתך פשוט לא מעיזה (גם אצל ההורים שלה)
למה שלא תשאלי את הבן שלך מה אשתו אוהבת, כי את רוצה להכין לה?
גם הבן שלך ישמח, וגם את תקבלי את התשובה 🙂
הכי הגיוני שהיא פשוט מתבייישת ופשוט בעלה צריך למזוג לה,
אני נשואה כשנה ואצל חמותי עד היום רוב הפעמים בעלי מוזג לי(אלא אם כן הקערה ממש לידי..) וחמותי היא זו שמעירה לו אם הוא לא עושה את זה…אז אולי אפשר להעיר את תשומת ליבו של הבן …
כדאי גם שהיא תדע מאיפה ומתי אפשר לקחת אוכל חופשי
כמו עוגות, נישנושים, פירות
סבתא שלי מספרת שרק כשהילדים שלה גדלו הם גילו לה מאיפה לוקחים עוגה אצל חמותה…
חחח כמוני ועדיין אין לי ילדים אז אין לי כ"כ מושג איפה העוגות
ובעלך לא יודע?!
הוא היה בישיבות ואח"כ התחתן אין לו מושג .
אם הוא ירצה הוא ישאל את אמא שלו הבעיה היא שהוא לא אוכל אז לא נעים לי שהוא ישאל בשבילי
לא יודעת אם כבר כתבו את זה כבר-
אבל את זה אני פשוט ראיתי אצל חברה שלי ופעם ראשונה שאחזתי שיש כזו תופעה- קשה לה לאכול ליד אנשים גם שהיא מכירה!
כאילו הפסקות וכזה היא יוצאת או לא אוכלת ששאלתי אותה למה
היא הסבירה לי שזה מביך אותה לאכול ליד אנשים ואם היא כבר אוכלת לידי היא אוכלת בביסים קטנים!!!!
בקיצר אם זה זה תביני אותה כי כשהיא כלה חדשה זה בטוח עוד יותר קשה לה!!!
אז אני העליתי את הבעיה
ותודה לכן
כל אחת ואחת נתנה לי כוחות
הבנתי שצריך סבלנות ולעצום עין
וב"ה הם כל שבת וחג רוצים להגיע אז הבנתי שהם לא סובלים…
והיא לאט לאט טועמת יותר, כנראה באמת היתה צריכה להרגיש שלא מסתכלים לה בצלחת.
תודה רבה לכולן!
אלופה את חמות טוב
רואה שהסתדרת, אבל כן אני רוצה לשתף
הכלה הראשונה שלי כמה שהיתה בררנית היא סיפרה בדיוק מה היא לא אוהבת: לא אוהבת ירקות מבושלים, לא אוהבת ירקות עלים, לא אוהבת פיצוחים באוכל… לא אוהבת אוכל מבושל מתוק, לא אוהבת סלטים שהוכנו לא באותו יום. ידעתי בדיוק מה לעשות לה.
ואז הגיעה הכלה השני, ולא אכלה כלום. רק לחם, וקצת סלטים מסויימים שהיתה מוזגת לה. הייתי שמה לה חמין והיא "אני לא אוכלת בשר", עוף- "לא אוהבת עוף" מוקרם – לא, חביתה- לא. הזמנו פיצה- לא… אחרי כמה שבתות כשהרגישה יותר נעים התחילה להביא לה סירים קטנים, מה שעוד יותר פגע בי. אחרי כמעט חצי שנה נודע לי אגב דרך בני שהכלה שלי פשוט צמחונית. כילדה היא לא היתה מרגישה טוב הרבה פעמים והלכו לתזונאי שהמליץ לה לאכול רק מן הצומח. ובגלל שהתרגלה מקטנות גם כשגדלה כבר היתה רגילה לא לאכול לא בשר, לא גבינות, לא ביצים, לא דבש. זה מגעיל אותה… מאז ידעתי לעשות לה טשולנט פרווה, ולא לגלות לה שבחלות יש חלה, כי כשהיא לא יודעת זה לא מגעיל אותה… והיא אוכלת נהדר ואפ' מוזגת לה עוד. מה שאני אומרת זה לפעמים אוכלים את הלב, היה בטוח לי שהיא נגעלת ממני. ובסוף- היה צריך סה"כ הבהרה קטנטונת שהיתה מונעת מלא עוגמת נפש
וואו
לומדת מזה כמה חשובה תקשורת בין בני אדם
אני שמחה שכתבת את זה כי אצלי זה היה ממש דומה
כנראה יותר נדיר מהאפשרויות האחרות שכתבו כאן. אבל קורה…
שנה אחרי החתונה היינו אצל מטפל טבעי בגלל בעיה רפואית מסוימת, והוא המליץ לי להימנע מהרבה מאד מאכלים
ברמה של ממש לשנות תזונה מקצה לקצה לתקופה של כמעט שנה
מסיבות שונות ועם הרבה מחשבה החלטנו באותו שלב שלא לשתף את ההורים, ואכמ"ל
היינו עדיין זוג צעיר והתבקש שנבוא לשבתות, ביקורים ואירועים
כשלא יכולתי לאכול כמעט כלום
את מתארת את ה'חלה לבד ופרוסות בשר'.. וזה מעלה לי את הימים האלו, הייתי יושבת בסעודות רעבההה ומשועממת ורק מחכה לחזור הביתה לאכול את האוכל שהכנתי לעצמי מראש
וגם ובעיקר, מאד לא נעים מחמותי שרואה אותי יושבת מולה ולא נוגעת כמעט בכלום – אחרי שהיא כבר מכירה אותי ויודעת בגדול מה אני אוהבת ומה לא.. ראיתי לפעמים שהיא מנסה לשנות או לגוון, אבל היא לא ידעה מה עומד מאחורי ולכן זה לא עזר לי
יאמר לשבחן של חמותי ואמא שלי שכיבדו מאד ולא חפרו, כן התעניינו בעדינות אבל ראו שאנחנו לא מעוניינים לשתף והרפו. לדעתי הבינו שמדובר גם בשיקולי בריאות וכו'…
היום התקופה הזו מאחורי ב"ה, אבל עדיין זוכרת מצוין את אי הנעימות הזו
אז מקווה שאצל כל שאר הכלות שלא אוכלות מדובר באמת בבושה/ מבוכה/ בררנות. אבל בכל מקרה, לשחרר אף פעם לא מזיק..
מעניין לקרוא שני צדדים:)
לדעתי גם לא מזיק לשתף ש"אני עושה דיאטה קפדנית כרגע" בלי לשתף בסיבה.
במיוחד אם אנשים דואגים לך ומתאמצים עבורך.
כל הכבוד לך שזרמת ככה עם השגעונות של הכלה ועשית לה אוכל שהיא אוהבת! ממש לא מובן מאליו!!! מקווה שהכלות שלך יודעות להעריך את זה..
אני נשואה כבר 10 שנים אבל חמותי שתהיה בריאה מכינה סוגים מאד מסוימים של אוכל מעט סוגים והרבה מכל דבר כך שאם אני לא אוהבת צונט למשל אז אין לי מה לאכול בבקר של שבת כי יש רק צונט ושניצל… היו זמנים (בהריונות נגיד וכד') שיצאתי ממש רעבה מהסעודות כי מאכלים מסוימים לא יכולתי לאכול.. או שלא עשו לי טוב, וגם עד היום יכול להיות מצב שאני מכרסמת כמויות של סלט כרוב כדי לשבוע כי אני לא אוהבת את האוכל שהיא מגישה (ואני ממש לא בררנית)
באמת אולי כדאי לפתוח שרשור של קיטורים…
חמותי שוחרת בריאות ואיסטניסטית ברמות, לא שמה שמן באוכל – הוא יבבבבש,
אני לא מצליחה להעביר את זה בגרון,
אם העזתי להביא אוכל (בשביל כולם) אז לא נוגעים בזה כי זה איכססס, ובכלל שניצלים מטוגנים זה איכססס מלא שמן.
והאוכל ממוספר כך שגם אם אהבתי משהו – אין ממנו עוד
בהריונות זה ממש סיוט.
להצטרף?
חמותי מבשלת תפל פחד, אין תיבול חוץ ממלח פה ושם, הכל חסר טעם…
אחרי החתונה עוד אהבתי לפחות את החלה שלה, ואת הדג, אבל עכשיו בהריון גם בזה אני לא נוגעת, וזה פשוט לא נעים!!!
היא דואגת לי למים קרים לאורך הסעודה, איזה פדיחה…
אבל זה עוד מילא, בשבת האחרונה היינו אצל סבתא של בעלי, אישה מתוקה באמת ואני אוהבת אותה מאוד, אבל לא סובלת את האוכל שלה כלל וכלל (קשים חיי הבררנים!!)
ועכשיו בהריון הריח שם עשה לי רע, חשבתי שקורה לי משהו…
לא נגעתי בכלום, והיא ישבה מולי וראתה צלחת ריקה, ניסתה להציע לי, וואו. זה היה מביך.
בסוף הסעודה השלישית כשהיא הגישה מנה אחרונה (סלט פירות אגב, לא עובר אצלי, במיוחד לא שלה מקופסת שימורים) לי היא הביאה צלוחית ריקה… 🙃
אני בהלם. מה הכוונה רק צ'ולנט ושניצל, מה רצית עוד?
בואו נירגע, חמותך מארחת אותך ואת בעלך (אולי גם ילדים) מתוך רצון טוב. מה עוד את רוצה? יש קושי? הריון/ בחילות? תעדכני את חמותך, תתנצלי יפה שכרגע את לא אוכלת את המאכלים הללו, ותכיני כמות נחמדה ממה שאת כן אוכלת.
זו רק אני שנשמע לה שאיבדנו את זה?
אה, ואנחנו נשואים 7 שנים, ככה שחמות עוד לא הייתי..
לגמרי!
כאלו משהו חיב להן משהו
הצילו לאן הגענו
וגם אני רחוקה מלהיות שויגער..
מה שבטוח שזה לא אשמתך! נשמע שעשית הכל וזהו.. זה ענין של זמן[או שזה לא ענין..]
אני ממש מזדהה עם הכלה…
אני נבוכה כשמסתכלים לי בצלחת ולא אוהבת שמגישים לי מנה אישית. הסבב הזה שבו מגישים לחמותי את הצלחות והיא שואלת כל אחד מה הוא רוצה- מייגע ולא נעים לי. לא אוהבת שכולם שומעים מה בדיוק אני מעדיפה, יש הרבה אנשים ליש השולחן וזה ממש לא נעים לי. מבחינתה זה מפנק, מבחינתי זה על גבול החודרני. כך אני גם נשארת רעבה.
אצל ההורים שלי הכל במנות מרכזיות בכמה מוקדים בשולחן. אין עסק סביב האוכל ואני רואה שכולם לוקחים בנחת לפי ההעדפות שלהם. שימו לב למשל שיהיו מספיק חלות, אני רגילה לאכול כמה פרוסות עם הדגים, ואצל חמותי צריך לבקש במפורש מחמי שיחתוך עוד פרוסה. אני מוצאת את עצמי רעבה ומתוסכלת.
סוגיה נוספת שהיא סופר-סופר חשובה בעיני. אני אדם איסטניס, אני יודעת שזו בעיה שלי, אבל תנו דעתכם בבקשה גם לאנשים רגישים יותר להנהגות באוכל. אל תכניסו בבקשה את הסכו"ם שלכם לצלחות מרכזיות…כשמישהו לוקח עם המזלג שלו משהו מהצלחת המרכזית אני כמעט מתעלפת….לא יכולה לתאר את הגועל שאוחז בי. ויש הרבה דברים כאלו. בבקשה, תהיו ערניים לזה…
וואי כמה שאני מזדהה איתך!
וואוו כמה שאני מזדהה גם.
אנא ונא, בהזדמנות עוד אנקום בך (לא באמת חחח) על הרגלי האכילה הגרועים שהקנית לבנך – בעלי, ואני משלמת בהרבה מאד תסכול על כך, אבל סעודות שבת! ציבוריות!! עם כל המשפחה סביב השולחן! קצת דרך ארץ, אנשים. פירוט? בבקשה.
מזלגות אישיים – לא בכלי הגשה מרכזיים.
פקק שהזדמן באקראי לידך ולעסת אותו בלי לשים לב – לא חוזר לבקבוק.
את נורא אוהבת שומשום – אני שמחה, ויכולה לקנות לך חבילה, בתמורה לזה שלא תשבי עם החלה של מחר בבוקר ותכרסמי ממנה את כל השומשומים.
לא פעם, ולא פעמיים ולא שלוש מצאתי ש ע ר ה בסלט, או שהמזלג שלי היה מלוכלך.
לאחר המוציא, המפית של החלות מגיעה איכשהו לספה, ותמיד זה יגמר במישהו ששוכב וקורא עיתון כשהגרביים שלו (!!!!) משחקות בהיסח הדעת במפית, או לחילופין מעיף אותה לרצפה, הגרוע מביניהם (תחליטו בעצמכם). מיותר לציין שאותה מפית מכסה את החלות בסעודה הבאה.
מצאת בתוך הביס שבפה שלך משהו שלא מצא חן בעינייך – לא מרוקנים את תכולת הפה לצלחת בחזרה.
נשאר סלט בצלוחית ההגשה – נא לא לשבת מולי ולאכול אותו ישירות מהכלי כי אין לי מושג אם את מכניסה את השארית בחזרה לקופסא.
ומעל הכל, נא ללעוס בפה סגור, אני מתחננת!
אני לא איסטניסטית, מבטיחה.
אבל מי שאחרי התיאור הזה תזמין את עצמה לחמותי שתרים יד.
תגידו, אני מבקשת בקשות מוגזמות, מוזרות ומרחיקות לכת?
אני כמעט מאבדת את ההכרה 50 פעמים בשבת, מפרגנת לתינוקיי את כל האוכל שבצלחתי ואוכלת חלה עם חלה (את זאת שהצלחתי למלט מהגיסה של השומשום)
ותאמינו לי שפרקתי רק את מה שקשור בדרך ארץ בסעודה, אנא פיתחו שרשור גם לקיטורים בנושאי התנהגות בדרך ארץ…
אויש, פתחת נושא כאוב,
אצל חמותי אוכלים רק בכפות, גדולות, תדמייני איך זה נראה…
מבינה אותך לגמרי!
אם רק חמותי היתה יודעת כמה פעמים נשארתי צמאה נורא כמעט כל השבת כי הבן הקטן שלה(בן 13) שתה ישירות מבקבוק המים היחיד שיש על השולחן ואני לא מסוגלת לשתות שתיה מתוקה כמו קריסטל וכדו'
קמים ולוקחים לשתות לבד במטבח
לא קמים באמצע הסעודה אצלם, רק כשמגישים את האוכל ואז יש עוד אנשים במטבח, זה ממש לא נעים
לא קמים לשרותים?
ולטפל בילד?
אצל חמותי לא מגישים בכלל מים רק גזוז ואני לא נוגעת בזה, זה עושה לי כאבי בטן איומים.
לא קמים לשירותים באמצע סעודה אצלם.
לטפל בילדים כן אפשר לקום אבל אני שותה הרבה במהלך הסעודה, לא יכולה לקום כל פעם שאני צמאה למלא לי כוס מים בברז, וחוץ משה שזה נראה נורא מוזר, יש בקבוק מים על השולחן ואני קמה למלא לי מהברז? אני לא יכולה להסביר להם את הסיבה חלילה מלומר הערה על הבן זקונים היקיר…
לא הייתי שורדת, מה זה לא לקום לשרותים???
אני חושבת שבעלך אמור להסביר לאחיו שלא עושים כזה דבר, ילד בן 13 כבר אמור לדעת כזה דבר.
סתם נתליתי בדוגמה מסויימת… אז אין עניין להאריך בנושא
תארי לך שהוא העיר לאח שלו על זה הרבה פעמים, וזה עדיין לא עוזר…? מעניין אה? שמעת פעם על ילד בן 13 שלא מקשיב לאח שלו?!
🙂
לגבי שירותים, אין לי מושג איך זה קורה שם אבל הם מסוג האנשים שמתכנתים את הגוף שלהם ללכת לשירותים רק בזמנים שבין הסעודות, אגב, יש שם רק 2 ואם יש 2 זוגות עם ילדים יש מצב שאני צריכה לחכות לאמצע הלילה כדי שיהיה פנוי (או כדי שלא ידפקו על הדלת שאני אצא כבר…)
אנחנו חולקות את אותה חמות במקרה?
איזה בחילה….
ואחיינים יקרים ואהובים- כללי אכילה בסיסיים תקפים גם לילדים, אין ללקק מהקערה המרכזית או מכלי הגשה.
לא איכפת לי כמה הם פעילים וחמודים.
גם הילדים שלי פעילים וחמודים ויודעים לשמור את כל מה שקשור לגוף הפרטי שלהם קרוב לצלחת הפרטית.
תארת בדיוק מה שקורה אצל חמותי.
בתחילה כשהגעתי ראיתי שלא שמים כפיות בסלטים וכל אחד לוקח עם המזלג שלו.
אז בעלי ביקש בשבילי ומאז שמים,
אבל הם רגילים לה אז לא נדיר בכלל שמישהו מכניס את המזלג שלו לצלחת המרכזית, ומאז אני לא נוגעת בסלט הזה בכל הסעודות.
כי את מה שנשאר מחזירים לקופסא למחר…
וזה רק דוגמא
אני נשואה 5 שנים וחמוי בטוחה שאני פשוט לא אוהבת לאכול.
מה שלא נכון, בפרט שחמותי מבשלת טעיםם ואני בדרך כלל רוצה ומתגרה
אבל אם גיסי שם את המזלג של הטחינה שלו בקערת הבשר איך שהגישו אותה לשולחן אין שום סיכוי אני אוכל מזה
תקשיבו, יש דברים שאפשר לפתור בשיח מכובד. בתנאי שיש לבעל קשר טוב עם ההורים כמובן, והוא יודע איך לדבר בלי להאשים.
חמי שהיה שותה מכוס הקידוש ואח"כ מחלק ממנה לכוסיות. אני הייתי בהלם ולא חשבתי שיש פתרון. אבל מאז שנכנסה הכלה הבאה למשפחה העניין נפתר. איך? כנראה שגיסי ביקש בשבילה. זה נעשה בשקט ומאחורי הקלעים כך שאין לי מושג איך ומה.
כנ"ל לגבי החלה. את יכולה להכניס הרגל חדש של צלחת של פרוסות חלה באמצע השולחן, תתאמי עם בעלך שהוא ממלא אותה בשקט וזהו. יתרגלו שככה אתם אוהבים.
לגבי מנות מרכזיות זה קצת יותר מורכב, אבל אפשר גם את זה להכניס. במיוחד אם יהיה קודם דו שיח מכובד כמה זה מונע ממך לאכול.
רק מוסיפה בשביל הכלות היקרות!- בתור אחת איסטניסטית שהרבה שנים לא נגעה באוכל מחוץ לבית שלה…- עד שהבינה!
השוויגער, הגיסות, הבעל(החתן..)! וכל המשפחה שלו- מבינים שאת מתביישת והכול הגיוני–
אבל כדאי שתדעי שלא לאכול בשולחן שכולם אוכלים זה סוג של הפגנה!
הם מבינים שלא התכוונת אבל זה ממש פוגע!
לא חייבים לאכול הכול – זה לגמרי הגיוני שלא הכול את אוהבת ורגילה אבל תמצאי משהו לשים בצלחת… אפילו רק תלכלכי אותה- תחפשי את האורז הכי לבן ותדוגי מאחד הסלטים מלפפונים כמה שיותר נקיים – כי צלחת ריקה בסעודת שבת- עם או בלי כוונה זה ממש הפגנה!!
(…ואפשר גם למרוח חומוס ולא לאכול ממנו –זה בסדר..)