אז אולי אני השוויגער של הכלה שהעלתה כאן את בעייתה לפני כמה שבועות.
הם נשואים רק חודש וחצי.
הכנתי לה ממיטב המטעמים שלי, והיא אוכלת חלה לבד…
השולחן שופע סלטים, דג ניסיתי כמה סוגים, עופות ובשרים…וכלום.
אני ממש מרגישה פגועה. לא אומרת כלום, מציעה בנחמדות ועוברת הלאה. אני לא הסוג שחופר…
בלב זה כואב לי מאוד. רציתי לפנק, לתת, ובחוויה שלי זה דחייה.
בכלל לפעמים עולה בי מחשבה שאולי היא נגעלת או משהו כזה. יש לציין שאני מכינה בנקיות ומשטחים בוהקים.
מה היא כן אוכלת? חלה קנויה, וכשיש בשר בפרוסות. כשהיא כבר אוכלת אז היא אוכלת…וזאת לא בעיה של תיאבון ירוד.
אשמח לעצתכן ולפענוח המצב.
מסכימה עם התגובות שהיו פה
יש לי עוד רעיון קטן שאולי אולי יתאים
תשאלי אותה מה היא מכינה
מה אמא שלה מכינה
ואם היא רוצה להכין משהו במטבח שלך יחד איתך
אני מכינה דגים במטבח של חמותי לכולם – ככה אני מרוצה וגם כולם מחמיאים
אפשר להעלות את נושא האוכל בשבת ונושא האוכל בכלל כנושא שיחה סתמי וכך להבין בין השורות מה אוכלים? מה היא אוהבת לאכול? אבל לדעתי תניחי לה, חודש וחצי זה כלום.
אני גם בהתחלה לא אהבתי את סגנון האוכל של חמותי והייתי אוכלת חלה לבד, חמותי ניסתה לשים לי אוכל בצלחת וכשהיא לא היתה רואה הייתי מעבירה הכל לצלחת של בעלי, בהמשך הבאתי איתי כמה סוגי סלטים וזה מה שאכלתי, אני די מפונקת באוכל, לא אשמה בזה אבל זו מציאות חיי, כיום, נשואה שש שנים למדתי לאהוב את הסגנון ואני כבר כן אוכלת קצת.
אבל בהתחלה היה קשה
אני חושבת שזה מאוד טבעי שכשיוצאים מאזור הנוחות לא מרגישים נח לאכול.
אם היו מושיבים אותך בין שתי רבניות חשובות שאת מעריצה ומגישים לך צלחת מלאה באוכל מבושל הכי טעים בעולם, האם היית אוכלת בתאבון?
נראה לי שלא….
יתכן שהיא מאוד מעריכה ואוהבת אותך, אלא שהיא עדיין לא מרגישה נינוחה.
כמובן יש טיפוסים שונים- יש כאלו שלחץ, מבוכה והתרגשות באים לידי ביטוי באכילה ויש כאלה שפחות.
אני יכולה לשחזר שכשאני התחתנתי בשבועות הראשונים אפילו בבית הפרטי שלי מול בעלי החתן הטרי והחדש אכלתי בביסים מאוד קטנים,
(היום המימדים שלי יוכיחו שאני מרגישה מאוווד נינוחה:)
חמותי המהממת אף פעם לא לחצה עלי ולא בחנה את הצלחת, היא רק החזירה לארון בשקט בסוף הסעודה.
ושאלה אותי מה שלומי ואיך אני מרגישה, ואיך בעבודה, ואיך ההתרגשות, והאם אני דואגת לישון טוב ולאכול לפחות בבית.
ואפילו אמרה: אני כל כך מחכה שתרגישי בבית שלנו הכי בבית בעולם! תעשי מה שטוב ונח לך.
היום יש לנו קשר הכי טוב שיש בעולם!!!!
ולמדתי בזכותה להכיר הרבה מאכלים שלא הכרתי ולטעום טעמים חדשים,
אבל זה לא קרה בשנה הראשונה ובטח לא בחודש וחצי הראשונים…..
תהני מהזוג הטרי ותראי הרבה נחת בעז"ה
גם אני כזו, ו..כן, יש לי בת כזו בשידוכים, ואני ממש רועדת עליה
רק שהמשפחה לא תשגע אותה. שתניח לה לאכול מה שהיא אוהבת..
וזה לא קשור בכלל לאוכל שלך, שויגער יקרה.
יש אנשים שפשוט לא אוהבים מאכלים/ מרקמים מסוימים..
צ'ונט -למשל, לא. אבל פרוסות בשר – כן.
סלטים – לא, אבל ירקות חתוכים – כן. זה ג'וק אמיתי, שאין לה מה לעשות איתו.
רוצה שהיא תרגיש בנח אצלכם?
תשאלי אותה מה היא אוהבת…ואולי תציעי לה להביא משהו משלה,
והעקר – פשוט תניחו לה. יש דברים שיחלפו עם הזמן, (ויש כאלו שגם לא…)
חמותי היקרה – לא נעלבה ממה שלא אכלתי, ואפילו ניסתה בשבילי להוריד מהמתכון דברים שממש קשה לי אפילו להסתכל עליהם… (קטשופ למשל…) וכיבדה את רצוני ושגיונותי, ואני ממש מודה לה על זה.
לעומת אחרים (אחותי למשל…) שעד היום אני מעדיפה שלא להתארח אצלה, כי כל הזמן רק "משגעת" אותי על זה שאני טועמת או לא, ו'מפונקת' וכד'.
רוצות להנעים לאורח? תנו לו לבחור ממה לאכול, ואם לא – זו בעיה שלו.
תנו לו להתמודד איתה לבד, זה בסדר מצידו, הוא מכיר את עצמו….
רק אל תשגעו אותו, זה הכי לא נעים.
מזדהה לגמרי, אוכל זה משהו שלכל אחד "שגעונות" משלו. חוץ מהאוכל של ההורים ובנות המשפחה [אחותי וגיסות שלי האלופות] אני לא אוהבת שום דבר. יצאנו למסעדה חלבית הזמינו מנות שוות מאוד, הכל דחה אותי אכלתי רק לחם 🙂
זה אחת הסיבות שאני לא אוהבת להתארח.
גם כשעבדתי פעם במעון/צהרון בגן: יש ילדי פחמימות שאוי ואבוי אם יגע להם איזה שהוא רוטב בצלחת. יש ילדי חלבונים שגומרים לכולם את הקציצות 🙂 יש כאלה שאוכלים הכל… זה ככה.
גם אני בררנית מאוד באוכל,
אין לי בעיה בתיאבון אבל אוכלת רק מאכלים מסוימים
למשל בסעודת ליל שבת אוכלת רק חלה, מרק וקוגל, לא דגים, לא סלטים, לא עוף/בשר, לא קומפוט.
מפעם לפעם אני סופגת הערות ובדיחות על חשבוני אצל חמותי וזה מאוד מאוד לא נעים!!
בפעם השניה שהתארחתי אצל חמותי היא והגיסות רצו להיות "נחמדות" ואחרי שבשבת הראשונה הם ראו שאני לא אוכלת דגים הם שמו לי בצלחת שוקולד בצורת דג וכל המשפחה התמוגגה,
רציתי לקבור את עצמי!!!!!!
בבקשה! אל תסתכלי לה בצלחת, תני לה לאכול מה שבא לה,
זה לא נגדך!! זה לא אומר שהיא חושבת שאת לא נקיה!
ואוו כואב מאד לשמוע
איך זה שאף אחת לא כתבה:
תנסי לגשש דרך הבן שלך, כמובן בקטע טוב, כמו- איזה כיף שאתם באים! מה להכין לכם? מה אתם אוהבים? מה מתאים לכם היום?
ולנסות לשמוע ממנו
אני אישית מאד איסטניסטית ולחמותי יש ילדים קטנים שלוקחים בידיים וכו' אני לא מסוגלת לאכול שם כלום זה מבחיל אותי….
מעריכה אותך
אולי אפשר פשוט לקחת אותה לשיחה בצד ככה על כוס קפה, באווירה נינוחה ורגועה ,ולדבר איתה? לשאול אותה- אני רואה שאת לא כ"כ אוכלת, הכי הייתי רוצה שתרגישי איתי בנוח , ואני הכי רוצה בעולם לפנק אותך ככלה החדשה שלי , אשמח אם תאמרי לי מה מונע ממך לאכול? יש מאכל ספציפי שאת אוהבת? אשמח להכין לך.תרגישי פתוחה איתי, (ולהדגיש שזה בסדר כמה זמן שזה ייקח לה). שלא תרגיש לחוצה . לעשות את זה בצורה קלילה כדי שהיא תרגיש בנוח להפתח.
לכלה חדשה זה יכול להיות מאוד מלחיץ..
עדיף לגשש דרך הבן
בחיים לא!!!!
לא כל מה שנעים לשויגער נעים לכלה
זה עוד יותר לא נעים מאשר אוכל שלא רגילים אליו!
זה שבן אדם לא אוכל זה לא סוף העולם ולא צריך לעשות מזה עסק.
שויגער טובה פשוט תעלים עין, תנסה לברר בעדינות אצל המחותנת מה הכלה אוהבת לאכול ולאכין לך תוך כדי שהיא לוקחת בחשבון שאולי גם את זה היא לא תאכל, וזה בסדר.
אם היא מתביישת לאכול היא עוד יותר תתבייש לענות.
זה יביך אותה עוד יותר ….
היא תרגיש סוג של חקירה לא נעימה.
אני מנסה לשים את עצמי במקומה – אותי זה היה מייבש…
ויוצר לי לחץ גדול מהביקור הבא…
הם עדין ממש טריים – "זוג מהצלופן" כמו שאומרים, ההתנהגות טבעית, מובנת ובעז"ה יגיע היום וזה ישתחרר.
תחשבו על האפיזודה, פתאום יושבים עם המון עיניים עליך- במיוחד אם יש ילדים קטנים בשטח… לא נעים מהשווער, מהגיסים וכו'
שיהיה בנין עדי עד בקלות ובשמחה וחשוב לא לייצר מצב של בעיה ש"צריך להתמודד איתה"….
יש לי גיסה שאכלה בהתחלה מה שהכניסו לה בצלחת היא התביישה לקחת לבד
אני לא היה לי קשה כי אני בנאדם רעב וסקרן אני לא מסוגלת שיקרקר לי הבטן כי אז אני לא מרגישה טוב ולא מסוגלת לאכול חלה יבשה
היה לי פחד לפני שהגעתי בגלל שחמותי ישראלית אז אולי היא מכניסה סוכר לאוכל (לא ידעתי שיש ישראלים שלא מכניסים) אז טעמתי בקטנה אצלה האבקת מרק חוגג ולכן למדתי לאכול אורז
אני בקושי אוכלת אצל חמותי.
לא כי האוכל שלה רע, בכלל לא. זה בסדר גמור.
חמותי מגישה מנות אישיות במטבח.
ואני, אם לא בחרתי את החתיכת עוף הספציפית, והכמות המדויקת של התפו"א/ השניצל היותר דק/ירק עם פחות רוטב.
אני פשוט לא מסוגלת לאכול את זה.
וכשיש משהו בהגשה מרכזית ברור שאני אוכלת. אני רעבה..
אולי אצלך יש סיבה, שלחלוטין יוצאת מהקופסא. לא מעליבה ולא פוגעת.
אויש גם חמותי מגישה באישי וזה כ"כ לא כיף
נשואה 10 שנים ולא מתרגלת
לא יכולה לקחת לעצמי ומה שהיא שמה לי בצלחת
"ממש" נעים לבקש עוד כשלא שבעתי😐
מעניין, אצלנו זה ככה: מגישים את כל האוכל ליד אמא, ואז היא מתחילה לחלק לכולם, כל אחד לפי הדרישות שלו… האמת? מתיש קצת, כי כשיש הרבה אנשים זה לוקח זמן… ואותי זה כבר מעצבן. ואפילו שאני השניה בבית, מהרגע שיש נשואים אני מקבלת אוכל כמעט אחרונה, בקושי גומרת לאכול וכבר צריכה להוריד מהשולחן 🙂 לא נהנית מהסעודות, פעם התארחתי אצל מישהי בשבת, שם כל אחד לוקח מה שהוא רוצה ומתי שהוא רוצה, היא מבשלת נהדר! אבל כל כך לא הייתי רגילה לקטע הזה, מצד שני זה כייף, היא מכינה הרבה ואף אחד לא מתעמק מה לקחת וכמה.
כל אחד טוב לו משהו אחר.
בעצם זה לא רק האוכל, זה גם ההגשה. מעניין מה שעולה פה בקבוצה
בעיניי, זה דוקא מאד מחמיא למארחת כשמבקשים מנה נוספת.
זו המחמאה הכי כנה על האוכל שבישלה…
קראתי חלקית את התגובות מסכימה עם חלקן
לגבייך הייתי ממליצה אל תשתגעי בגללה ותכיני כמו שכתבת בהתחלה שפע של סלטים כמה סוגי דגים ובשר
תמשיכי את מה שהיה רגיל אצלך
ככלה שבתחילה אכלה רק סלטים קנויים אצל השויגר והיום מעיזה לטעום קצת מעבר ידעתי כל שבת מה הולך להיות…
אל תסתכלי עליה ולא בצלחת שלה ואולי אפילו אם היא עוזרת להוריד מהשולחן תניחי לה להוריד לבד את הצלחות שלה ושל בעלה
יכול להיות שהיא לא והבת ומפחדת לטעום..
גם אני כזו…
לא אוכלת המון דברים!! אנשים היו נםגעים ממני כל הזמן, אבל באמת לא הצלחתי לאכול….
השוויגער גם נפגעה, מה שהוסיף רק למתח
אצלה גם התביישתי, אז בקושי חלה הייתי אוכלת
באמת תני זמן ומרחב
הי לפני כל התגובות כאן.
רוצה להגיד לך כל הכבוד שאכפת לך מהכלה, שאת רוצה שהייה לך טוב ומשקיעה בזה.
ובאמת בודקת מה יהיה לה טוב ולא מקרצצת.
כל הכבוד ל�