אז אולי אני השוויגער של הכלה שהעלתה כאן את בעייתה לפני כמה שבועות.
הם נשואים רק חודש וחצי.
הכנתי לה ממיטב המטעמים שלי, והיא אוכלת חלה לבד…
השולחן שופע סלטים, דג ניסיתי כמה סוגים, עופות ובשרים…וכלום.
אני ממש מרגישה פגועה. לא אומרת כלום, מציעה בנחמדות ועוברת הלאה. אני לא הסוג שחופר…
בלב זה כואב לי מאוד. רציתי לפנק, לתת, ובחוויה שלי זה דחייה.
בכלל לפעמים עולה בי מחשבה שאולי היא נגעלת או משהו כזה. יש לציין שאני מכינה בנקיות ומשטחים בוהקים.
מה היא כן אוכלת? חלה קנויה, וכשיש בשר בפרוסות. כשהיא כבר אוכלת אז היא אוכלת…וזאת לא בעיה של תיאבון ירוד.
אשמח לעצתכן ולפענוח המצב.
רוצה לשאול שאלה בתור בחורה חייתי בבית ממש לא נקי לא מוגזם אבל כן מלוכלך ברוך ד' היום אחרי עבודה מאומצת כבר לא כזאת.
אבל יש לי אח בשידוכים ואני נורא מפחדת שתבוא כלה ותיגעל (כי גם אני לפעמים נגעלת)
נשפך לא מנגבים הכל בלאגן ומסריח ודוחה
יש לי איך לעזור???
אין ככך מה לעשות, זה הבית
רק אל תעשו עסק ממה שהיא אוכלת- בעיקר ממה שלא
לא….
היא תלמד להתמודד, ואם הם לא יבואו הרבה- תביני אותם בטוח 🙂
אולי לשבת הראשונה תוכלי להקל עליה מראש ולהביא משהו איתך,
ואולי היא גם תהיה כזאת.
מגיבה ככלה ותיקה וכשויגער צעירה
מה אם זה הפוך וחמותך איסטניסטית ואת לא מודעת אפילו לכללים….
זה אומר שבאירועים היא ובנותיה לא אוכלות ואם את מגיעה מורעבת לא תמיד נעים לך להיות היחידה שאוכלת ואם את כבר מעיזה לאכול כולן לוטשות מבטים לצלחת ושואלות מה את לא נגעלת מזה?
זה מלא שמן/המלצר הערבי נגע בזה בידיים/המזלג לא מבריק
לא זה לא מגעיל אותי ואל תתנו לי רעיונות
שנים הייתי יוצאת מהר רעבה ולא כי אין אוכל או לא טעים
כי הם אוכלים פחות ואותי זה לא השביע ולא נעים לקחת עוד מנה,כמובן יתנו בשמחה ולא יאמרו מילה אבל את יודעת שמסתכלים על זה עקום
ואם העוגות מוחבאות לא נעים לך לגייס את בעלך שיוציא מהמחבוא…הכל ממוספר
אני חלילה לא אומרת את זה כביקורת
אף אחד לא מתכוון להרע חלילה,רוצים לארח מכל הלב אבל שימו לב לשדרים שמעבר
אם את שויגער שמדברת כל הזמן על מזון בריא לכלתך לא יהיה נעים לקחת עוד פרוסת עוגה וכו'
לא כולן תקשורתיות ואסרטיביות
ולכל הדברות יש מחיר ולא תמיד נעים לפתוח נושאים מול חמות
אז את הטעויות של חמותי אני לא עושה אבל מאמינה שכל כלה באה עם הרגליה וטעמה ואמורה להשתלב אצלינו ואולי יש דברים שלהן מפריע ואני אפילו לא מודעת להן
לפני הביקור הראשון שלהן אני מדברת עם המחותנת ושואלת מה ההעדפות הקולינריות
משתדלת שיהיה מבחר,שיהיה נקי ואסטתי,לא בודקת מה כל אחת אוכלת
ומקווה ומתפללת שטוב להן אצלינו
הי,
אני רק יכולה לספר לכן,
שאני היום [נשואה עשור+ אמא ל5 אוצרות]
שנה ראשונה אצל השוויגער הייתי חוזרת כל שבת אצלה מתפתלת מכאבים.
ולא הבנו למה.
עם ההריונות זה התחיל לקרות לי גם אצל אמא שלי וגם אצלי בבית.
החיים הפכו לסיוט,
ואני אוהבת לאכול, נראית בהתאם.
כולם מסביב בטוחים שאני רק מחפשת ת'שומי, אם לא זה שיש לי אח שהצטרף לחגיגה כמוני.
ולאחרונה הגענו למסקנה שאני רגישה לחלבון!!!
כל חלבון שהוא-
הורג לי את הבטן.
יש יותר ויש פחות.
או יותר נכון התפרקות החלבון.
וזה אומר שכל אוכל שמתבשל יותר זמן- יש בו יותר גזים ויותר תאי חלבון.
ובאמת השוויגער שלי חולה על בישול ארוך שנותן טעם…
ולכן אצלה תמיד סבלתי פי כמה.
[אמא שלי ואני כממשיכה, אוהבות רק בישול קצר, ארוחות סיר אחד,
טיגונים מהירים – כמויות סטייקים… חביתות]
ורק ההריונות שהחמירו את המצב, עזרו לי להבין שזו הבעיה.
אנחנו בהליך רפואי שעוזר לי להגיע לנקודה המדויקת, [גלוטן זה גם חלבון בעצם…]
אבל עד אז-
אצל השוויגער שלי אין לי מה לאכול,
כי היא לא יודעת לבשל מהר וקצר!!!
להביא אוכל מהבית- אין מה לדבר.
רק סלומון יש לי לאכול שם, והיא האישה הכי מדהימה בעולם!
אני אוהת אותה ומעריכה אותה,
ורק בגלל זה קשה לי לספר לה שאני לא מסתדרת עם האוכל שלה…
ובעלי לא יכול לדבר איתה על זה מסיבות שאני לא אוכל לפרט כאן…
אז שוויגער יקרה,
אולי הכלה שלך מכירה את הבעיה של עצמה מגיל צעיר,
ובגלל שאין לה עוד אישור רפואי מותאם היא מתביישת?
חושבים שהיא מדומיינת? שיש לה תאוריות מפה ועד????
ולכן היא מפחדת לאכול?
אני במצב שאוכל שאני לא מכירה אני מפחדת לאכול, כי חופשי 5 דקות אח"כ אני אתפטל מכאבי בטן נוראיים, שכולם יראו..
[ואגב, בהריונות, כבר פעמיים הקאתי רק מהריח של העוף של השוויגער,
היום היא מבינה שאני מה מהשולחן מראש,
מעדיפה פחות נזקים…]