מצוקת הבנות בקיץ: איך הובלנו השנה 5 קעמפים לבנות + עדכון על הפעילות השנה!

הראיון הזה התפרסם פה לפני מספר חודשים, ואנחנו מקפיצות אותו לקראת הפעילות החדשה של "עולות" בקיץ הקרוב.

שימו לב, ביום ראשון השבוע התחיל קעמפ ראשון בירושלים לבנות מהמגזר הליטאי מהסמינרים המובילים.

בנוסף צפויים להתחיל קעמפים נוספים חלק למגזר הליטאי והחסידי – בשכונת רמות, שני קעמפים בעפולה, ועוד שני קעמפים בירושלים ובבני ברק שיתקיימו במהלך תקופת בין הזמנים.

בנוסף, בשלושה מינהלים קהילתיים בירושלים יתקיימו קעמפים בבקרים לבנות בכיתות ז' ח' בהובלת בנות סמינר, אחרי צהריים תהיה פעילות למדריכות. הקעמפים הללו יתקיימו בתחילת חודש אלול. 

 גם כנסים לאמהות יתקיימו השנה בירושלים ובעפולה – פרטים במודעה למטה –

מטרת הכנסים לתת כלים לאמהות להכוונת המתבגרים/ות שלהם לחופש מנוצל ומתועל למטרות טובות.

אבל זה לא הכל!

ראשית, "עולות" רוצים להגיע לעוד מקומות בארץ.

יש לך רצון לתת יד? להוביל את הכנס ו/או לעזור בהקמת קעמפ באזור מגורייך? תפני אליהם, מחכים לך שם.

ושנית – יש עוד המון רעיונות בקנה:

1. מסגרת אחרי צהריים לנערות – שצריכים אותם בבית בבוקר או בצהריים.
2. מסגרת ערב לבנות שעובדות בחופש – עם פעילות חוויתית וגם מתן כלים ותמיכה לבנות שעושות את הצעדים הראשונים בעולם התעסוקה (על כל האתגרים והסיכון שבזה).
3. כנסים לנערות עצמן – עם הכוונה למציאת הקול האישי שלהן, בירור של הרצונות האישים שלהן + כלים ישימים לניצול הזמן והגשמה של היעדים שלהן.

צירפנו למטה מודעות עדכניות על הפעילות השנה, אם את מחפשת מסגרת ופעילות כלשהי לבת שלך בחופש, את מוזמנת לכתוב ל"עולות" ל: [email protected]

אם את רוצה להוביל ולעזור לפעילות הזאת באזור מגורייך, ו/או יש לך רעיון ורצון לכל יוזמה אחרת, מחכים לך ב"עולות": [email protected]

לפני מספר שבועות, קצת לפני בין הזמנים, פרסמתי את הרעיון והגרעין הראשוני לפתיחת קעמפים לבנות בארץ

הפוסט קיבל הרבה תגובות (רובן כתגובה לניוזלטר שנשלח לקהילה שלנו) שהעידו על הצורך העצום במסגרת לבנות בחופש העצום והאינסופי שיש להן.

את הכפפה הרימה שיינדי באב"ד, אשת הייטק בעבר, יזמת ומלווה עמותות, והמנכ"לית של 'תמך' במשך למעלה מעשור –  העמותה שהכניסה את המושג "עצמאיות", "האב", "נטוורקינג", ויצרה מיזמי תעסוקה חדשניים ורבים לנשים החרדיות בארץ.

שיינדי, כאמא לבנות, ראתה את המצוקה של הבנות (והאמהות שלהן) בחופש, וחשבה שכדאי להעתיק את המודל המצליח של הקעמפים בחו"ל – לארץ, בצורה שמותאמת לציבור פה.

היא כמובן קיבלה ברכה מגדולי ישראל – ומשם הכל התגלגל.

אחרי הפרסום לקעמפ של השנה, לא היה לי מושג מה יצא בסוף,

עד שבשבוע שעבר שעבר אני מקבלת טלפון משיינדי, שמספרת לי שמאחד יצא… חמש!

חמישה קעמפים התקיימו לבסוף השנה, כולם עם ס"ד עצומה.

אתן חייבות לשמוע, ורגע… אולי להקים קעמפ כזה בעצמכן בשנה הבאה?

או להקים משהו אחר שיקל על שעמום הבנות בחופש?

כל רעיון יבורך : )

יצאנו לדרך…

(כל התמונות בכתבה צולמו בקעמפים שנערכו השנה, מלבד שתי תמונות מהכנסים שנערכו לנשים)

לבנות של היום לא מספיק ים, או קייטנה עוברת

שיינדי, איך נולד הרעיון?

"אני פגשתי את הצורך במסגרת לבנות לחופש כבר לפני הרבה מאוד שנים. אני אמא לשורה של בנות, ועבדתי כל השנים בקיץ. בעצם הבעיה שנקראת "חופש גדול" מלווה אותי כבר עשרים שנה, כבר אז התמודדתי, וזה היה עוד לפני עידן 'בית הספר של החופש הגדול'. פעם פשוט לא היה מסגרת לבנות כמעט חודשיים חופש (!) הבנות שלי התגלגלו מקייטנה מאולתרת במחסן לקייטנה בחדר מדרגות וחוזר חלילה. עבדתי בהייטק, וכמובן לא יכולתי לקחת חודשיים חופש, זה היה פשוט לא רלוונטי. אז הרגשתי את הצורך כבר לפני שנים, ומה שהיה אז הבעיה שלי ושל עוד נשים בודדות, היום כבר הפך לבעיה של כולם. זו התמודדות כללית – לא רק של אמהות עובדות, אלא של כולן. וחשוב לי להדגיש שזה התמודדות גם עם בנות טובות, לא בקצה, לא בנות שנשרו, לא נוער בסיכון. לכולן יש פשוט יותר מדי חופש, אין מספיק מה לעשות, ואין מספיק כסף לשלם על פעילויות. ומה גם, שלבנות של היום יש דרישות. הבנות הגדולות שלי עוד הסתדרו עם "קייטנה עוברת" וטיולים לים, אבל לדור שלנו זה כבר לא מספיק. הן צריכות פעילויות וואו. חשבתי על זה הרבה שנים, וכשסיימתי עם תמך, והעברתי את השרביט הלאה, הבנתי שעכשיו אני רוצה לטפל בבעיית הבנות בחופש".

אז איך מתחילים לפתור את הבעיה?

"דבר ראשון הלכתי לרבנים, ממש לגדולי הדור, ביקשתי ברכה ואישור – ולא היה אחד שלא הסכים עם הצורך הנואש. כולם אמרו שזו בעיה של כולנו, כל הקהילה משלמת את המחיר. אחר כך פניתי גם למנהלים, מנהלות, מורות ואמהות, דיברתי עם אלפי אמהות במשך השנים, וכולן אמרו אותו דבר – חייבים לטפל בזה.

ואז הבנתי שצריך להעתיק את מודל הקעמפים בארה"ב לפה – בצורת שתתאים לארץ. כשאני הייתי בחורה בארה"ב, הייתי שם בקעמפ, וזה מודל שלא קיים בארץ: יש שם מאות קעמפים שמתמשכים על שבועות ארוכים, ומתחלקים כמובן בין סגנונות הציבור, וחשוב לי להדגיש שזה לא כמו המחנות שנעשים פה במוסדות, שרצים כל הזמן מפעילות לפעילות ומטיול לטיול. אלא הפעילות מתמקדת בעיקר בהרבה עשיה במקום, סדר יום מובנה וספורט והכל בעשייה בהובלת צוות צעיר. אני חושבת שיש בהחלט מקום למחנה עם טיול או שניים "משוגעים", אבל אי אפשר לעשות את זה במשך חודש+ רצוף."

איך מתחילים?

"קודם כל יצאתי לחקור. גיליתי שיש בארץ למעלה מ־30 קעמפים – רובם של עשרה ימים בערך עם לינה – אבל הם מיועדים לציבור הדתי/חילוני. יש גם גרסאות עסקיות, יש מודלים פילנתרופיים (כמו קעמפ משולב לילדים יהודים ופלסטינים…), או קעמפים המתבססים על תנועות נוער – שממומנים בעיקר על יד הממשלה, רק לבנות שלנו – אין כמעט כלום."

ניסיונות ראשונים

מאיפה משיגים את הרכיב הקריטי ביותר: כסף?

"היה לי ברור שכדי להקים משהו מאפס צריך לגייס פילנתרופיה. נסעתי לחו"ל לגייס כספים, ויצאתי עם סכום קטן אבל נאה. פניתי לדוגמה אחת מנשות התורמים הגדולים בארה"ב, אדם שמחזיק את עולם התורה בסדר גודל אדיר. אמרתי לה שאני צריכה רק פרומיל קטן מתרומות העתק של בעלה כדי להריץ את מודל הקעמפים בארץ, ואני מזכירה שאני פועלת בשליחות גדולי הדור… וכמובן שההשקעה בבנות היא השקעה ישירה בעולם התורה."

למה שאנשים יפתחו את הכיס בשביל זה? מאמינה שיש דברים יותר נוצצים לתרום להם…

"אני חושבת שבארה"ב מבינים היטב למה ילד חייב להיות במסגרת בקיץ והוא לא יכול להסתובב כמה שבועות ברחוב. ולכן הם הבינו את הצורך והקריטיות.

התחלנו לעבוד לקראת הקעמפ כבר בשנה שעברה, אבל אז לקראת החופש היה מאד חזק האיום האיראני. קצת מצחיק לדבר על זה היום, אבל זה היה אז מאד נוכח, ורק הביטוח לבנות היה עולה לנו 60 אלף ש"ח, ובנוסף ההורים היו לחוצים. התייאשתי. היו לי פגישות עם גופים גדולים – ולא יצא כלום.

ואז, ממש באקראי, פגשתי בת דודה שלי לפני ט' באב. והיא אמרה לי: "אסור לך להתייאש. זאת האחריות שלך", אמרתי לה שזה אחריות שלה בדיוק כמו שלי… וחשוב לי להדגיש שלבנות שלי זה לא רלוונטי כבר, הקטנה שלי בת 20… בת הדודה לא נרתעה, היא גייסה את הבנות שלה, ויום אחרי זה יצאתי עם הבת שלה לחפש מקום. הסתובבנו בהרבה קמפוסים ולא ראינו משהו רלוונטי, ואז הסתכלתי בחלון, ראיתי את הגגות של רחוב בר אילן, ובלט לי הגג של סמינר מרגלית ברחוב שמואל הנביא, וחשבתי אולי נעשה שם. יצרתי קשר עם המנהלת שמכירה אותי, ומהון להון זה יצא לדרך. הקמנו קעמפ של 100 בנות." 

והצלחתם להשיג בנות ברגע? זה כבר היה בתוך בין הזמנים…

"הקעמפ יועד ל-100 בנות. לא פרסמנו כלום, זה עבר מפה לאוזן, ותוך יומיים היה מלא."

מה היה התשלום?

"הבנות שילמו 450 ש"ח לעשרה ימים, בלי לינה, אנחנו הוספנו על כל בת 2000+ ש"ח ויצאנו לדרך, זה היה קעמפ מדהים. בלי לינה, אבל מהבוקר עד הערב, בבניין בית ספר." 

ומה עשיתם עם הביטוח? 

"בגלל שהיינו בתוך מוסד לימודים, יכולנו, חוקית, להתבסס על הביטוח של הסמינר, ובנוסף גם לא הייתה לינה ככה שזה יותר קל."

מאחד יצאו חמישה

ומה היה השנה?

"השנה גייסנו שוב כספים, אבל החלטנו לעשות את זה מסודר, ולעשות קודם כל כנסים לאמהות. חייבת לציין שגם איתם היה לנו לא קל, כי הם כולם תוכננו לימים של 'עם כלביא' ככה שהם בוטלו מהרגע להרגע, ובסופו של דבר היו בשבועיים לימודים של סוף השנה, שנדחסו בהם כל מסיבות סוף שנה וכו'."

למה כנסים לאמהות?

"היו לנו שלוש מטרות: 1. לדבר על הנושא, להציף אותו. 2. להראות שהבעיה משותפת לכולנו. 3. לספר לנשים על החלום של הקעמפים, אבל גם לתת להן כלים בשטח גם בלי קעמפים וחלומות גדולים. עשיתי שת"פ עם שרי לבל מ'משחקים להצלחה' ועזרנו לאמהות לבנות משחק שיציף את הקשיים והפתרונות הביתיים שלהן למצב, וגם ללמד אותן איך לעשות בבית שלהן ישיבת צוות עם המשפחה, ולמצוא רעיונות ביתיים בתוך הארבע אמות שלהם. 

איפה היו הכנסים?

"עשינו 13 כנסים – בירושלים וברחבי הארץ – והשתתפו בהם למעלה מ־1000 נשים". 

ומה היה בסוף בפועל? מה יצא עם הקעמפים השנה? 

"בחלום רצינו הרבה, אבל לא היה לי כסף להרים קעמפ אחד גדול של אלף בנות, חלמנו על קטן. וכמובן שמבצע "עם כלביא" שיבש הכל. ברגע האחרון החלטנו על קעמפ שאנחנו רוצים לעשות בגבעה הצרפתית בירושלים, עליו פרסמתי גם ב'שבי רגע', בסוף הקעמפ ההוא לא יצא לפועל בגלל אישורים שהיו חסרים בנוגע לכבאות חשמל. אבל בדיוק אתמול היינו אצל הרב גואלמן שציטט לנו מהגמרא ש'דברי תורה מתקיימים רק אחרי כישלון'. הצער על ביטול הקעמפ היה גדול, בנות נרשמו, וידענו שאם המחנה מתעכב זה לא יצא לפועל, כי מיד אחרי זה הגיעו בין הזמנים. בסופו של דבר, בס"ד ההצלחה הייתה גדולה מאד: מאחד נולדו חמישה… היו לנו שני קעמפים בירושלים, אחד בבני ברק, אחד בבית שמש ועוד אחד בעפולה."

מאיפה צמחו כולם?

"ראינו את יד ההשגחה. אלו שהיו שנה שעברה בקעמפ שהתקיים בסמינר יסודות בירושלים ביקשו עוד אחד, התחלנו את הקעמפ הזה בשבוע האחרון של בין הזמנים, והוא גלש לשבוע שאחרי. עשינו עוד קעמפ ליטאי ברמות בבין הזמנים, ועוד קעמפ חסידי בבני ברק גם בבין הזמנים. הקעמפים בעפולה וגם בבית שמש נולדו מתוך הכנסים שהפקנו. נשים יקרות ששמעו את הצורך והקימו קעמפים אזוריים בכוחות עצמן. בעפולה היה קעמפ כללי, ובבית שמש לציבור החסידי הממש שמור שם. אנחנו נתנו להם קווים מנחים לבניית הקעמפ, עזרה טכנית ומימון חלקי, והם עבדו בכוחות עצמן. כל הקעמפים היו כמעט יום שלם – בלי לינה."

מה הקווים המנחים?

"כל בוקר מגיעים, מתכנסים, מתפללים יחד, ומאז הכל מלא בעשייה, הכל הכל הבנות עשו. העדפנו לשלם יותר במקום שהיה צריך – העיקר שהן יעשו בכוחות עצמן. המוטיב העיקרי הוא שלא חייבים שיהיה הכי נוצץ, העיקר שהכל יהיה בעשייה של הבנות. וכשאני אומרת 'הכל' אני מתכוונת הכל – הבנות עיצבו את הלוגו, חיברו את ההמנון וגם ניגנו, הן היו אחראיות על ארגון התוכניות ואפילו על הכספים (!), זה היה בסגנון אחר ממה שהן מכירות: לא טיפסנו על הירח, לא עשינו טיולים ארוכים, אלא גיחות קצרות או טיול אחד. אבל הן עשו הכול – וזה היה סיפוק עצום. הקעמפים שהתחילו בסוף בין הזמנים נתנו תעסוקה לבנות גם בשבועות שלפני: הבנות בילו בבין הזמנים הרבה זמן בהכנות, נפגשו ביניהן, הסריטו את עצמן ועוד."

כמה בנות השתתפו בכל הקעמפים? ואיך היה הפידבק?

"ביחד היו כ-300 בנות. הפידבק היה מדהים: גם מההורים, גם מהבנות, גם מצוותי ההוראה של הבנות בסמינרים, וכמובן גם מהרבנים שמלווים אותנו בכל צעד. הייתה סייעתא דשמיא אדירה."

איפה התקיימו הקעמפים?

"בסופו של דבר, כל הקעמפים התקיימו במבני חינוך. בעיקרון עדיף קמפוס גדול עם דשא ובריכה, אבל לשנה ראשונה זה מה שהיה לנו, וב"ה הבנות נהנו מאד. דאגנו שלא יהיה במוסדות החינוך של הבנות עצמן, שירגישו תחושה של אוורור ושינוי, וגם שהמבנים יהיו עם רחבה גדולה, אולם, במה מכובדת וכו', אבל מכיון שהכל נעשה ברגע האחרון, היה לנו יותר קל במוסדות חינוך עם הרישיונות וכו', וגם – היתה לנו מטרה שזה יהיה קרוב לבית. ראיתי לדוגמה קמפוס במתתיהו, אבל בגלל שזה שנה ראשונה, ידעתי שהורים מירושלים לא ישמחו לשלוח עד מתתיהו."

חלומות לעתיד

מה החלום שלך לעתיד?

"במשך החורף בעזרת ה' אני רוצה להקים סוג של אקסלרטור, ולתת לנשים שרוצות להקים יוזמות שונות בקהילה מנטורינג. אגב, יוזמות בקהילה זה לא רק קעמפים, אלא גם תחומים אחרים. למשל אחת הנשים בכנסים סיפרה לי על חלום שלה: לבנות מערך תעסוקה מוגנת לבנות. יש הרבה בנות שרוצות ו/או צריכות להרוויח כסף בקיץ, וחלקן הולכות לעבוד במקומות לא ראויים מהמון סיבות. אותה אישה הציעה להקים מערך שיפנו אליו עסקים שישמחו לעובדות בקיץ, ובנות שמחפשות עבודה. וככה נחבר בנות לעסקים משלנו. 

עוד רעיון מעניין זה קעמפ אחה"צ־ערב. יש בנות שצריכות בבוקר לשמור על הקטנים כדי שהאמא תצא לעבוד, הן עובדות קשה, ולקראת הערב יוצאות להתאוורר בחוץ כמה שעות, לא תמיד במקומות שההורים מרוצים מהם. לבנות כאלו אם יהיה מסגרת אחרי צהריים ובערב – זה ימנע מהן להסתובב בחוץ, וייתן להן מקום בטוח וחיובי.

אני מקווה ששנה הבאה, ובשנים שאחרי, הציבור יראה שהדבר יכול לצאת לפועל ויבנה את הפתרונות לצורך בעצמו: בע"ה שיהיו קעמפים עם לינה, קעמפים חצי יום, וכל מיני דגמים שונים – יש ים של פתרונות ורעיונות וצריך מגוון. אנחנו רק פתחנו פתח, ואנחנו מוכנים ורוצים לעזור ולהדריך מי שרוצה להקים מיזם כזה או אחר.

אני מאמינה שזה כמו עם ה'האב' שבנינו בתמך, שהיה חלוץ בתחום, והיום יש עשרות כאלו בכל הארץ, חלקם במימון ממשלתי, חלק פילנתרופיים וחלק במודל עסקי. ככה גם אני מאמינה שיהיה פה: שיהיו קעמפים של מוסדות, של מתנ"סים, של גופים נוספים שיש להם כבר פלטפורמות מתאימות, וגם של אנשים פרטיים שיש להם תודעת שליחות ו/או רצון להקים מודל עסקי.

אני מאמינה שגם בזה, ברגע שהכדור יתחיל להתגלגל, השוק ייבנה בע"ה בהדרגה. בסוף מדובר בכ-80,000 בנות חרדיות מכיתה ז' ועד סוף תיכון, שרבות מהן צריכות מענה הולם בחופש."

מה את אומרת לאלו שחוששים שהבנות שלהן יכירו בנות לא טובות במסגרת הקעמפ?

"אני חושבת שאם בת מסתובבת בקניון, ברב שפע, או על ציר האוטובוסים לים,היא בין כך נפגשת עם בנות נוספות שהן לא בהכרח בסמינר שלה, או בסגנון שלה, ואז אין לנו על זה בכלל שליטה. אם הן יהיו בקעמפ מסודר ומבוקר, שמותאם לרמה ולסגנון של הבית, המפגש יהיה הרבה יותר מבוקר ושמור."

ומה לדעתך אנחנו יכולות לעשות?

"כמה דברים… קודם כל, חשוב לי לספר את הסיפור שלנו, כדי שעוד נשים יקומו יגלגלו את הדברים הלאה ויקימו מיזמים משלהן. 

אני חושבת גם שכדאי שנשים ישתפו בתגובות בקשיים שלהן בחופש, כדי שאולי מישהי תקרא ויהיה לה רעיון לשינוי. וגם, לשמוע עוד רעיונות לפתרון (אגב, הבעיה כמובן קיימת בכל הגילאים, וגם אצל בנים – למרות שאצלם החופש קצר יותר, וגם יש יותר מסגרות שנותנות מענה ופתרון). 

אבל גם לפני מיזמים גדולים לציבור כולו, אני חושבת שנשים יכולות לשתף במה עוזר להן להעסיק את הילדים / הבנות שלהן בבית בצורה טובה, שמחה ומועילה. זה בטח יפתח את הראש לכולן.

מודעות מעודכנות לשנת תשפ"ו: