הטור הזה הוא הטור האחרון נכון לעכשיו.
ואם יש מסר שחשוב לי להדהד שוב ושוב מכל מה שכתבתי בחודשים האחרונים, זו אולי בקשה, אולי בכלל רק משאלה:
אני, ועוד אחרות מתמודדות.
אנחנו רק רוצות לגיטימציה להתמודד, לא לבזבז כוחות על הסתרה, לא לבזבז כוחות על הצטדקות. להיות קיימות בזכות ולא בחסד. לזכות לתמיכה זה אולי כבר הגזמה, אבל אני יודעת שאני בנ"א נועז. (הכלה? הערכה? עזרה?) לו יהי, אמן ואמן.
ואם רק ארגוני עזרה ליולדת ייקחו על עצמם לעזור לנשים בדיכאון אחרי לידה…
טוב יש לי פנטזיות 🙂
בורא עולם ברא את הקושי, בורא עולם ברא את החולי.
אני לא מתנצלת, אני לא רוצה להתנצל, ולא רוצה להרגיש צורך להתנצל.
ועכשיו שישמע כמו סיום אמיתי:
תודה לכן שקראתן, תודה לכן שהגבתן, לא הגבתי בתודה על כל עידוד בנפרד, אבל זה חיזק אותי, נתן לי כוח ונתן לי אומץ להמשיך עם החזון שלי, להעלות את המודעות בציבור שלנו לסבל שבהתמודדות נפש, למה זה בכלל ומה יכול להקל. יש לי גם תקוה להקים מקום למתמודדות, כזה שיהיה אפשר לדבר בו, לשתף ולהיות. אני יודעת שזה קיים בכמה מודלים, אבל בעיניי ממש לא מספק.
אני מאמינה שעוד כאלו שמתמודדות או כמעט מתמודדות או מתמודדות עם מתמודדים התחזקו מהתגובות המחזקות, אז תודה גם בשמן.
אם הייתי צינית מדי או חריפה מדי בכתיבה או בתגובות – סליחה, זה לא מכוון לאף אחת, זו רק דרכי להביע כאב שאין לו סוף, ולהשמיע את זעקת השתיקה.
תודה, ואם יש מישהי, שיש לה רעיון ו/או רוצה להצטרף אלי להגשים את הפנטזיות שתיארתי – אשמח אם היא תכתוב לי למייל:
אני מצטערת לשמוע שזה הפוסט האחרון
זו החלטת המערכת או שלך אפרת?
אם זה של המערכת אז אולי אפשרי עוד כמה פרקים?
אני ממש אשמח, אומנם גיליתי את הפינה הזו רק אחרי תקופה
מאז שהתחלת לרשום,
אבל זה כל כך היה משמעותי בשבילי כפוסט טראומתית-
גם הפוסטים שלך אפרת וגם התגובות, זה נתן מקום
של להרגיש שאני לא לבד בזה, וגם כיווני חשיבה במסלול הטיפול
וההכרה של המצב.
מעריכה מאד על האומץ שלך לשתף ולהביא את הקול שלנו המתמודדות,
ומאחלת לך רק סיעתא דשמיא וטוב.
רוצה לומר לך שכבר שמעתי על עיר שבה ארגון עזר ליולדת
עוזר גם לנשים שעוברות תקופה קשה לא בהכרח שקשורה ללידה,
אז כנראה שזה לא פנטזיה אלא חלום שיכול להתממש באופן מעשי.
אני הייתי שמחה אם היה ארגון שמיועד עבור נשים פוסט טראומתיות חרדיות שכולל מעגלי תמיכה,
פינוקים ועוד, כמו שיש ארגונים להתמודדיות
אחרות, אבל אין לי כל כך רעיונות מעשיים איך להקים כזה דבר.
אוף אפרת אני אוהבת את המדור שלך יהיה קשה להתרגל את לא כותבת
תודה על הכל!
חזקת אותי
אכן, אפרת, היית כ"כ טובה והיה קצר מידי לתחום משמעותי כ"כ
נשמח לקרוא עוד תכנים שלך
תודה על הכל אפרת, נתת מעצמך המון!! למען כולן .
כל הכבוד לך שיזמת לכתוב ולא פחות כל הכבוד לך שידעת להפסיק.
אפרת יקרה
תודה על האומץ והכנות
נהניתי מהמדור ולמדתי המון
ההסתכלות שלי השתנתה בזכותך
תמשיכי להדהד את המסרים האלו
הייתי פעם בקורס הכנה ללידה של משהי מאוד מוכרת
והיא אמרה לנו "כמה נשים אתן מכירות שילדו בניתוח?" כמובן כולנו מכירות לפחות 3 ואז היא שאלה "וכמה אתן מכירות שחוו דיכאון אחרי לידה?" והיה שקט
קבוצה של 30 נשים לא הכירה
ומה שהיא אמרה אח"כ תופס אותי עד היום
אחוזי הנשים בדיכאון אחרי לידה גבוהים בהרבה מאלו של נשים שילדו בניתוח
זה נתן לי אגרוף לבטן
לא רק מהפחד חלילה ליפול לשם גם כן
אלא מהעובדה שכל כך הרבה נשים לידי חוות ועוברות וסובלות
בש-ק-ט
זה שקט עצוב.
כמה עזרה יכולנו להגיש כמה אנושיים היינו יכולים להיות אם היינו יודעים, אם היינו יודעים איך להתייחס ולהכיל
אז תודה שבזכותך אני ועוד נשים כבר קצת יותר יודעות ומכילות
ואת חלקי בעזר ליולדת פה בעיר אשתדל למנף גם לצורך הזה
הרבה כח במסע האישי שלך
ובשליחות הגדולה בהפצת המודעות
וואו! תודה שהוספת שורה על דיכאון אחרי לידה.. הייתי שם. ולא, פסיכולוג קליני לא אבחן אותי רשמית, אבל הגעתי לתהומות שאני לא מאחלת לאף אחת להיות בהם. ואף אחד לא ידע ולא תמך, כולל המשפחה שאותה שיתפתי בפתיחות. ספגתי זלזול, התעלמות ואעצור כאן. מלבד שכנה אחת שהצילה!! ופתחה בפני בית ולב. הייתי נמצאת אצלה 3 פעמים בשבוע מ4 אחר הצהריים עד אחרי ארוחת ערב. הייתי חוזרת רק כשבעלי היה חוזר. יש מצב שעד היום היא לא מבינה את עומק החסד שהיא גמלה איתי!
אפרת המדהימה,
את הכי בעולם. מעריכה כל כך.
תודה שנתת ממך בשביל כולנו, המתמודדות.
מעריצה בלי סוף.
וגאה בך.
וואו אפרת אני לא מאמינה שזהו!
אין לך מושג מה המילים שלך נתנו לי,
כמה המקום הזה נרמל לי את המצב שלי,
את אישה מדהימה וראויה להערכה
והטור שלך כ"כ יחסר לי!
הלוואי שהיה לי רעיון, אני כ"כ רוצה להמשיך לשמוע ממך…
תודה ענקית לך, ולבמה!
תודה רבה אפרת על הכתבות המעשירות מאד.
האם ניתן יהיה לרכוש את העוצמה הכתובה הזו בטקסט רצוף?
חושבת שזה יהיה יעיל מאוד כדי להנגיש את הידע וההבנה לאלו שצריכים אותה כדי להבין (אפ' רק 'קצת'..) מישהו בסביבתם (כיועצת בתיכון התמודדתי גם עם הצורך לעזור וגם עם השיפוטיות של הצוות/מנהלת, חושבת שאם היה לי חוברת של החוויה שלך ההסתכלות שלהן הייתה שונה ומיטיבה עם הנערה ). תודה על הכל! מעריכה מאוד!!!