"המבדיל בין קודש לחול, בין ישראל לעמים." חתנה של רחלי החזיק את כוס ההבדלה, אחים ואחיינים סובבו אותו בציפיה, מגבות בידיהם. "בין יום השביעי לששת ימי המעשה." החתן עצר חיוך שעלה בקצות פיו. "ברוך אתה השם, המבדיל בין קודש לחול."
דודי של ישי השליך מגבת כחולה שפגעה לו בכובע. רחלי התרתה בו בתנועת יד.
החתן הרים את הכוס. מגבת נוספת נזרקה עליו, ואחריה מגבת נוספת שכסתה את פניו. הוא הסיר אותה, הרים שוב את הגביע, ונעלם מתחת למטר של מגבות מתעופפות.
דיני מצאה את עצמה צוחקת. החתן הסיר את המגבות בידו האחת, וקרב את הגביע לפיו ביד האחרת. צחוק תקף אותו, הוא התגבר עליו כדי ללגום מהמיץ.
"לפחות היו מחכים עד שהוא יסיים לשתות." יעל הייתה משועשעת ומסוייגת גם יחד. "לא יודעת אם מותר לעשות את זה, כך שהוא בקושי יכול לברך, ולא מצליח לשתות מיד אחרי הברכה."
החתן ניגב כמה טיפות של מיץ ענבים משרוולו. "תזכירי לי להגיד לך איך להוריד את הכתמים האלה." אמרה יהודית לרחלי. "לא כדאי להכניס את החולצה ככה למכונה."
רחלי חייכה בתודה.
"הייתה שבת נהדרת." אמרה להן יעל בחמימות.
"לא להאמין שנגמר." אמרה אחת מגיסותיו של החתן שעמדה בסמיכות מקום.
"ממש ככה." ענתה דיני. מצחיקים הדברים הנימוסיים שצריכים להגיד. מה הבעיה להאמין שנגמר? היא עצמה גם שמחה שהאירוע מסתיים, בעצמה לא ממש יודעת למה.
מבטה נתקל בזה של אביגיל, שעמדה לצידן כל העת, שותקת.
מה יש לה?
כבר אתמול נראתה מסויגת.
גם היא כועסת שהם הסתירו את הפטירה של טובה עד אחרי החתונה, או מה בדיוק?
טוב, שיהיה כך. אביגיל לא אמורה לקחת צד בכל הענין של ההסתרה, ואם לנחום יש בעיה עם מה שהם החליטו, הוא יכול לדבר בעצמו.
אחרי ההבדלה נשארו הילדים בחדר האוכל הגדול. ארי היה רגוע בעגלה, וריקי הסכימה לשים עין עליו ועל אילה בזמן שיחיאל ודיני עלו לארגן את החדר.
"איך את מסכמת?" שאל יחיאל בזמן שהיא ליקטה חולצות וגרביים שנשארו מפוזרים על המיטות וביניהן.
"לא יודעת. הכל מעורבב."
"חשבתי שיהיה לך טוב לצאת ליומיים, אחרי כל השבוע הזה."
קצה של גרביון הציץ מתחת לאחד המזרנים. למה הילדים דוחפים דברים בכל מקום?
"זה היה כנראה גם טוב, אבל הכל כזה מסובך."
"כנראה שהיית צריכה להתרחק עכשיו מהמשפחה כדי לנוח."
"כן. יש בזה." דיני חילצה את הגרביון. "למרות שמאמא שלי אין שום אפשרות להתרחק עכשיו. וגם לא הייתי רוצה."
הטלפון שלה צלצל. חזקי.
"שלום דיני."
"שלום."
"איך היה?"
"בסדר."
"רציתי לדבר איתך – "
"אנחנו באמת צריכים לדבר על כמה דברים, והכי דחוף בקשר לאמא." היא נעצרה עם הגרביון ביד. "תקשיב, חזקי. זה לא שייך שאמא לא יודעת שהיה לך קשר עם טובה. אתה חייב לספר לה, ואתה צריך לשים לב שהיא לא -"
"למה אני 'חייב לספר לה'?"
"כדי שהיא לא תשמע את זה בסוף ממישהו אחר."
"איזה 'מישהו אחר'?" קולו השתנה פתאום. "את ספרת לכולם?"
"למוטי. הוא כבר חצי הבין בעצמו."
"אז שמוטי לא יגיד לאף אחד. ושגם אתם לא תגידו. עכשיו זה כבר לא משנה לכלום."
"אין מצב שאמא לא תקלוט את זה באיזשהו שלב."
"איך?"
"זה לא משהו שאפשר להסתיר הרבה זמן. הרי היה לך קשר גם עם שיר."
הוא לא ענה. אולי שקל את דבריה.
"תחשוב כמה זה יפגע באמא שלא ספרת לה."
"אולי יפגע בה שלא ספרתי לה עד שטובה נפטרה."
"ברור שיפגע בה, אבל אם עכשיו אתה ממשיך להסתיר, זה עוד יותר גרוע."
"אני שומע. אנחנו צריכים לדבר על זה בפעם אחרת."
"זה לא משהו שאפשר לדחות אותו."
"אני לא יכול לדבר על זה עכשיו, דיני. מצטער."
"למה התקשרת?"
"לדבר איתך על מחר. צריכים לעלות לקבר, צריך לקבוע שעה ולהודיע לכולם מתי לבוא."
פיה של דיני נעשה יבש. היא לא זכרה שעולים לבית העלמין בתום השבעה, הייתה אמורה לאחוז ראש. אבא ואמא בטוח חשבו על זה כל היום.
"רציתי לדבר איתך גם בקשר לשיר." מעבר לקו המשיך חזקי לדבר.
היא התיישבה על המיטה.
"מה קרה?" שאל יחיאל.
"חזקי רוצה לתאם עם כולם את העליה לקבר." היא ענתה ליחיאל.
"זה דחוף לרגע הזה בדיוק? תגידי לו שאנחנו באמצע לארוז. הוא גם יכול לתאם ההורים בעצמו, או לבקש מאחד האחים שלך שידבר איתם. אין שום סיבה שאת תעשי גם את זה."
"שמעת את יחיאל?" היא שאלה את חזקי.
"לא. מה הוא אמר?"
תחושת הקלה קטנה זרזפה לתוכה כשהיא חזרה על הדברים.
"בסדר." חזקי השתתק לרגע. "אני אדבר עם מוטי ונתאם עם כולם. אבל תקשיבי, דיני. בקשר לשיר. גם היא תגיע, והיא תצטרך גם אותך איתה, למרות שציפי תהיה. התקשרתי כדי לומר לך את זה."
"מה היה איתה בחג?"
"מה כבר יכול להיות?"
"יהודה סיפר ליחיאל שהיא מדברת. היא באמת ממש מדברת? עם כולם?"
"כן. היא מדברת רגיל, כמו שהיא דברה תמיד." מילותיו של חזקי היו איטיות יותר, נראה שמחשבותיו התפזרו. "אני ממש מקוה שהיא תדבר גם איתך, כשהיא תפגוש אותך."
דיני העבירה לשון על שפתיה, מוזר איך צובט בה לחשוב על שיר. היא הייתה אצלם שלושה ימים, ורק לחשוב עליה – מעלה בה דמעות.
"היא בוכה הרבה?"
"אפשר להגיד שכן. ציפי אומרת שטוב שהיא בוכה, שהיא משחררת. כנראה שזה נכון."
"ברור שזה נכון." היא שתקה לרגע. "הלוואי שאמא הייתה מצליחה לבכות יותר."
אחיה לא הגיב.
"חזקי, אתה יודע, גם אבא ואמא בני אדם שמרגישים."
"את באמת חושבת שאני לא יודע."
"הם עשו בשביל טובה כל מה שהם יכלו. הם היו במצוקה לא נורמלית בגללה. אתה מאשים אותם שהם לא התקשרו אליה, אבל אתה לא-"
"אנחנו צריכים לדבר על זה, דיני. לא עכשיו."
"אמא נגמרה מכך שטובה צרחה עליה, בפעם האחרונה שהם דברו."
"שטובה צרחה עליה? זה מה שאמא אמרה?"
כעס פתאומי הציף אותה. "לא. זה לא 'מה שאמא אמרה'. זה מה שהיה! אתה כאילו רומז שאמא סתם אומרת?"
"אנחנו צריכים לדבר, דיני."
"מה אתה אומר." ציניות עלתה בה משום מקום.
"נדבר אחר כך. בסדר?" הוא לבטח קלט את הציניות שלה, אבל לא הלם בחזרה. נשמע יותר כמו האח שהיא הכירה עד לפני ארבעה ימים.
"המציאות לא תשתנה גם אם נדבר אלף פעמים." היא ריככה את קולה, במין תחושת ייאוש עמומה. יחיאל סגר את הרוכסן של התיק הקטן והביט בה. "אנחנו צריכים לארוז עכשיו ולצאת, חזקי." היא אמרה. "תדבר עם מוטי ותעדכן את כולם על העליה לקבר, ואתה צריך לדבר עם אמא הכי מהר שאפשר. אני אומרת לך. אתה חייב לדבר איתה. לפחות עכשיו."
אמאלה!!! איזה פרק!!
סופסוף חזקי מדבר נורמלי ונשמע "חלשלוש" ודיני לקחה את מקומו שהיה לפני החג…
נראה שיש כעת עם מי לדבר ושהוא מתחיל להבין שהוא לא יודע ולא מבין הכל…
איזה פרק מדהים!!!!!!!!
מחכה מאוווווד לפרק הבא!!
תודה שרי!
אני הבנתי גם שדיני לא יודעת הכל.
יש דברים שחזקי יודע, והיא לא
איזה כיף ששידרגתם את אופציות התגובות!
שידרוג מעולה!
ממליצה על כתב כהה יותר, קריא יותר.
אני ממליצה על כתב גדול יותר.
השידרוג המשמעותי בשבילי שאפשר לסנן תגובות מהישן לחדש. מלא פעמיים דפדפתי על כל התגובות בשביל לקרוא כמה מהתגובות החדשות:)
זה נשמע שחזקי יודע דברים אחרים לגמרייי
נראה לי שכשדיני וחזקי ידברו כדאי שגם האמא תהיה יש דברים שהיא צריכה לשמוע מחזקי לגבי טובה
נשמע שחזקי לא ידע שיהודה היה שם בשבת, אבל הוא מנסה להסתיר את זה מדיני…
לי נשמע שחזקי יודע על אמא שלו דברים שדיני לא יודעת. אולי שלאמא יש איזו הפרעה שגרמה לה לדמיין דברים על ההתנהגות של טובה. נשמע מפונטז, אבל יש דברים כאלה. מצד שני, דיני בעצמה ראתה בעיניים תגובות חצופות של טובה – אז לא יודעת… באמת מסקרן אש… 🙂
ומצטרפת לאפשרות תגובה המוצלחת שככה אפשר לשרשר תגובות לשיח מסוים שעלה בלי לפגוע בתגובות אחרות שלא קשורות ואז כבר מתבלבלים ומתייאשים מלקרוא את כל הבלאגן…
הבנתי שהוא היה בישיבה כשהיו את הדברים הדרמתיים כך שלא ידע
תסבירו לי מה זה הכתום והאדום למעלה? באפשרות של התגובות
ואווו
חתיחת פרק!!!
קראתי כל מילה
תודה שרי
את סופרת מטורפת!
חתיכת פרק?
בקושי היה פרק
לא התקדם שום דבר
שיחה של כמה משפטים שלא מבינים ממנה כלום..
ההה (נשמתי)נעצרה נשימתי מתחילת הפרק!
וואו!
שרי פספוס עלייך! למה אין במדפי הספרים בחנויות, ספרים נוסח כזה למבוגרים…
חבל על כל יום…תתחילי לכתוב 😉
זה יעוף לך, בעז"ה!
אני הראשונה בעז"ה לקנות אחד כזה שיצא..!
ואגב, שבי
יש אפשרות להוסיף-לשדרג, באופציות התגובות
אפשרות למשוב על תגובה בלחיצת אימוג'י מסוים? כמו אימוג'י המבטא-
מזדהה\ לא מזדהה\ מצחיק\ בול\ וכו וכו..?
זה יכול ממש להקפיץ את חווית השיתוף!!!