התקופה שעד שלושת השבועות הייתה עונה עמוסה ומעניינת.
שבועות אלו הן הזמן של הלילות הערים, המחנות, התמריצים ושות'.
בתחילה היה נראה שמלחמת עם כלביא מבטלת הכול, ואז התחילו מידית כל האירועים בחזרה, ומצאתי את עצמי נודדת ממקום למקום, מתרווחת במוניות, מקשיבה לקולות הנהגות המלהגות מעל לראשי וגם נכנעת לעייפות הרבה…
אני מגיעה עם תוכנית מסך בשילוב הקהל. מקרינה דמויות בסצנות מהחיים המגלמות תכונות מסוימות, ותוך כדי מעלה בנות לבמה ונותנת להן אבחונים קצרים, ממוקדים, של מילים טובות (תגידי משהו רע! בבקשה! אז לא רע. רק משהו לשיפור, נו! מה אכפת לך!).
כל כך הרבה דברים מרגשים תוך כדי ותרשו לי לספר במילה.
אני מספרת למישהי שנתוני חיים גרמו לה לאופי רגיש כל כך לאנשים אחרים. היא הראשונה ששמה לב למי שסביבה ונמצאת לרפד כאב – ואז אני שומעת ממנהלת התיכון שזו יתומה שכל כך התרגשה וקיבלה כוח.
למישהי אחרת אמרתי פעם בנופש נשים שהיא שואפת למושלמות וחותרת למצוינות בכל תחומי החיים, הוספתי הערת אזהרה בחיוך: הי, תזהרי לא להתפרק… על הבמה היא ממש בכתה לעיני כולן. בהמשך היא יצרה איתי קשר וסיפרה שבזכות האירוע ההוא היא החליטה לעזוב את העבודה שבה היא הרגישה התעמרות חזקה.
מקרה נוסף שזכור לי היה כשאישה מאופקים עלתה על הבמה ואמרתי לה ש"חסיד – צהלתו בפניו", גם כשקשה היא תמיד יודעת להראות את עצמה פורחת, מפיחת שמחת חיים. לאחר מכן סיפרה שחוותה שבר גדול מאד בשמחת תורה תשפ"ד, והמילים האלו דווקא פתחו לה פתח להבין שהיא חייבת ללכת לפרוק ולשחרר אצל מישהי…
נערות שומעות על עצמן מילים טובות, כישרונות מבורכים, יחסי חברה, ואין לנו מושג לאן מילים מתגלגלות הלאה.
ומכאן הקריאה: את לא צריכה להיות גרפולוגית, בשביל לומר למי שליד מילה טובה על איך שהיא התייחסה לילדים שלה בגינה, או על איך שהיא לבושה, או על הילד שלה שעשה אתמול מעשה נפלא, או אפילו מילה טובה לנערת סמינר או ילדת בית ספר קטנה שחוזרת. פשוט תבני עולמות!
ובחזרה לסיפור אותו רציתי לספר, כי בין שלל המחמאות, תמיד גם בולטים כמה סיפורי חיים אחרים.
הגעתי החודש לאחד התיכונים, וכשאני בודקת ציור של נערה, נקרא לה יעל, היא שואלת בקול: תגידי, רואים שאני עוברת משהו?
בום. הקהל דומם, ואני לבדי על הבמה.
רואים בהחלט שהיא עוברת, ונראה שקשה אפילו. חסימות והשחרות חזקות בגזע העץ, כמויות עלים ופרות שנשרו לאדמה (שימו לב- לא נגרפלג לפי סימן אחד!). אנא ד' הושיעה נא.
הרמתי אליה עיניים, ודיברתי במילים שאותן הכניס לי לפה אב הרחמים: "רואים שגם כשקורים דברים, את מסוגלת, בכוחות עצומים, להרים את עצמך. יש לך אמונה חזקה, אופטימיות, דבקות במטרה. מה שאת רוצה – את מגיעה לשם. אין אצלך ייאוש. זה מדהים!"
החברות פרגנו לה מחיאות כפיים חזקות.
המשכתי את התוכנית כסדרה, ובסופה (לאחר שנפנפתי מעלי את כל עדת הנערות שרצתה רק מילה אחת ודי), היא ניגשה.
סיפרה לי סיפור חיים כואב, ואני משנה את פרטיו, על אבא ואמא שלא ממש חיים יחד, ועליה – שהיא המתווכת ביניהם. אף אחד לא יודע מבחוץ, היא היחידה שמשלמת את המחיר אם אמרה למישהו מהם משהו לא מספיק נכון.
כל כך קשה להיות מתווכת, לנסות לקשר, לגשר… להיות בסדר, להרגיש אשמה…
בכתב היד שלה הייתה חסימה תקשורתית חזקה. ראו שהיא חברותית ואוהבת חברה, היה ברור שבבסיס היא זורמת ונעימה, וכרגע היא נמצאת בתוך בית כלא של עצמה. קשה לה לבטא את עצמה מול אנשים, קשה לה לדבר פתוח עם חברות.
שאלתי אותה: יעל, לאמא שלך את מספרת על דברים שקורים לך?
הרגשתי שמשהו תקוע בקשר ביניהן.
היא שללה ואמרה: עזבי, אמא שלי היא לא הסוג שמעניין אותה.
הסברתי לה ששלושה שותפים באדם. ברגע שהצינור שלנו עם מישהו חסום, נתקע לנו בכל מיני צמתים בחיים, וזה עלול להשליך על עוד מערכות יחסים.
היא התנשמה ואמרה לי: אבל… אבל לא מגיע לה שאני אהיה אליה נחמדה!
הכעס שלה היה חשוף.
מיהרתי למונית ונתתי לה את כרטיס הביקור שלי.
אחר כך היא התקשרה ושוחחתי איתה (בחינם… למתעניינות. להפיץ מילים חיוביות לשני בשביל שיהיה לו טוב – כמו שכבר כתבתי, זה לפעמים ממכר).
היא סיפרה לי ששיתפה את אמה בכוח מה היה במחנה. מה מוצלח. מה לא. אמא התעניינה, כל כך שמחה שהיא משתפת!
אפילו סיפרה לה על עצמה משהו פחות פוטוגני.
ואיך את עם זה? שאלתי אותה.
היא מרגישה שהיא עובדת קשה מאד. מאד מאד. זה לא פשוט, אבל מטהר. היא מרגישה שלכלוך של שנים מתחיל להתמוסס.
מזמינה אתכן לבדוק אם יש קושי בחייכן, חסימה בעבודה, במערכת יחסים, קושי להוציא כישרונות מכוח אל הפועל, שמחת חיים מאופקת מידי, אתגר זוגי – ולבדוק האם יש במערכת הראשונית שלכן איזשהו צינור חסום. לא להאמין כמה זה מחולל פלאים כשמתאמצים לשחרר שם.
הנפש היא לא כמו חלון- ניקינו בצד אחד, נשאר לנו להבריק צד שני. הנפש היא חוק כלים שלובים, משהו קרה בתחום הזה, דברים אחרים מתחילים לנוע…
ב"ה שנפגשתי עם יעל במחנה בנופש. תני לך את התובנה הזו גם מעל גבי המחשב- בעבודה : )
מילה של גרפולוגית:
צורות של קערות בכתב מלמדות על רגש, יכולת הכלה ונעימות. גם על נתינה מעצמי, ועל כלי קיבול. הקערות מלמדות על דמות אם – שנמצאת או שלא, שמכילה או מלחיצה.
כל השמטת קערות תביא אותנו לבדוק מדוע הקערות לא מפותחות. בכל כתב – הסיבה תהיה שונה, לפי סימנים נוספים שיספרו את הסיפור.
גזע העץ מסמל את האני, את כוחות הנפש והאנרגיה, הדברים שחווינו. הגזע בעל קווים מתחזקים ומושחרים – יש כאן רצון לבסס את האני החזק. יושב על מעט חוסר ביטחון. גם מלמד אותנו שאין אנרגיה פנימית אמיתית לכל המעש, אלא יש רצון חזק לבסס את האני בעיני עצמי ובעיני כולם.
עלים נושרים – שמסמלים דברים נוספים, אך גם את הוויתור החזק שמאפיין אותה, הנתינה והריצוי…
יהודית רובינשטיין היא גרפולוגית מוסמכת הנותנת מענה להורים באבחון קשיים אצל הילדים, ולצוותי הוראה באבחון קשיים אצל התלמידים. היא נותנת ייעוץ בתחומי תעסוקה ובתקופת השידוכים.
תודה יהודית! מרגש ממש ונותן השראה!
לקחתי איתי את המסר הכ"כ פשוט ונשכח לפעמים: לפזר מילים טובות. זה בחינם, לא עולה לנו כלום- אז למה אנחנו מתקמצנים??:)