שלום לכולן,
אנחנו משפחה עם קטנים, אני עובדת מהבית, בדרך כלל קצת בבוקר ואחר כך בערב כשהילדים ישנים. בגיל הקטן הם איתי ואחר כך בגן בלי צהרון. הם חוזרים עייפים ורוצים רק את הבית אפילו בלי לצאת לחברים…
ברוך ה' המשפחה גדלה והמשכורת כבר לא תמיד מספיקה ואני חושבת לפעמים על לצאת למשרה מלאה, וכאן השאלה שלי:
איך שולחים קטנים למעון או צהרון? אני לא שופטת חלילה אף אחת, אני באמת רוצה לשמוע ממנוסות מכל כיוון אפשרי…
לא מצליחה לדמיין את זה שאראה אותם בקושי שעתיים-שלוש ביום. וגם, בכנות… טיפול של גננת הוא לא כמו של אמא…
אני גם חושבת איך זה בימים שפתאום אין צהרון או ילד חולה או כל דבר אחר שקורה, אולי הקריעה בין הבית לעבודה תהיה עוד יותר קשה.
אשמח מאד לתשובה מהמנוסות כאן,
תודה,
יהודית
את יכולה להגיב בתגובות למטה או לשלוח למייל שלנו: sh[email protected]
יש גם לך שאלה? נושא שמציק לך? זאת ההזדמנות שלך לשאול שאלה באנונימיות מוחלטת!
כתבי ל: [email protected] וכולנו ננסה לעזור לך!
מכיון שאין לי ברירה ואני עובדת עד 4 אני חייבת לשלוח לצהרון בימים הראשונים זה קשה לי אבל לילדה פחות!!!
אני רואה בימים שאין צהרון שמשעמם להם ורק מחפשות להזמין חברות וללכת לחברות וזה די מרגיע אותי
אני מבררת כל יום מה הם אכלו ורואה שהם אוכלות טוב והכל טובבב
מה שמחזק אותי יותר זה חברות שדופקות כבר בדלת ב2 אם אפשר לשחק איתם וב"ה אני יודעת שלהם לא משעמם בצהריים….
מהרגע שהם חוזרות מהצהרון ועד לשינה עמוקה אני איתם.. לא קרה כלום.. גם אני גדלתי ככה ואין לי שום חסך מזה
אז רוגע….
אני ממש מזדהה איתך, גם לי היה מאוד קשה לעשות את זה.
במיוחד שאני אמא פרפקציוניסטית מאוד.
אבל- אני יודעת שאני עובדת לא כדי להינות אלא כדי לפרנס בית של תורה,
לא מצאתי עבודה אחרת שאני יכולה עם פחות שעות,
אם ככה אני סה"כ עושה השתדלות.
בזמן שאני עם הילדים אני עושה להם את המקסימום ונמצאת לגמרי איתם, לא עושה עבודות בית אחרות,
מתפללת לה’ שיגדלו טוב,
ולא לשכוח שאנחנו באמת סה"כ עושות השתדלות גם בחינוך וכמובן תפילות כל הזמן,
אבל אם אני רק עושה השתדלות וחושבת שאני עושה מה שצריך- ה’ שהוא השותף השלישי ידאג להם איפה שאני לא יכולה לדאוג להם.
שינוי תפיסה כזה יכול לעזור.
בהצלחה!
אני אספר לך קוריוז שקרה עם הבן שלי שאולי יענה לך.
אני עובדת כעצמאית מהבית, ובמשך שנים חרקתי שיניים והתעקשתי לא לשלוח את הילדים לצהרון.
אמממ הגיע מצב שלא הייתה לי ברירה, ב"ה היקף העבודה גדל מאד והייתי חייבת לעבוד אחרי אחת וחצי (למרות שגם לפני זה עבדתי גם בערבים).
ובנוסף – ראיתי שלילדים שלי פשוט משעמם. הם מגיעים הביתה וכל ילדי השכנים בצהרון, והם מחפשים תעסוקה…
התחלתי לשלוח לצהרון.
לקטנטונת זה היה מצוין, היא ישנה עד מהצהריים וכשהיא קמה המטפלת האכילה אותה, וקצת זמן אחרי זה אני הגעתי, והיא הייתה תמיד שמחה ורגועה (אציין רק שלא שלחתי למעון, אלא למשפחון ביתי קטן וחם)
לילד שלי בן ארבע השתדלתי להגיע כל פעם לפני הזמן כדי שלא יישאר עד הסוף ריחמתי עליו.
ויום אחד הוא אמר לי: אמא! את מגיעה מדי מוקדם! אני רוצה להישאר עד הסוף כדי לא להפסיד את המשחקים…
בקיצור, הבנתי שדאגתי לשווא…
חייבת להוסיף עוד משהו. בעבר, כשרוב הילדים הלכו הביתה, ונשארו בכל גן 8 ילדים בערך לצהרון (ובד"כ רוכזו לגן אחד מרכזי), זה היה להם באמת קשה! קראנו לזה בבית "צערון" כי אני ממש זוכרת, שראיתי שם ילדים בוכים כשבאו לקחת את רוב הילדים.
היום המציאות השתנתה, וכל הגן כמעט נשאר, ככה שאלו שהולכים מוקדם הם כבר הלא נורמליים ; )
לא באה לנתח את זה סוציולוגית, זאת המציאות, והילדים גדלים לתוכה, אחרי הכל, יודעת שזה קלישאה אבל מכירה מקרוב את שתי סוגי האמהות: אלו שמשקיעות בילדים את כל הנשמה, למרות שהם חוזרים הביתה רק בארבע, ואלו שלא, למרות שהילדים בבית באחת וחצי. תכלס, זה ממש תלוי בנו.
ואחרי הכל – תפילה שתהיה גננת/ מורה טובה בצהרון, זה ממש קריטי להתנהלות הצהרון כולו.
החלטות קלות והרבה ס"ד!
באמת למה את יוצאת לעבוד , ולא מגדלת את הילדים 24/7????
אם את מבינה שיש רצונות ויש כורח,
אז לשלוח את הילדים לצהרון כשצריך – זה כורח,
וצריך לעשות את מה שנכון, ולא רק את מה שנחמד,
ותכלס היום כשרוב הבנות בצהרון והאמהות עובדות, לילדות הרבה יותר טוב להיות בצהרון,
יש להם אוכל טוב, תעסוקה וחברה, ובבית אין 🙁
היה תקופה שלא שלחתי את הילדים לצהרון והם היו מסכנים, יצאו מדעתם משעמום…
כמובן שיש כאלו שטוב להם לגדל את הילדים בבית ויש להם ים של כסף והם לא צריכות לעבוד, וזה מצוין,
אבל משום מה אני לא מכרה הרבה כאלו 🙂
כולן מגיבות על ילדות בגיל שמשעמם להן כבר. אבל מה עם הקטנים ממש?
גילאי 4 חודשים-4 שנים שעדיין לא כל כך חסר להם החברה, אצלי לפחות לא הולכים לחברים או לגינה, נהנים פשוט להתמרח בבית ולהרגיש את אמא קרוב גם אם היא אופה או מסדרת
ואיך האמהות עם אורח חיים כזה? האם אתן מרגישות שאתן מכירות את הילדים? יודעות מה הם אוהבים ומה מפחיד אותם ועל מה הם חולמים
למה זה קצת מזכיר לי חיי קיבוץ. לפחות הם ישנים בבית עם ההורים ולא בבית ילדים.
זה ממש לא קיבוץ, הבדל שמים וארץ
האמא בימינו היא האחראית על הילדים, ולא איזה אחראית חדר ילדים.
נכון שבטבעי זה שילדים עם האמא 24/7
אבל בטבעי זה גם שהאמא רק מטפלת בילדים ומנהלת משק בית 24/7
ולא עובדת חצי יום.
אבל החיים שלנו משוגעים, וככה זה, אנחנו צריכות לעשות את המירב במציאות הקיימת.
גם לקטנטנים חסרה החברה. מה גם שבד"כ בשעות האלה הם ישנים בצהרון, קמים אוכלים פרי ואז אמא מגיעה.
אני חושבת שמכורח המציאות היום, שקצת קשה להיות אמא 24/7 (בואו נודה שגם לנו זה קשה…ראי ערך החופש הגדול..)
צריך להתייחס לאיכות הזמן שאנו איתם ולא לכמות.
גם אני נאלצת לשלוח 3 קטנים לצהרון, אבל בשעות שאני איתם, אני איתם!! לא כביסות לא כלום!
מ4 שחוזרים עד 7 שהם במיטות יש להם אמא רק שלהם.
בימים שאני עייפה מאד, אני נשכבת לידם על הרצפה ומנמנמת.
מנסיון, כשאת לידם הם יותר רגועים.
הילדה שלי בת 4, ומאז שחזרתי מחופשת לידה היא במסגרת עד 16:00 (בהתחלה מטפלת/גן פרטי ואח"כ גן עיריה עם צהרון).
היא שמחה ומאושרת. בשנה שעברה קרה שהגעתי מוקדם יותר לגן והצעתי לה לחזור איתי הביתה, ברגע הראשון היא רצתה אבל אז ראתה את כל הילדות מתארגנות לעשות יצירה בצהרון ומייד החליטה להישאר:)
כדאי לבדוק מי הצוות בצהרון – אצל הבת שלי היה צוות מקסים וחם. והיא קיבלה אוכל חם וטרי כל יום גם בימים שלא היה לי כח לבשל, אחרי לידה וכו'… והיו הפעלות, שירים, יצירות.
ברור שאני מכירה אותה יותר מכל אחד אחר ויודעת מה היא אוהבת, אמא היא אמא 24 שעות ביממה! אין קשר לקיבוץ, ממש לא.
(זה כמו שאמא עקרת בבית תסתכל כך על אמא שעובדת 5 שעות ביום… הכל יחסי)
לגבי ילדים קטנטנים – עד גיל 3 זה לא "צהרון" אלא המשך של המסגרת הקיימת במעון/ משפחתון. קחו בחשבון שאם הם במסגרת עד 4, הם ישנים שם יותר, ולכן בבית הולכים לישון בשעה מאוחרת יותר (וממילא גם האמא נמצאת איתם יותר זמן כשהם ערים).
מזדהה מאוד עם הקושי שלך(אני עוברת את זה כל חופשת לידה ותחילת לימודים…).
זה באמת לא קל להשאיר ילדים בצהרונים כשאת לא יודעת על איזה גננת/מטפלת תיפלי,
הבת שלי היתה במעון כתינוקת קטנה ואני התאכזבתי מאוד(הבן שלי גם היה שם רק אצל הגדולים ואצלו היה מצויין,כך שלא חשבתי שיהיה משהו אחר בתינוקיה..).הייתי יכולה להגיע 10 דק' לפני הסגירה ולראות אותה שוכבת על הרצפה לבד ו-4 מטפלות מסתכלות עליה…
או גרוע יותר שהן החליטו להחשיך את הכיתה והיא עדיין על הרצפה מחכה לאמא שרצה את נשמתה….
והבנתי שפשוט צריך להתפלל על זה(וכנראה לא לשים תינוקות במעונות אם את לא יודעת מי באמת תטפל בתינוק שלך…)
כשהם גדלו יותר אני יכולה לומר שזה נותן להם המון(כן!גם ילד בטווח של2-4 שנים!)
אני מקבלת ילד שמח (במעון גם אחרי שינה ואוכל) הם מגיעים הביתה אומנם ב16:00 יש לי טווח של 3 שעות להיות איתם(ז"א בלי כלים/קיפול כביסה/נקיונות וכו').
יצא לי לשמוע משהי שאמרה "תמיד רציתי להיות אמא לתפארת….ועכשיו יש לי הזדמנות,אני אקרא לבת שלי תפארת:)"….
את עושה מה שאת יכולה,אם את תהיי עם הילדים שלך אחרי הצהרון-גם אם הם לא "קיבלו" אוכל של בית בצהריים-הם יזכרו שאמא ישבה אתם לשחק/לקרוא ספר/הקשיבה להם/ירדה איתם לגינה.
אל תתני לנקיפות מצפון לא נכונות להכנס אלייך-כי את עושה טוב לילדים שלך,טוב לעצמך.,,פשוט טוב לבית.
וכמו שאמרתי:תתפללי,תתפללי ואל תפסיקי להתפלל-כי זה דבר שהוא נצרך בכל גיל של ילד!
מה הבעיה בילדה ששוכבת על הרצפה?
בבית את מרימה אותה על הידיים כל הזמן?
או שהתכוונת שהיא צורחת על הרצפה ואף אחת לא ניגשת?
אני עדיין לא שם לצערי. אבל אני רק מספרת מנקודת מבטי.
כשאני הייתי ילדה, גמרנו ללמוד באחת בערך. מה היינו עושות עד הערב? אוכלות, עושות שיעורי בית, משחקות וכדו' ומבלות עם חברות עד הערב
כמה אפשר להיות בבית?
היום, הצהרון עד ארבע ואז נמצאים בבית.
ברמה הטכנית זה נראה פשוט שינוי בשעות.
ויש יתרון גדול שנמצאים בחברה עם השגחה, עם פעילות,
יש ילדים שזה השעות ביום שהם הכי אוהבים! יותר משוחרר, צוות אחר, וכדו'.
אגב, אם מדברים על נוכחות אמהית, פעם כשהייתי בסמינר אמרה לי חברה שאמא שלה עקרת בית: "לאמא שלי אין זמן אלי, היא כל היום שוטפת/מנקה/מסדרת/מבשלת/מטפלת בכביסה…" בקיצור מטפלת בבית בחלק הטכני.
נוכחות של אמא הוא משהו יותר עמוק מזה…
אוףף , אני קוראת ומרגישה אמא ממש רעה.
כי אני גם עצמאית ועובדת מהבית – חלק מהשבוע עובדת בחוץ – אבל ילדים אצלי עד ארבע זה חוק ברזל -קודם כל כי אחרי צהרון את מקבלת ילד שאכל ארוחה מזינה של היום וישן טוב – אותי זה מרגיע .
אבל גם כי כשזה לא קורה והיו לי תקופות בלי צהרון הבית והעבודה היו נראים עיסה דביקית ולא מוצלחת .
ואז החלטתי שהכי טוב לי ולילדים זה סדר יום של אמא: עובדת בבוקר ורק עובדת , צהריים אמא עם הילדים ורק איתם , ובערב-( שזה ערב מאוחר כי הם ישנים צהריים בצהרון) אמא מתחזקת את הבית.
כי מה לעשות אנחנו צריכות לשלב את הכל.
כי מה שהיה קורה שהם לא היו בצהרון אז לא הייתי מתחזקת את הבית או שמנסה לתחזק איתם שהם נמצאים כי בערב אני צריכה להשלים עבודה.
אבל למה אני מרגישה אמא רעה כי אני עובדת מהבית וכ"כ הרבה סביבי אומרות שהם מנצלות את זה להוציא ילדים באחת וחצי – ואת האמת לא מדמיינת איך שורדים את זה – מבחינתי 4 שעות ביום – אני גמורה בסוף היום. ולא בגלל עבודה – כי בחופש הייתי גמורה שבעתיים.
יש לי ב"ה ילדים קטנטנים וצפופים שהם צריכים אותי צמוד צמוד אליהם כל הזמן ולהעסיק אותם בעצמי חברים עדיין לא מועילים רק מבלגנים . ובהתחשב בחופש שכעת שרדתי היה כיף אבל נגמרתי. אז אני מצדיעה לכל העקרות בית .
שום נקיפות מצפון בבקשה! גם אם את עובדת מהבית, מה שאת מתארת- חלוקה הגיונית של מטלות ואמא שמגיעה לילדים פנויה ועם כוח זה הרבה יותר מ"כל אלו" שמוציאות ילדים מוקדם וישנות צהריים ומשאירות אותם לבד לשחק או שמהנקיפות מצפון שלא להשאיר ילד/תינוק בצהרון/ במעון דואגות שיוציאו אותם קודם ואז האבא אמור לטפל בהם או הסבתא או הדודות או שהם מסתובבים בין השכנים וכו' העיקר להרגיע את עצמה ש"היא לא משאירה ילדים עד 4…", המציאות היא שנדיר מאוד בדור שלנו שאמהות פנויות באמת להיות עם הילדים מ 1 בצהריים ועד שעת השינה שלהם. כן, גם עקרות הבית- באמת הן כל כולן של הילדים בכל השעות??? ואם כך עשה ד' ואלו התנאים, ולא מפינוק יתר שלנו – אז זה הכי טוב לנו ולילדים!
אם יש מטפלת טובה במעון או שזו מסגרת צהרון מסודרת וקבועה, הם בדר"כ יודעים לטפל בילד הרבה יותר טוב מאבא/סבתא או אפילו אמא מותשת, עצבנית וחסרת סבלנות!
כמו שהרוב פה אומרות- תביאי להם אמא באיכות ולא בכמות ועד כמה שאת מסוגלת, ד' נתן לך ולהם את מה שאתם צריכים כדי לגדול הכי טוב, אין מקום לנקיפות מצפון מחלישות (אם לא שמישהי מזניחה לחלוטין כמובן…)
מי שכותבת שזה מזכיר קיבוץ – אני משערת שרצית מאוד לשמח את האימהות האחרות כאן, שצריכות לעבוד ולפרנס…
בכל אופן, דעתי האישית היא, שכשהילדה בצהרון יש לי יותר אנרגיה וסבלנות בשבילה בשעות שהיא כן איתי, ואז אני נמצאת איתה לגמרי, ולא עושה עוד שום דבר נוסף.
ביננו, אלו שנמצאות עם הילדים כל הצהרים – אתן באמת יושבות איתם כל השעות ועושות יצירות ושיעורי בית, או שאתם גם מבשלות ומקפלות ומכבסות ומנקות?
נכון שיש לי קצת שעות עם הילדה, היא קטנה והולכת לישון ב7, אבל כשאני איתה אני אך ורק איתה…
אני מתנצלת. כתבתי את זה בעקבות כל התגובות שאם לא משאירים ילדים בצהרון משעממים אותם עד כדי יציאה מדעתם וזה לכתחילה ומסכן מי שלא
(אבל בתחילת או סוף כל הודעה יש כמו הסבר או התנצלות שזה כורח המציאות)