מה ר' לוי יצחק מברדיצו'ב חושב עלינו –

אני מנסה לקבוע עם חברה זמן ליציאה משותפת לפיטפוטי נשים על כוס קפה ואולי יותר מכך. נכון יש טלפון, אבל זה לא אותו הדבר כשאת מדברת בבית עם שפופרת תקועה בכתף ויד אחת תפוסה, בעודך מסדרת ומתקתקת עניינים, בין סידור מגירה או קירצוף ריצפה. לעומת זה שאת יושבת מול חברה ונתונה רק בהנאה הזו של להיות עם מישהי שכיף לך איתה. אז אנחנו מחפשות זמן שיהיה טוב ונעים לשתינו, סוג של חלון בין כל המטלות של התקופה, כי מדובר במלחמה שחלה בערב פסח או בערב פסח שחל במלחמה, ויש התרעות ואזעקות, ולכן היכן שלא נקבע צריך שיהיה לו איזה מרחב מוגן קרוב יחסית, אלא שצריך למצוא את הזמן שכולו מלכתחילה מוקדש להכנה לקראת החג  זה לא פשוט.

אבל, גם פגישה זו היא חלק מההכנות לפסח, אנחנו מקפידות על כך כבר יותר מעשור, בערב פסח הכי לחוץ שיהיה אנחנו מפנות לעצמנו זמן ונפגשות. שנים רבות נפגשנו בליל בדיקת חמץ ערב לפני ליל הסדר, אחרי שסיימנו את כל מה שהיה דחוף וחשוב וצריך, ולפני שהמשכנו בכל החשוב והדחוף והצריך… ודווקא בתקופה הלוחצה והעמוסה הזו, כי למי שהוציאה כל כך הרבה אנרגיה בשבועות האחרונים יש חובה להתמלא באנרגיה חדשה, כדי שתוכל להמשיך ולמלא את תפקידה ולהוסיף גם חיוכים.

משאירות בית חצי עשוי או שלושת רבעי, מקל ספונג'ה וסמרטוטים באמצע המטבח, ערימת כביסה שלא אכפת לה שערב חג והיא ממשיכה ברוטינה קבועה להעלם לדקה ולהצטבר שוב, משאירות מטלות שחייבים למלא, לקנות, לעשות, כי יודעות אם לא ניתן לעצמנו את הרגעים הללו שממלאים אותנו, נקרוס ולא יהיה מי שיטפל בכל מה שנשאר לעשות.

השנה כולנו מוציאות אנרגיה כפולה ומכופלת, אם בשנים תקינות ונורמליות היו לילדים מסגרות וליום היה סדר, שבו ידענו מתי הם הולכים מתי הם חוזרים. אם חילקנו לעצמנו מטלות לפי שעות שקט ושעות הספק, הרי כבר מלפני פורים התחילה חופשת פסח… וכל לוחות הזמנים הוטלו אל פח ההיסטוריה, לאמור, את הפסח הזה עושים עם לוח זמנים שונים, אחרת, לא מוכר ולפעמים די מעצבן, כי גם אם מתכננים משהו ואפילו מצליחים לעמוד בו, מגיעה התרעה ומשבשת את הכל. ועם כל הלילות הלבנים והימים העמוסים, והילדים שתופעות החרדה מתגלות אצלם כל פעם בצורה לא צפויה ושונה, אנחנו מכניסות בעזרת השם חג ולא מורידות משום חומרה, וצרכי החג נשמרים כאילו היה פה שלום ושלווה והכל היה רגיל, עם הקושי השנתי הידוע ולא קושי חדש של ריצה לממד או למקלט והרגעת ילד חרד.

לכל זה צריך אנרגיה וכל אחת צריכה לחפש מה ימלא אותה ויתן לה כח להמשיך ואם אפשר עם חיוך. האנרגיה החדשה שלי כאמור זה לעזוב הכל ברגע שמתאפשר לשיח חברתי חברותי מענג, לשים מאחור את כל הצריך/רוצה/חייבת ולהתמלא, כי ניקיונות הפסח של נשים יהודיות יש להם מקום חשוב והערכה רבה.

במחזור התפילה של ראש השנה, לאחר תקיעת שופר, נהוג לומר תפילה שבה מבקשים שהמלאכים שנוצרים מכוח התקיעות (המוזכרים בתפילה כ"קשר"ק") יעלו לפני כיסא הכבוד וימליצו טוב על עם ישראל. מסופר שכאשר רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, סנגורן של ישראל, ראה בערב פסח את הנשים עמלות, עייפות וטורחות על ניקוי והכשרת הבית והכלים, הוא נשא את עיניו לשמיים ואמר:

"יהי רצון שאלו המלאכים היוצאים מן קשר"ק – קרצוף, שטיפה, רחיצה, קירוד (גירוד ושפשוף) – יעלו לפני כסא כבודך וימליצו טוב בעדנו!"

(המקור לאימרה של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב נאמר ביידיש, ולראשי התיבות קשר"ק יש משמעות מדויקת שמתארת את פעולות הניקיון המאומצות:

ק – קראַצן (Kratzen): לגרד. הכוונה לגירוד של לכלוך קשה או שאריות חמץ שנדבקו למשטחים, לשולחנות ולתנורים.

ש – שײַערן (Shayern): למרק ולקרצף. המילה מתייחסת לרוב לצחצוח אינטנסיבי ומירוק של סירים, מחבתות וכלים כדי להכשירם.

ר – רײַבן (Reiben): לשפשף. שפשוף יסודי של רצפות, ארונות, דלתות וקירות.

ק – קנאַקן (Knaken) / קערן (Keren): לאות ק' האחרונה יש שתי מסורות נפוצות:

קנאַקן: להכות או לחבוט (הכוונה לחבטת שטיחים, מזרנים וכריות במחבט כדי להוציא מהם את האבק).

קערן: לטאטא את הבית ביסודיות.

(יש גם מסורות הגורסות קאָכן – להרתיח, בהקשר של הגעלת כלים במים רותחים).

השילוב של ארבעת הפעלים האלו מתאר היטב את "פס הקול" של עבודת הערב פסח – הגירוד, הקרצוף, השפשוף והחבטות, שמהם בדיוק נוצרים אותם מלאכים.

רבי לוי יצחק זיע"א השווה הלכה למעשה את המאמץ הפיזי והמסירות של הנשים בניקיונות הבית לקדושה העצומה של תקיעת השופר בראש השנה, שקורעת את השמיים.

חברות יקרות הצטיידו בכוחות, כל אחת במקומה ובאפשרויותיה, ולכו לקרוע את השמיים!

הניה שוורץ היא סופרת, פסיכותרפיסטית, מנחת הורים ויועצת זוגית

ליצירת קשר: 050-4102007, [email protected]